בהאגאווד גיטה

מתוך – פרק 2

1. (ארג'ונה) הוכרע מרחמים, עיניו מלאו דמעות, וכולו היה שרוי בצער. מדוסודאנה דיבר אילו כך:

2. בהגאוואן קרישנה אמר: הו ארג'ונה, כיצד אתה מרגיש בשעת משבר זאת? חולשה מביאה חרפה, שאינה מתאימה לאדם מכובד, ומנוגדת למושב שמיים .

3. הו פארטה, אל תיכנע למורך לב שאינך ראוי לו. הו מכריע אויבים, התעורר והתנער מפחדך.

4. ארג'ונה אמר: הו מדוסודאנה, כיצד אוכל להילחם עם חיצי בשדה הקרב, בבהישמה ובדרונה הראויים להערצה?

5. מוטב להתקיים בעולם זה מנדבות, מאשר לקטול מורים אצילי רוח אלו. בהורגי אותם, הנאותיי ועושרי בעולם הזה יוכתמו בדם.

6. איננו יודעים מה עדיף: לנצח בקרב או להיות מובסים בו. בני דהריטאראשטרה ניצבים מולנו פנים אל פנים, ואם נהרגם, לא יהיה עוד טעם לחיינו.

7. מיוסר אני בחולשתי, רוחי תוהה ביחס לדהארמה (ייעוד בחיים). אני מפציר בך לאמר לי בבירור, מה עליי לעשות. הנני תלמידך – למדני כי בך אבטח.

8. אף-על-פי שהייתי אמור לזכות בממלכה משגשגת, שאין שנייה לה על פני האדמה, וגם בשליטה על חוקי הטבע, איני מוצא מזור לצער המכהה את חושיי.

9. סאנג'איה אמר: בדברו כך, גודאקשה (ארג'ונה), מכריע אויביו, אמר לגובינדה (קרישנה): "לא אלחם", ולא יסף.

10. הרישיקשה (קרישנה), שעמד בין המחנות, חייך ופנה אליו.

11. בהאגאוואן קרישנה אמר: חס אתה על אלו שאין להצטער עליהם, ועם זאת הנך מביע דברי חוכמה. החכם אינו מתאבל על החיים או על המתים.

12. לא הייתה עת שבה אני, אתה או מנהיגים אלו לא היינו קיימים, וכמו כן לא נחדל להתקיים אי פעם בעתיד.

13. כפי שהשוכן בגוף עובר מילדות לבגרות ולזקנה, כך הוא גם עובר לגוף אחר. החכם אינו נבוך מעובדה זאת.

14. הו בנה של קונטי, מגע החושים עם העצמים שלהם יוצר הרגשות של חום וקור ושל תענוג וכאב. תחושות אלו שבות והולכות בחוסר קביעות. הו בהאראטה, עליך לשאתם בסבלנות.

15. הו הטוב בבני האדם, מי שתחושות אלו אינן מפריעות לו, והוא שומר על איזון בעת תחושה של עונג וכאב, נועד לזכות באלמוות.

16. מה שאינו אמיתי אינו קיים, ואילו (המציאות) האמיתית אינה חדלה להתקיים. רואי המציאות הסופית הכירו כך את האמת ביחס לשניהם.

17. דע כי ההוויה המצויה בכול אינה נכחדת. איש אינו יכול להרוס ממשות בלתי-משתנה זאת.

18. לגופים אלו יש סוף, אולם השוכן בגוף הינו נצחי, בלתי נכחד ואין-סופי. לכן הו בהאראטה, עליך לצאת לקרב.

19. המכירים אותו כהורג או נהרג, אינם יודעי אמת. הוא אינו הורג ואינו נהרג.

20. הוא אינו נולד לעולם ואינו נכחד לעולם, בהיותו קיים הוא אינו מפסיק להתקיים. חסר לידה, נצחי, קיים לעד ועתיק יומין, הוא אינו נכחד עם מות הגוף.

21. הו פארטה, הרואה אותו כקיים לעד, בלתי נכחד וחסר לידה ומוות, אינו יכול להרוג או לגרום לאחר להרוג.

22. כאדם המסיר בגדים בלויים ולובש חדשים, כך (האטמאן) השוכן בגוף, משליך גופות בלויים ולוקח חדשים.

