קנה אופנישאד

התלמיד והגורו

קנה אופנישאד שייכת לסאמה וודה. השם של האופנישאדה לקוח מהמילה הראשונה המופיע בטקסט שפרושה "באמצעות מי". הקנה מחולקת לארבע פרקים, שני הראשונים מובאים כפסוקים וכוללים דיאלוג בן מורה לתלמיד, ושני האחרונים כתובים כפרוזה.
אדי שנקרה כותב במבוא לקנה אופנשיאד "הנושא שבו האופנישאדה עוסקת מאד עדין וכדי להבין אותו בקלות מבהירים אותו בדיאלוג בן מורה לתלמיד. הדיאלוג מצביע בצורה ברורה שהידע על ברהמן אינו יכול להיות מושג באמצעות דיונים לוגיים. בכתבים הוודים נאמר: "לא ניתן להשיג ידע באמצעות נימוקים הגיוניים" "אדם שלומד בהנחיית המורה אכן יודע" "ידע שהתקבל ממורה מניב פרי" הבאגאווד גיטה אומרת "השתטחות לרגלי המורה תאפשר לך ללמוד זאת ". ניתן להניח שאדם שלא מצא מקום מקלט בחייו חוץ מהידע על העצמי הפנימי ביותר והשואף להתנסות בהוויה חופשית מפחד, נצחית ובלתי משתנה שמגלמת את הטוב המוחלט ייגש בזמן מתאים למורה שמבוסס לגמרי בברהמן וישאל אותו את השאלות שבהן מתחילה הקנה אופנישאד.

הפרק הראשון פותח בשאלה שהתלמיד מפנה למורה ביחס למהות פנימית שעומדת בבסיס התפקוד הפיזיולוגי והרוחני של האדם. המורה טוען בתשובתו כי החושים והרוח אינם יכולים לתפקד באופן אינטליגנטי ללא עזרת אטמן או העצמי הטרנסנדנטאלי. האטמן מהווה מקור לכל הפעילות האנושית ועם זאת הוא עצמאי ואינו תלוי בדבר. המחשבה אינה מסוגלת להשיגו מאחר והוא מצוי מעבר לכל פעילות מנטאלית וכך לא ניתן ללמוד עליו בצורה מקובלת. המורה יכול לתאר לתלמיד, בדרכים שונות, את ההתנסות באטמן אולם על התלמיד להתנסות בו בעצמו.

המורה יכול למסור לתלמיד ידע שאותו הוא חווה בצורה ישירה. מילים יכולת רק לרמוז על מהות החוויה אולם הן אינן מסוגלות להביע בברור את ההתנסות עצמה.
האטמן במהותו אינו קשור לפעילות או לתהליך רגיל של רכישת ידע בו הסובייקט מכיר את אובייקט הידע דרך תהליך הידיעה או התפיסה. ניתן להתנסות באטמן רק כשאנו עוברים מעבר לכל פעילות חושית ומחשבתית וחווים מצב של מודעות טהורה בו התודעה שלנו מתייחסת לעצמה בלבד מבלי לחוות אובייקט חיצוני כלשהו.
כאשר ברזל מלובן שורף עצם כלשהו. הבערה נגרמת מכיוון שאש חבויה בברזל ולא באמצעות הברזל עצמו. באופן דומה ניראה שהרוח והחושים מביעים בפעילותם אינטליגנציה אולם איכות זאת נגזרת מקיומו של האטמן ואינה כלולה בעצם מהותם הפנימית. כאשר אברי-החושים קולטים את העצמים השונים האטמן משתמש בהם כאמצעים לקליטה חושית אולם למעשה הוא בלבד אחראי לפעילות זאת.

הפרק השני מתחיל בביקורת על אנשים שמנסים להכיר את ברהמן באופן אינטלקטואלי מבלי לחוותו בצורה ישירה. כאשר אדם שאינו מואר מתפאר כי הוא יודע את ברהמן ידיעתו מועטה ביותר. חקירה לעצם מהות הברהמן חייבת להתרחש דרך התנסות בסמאדי או תודעה טרנסנדנטאלית, ידע שמוביל לחוויה זאת נחשב כמועיל ובניגוד לכך תיאורים אינטלקטואלים מפורטים על ברהמן שאינם תורמים להגשמתו הישירה חסרי כל ערך.
האינטלקט מתפקד בתחום היחסי של החיים שתמיד משתנה ולכן הוא אינו מסוגל להעריך בצורה מלאה את ברהמן הבלתי משתנה. האינטלקט יכול לעזור לנו להבין את התבטאות הברהמן ביקום אולם לא ניתן להכירו בעזרת תהליך חשיבה דיסקורסיבי רגיל שבו הסובייקט ניפרד מהאובייקט הידוע.

