מתוך NRG / ניו-אייג'
לפני מספר שנים פרסמתי כאן מספר מאמרים על היוגה סוטרה של פטנג'לי. הפעם אני מצרף תרגום חופשי של הרצאה שהעביר המורה שלי מהרישי מהש יוגי ב-1971 באוניברסיטת האמבולט בקליפורניה.
בתחילה הוא דן בקצרה בשמונת האיברים של היוגה (אשטנגה יוגה) ובהמשך ההרצאה הוא מפרט יותר על האיבר הראשון של היוגה שנקרא יאמה. פרוש המילה הוא "המנהל", יאמה כוללת עקרונות קוסמיים שמנהלים את החיים. באמצעות עקרונות אלה ההוויה או התודעה הטהורה המוחלטת הופכת למציאות חייה.
ביוגה סוטרה מזכיר פטנג'לי חמישה היבטים של יאמה: האימזה (אי אלימות), סטיאם (אמת), אסטיאה (אי גניבה) אפריגראה (שחרור מבעלות) וברמצ'ריה (הסתפקות עצמית או פרישות). בסרטון הווידאו הבא מתייחס מהרישי לארבעת ההיבטים הראשונים של היאמה:
להלן התרגום לדבריו:
פתח דבר: הפרוש השגוי ליוגה סוטרה
פטנג'לי מתאר שמונה איברים של יוגה וזוהי האשטנגה יוגה. כלומר למצב של חיים אינטגרטיביים יש שמונה היבטים, שמונה איברים. הפרוש השגוי ליוגה סוטרה התחיל ישר מכאן. ערך בסיסי של פרוש שגוי למילה "איברים" בלבל לגמרי את כל הפילוסופיה של היוגה. רבים פרשו את המילה "אשטנגה" כתהליך שבו אנו מביאים לאור שמונה צעדים של יוגה ואתם יכולים לדמיין לעצמכם שאיברים וצעדים אינם מתייחסים לאותו הנושא. כל האיברים מתפתחים בגוף בצורה סימולטנית, לא קורה מצב שקודם יד נוצרת ולאחר מכן הרגל נוצרת והאף מעוצב. לעומת זאת, כשאנו מדברים על צעדים הם נבנים אחד אחרי השני ומשתמשים בהם גם אחד אחרי השני וזה יוצר הבדל גדול.
הפילוסופיה של פטנג'לי מיועדת להוציא לאור את שמונת ההיבטים של מצב האחדות או המיזוג,
ואם אנו מפרשים זאת במונחים של שמונה צעדים אז לא נוכל לדעת מתי הבלבול הזה יגמר. פטנג'לי אינו טוען שמדובר בשמונה צעדים ליוגה ושסמאדהי הוא הצעד האחרון, כל זה שגוי. במידה וזה היה המצב לא הינו יכולים לעולם להתנסות במצב של סמאדהי, כי השלב הראשון "סאטיה" כבר דורש הישג של דבר שאינו משתנה.
"סאטיה" היא היאמה הראשונה מתוך חמשת היאמות. "סאטיה" היא רק אמת פשוטה. אמת היא זאת שאינה משתנה ומהו הדבר שאינו משתנה? הוויה (טרנסנדנטלית מוחלטת) היא זאת שלעולם אינה משתנית והוויה זאת זהה למצב הסמאדהי. איכות זאת של סמאדהי נמצאת באיבר השמיני של היוגה אולם "סאטיים" או הוויה נמצאת שם כבר בהתחלה. כלומר מצב היוגה הוא הוויה בהתחלה והוויה בסוף. הוויה זאת חודרת בכל וזהו המצב של אחדות.
אמת בהתחלה ואמת בסוף
הרוח (mind) חודרת בכל וכשאנו פותחים את המודעות שלנו לערך הזה, זה למעשה מצב היוגה. אמת (סאטיים) קיימת מהתחלת היוגה עד לסוף היוגה. זאת האמת וזה מצב היוגה.