23. כלי נשק אינם מסוגלים להבקיעו. אש אינה יכולה לשרפו, מים – להרטיבו ורוח -לייבשו.

24. הוא בלתי ניתן לחדירה, שרפה, הרטבה או ייבוש. הוא נצחי, נמצא בכול, יציב, חסר תנועה ובלתי משתנה.

25. ביודעך אותו כבלתי נגלה, ללא אפשרות דימוי וחסר שינוי, אינך צריך להתעצב.

26. הו גיבור חיל, גם אם סבור אתה שהוא נולד ונכחד בקביעות, אינך צריך להצטער על כך.

27. המוות ודאי לגבי הנולד, ולידה ודאית לגבי המת. אינך צריך, לכן, להצטער על הבלתי נמנע.

28. הו בהאראטה, הברואים כולם בלתי נגלים במקורם, נגלים בחייהם, ושוב בלתי נגלים בסופם. מה הטעם, אם כך, לשקוע בצער.

29. יש הרואה אותו כפלא, אחר מדבר עליו כך, ואחר שומע עליו דברים נפלאים. אולם יש אנשים (שגם אחרי כל זאת) אינם מבינים אותו.

30. הו בהאראטה, השוכן בגוף כולם הינו נצחי ובלתי פגיע. אינך צריך, לכן, להצטער על ברייה כלשהי.

31. ללוחם אין דבר עדיף על קרב הנערך בהתאם לדהארמה, ולכן גם עם תתייחס לדהארמה שלך אינך צריך להסס.

32. אולם אי השתתפותך במערכה זאת, הנערכת בהתאם לדהארמה, תוך נטישת הדהארמה ושמך הטוב, תמיט עליך קלון.

33. יתר על כן, אנשים ישיחו תמיד בחרפתך, ובושה הרי גרועה ממוות עבור מי שהכבוד יקר בעיניו.

34. הלוחמים הגדולים יחשבו כי נמלטת בפחד מהקרב, ואלו שכיבדוך יבוזו לך.

35. אויביך ילעגו ויטילו דופי בכישוריך. אין דבר מכאיב יותר מכך.

36. אם תיפול בקרב, תגיע לעולם השמימי; כאשר תנצח, תזכה בעולם הזה. הו בנה של קונטי, קום, לכן, בהחלטה לצאת לקרב.

37. צא לקרב, לאחר שזכית בשוויון נפש ביחס לעונג ולכאב, לרווח ולהפסד, ניצחון ולפלה. כך לא תמיט על עצמך קלון.

38. הו פארטה, קיבלת כך את חוכמת הסאנקיה, האזן לה כעת במונחי (שיטת) היוגה. באמצעות שיטה זאת הבנתך תתבסס (באחדות), וכך תוכל להשליך מעלי את השפעת הפעילות הכובלת.

39. ביוגה זאת אין מאמץ שהולך לאיבוד,ואין מכשול הקיים בדרך. גם תרגול מועט של דהארמה זאת משחרר מפחד גדול.

40. הו משמח בני הקורו, היציבים ברוחם (עקב תרגול היוגה) החלטיים בהבנתם. אולם הבנתם של אלו החסרים יציבות רוחנית, מסתעפת לכיוונים שונים ולשינויים חסרי תכלית.

41. הו פארטה, אנשים חסרי הבחנה השקועים בפולמוסים ביחס לכתבים הוודיים ומצהירים כי דברים אחרים אינם קיימים, אומרים דברי מליצות.

42. אנשים אלו מלאי רצונות. הם שואפים להגיע לעולם השמימי, מצהירים על לידה כגמול לפעולה, ומבצעים טכסים מיוחדים רבים כדי להשיג עוצמה ועינוגים.

43. אנשים הנצמדים בכוח לעוצמה ולעינוגים, והמוקסמים מדברי מליצות אלו, אינם יכולים לחוות יציבות רוחנית.

44. הוודה עוסקת בשלוש הגונות. הו ארג'ונה, היה בלי שלוש הגונות, חופשי משניות, איתן לעד בטוהר, חופשי מבעלות, מבוסס באטמאן.

45. לברהמין הנאור כל הוודות חסרות שימוש, כבאר קטנה במקום המוצף מים מכל עבר.

46. ביכולתך לשלוט בפעולה עצמה ולעולם לא בתוצאותיה. אל תחיה למען פרי הפעולה, וכמו כן אל תיצמד לחוסר פעילות.