הפרק השלישי מציג סיפור המדגים את עוצמתו הטוטאלית של ברהמן. הדוות שמגלמים את חוקי טבע התומכים בתהליך ההתפתחותי בבריאה, זכו בניצחון על האשורות, שמגלמים כוחות שלילים היוצרים סבל ומכאוב. ניצחון זה הגביר את גאוות הדוות, הם התפארו על הישגיהם מבלי להיות מודעים לעובדה שניצחונם נובע למעשה מעוצמתו של ברהמן העומדת בבסיס כל הפעילות בבריאה והאחראית להרמוניה ולסדר שקיים ביקום.
ברהמן הופיע בפני הדוות כישות רוחנית, הם ניסו לרדת לעצם מהותה אולם מאחר ולא היה להם ידע מלא על הטוטאליות של חוקי הטבע שמגולמת בישות זאת הם לא הצליחו להכירה. בסופו של דבר הישות הרוחנית הופיע בפניהם כ"אומה", האם האלוהית שמייצגת את שאקטי או העוצמה היצירתית האין סופית של ברהמן.

בפרק הרביעי אנו לומדים עיקרון חשוב ביחס לברהמן: המורה מצהיר: "הרוח נראית כנעה לקראת ברהמן ודרכה אדם מסוגל לזכרו". ברהמן מתאפיין באושר עליון מוחלט, הנטייה הטבעית של הרוח היא לנוע לקראת אושר גדול יותר ולכן בשעת תרגול מדיטציה הרוח פונה לקראתו בטבעיות ובחוסר מאמץ. ההתנסות במציאות המוחלטת של ברהמן (או האטמן) מאפשרת לנו לפעול בהתאם לכל חוקי הטבע (השוכנים באותו שדה בלתי מוגבל של ברהמן) לקבל כך החלטות נכונות. המורה ממשיך ואומר: "ברהמן הינו אובייקט לכל שאיפה", כל השאיפות מכוונות להגביר את האושר בחיים ולכן הם כוללות בתוכן את השאיפה לחוות את ברהמן, המהווה מקור ומטרה לכל השאיפות.
הקנה מדגישה בסיום שניתן להתנסות במציאות המוחלטת של ברהמן בתוכנו באמצעות הפנית החושים פנימה, תרגול מדיטציה ופעילות וודית שמתבצעת בהתאם לחוקי הטבע. התנסות זאת יכולה להיות מושגת כאן ועכשיו בחיים הנוכחיים.

חלק 1

1.מי מנחה את הרוח לקלוט את העצמים החושים? מי מורה בתחילה לפראנה לנוע? מי גורם לבני האדם לדבר? מי מהדוות מעורר את הראיה והשמיעה?

גם אנשים אינטליגנטים מפירים לעתים חוקי טבע ויוצרים כך בעיות וסבל. ניתן לכן להניח שהרוח החושבת אינה פועלת תמיד בצורה עצמאית ומתוך חופש פנימי.
פראנה היא נשימת החיים שנעה בגוף, בלעדיה אברי החושים אינם יכולים לתפקד כהלכה.
החושים חסרי אינטליגנציה ואינם פועלים בצורה עצמאית, הדוות או חוקי טבע שולטים בהם ומכוונים את תפקודם.
שאלות התלמיד מצביעות על כל שהוא היה מודע לעובדה שהגוף, החושים והרוח החושבת הינם משתנים ובלתי קבועים. הוא הרגיש שקיימת מציאות פנימית בלתי משתנה העומדת בבסיס התפיסה החושית ומגוון התופעות בבריאה וניסה לכן לחקור את מורהו ביחס למאפיינים של אותה מציאות מוחלטת.

2. הוא הינו אוזן של האוזן, מחשבת המחשבה, דיבור של הדיבור, פראנה של הפראנה ועין של העין, החכם נוטש (הזדהות עם פעילות חושית) וזוכה באלמוות.

איברי החושים אינם יוצרים את יכולת השמיעה, החשיבה וכו. התפקוד החושי מובע באמצעותם אולם קיים למעשה מעבר לאיבר פיזי מסוים. מדענים אינם יכולים מסיבה זאת לאתר את יכולת השמיעה דרך ניתוח האוזן הפיזית. איברי החושים מסוגלים לאפשר את התפקודים הפיזיולוגים השונים עקב נוכחות האטמן. רעיון דומה מובע בבאגאווד גיטה: "זוהר השמש המאיר את העולם כולו וברק האש והירח- דע כי אורם שייך לי." (15.12) ראה גם בריהד ארניקה 4.3.6, שווטה אשווטרה 6.14, מונדאקה 2.2.10 קטה 2.2.14

מפרשים רבים טענו שבפסוק זה הקנה אופנישאדה דוגלת בנטישת העולם היחסי כאמצעי לויתור על הצמדות חושית לעצמים חולפים. אולם למעשה גם כשאנו מנסים להסתלק ממחויבות יום יומית לא ניתן לוותר על פעילות. רעיון זה מובע כך בבאגווד גיטה: "אדם אינו משיג חוסר פעילות דרך הימנעות מפעולה; ואינו זוכה בשלמות באמצעות הינתקות פשוטה. לא ניתן להתקיים ולו להרף עיין מבלי לבצע פעולה; כולם מובלים, חסרי אונים, לפעילות באמצעות הגונות הנוצרות מפרקריטי." (באגאווד גיטה 3.4-5) הדרך להשתחרר מהשפעתה הכובלת של הפעילות החושית היא לפתח מצב תודעה בו התודעה הטהורה של האטמן נחוות גם בשעה שאנו עוסקים בפעילות. במצב זה אנו עדים לכל פעילות ושומרים על חופש פנימי בעת עיסוקינו היום יומיים. "הנטישה" המוזכרת בפסוק זה קשורה לכן למצב של חוסר הצמדות פנימית שנחוות בטבעיות עם ביסוס ההתנסות בתודעה הטהורה של האטמן. רעיון זה מובע בבאגאווד גיטה: "הו ארג'ונה, נעלה הוא האדם השולט בחושיו באמצעות רוחו והמעסיק ללא הצמדות את אברי הפעולה ביוגה של פעילות" (באגאווד גיטה 3.7) "… חופשי מהצמדות, העסק את עצמך בפעילות…"(באגאווד גיטה 3.9)


3. ראיה, דיבור ומחשבה אינם מגיעים למקום זה, איננו מכירים אותו (בצורה רגילה) ולכן איננו מודעים לדרך בה יש ללמד ידע זה.