אם אמת התחילה להיפתח לתודעה שלנו ניתן לומר שתרגול היוגה התחיל, ואם התודעה שלנו התבססה בקביעות באמת ניתן לומר שאנו מבוססים במצב של יוגה. זאת ההתחלה והסוף של היוגה, מדיטציה טרנסנדנטלית משיגה את המצב הזה. מתחילת התרגול אי המוגבלות הטרנסנדנטלית הזאת נפתחת למודעות האינדיבידואלית שלנו.
כשאנו פותחים את המודעות שלנו לכך מודעות בלתי מוגבלת מתבססת וזהו המצב של יוגה או אחדות. כשאנו אומרים יוגה אנו מתכוונים למצב של הוויה וממצב זה פילוסופית היוגה מתחילה.
רבים טענו שתרגול של "סאטיה" או אמת חייב להיות מבוסס על ניסיון לדבר אמת. הם טענו שכדי להגשים את ההוויה יש לטפח הרגל של לדבר אמת, וזאת הבנה כל כך גסה. זה מה שהמפרשים של פטנג'לי עשו לו. התרגול של לדבר אמת הינו כה מגוחך. לא ניתן לתרגל דיבור של אמת, ניתן רק לתרגל פיתוח של רמת תודעה שתמיד תדבר אמת. אם יש לתרגל דיבור של אמת יש לעשות זאת בהקשר של פיתוח תודעה טהורה. כשרמת תודעה זאת איננה נמצאת לא נוכל לדבר אמת ויהיה בה איזה חיסרון. כך שההישג של אמת הוא לא בניסיון להישאר ער כדי לדבר אמת, זה יהיה עומס גדול.
הערך של אמת נימצא בפיתוח של תודעה קוסמית וביכולת לחיות את החיים כפי שהם באופן ספונטני, בקלות ובנוחות. ולכן הלימוד של "סאטיים" כאחד מההיבטים של יאמה אינו מוגבל לתרגול שבו אנו מנסים לדבר או לראות אמת. הוא אמור להיות מצב תודעה, זהו המצב של יוגה ומצב זה הינו טבעי כשאנו חיים באינטגרציה מלאה. כשהמודעות שלנו פתוחה לתודעה טהורה או להוויה אנו לא רק מדברים אמת אנו גם מריחים ונוגעים באמת ואז כל דבר שאנחנו עושים מתבצע בגל של "אמת" וזאת המשמעות של לחיות "אמת".
אי אלימות ספונטנית
היאמה השניה היא האימזה או אי אלימות. מילה זאת מוכרת ויתכן ששמעתם אותה פעמים רבות. מצב זה של אי אלימות מבטא רמת תודעה שבה אנו תמיד יוצרים השפעות שתומכות בחיים. מצב שבו השפעות שמזיקות לחיים פשוט לא יכולות להיווצר. מצב זה מתקיים בתודעה קוסמית כשהמודעות שלנו בלתי מוגבלת ואנו רק עדים לכל דבר.
כל השאיפות והאימפולסים שאנו מביעים בחיים מנוהלים על ידי האינטליגנציה הקוסמית וכל צעד של פעולה רק מיועד להתפתחות. תחת הקסם של האינטליגנציה הקוסמית הכול מתפתח כל הזמן, ולכן ברגע שהאינטליגנציה הקוסמית חודרת לאינטליגנציה האינדיבידואלית כל דבר שאנו יכולים לחשוב ולעשות יהיה באופן ספונטני תמיד בכיוון התפתחותי. בחיים כאלה, שבהם ניצור רק השפעות שתומכות בחיים, נחייה מצב ספונטני של אי אלימות.
אם בני אדם מסוגלים ליצור השפעות שפחות או יותר מזיקות להם, אלימות הינה בלתי נמנעת. לא משנה אם הם יוצרים זאת במודע או שלא במודע – הפעילות שלהם עדיין נחשבת לאלימה. אי אלימות הופכת למציאות חיה רק במצב שבו האדם אינו מסוגל לפגוע בכל דבר שקיים בבריאה. זוהי האיכות של רמת תודעה שאנו קוראים לה תודעה קוסמית, אינטליגנציה טהורה או אינטליגנציה קוסמית. אדם שמבוסס במצב זה חיי במצב של אינטגרציה ורק תומך בחיים.