47. הו דאנאנג'איה, התבסס ביוגה, ובצע פעולה ללא היצמדות, בהיותך מאוזן בהצלחה ובכישלון. איזון רוחני נקרא יוגה.

48. פעולה נחותה רחוקה מאוד מהבנה יציבה. הו דאנאנג'איה, מצא מחסה ביציבות רוחנית. אומללים הם אלו החיים עבור פרי (הפעולה).

49. אדם שתבונתו מאוחדת (עם האטמאן) משליך מאחוריו גם כאן מידות טובות ורעות. הקדש, לכן, את עצמך ליוגה. יוגה היא מיומנות בפעולה.

50. תבונת החכמים מאוחדת עם האטמאן. הם ויתרו על פרי פעילותם, ובהיותם משוחררים מכבלי הלידה, הם מגיעים למצב החופשי מסבל.

51. כאשר תחצה תבונתך את ביצת האשליה, תזכה לחוות שוויון נפש ביחס לדברים שנאמרו בעבר או לכאלו שיישמעו בעתיד.

52. תוכל להגשים את מצב היוגה כאשר תבונתך, שהייתה אובדת עצות בגלל הכתבים הוודים, תתבסס באיתנות באטמאן.

53. ארג'ונה אמר: הו קשווה, מה מאפיין אדם בעל תבונה יציבה, השקוע בסאמאדהי? כיצד הוא מדבר, יושב או הולך?

54. בהאגאוואן קרישנה אמר: הו פארטה, תבונת האדם אמורה להתייצב, כאשר הוא משליך מעליו לגמרי רצונות שחדרו עמוק לרוחו, ובשעה שיש לו סיפוק באטמאן רק באמצעות האטמאן.

55. אדם חכם שתבונתו יציבה אינו חרד מכאב ואדיש לתענוגות. היצמדות, פחד וכעס נטשוהו.

56. אדם שתבונתו יציבה אינו מפריז בחיבה כלשהי. הוא אינו עליז כאשר הוא מקבל דברים טובים, ואינו שונא דברים רעים.

57. צב מושך את איבריו פנימה, מכל הכיוונים. כך כאשר אדם זה מושך את חושיו פנימה מהעצמים שלהם תבונתו מתייצבת.

58. עצמים חושיים נסוגים מאדם, שאינו ניזון מהם, אולם הכמיהה אליהם נמשכת. לאחר ראיית המציאות העילאית, גם שאיפה זאת נפסקת.

59. הו בנה של קונטי, חושים נטולי רסן סוחפים בחוזקה גם את רוחו של אדם נבון השואף לשלמות.

60. אדם זה צריך לשבת מאוחד, בשליטה חושית ולהתבונן בי כמטרתו העליונה. תבונתו תתבסס (באחדות), כאשר הוא יהיה אדון לחושיו.

61. מחשבה על עצמים חושיים יוצרת היצמדות. רצון נובע מהיצמדות ויוצר כעס.

62. כעס גורם לאשליה, והזיכרון מאבד כך את יציבותו. תבונת האדם נהרסת מזיכרון חסר יציבות, והדבר מוביל לאובדנו.

63. אולם אדם בעל משמעת עצמית, הנע בן עצמים (חושיים), כאשר חושיו חופשיים מהיצמדות ומדחייה, ונתונים לשליטתו, זוכה בשלוה.

64. כל צערו מסתיים בשלוה זאת. תבונת האדם השליו אכן מתייצבת במהירות (באחדות).

65. אדם שאינו מבוסס (באטמאן), משולל אינטלקט ומחשבות יציבות. ללא חשיבה יציבה הוא אינו חווה שלוה, וכיצד אדם חסר שלוה יכול להיות מאושר?

66. הו גיבור חיל, תבונת האדם מבוססת, לכן, כאשר כל חושיו נסוגים מהעצמים החושיים.

67. אדם השולט בעצמו, ער כאשר כל הברואים ישנים. בשעה שכל הברואים ערים החכם הנאור ישן.

68. אדם חווה שלוה, כאשר כל התשוקות נספגות בו כנהרות הזורמים לים הנשאר תמיד מלא ללא תזוזה. המטפח את רצונותיו, אינו יכול לזכות ברגיעה זאת.