שנקרה טוען בפרוש לפסוק זה כי כל מילה שאותה אנו מביעים באמצעות איבר הדיבור, מגלה רעיון שטמון בה ואמורה להגדיר את העצם אלו היא מתייחסת. ברהמן זהה למהותה הפנימית של אותה מילה ולאיבר המביע אותה ומסיבה זאת הדיבור אינו מסוגל להגדיר את ברהמן. אש בוערת שמאירה עצמים אחרים אינה יכולה לבעור ולהאיר את עצמה, באופן דומה הרוח מסוגלת לחשוב ולקבוע את מהות העצמים השונים אולם היא אינה יכולה לחשוב ולקבוע את עצם מהותה הפנימית הזהה למעשה לברהמן.
ראה גם קאטה 2.3.12, מונדאקה 3.8
ניתן ללמד דברים שנקלטים בחושים; העצמים אותם אנו קולטים שייכים לסוג מסוים, (ג'אטי) ומתאפיינים בתכונה(גונה), תפקוד (קריה) ויחס (וישהשה). ברהמן אינו מכיל תכונות אילו ולכן לא ניתן ללמדו.


4. שונה מהידוע, ונמצא מעבר לבלתי ידוע. כך שמענו ממורים קדומים שמסרו לנו ידע זה.

המורה מצהיר בפסוק זה שברהמן שונה מהאובייקטים השונים שאותם אנו קולטים בעולם המוחשי. התלמיד עלול להבין את דברי המורה בצורה שגויה ולהסיק מהם שלא ניתן בכלל לדעת את ברהמן וכדי למנוע זאת המורה טוען שברהמן נמצא גם מעבר לבלתי ידוע. שנקרה טוען שבבלתי ידוע הכוונה כאן היא לאווידיה כלומר לבערות שמהווה
את הזרע ליקום הנגלה. בתיאור של ברהמן כשונה מהידוע וכמצוי מעבר לבלתי ידוע המורה מכוון לכך שברהמן זהה למעשה לאטמן המהווה את העצמי הפנימי ביותר שלנו.

ידיעה וחוסר ידיעה הנן תוויות מחשבתיות. המורה טוען כאן שלא ניתן להתנסות באטמן באמצעות מחשבות ואין זה משנה באים הן מגדירות אותו כדבר ידוע או בלתי ידוע.

ראה אישווסיה 10,13


5. אין להביעו בדיבור, אולם באמצעותו אנו מדברים, דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

שנקרה טוען כי ברהמן מתואר לעתים באופנישאדות בביטויים אמפיריים הטוענים כי הוא הנו "האוזן של האוזן, מחשבת המחשבה וכו (קנה 2) או כמי שמתאפיין בידע טהור ובאושר עליון (בריהד ארניקה 3.9.28) אולם למעשה יש להכיר את ברהמן כישות טרנסנדנטאלית לחלוטין, חסרת תכונות, המהווה מסה אחידה של תודעה טהורה.

6. הרוח אינה מסוגלת להגות בו אולם באמצעותו אנו חושבים, דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

הרוח החושבת והחושים אינם יכולים להכיר את המציאות המוחלטת בצורה ישירה.
כאשר אנו כותבים ניראה שהיד מבצעת את פעולת הכתיבה אולם למעשה היא מכוונת באמצעות המחשבה. באופן דומה הרוח אינה חושבת בעצמה והחושים אינם פועלים באופן עצמאי, האטמן מנחה ומכוון אותם ונשאר, עם זאת, עד שקט לכל הפעילות.

7. העין אינה יכולה לראותו, אולם באמצעותו אנו רואים דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

8. הוא אינו נישמע באוזן אולם באמצעותו אנו שומעים. דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

9. לא ניתן להריחו אולם באמצעותו אנו נושמים. דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

חלק 2

1. (המורה) אם הנך סבור שאכן הכרת את ברהמן, ידיעתך מועטה. הנך רואה למעשה את ברהמן כעצמיות אינדיבידואלית או כדוות (חוקי הטבע) השונים אולם אין אמת בדבר, עליך להמשיך לחקור לעצם מהותו.

אדם הטוען שהוא יודע את ברהמן מתייחס בכך לידע מושגי אליו הוא הגיע באמצעות חקירה שכלית. ברהמן הנו נצחי, חסר שניות וחופשי מכל מגבלות ולכן לא ניתן לתאר או לדעת אותו בדרך מחשבתית רגילה. גם אדם שמסוגל, בעזרת קשרים על חושיים, להתנסות בחוקי הטבע או הדוות שפועלים ברמות העדינות של הבריאה אינו יכול לטעון כי הוא יודע את ברהמן. ידע זה יהיה עדיין חלקי ולא יכלול את ההיבט המוחלט של ברהמן המצוי מעבר לפעילות הדוות ולכל הבריאה היחסית.