רק במצב זה האדם לא יזיק בשום דרך לכל היבט אחר בחיים. כך שהמשמעות של אי אלימות היא להפוך את ההתנסות בתודעה טהורה לקבועה כלומר להתבסס במצב של תודעה קוסמית. לסאטיים או לאמת יש את אותה המשמעות: לחיות אמת בחיים ולהפוך אותה למציאות אמתית, וזה אומר לחיות את המצב של תודעה קוסמית.
גניבה קוסמית
אסטיאה – לא לגנוב. כל עוד האובייקט שאותו אנו קולטים שובה אותנו הגניבה מאוד ברורה. כל אחד נחשב לגנב כשהוא משייך לעצמו דבר שאינו שייך לו. ומה כן שייך לנו? רק הערך האינסופי של העצמי הגבוה שייך לנו. ואם אנו לא בבעלות על הערך האינסופי, כל דבר שבו אנו מתנסים מצל על ההוויה שלנו ואז אנו מביאים לבעלותנו דברים שאינם שייכים לנו.
מה ששייך לנו באמת הוא העצמי הגבוה שלנו, אי מוגבלות, הוויה אין סופית, אלמוות וזה הבית האמתי שלנו. כשמשהו אחר נכנס לבית אז אנו גונבים דברים אחרים. רק במצב של תודעה קוסמית, כשאנו עדים לכל דבר, אנו לא משייכים לעצמנו כל דבר.
אפריגראה פרושה אי קבלה. אתה לא מקבל, אתה לא הבעלים של רכוש ששייך למישהו אחר. כל דבר אחר שייך ליחסי, לשינוי ואנחנו למעשה זהים לעצמי הלא משתנה. וכשאנו משייכים לעצמנו את הערך של שינוי אנו גונבים זאת, אנו הבעלים על דבר שלא שייך לנו וזה אפריגראה. ולכן במובן האמתי של המילה אנו גונבים כל עוד לא התרוממנו למצב של תודעה קוסמית, כי בכך אנו מביאים לביתנו רכוש ששייך למישהו אחר.
מה שקיים זה העצמי וברגע שאנו מזדהים עם דבר שאיננו העצמי אנו הבעלים שלו. במובן זה אפריגראה או חוסר בעלות היא החזון של פטנג'לי. הוא מתאר מצב של יוגה שבו האדם מצוי בבעלות על כל דבר ולכן הוא מתרומם מעל האפשרות של בעלות (אינדיבידואלית) וחיי מצב של אי- בעלות, במצב של מלאות שבו כל דבר שייך לו.
כל עוד מצב זה לא הושג לא הצלחנו להשיג מצב של אינטגרציה, לא הישגנו את מצב היוגה. ולכן כל הערכים הללו, האימזה, אסטיאה וכו', הם ערכים של חיים באינטגרציה. זה יפתיע אנשים בחברה המודרנית אם יתחילו ללמד אותם לא לגנוב. האדם יאמר לעצמו אני לא גונב ולא גנב, אז מה יש לתרגל כאן בכלל? וכל העניין יצור בלבול. איש אינו גונב, כך זה מהטבע. אם הפילוסופיה של פטנג'לי מתארת אי בעלות היא הופכת להיות דרך לתרגל אי גנבה, וזה יהיה דבר אבסורדי לכל אדם מתורבת.
יש להבין את כל ההיבטים הללו של יאמה באופן עמוק ואז היוגה תהיה כל כך ברורה. במצב זה השיטות הרבות מני ספור שמצויות בשוק ומדברות על התפתחות עצמית וזכייה באינטגרציה יתאימו לאיזה קטגוריה שקשורה לגוף, לחושים, להתנהגות וכו'. הפרושים השגויים של פילוסופית היוגה היו הבסיס לכל הסבל בחיים.
האדם הוא ישות אלמותית, אינסופית ובלתי מוגבלת. הוא לא ראוי לסבול בתחומי החיים השונים וראוי שנבהיר זאת.