2. (התלמיד) אינני יכול לומר שאכן הנני יודע את ברהמן ואיני יכול לטעון שאיני מכירו כלל. אדם שיודע אותו מבין את מהות האמרה "אינני יכול לומר שאיני יודעו: אני מכירו וכמו כן אינני מכירו.

ידע רגיל נובע ממצב בו הסובייקט היודע, מכיר את האובייקט הידוע בצורה בלתי ישירה דרך תהליך הידיעה שבו החושים מעבירים אינפורמציה לרוח החושבת ולאינטלקט. התלמיד אומר לכן בתחילת הפסוק "אינני יכול לומר שאני אכן יודע את ברהמן" או במילים אחרות "אינני מכיר את ברהמן דרך ניתוח אינטלקטואלי ובתהליך הידיעה הרגיל שמפריד בין הסובייקט לאובייקט". המציאות המוחלטת של ברהמן אינה מהווה אובייקט לידע אמפירי והכרה זאת משקפת את הנקודה הגבוהה ביותר שאליה הרוח החושבת מסוגלת להגיע בניסיון להבין את ברהמן. הכרה זאת מזכירה כמובן את אמירתו הידועה של סוקרטס "אני יודע שאיני יודע".

התלמיד אינו נעצר באמרה זאת ומוסיף ישר באותו המשפט "איני יכול לטעון שאיני מכירו כלל". תלמיד זה עקב אחרי הוראות המורה והתנסה במדיטציה באטמן הטרנסנדנטלי כעצמיותו הפנימית הזהה לברהמן. התנסות זאת מאחדת את הסובייקט, האובייקט ואת תהליך הידיעה במצב אחד של הוויה כלומר במצב זה התלמיד (הסובייקט) מכיר או יודע את עצמו (האובייקט הידוע) על ידי עצמו (תהליך הידיעה) וחווה כך מצב של ידע טהור. התנסות זאת גורמת לו להצהיר שהוא אכן מכיר את המציאות המוחלטת במצב בו תודעתו מתייחסת לגמרי לעצמה מבלי להתייחס לאובייקט חיצוני כלשהו.

ההתנסות הישירה במציאות המוחלטת של ברהמן במצב של תודעה טהורה שפתוחה לגמרי לעצמה וההכרה שהחושים, המחשבה והאינטלקט אינם מסוגלים לחוות זאת מהווה את הבסיס לתובנה שמופיע בסיום הפסוק הנוכחי "אני מכירו וכמו כן אינני מכירו".

3. אדם שאינו יודעו מכירו, והסבור שהוא אכן יודעו אינו מכירו כלל. אין הוא מובן לאלו המבינים אותו. הוא מוכר לאלו שאינם מבינים אותו.

רדהקרישנן הפילוסוף ההודי הידוע שהיה גם נשיאה הראשון של הודו כותב בפרוש לפסוק זה " פסוק זה מביא לאור כיצד אנו נאבקים עם קושי שקשור לדרך הביטוי האנושית, כיצד אנו מתוודעים בפני עצמנו על מחסור שקיים באמירות מנטאליות. המציאות העליונה איננה אובייקט לידע רגיל אלא קשורה להגשמה אינטואיטיבית. אם אנו סוברים שאנו יודעים את ברהמן ומתארים אותו כאובייקט (חושי) אותו אנו קולטים בטבע או כסיבה שמוסקת מהטבע אנו למעשה לא יודעים אותו. אלו שמרגישים שהם אינם יודעים אותו ואינם יכולים לדעת אותו בצורה כזאת אכן יודעים אותו.לא ניתן לתפוס את ברהמן כאובייקט של ידע. ניתן להגשים אותו כסובייקט של כל ידע. שאנקרה אומר שידע אמיתי הנו התנסות אינטואיטיבית. תהליך ההפשטה שבו הפילוסופים משתמשים נותן לנו רעיון מופשט אולם הכרה אינטואיטיבית שבה הנפש מתעלה מעבר לכל אינטליגנציה לאחדות ישירה עם אלוהים שונה מהפשטה אינטלקטואלית ושלילה".

"באדם שאינו יודעו" הכוונה היא לאדם שאכן יודע את ברהמן. "באדם הסבור שהוא אכן יודעו" הכוונה היא למי שאינו מואר ומכריז בצורה שקרית שהוא אכן יודעו. האמירה "אין הוא מובן לאלו המבינים אותו" מתייחסת לאלו שיודעים את ברהמן ומצהירים שהם אינם יודעים אותו. "הוא מוכר לאלו שאינם מבינים אותו" מתייחס לאנשים עם ידע בלתי מושלם על ברהמן ולא לאלו שנמצאים בבערות טוטאלית. אנשים אלו רואים את האטמן כמותנה על ידי הרוח החושבת, האינטלקט והחושים. הם מערבבים את המושגים שיש להם ביחס לאינטלקט, לרוח החושבת והחושים עם הידע על ברהמן.

4. ברהמן אכן נודע כאשר הוא נחווה בכל מצב תודעה. ידע הודות ברהמן מקנה עוצמה ודרכו מתגברים על המוות.

הפיזיולוגיה האנושית מסוגלת לחוות בו בזמן סוגי פעילות שונים, כך לדוגמה אנו יכולים בעת ובעונה אחת ללכת ברחוב, לדבר עם חבר ולחוש שימחה פנימית. הרוח החושבת קיימת או מתפקדת בכמה רמות מבלי ליצור באדם קונפליקט כל שהוא . במדיטציה אנו עוברים מעבר לכל פעילות מנטאלית וחווים את האטמן במצב תודעה רביעי (טוריה צאטאנה או סמאדי) . התנסות זאת מתבססת עם הזמן ואנו מתחילים לחוות את האטמן גם מחוץ למדיטציה כאשר אנו עסוקים בפעילות יום יומית. אנו ממשיכים לתפקד בחיים המעשים אולם המודעות הפנימית לעצמי הטרנסנדנטאלי מלווה אותנו במשך כל שעות היממה. התנסות זאת מעדנת את החושים ועקב כך גדלה היכולת להעריך את האחדות או הטוטאליות של חוק הטבע, הקיימת בכל נקודה בבריאה. כאשר ההתנסות מתבססת בצורה קבועה ברהמן "אכן נחווה בכל מצב תודעה" כלומר התודעה הטהורה, הבלתי מוגבלת מוערכת כבסיס לשלושת מצבי התודעה היחסים (ערנות חלימה ושינה). במצב זה בלבד ניתן לומר כי ברהמן אכן נודע בצורה אמיתית.

ראה מונדאקה 3.2.4

5. היודע אותו כאן חווה אמת נצחית, אדם שאינו מכירו מאבד דברים רבים. החכם המכיר את ברהמן כקיים בכל הברואים זוכה, עם נטישת הגוף, באלמוות.

מפסוק זה ניתן להבין שהגשמת הברהמן אינה מחייבת אותנו לנטוש את החיים על פני האדמה. יש להגשים את הברהמן "בכאן ועכשיו".
המילה סאטיים בסאנסקרית מתורגמת כאן "כאמת". מילה זאת נגזרת מהשורש "as" שמשמעותו הוויה מוחלטת. האמת המוזכרת בפסוק זה הינה אם כך מציאות מוחלטת, נצחית ובלתי משתנה הנחוות על ידי אדם המבוסס בתודעת ברהמן.
ההתנסות באחדות כממשות שקיימת בבסיס החיים האישים והקוסמים מגבירה את עוצמתנו הפנימית ואנו מסוגלים לתפקד בצורה יעילה יותר בכל תחומי החיים. מי שאינו חווה בתוכו את ברהמן אינו מסוגל לפעול בהתאם לכל חוקי הטבע. הוא יוצר כך סבל בחייו ובסביבתו ואינו מסוגל להגשים את כל שאיפותיו. הקנה אופנישאד טוענת שבמצב זה האדם "מאבד דברים רבים" ומבזבז למעשה את חייו.
במצב התודעה הרביעי (טוריה צ'טנה) אנו נוטשים למעשה הזדהות עם הגוף הפיזי ומתנסים בסמאדי או בתודעה שמתייחסת לגמרי לעצמה מבלי להיות תלויה באובייקט חיצוני כלשהו (כולל הגוף הפיזי). מצב זה נחווה כקיים מעבר למרחב ולזמן ולכן ניתן לומר שמעצם טבעו הוא אלמותי. התנסות זאת מתבססת עם הזמן בצורה קבועה ואנו מסוגלים להעריך את האחדות הפנימית, הנחות בתחילה רק בעת תרגול המדיטציה, כמציאות הקיימת בבסיס כל הבריאה. במצב זה של תודעת אחדות (ברהמי צטנה) אנו "מכירים את ברהמן כקיים בכל הברואים", חווים חופש פנימי ומפסיקים באופן טבעי להזדהות עם הגוף הפיזי גם בשעה שאנו עוסקים בפעילות יום יומית. התודעה שלנו מתבססת אז בקביעות במציאות הטרנסנדנטאלית המוחלטת של ברהמן המתאפיינת באלמוות. וכך אנו "מתגברים על המוות" (2.4).
ראה גם טאטריה 10.1, שווטה אשווטרה 2.12, ומאנדאקה 3.2.9

חלק 3

1. ברהמן זכה, למען הדוות, בניצחון (על האשורות) דבר שהגביר את גאוותם.

הכתבים הוודים מתארים מאבק תמידי המתנהל בן הדוות שמייצגים חוקי טבע שונים לאשורות שמגלמים את הכוחות ההרסניים והשליליים שקיימים בטבע. מאבק זה מסמל את המתח הקיים בתהליך היצירתי בבריאה בן כוחות יוצרים וכוחות הרסנים. ניגודיות זאת קיימת גם ברמה האינדיבידואלית. הדוות מייצגים בהקשר זה חוקי טבע המכוונים את תפקוד אברי החושים ואלו האשורות מיצגים תשוקות שליליות הגורמות לנו להפר חוקי טבע וליצור בערות וסבל. המאבק הקיים ביניהם מסמל את הנטיות השונות הקיימות בפיזיולוגיה האנושית. הכוחות החיובים מסוגלים להתגבר על הכוחות השלילים, ברמה הקוסמית וברמה האינדיבידואלית, רק כאשר התודעה האנושית מחיה את השדה הטרנסנדנטאלי המוחלט של ברהמן העומד בבסיס כל התופעות בבריאה.
בסיפור שלפנינו הדוות אינם מכירים בעובדה זאת ומשייכים לעצמם את הניצחון על האשורות. ניתן גם לומר שתאור זה בה להדגים מצב שבו החושים פועלים מבלי להיות מחוברים לשדה הטרנסנדנטאלי המוחלט של ברהמן.

2. הם חשבו " זהו ניצחוננו, הפאר לנו" ברהמן הבחין בגאוותם והופיע לפניהם כישות רוחנית אולם הם לא יכלו להכירו.

הדוות דומים כך בהתפארותם לאנשים המייחסים לעצמם סמכות מלאה על פעילותם מבלי להיות מודעים לעובדה שטבעו של ברהמן, שמכונה בספרות הוודית קריה שאקטי, הנו למעשה הכוח שפועל דרכם ואחראי להצלחתם.

שנקרה מסביר שברהמן יצר את הישות הרוחנית, המוזכרת בפסוק זה, בעזרת המאיה שלו או במילים אחרות מכוח שכולל את פעילותן של שלושת הגונות ואחראי לאשליה שנובעת מהצמדות לעולם החומרי.


3. הדוות פנו אז לאגני ואמרו, "או ג'אטוודה מצא נא מי היא ישות זאת". "כך יהיה (אמר אגני).

בפסוק זה אגני מייצג דווה או חוק הטבע המגלם אש ואנרגיה שקיימת בחומר. אגני מייצג אינטליגנציה יצירתית שמאפשרת את קיום החיים והפעילות המנטאלית. בספרות הוודית נאמר שאגני שמוביל לדוות את המנחות המוגשות ביאגיה.

4. הוא מיהר לקראתה. "מי אתה"? שאלה הישות. הנני אגני, הנני ג'אטאוודה (ענה אגני).

השם ג'אטאוודה מצביע על ידיעת כל דבר שנולד או נוצר. שנקרה טוען כי העובדה שאגני משתמש כאן בשם זה מצביע על גאווה וחשיבות עצמית.

5. מה הנך מסוגל לעשות? היא שאלה בשנית. ביכולתי לשרוף כל דבר הקיים על פני האדמה, השיב לה אגני.

6. היא הניחה לפניו גבעול קש ואמרה הבער זאת. אגני התקרב בכל עוצמתו לגבעול אולם לא הצליח לשרפו. הוא חזר (לדוות) ואמר לא יכולתי לרדת לעצם מהותה של ישות רוחנית זאת.

7. הדוות פנו אז לוואיו ואמרו "אנא מצא מי היא ישות זאת. "כך יהיה" (אמר וואיו).

ואיו הוא חוק הטבע שמייצג עיקרון קוסמי שקשור לתנועת האויר, לרוח ולפראנה. המילה נגזרת מהשורש va (va) שמשמעותו לנשוב.

8. הוא יצא במהירות לקראתה. "מי אתה? שאלה הישות. "הנני וואיו הנני מאטרישווה" ענה וואיו.

9. מה הנך מסוגל לעשות? היא שאלה בשנית. ביכולתי להעיף כל דבר הקיים על פני האדמה, השיב לה וואיו.

10. היא הניחה לפניו גבעול קש ואמרה העף זאת. וואיו ניגש בכל עוצמתו לגבעול אולם לא הצליח להעיפו. הוא חזר (לדוות) ואמר לא יכולתי לרדת לעצם מהותה של ישות רוחנית זאת.

מהפסוקים האחרונים אנו רואים שאגני וואיו היו מלאי גאווה. הם שייכו לעצמם כישורים שונים שלמעשה נבעו בברהמן והתקדמו לקראת הישות הרוחנית כדי להדגים את עוצמתם. אולם בלי התמיכה של ברהמן הם לא היו מסוגלים להשיג מטרה פשוטה כמו לשרוף או להזיז גבעול קש קטן.
ניתן להבין את הסיפור גם בדרך הבאה: אגני מגלם איכות (גונה) של ראג'אס, המסוגלת לשחרר אנרגיה החבויה ברוח כחוסר פעילות או כטמאס. ברמה האינדיבידואלית אגני מיצג רוח או פעילות מנטאלית שמותנית ומוגבלת עקב פעילות או ראג'אס ולכן הוא אינו מסוגל להכיר את המציאות המוחלטת של ברהמן העומדת מעבר לכל פעילות.
וואיו ניקרא מאטארישווה ,שם המורה על תנועה חופשית, חסרת חיכוך בחלל. הוא מיצג כך איכות של סאטווה המאפשרת לרוח לפעול בצורה הרמונית וללא עימותים. כאשר וואיו מנסה להכיר את ברהמן הוא מיצג את רוח החופשית מרג'אס ומותנית עדיין על ידי סאטווה. ברהמן עומד מעבר לשלושת הגונות ולכן גם וואיו אינו מסוגל להכירו.

11. הדוות פנו אז לאינדרה ואמרו. "או מאגאוון אנא מצא מי היא ישות זאת. "כך יהיה" אמר אינדרה. הוא מיהר לקראתה אולם הישות נעלמה מלפניו.

אינדרה מתואר בספרות הוודית כשליט הדוות. עובדה זאת גרמה לו להתמלא בחשיבות עצמית וחולשה זאת של האגו לא אפשרה לו לעבור מעבר לכל היבטי החיים היחסים ולחוות את המציאות הטרנסנדנטאלית של ברהמן. שנקרה טוען בביאור לפסוקים אלו כי ברהמן (המגולם בישות הרוחנית) לא דיבר כלל עם אינדרה כפי שהוא נהג עם אגני וואיו אלא פשוט נעלם כדי לסלק לגמרי את גאוותו.
מפרשים אחרים טענו שאינדרה מייצג חוק טבע שקשור לפעילות מנטאלית ולאינטליגנציה יצירתית. כשהפעילות המנטאלית הגיעה לקרבת המציאות הטרנסנדנטלית המוחלטת, שמתוארת בפסוק הנוכחי כישות רוחנית, היא לא הייתה מסוגלת לקלוט אותה ולכן הישות נעלמה. אינדרה חווה באותו רגע מצב של ריקות כלומר מצב טרנסנדנטלי שעומד מעבר לתפיסה חושית ולפעילות מנטאלית.
אינדרה לא חזר על עקבותיו כפי שנהגו אגני וואיו ולא ניסה להגדיר במילים את החוויה שאותה הוא עבר. הוא הבין שכדי לזכות בידע על המציאות המוחלטת של ברהמן עליו להמשיך לחוות מצב של אי מוגבלות פנימית שחופשי מפעילות מנטאלית. הוא נישאר באותו מקום, שקע במדיטציה בכדי לדעת את טבעה האמיתי של הישות הרוחנית והצליח לגרום לה להופיע לפניו כאומה. מסיפור זה ניתן כך ללמוד שבכדי לדעת את ברהמן יש לפנות פנימה, לעבור מעבר לשלושת הגונות ומעבר לאגו ולחוות את האטמן במצב של תודעה טרנסנדנטאלית או טוריה צ'טנה.
בבאגוואד גיטה קרישנה מעביר את אותו הרעיון לארגונה במילים הבאות: "הוודה עוסקת בשלושת הגונות, הו ארג'ונה, היה בלי שלושת הגונות, חופשי משניות, איתן לעד בטוהר, חופשי מבעלות, מבוסס באטמן" (באגאווד גיטה 2.45)

12. אישה כלילת יופי ושלמות ניצבה לפניו באותו איזור שמימי, הייתה זאת אומה בתו של איימאוואטי, "מי היא ישות רוחנית זאת? שאלה אינדרה.

אומה מתוארת בספרות הוודית כביתו של מלך ההימלאיה שנולדה בשקט המוחלט של מערות ההימלאיה.
אומה מתוארת גם כדורגה, בת זוגתו השמימית של שיווה המיצג את השקט המוחלט של ברהמן. בספרות הוודית השאקטי או בת הזוג של כל דווה לעולם אינה נפרדת ממנו. היא מייצגת בצורה פעילה את העוצמה הפנימית, הידע והחוכמה שהוא מגלם. ברהמן בהתגלמותו כשיווה נמצא מעבר לתפיסה החושית ולפעילות מנטאלית אולם באומה הוא מופיע כעקרון פעיל החודר לכל הבריאה.

חלק 4

1. "היה זה ברהמן ונצחונו גרם לגאוותכם" ענתה לו אומה. אינדרה הבין כך מדבריה כי הישות הרוחנית אותה ראה הייתה ברהמן.

2. אגני, וואיו ואינדרה עלו לכן על הדוות האחרים על כי הם הצליחו להגיע לקרבת ברהמן והיו הראשונים להכירו.

3. ואינדרה עולה על הדוות האחרים כיוון שהגיע קרוב ביותר (לישות רוחנית זאת) והיה הראשון להכירה כברהמן.

4. ביחס לברהמן זה קיימת ההוראה הבאה: עוצמה הנגלית בהבזק ברק או במצמוץ עיין הנה עוצמת הברהמן.

הבזק הברק מרמז כאן על התנסות באטמן או בעצמי הטרנסנדנטאלי (ראה גם בריהד ארניקה 2.3.6). כשאנו מתבוננים בהבזק הברק אנו לא מסוגלים לראות צבעים אחרים באופן דומה כשאנו חווים את מצב התודעה הרביע (טוריה צטנה או תודעה טרנסנדנטאלית) אנו לא מתנסים בעצמים אחרים. לא ניתן לצפות מראש את הרגע בו הברק מבזיק ברקיע ומאיר את חשכת הלילה, באופן דומה לא ניתן לחזות מראש את הרגע המדויק שבו נתנסה במצב התודעה הרביעי או באטמן.
אנשים שונים יחוו את ההתנסות הטרנסנדנטאלית בזמנים שונים בהתאם למצב מערכת העצבים שלהם אולם כפי שעיין ממצמצת בצורה טבעית וחסרת מאמץ כך תרגול מדיטציה מאפשר לנו לעדן בטבעיות וללא מאמץ את הפעילות המחשבתית ולחוות בתוכנו את האטמן הטרנסנדנטאלי הבלתי מוגבל.

5. ניראה שהרוח נעה לקראת ברהמן ודרכה אדם מסוגל לזכרו ולהגיע להחלטות נכונות. זו האמת על ברהמן ביחס לעצמי האינדיבידואלי.

ברהמן מכוון למעשה את התפקודים השונים של הרוח האינדיבידואלית כמו חשיבה, רצון וזיכרון.

6. ברהמן הינו אובייקט לכל שאיפה, הוא יקר מכל וכך יש לגשת אליו. כל הברואים מכבדים אדם המכיר אותו בדרך זאת.

אנו חשים אהבה לדבר היקר לנו מכל וכך יש להגשים את ברהמן באמצעות אהבה ודבקות. כשאנו חווים את ההיבטים השמימיים של המציאות בתודעת אלוהים (באגאווד צטנה) מתפתחת בנו אהבה לבורא הקיום. אהבה זאת מאפשרת לנו עם הזמן להכיר את האטמן הטרנסנדנטאלי הפנימי (שנחווה בצורה קבוע במצב הקבוע של טוריה) כזהה לאחדות הקיימת בעצמים שונים בבריאה. כשאנו מתנסים בכך שהאחדות הקיימת בכל תופעות בבריאה זהה לאחדות הנחות בתוכנו, אנו מגשימים את הזהות הקיימת בן האטמן לברהמן ומתבססים בתודעת אחדות (ברהמי צטנה).

הגשמת הברהמן מאפשרת לנו לפעול בטבעיות בהתאם לכל חוקי הטבע וליצור כך השפעה הרמונית בכל הבריאה. כל הטבע מגיב בחיוביות ובהוקרה לפעילותנו ומאפשר לנו להגשים בטבעיות וללא מאמץ את כל שאיפותינו.

7. התלמיד: המשך ללמדני את האופנישאד.
המורה: מסרתי לך את האופנישאד, העברתי לך את האופנישאד שמקורו בברהמן.

התלמיד היה מודע להיבטים אחרים של הספרות הוודית שמיועדים לסלק השפעות שליליות מכל תחומי החיים. מסיבה זאת הוא שואל כאן את המורה אם בנוסף לידע שהוא קיבל ממנו עד כה הוא זקוק לידע נוסף שיכול לסייע לו לפתח מצבי תודעה גבוהים.
בתשובתו המורה מדגיש שהידע אותו הוא העביר לתלמיד באופנישאדה מספיק כדי להגשים את המציאות המוחלטת של ברהמן.

8. הימנעות מפעילות חושית, מדיטציה ופעילות הנם הבסיס להגשמת הברהמן. הוודות הינן כל איבריו, האמת מקום משכנו.

ההתנסות במצב התודעה הרביע (טוריה צ'טנה) הנה הבסיס לפיתוח מצבי תודעה גבוהים ולהגשמת הברהמן. בהימנעות מפעילות חושית הכוונה כאן לשלב הראשון של תרגול המדיטציה שבו אנו עוצמים את עיננו ומפנים את תשומת הלב פנימה כדי שהחושים יפסיקו באופן טבעי להתעסק עם העצמים חושיים (ביוגה סוטרה של פטנג'אלי תהליך זה נקרא פרטיארה). תרגול מדיטציה מאפשר לנו להתנסות באטמן או בעצמי הטרנסנדנטאלי הקיים מעבר לכל פעילות. התנסות זאת מתבססת בצורה קבועה באמצעות פעילות המתבצעת הן מהרמה של תודעה טהורה (בעזרת טכניקות הסידהיס של פטנגאלי המתוארות בפרק השלישי של היוגה סוטרה) והן באמצעות פעילות רגילה (ראה אישווסיה פסוק 2 ו 14)

הוודות עוסקות בתיאור הדוות או חוקי טבע שונים. ברהמן כולל בתוכו בצורה בלתי נגלת את כל חוקי הטבע ולכן המורה טוען כאן שהוודות זהות לכל איבריו. ההיבטים השונים של הספרות הוודית (יוגה, יאגיה, איורוודה, ג'יוטיש, ווסטו וכו) יכולים לספק יסוד מוצק שעל בסיסו התלמיד יוכל לקלוט ולהגשים את הידע שמועבר באופנישאדה. ידע זה מתואר כאן "כסאטיים" או "אמת". מילה זאת נובעת בסאנסקרית מהשורש As, (as) שמשמעותו להיות ומצביע על הקיום המוחלט והבלתי משתנה של ברהמן.

9. המכיר אותו כך מכחיד כל חטא ונישאר מבוסס באי מוגבלות ובאושר עליון של ברהמן.

כשאנו מתנסים בקביעות בתודעה הטהורה של האטמן כמציאות מוחלטת בלתי משתנה שקיימת בתוכנו אנו מסלקים את כל המתחים והלחצים ממערכת העצבים שלנו. אנו משתחררים כך מכל הסאמסקרות או הרשמים החבויים שנוצרו מקארמה או התנסויות שונות ומתבססים בתודעת אחדות. במצב זה אנו חווים אי מוגבלות פנימית ומתנסים באופן קבוע באושר עליון (אננדה).
ראה קאטה 1.2.13, מאייטרי 6.34.