טקסט עתיק זה מתמצת ומסכם את הידע של פילוסופית הסאנקיה. לפסוקים הראשונים צרפתי באורים קצרים ומקווה להוסיפם עם הזמן גם לשאר הפסוקים.
1. סבל נגרם משלושה סוגים של כאב. מכך מופיעה שאיפה לחקור את האמצעים המאפשרים את סילוקם. לאלו הטוענים שחקירה זאת מיותרת עקב קיום אמצעים רגילים (לסילוק הסבל) אנו אומרים כי אין ביטחון שהם תמיד ימנעו את הכאב .
קיימים שלושה סוגים של כאב הגורמים לסבל: סוג ראשון נגרם מסיבות רוחניות שיכולות לנבוע מתפקוד מנטאלי לקוי הנוצר מכעס, פחד או קינאה או מבעיות פיזיות הנובעות מחוסר איזון בתפקוד של שלושת הדושות (ווטה, פיטה וקאפה). סוג שני נוצר מסיבות חיצוניות, כמו מגורים ותנאי חיים לא מתאימים, וסוג שלישי נוצר מישויות על טבעיות כמו השפעות שליליות של כוכבים. אמצעים רגלים לסילוק סבל כוללים שימוש ברפואות, הגשמת תשוקות שונות הגורמות להנאה ולהפחתת הצער (כמו אכילה, יחסי מין וכו), התנהגות מוסרית (המתוארת בכתבים הוודים), מגורים במקומות בטוחים וכו. בעיות הנובעות מגורמים על טבעיים ניתנות לנטרול באמצעות שימוש באבני חן, מנטרות וטכסים וודים שונים (יאגיות). כל האמצעים הללו נחשבים לאמצעים רגילים שאמנם מסוגלים להשקיט את הסבל בצורה רגעית אולם אינם יכולים להבטיח לאדם ריפוי מוחלט וקבוע. לכן אישוורה קרישנה טוען שעלינו למצוא אמצעים אחרים שיאפשרו סילוק מושלם ותמידי של סבל וכאב.
2. אמצעים וודים (לסילוק הסבל) דומים לאמצעים רגילים (אחרים) מכיוון שהם קשורים לאי טוהר, ניוון והפרזה. אמצעים עליונים, מנוגדים לשניהם ומופעים מידע המבחין בן הבריאה הנגלית, (פקריטי) הבלתי נגלית ופורושה.
באמצעים וודים הכוונה כאן לביצוע טכסים שכללו גם הקרבת חיות כקורבנות. הספרות הוודית נותנת הנחיות מדויקות לביצוע טכסים אחרים האמורים לנטרל השפעות השליליות הנובעות מפגיעה בבעלי חיים. כאשר טכסים אילו אינם מתבצעים האדם קוצר בנוסף לקארמה חיובית, הנובעת מביצוע הטכסים העתיקים, גם קארמה שלילית הנובעת מאי- טוהר הקשור להריגת בעלי חיים. גם טכסים וודים שאינם כרוכים בהקרבת בעלי חיים יכולים להקל על הכאב ולדחותו אולם לא למנוע אותו בצורה מוחלטת עקב העובדה שהביצועים הללו נמצאים עדיין בתחום ההשפעה של שלושת הגונות ולכן נושאים עדיין אופי יחסי (האופנישאדות טוענות בהקשר זה, שביצוע יאגיות מאפשר לאדם להנות לאחר מותו מקארמה חיובית בעולם השמימי אולם כאשר הוא מסיים לקצור את ההשפעות הקארמתיות החיוביות הללו הוא חייב לשוב ולהיוולד בעולם הארצי). סבל אינו טבעי לחיים, אמצעים עליונים למניעת סבל כוללים הבחנה אינטלקטואלית בין ההיבט הנגלה האובייקטיבי של הבריאה להיבט הסובייקטיבי הבלתי נגלה. ידע זה מושג על ידי לימוד הכתבים הוודים המתארים את טבע המציאות הנגלית והבלתי נגלית ועל ידי הפרדה מנטאלית בן הטבע הנגלה (פרקריטי) והבלתי נגלה (הפורושה) של הבריאה.
3. הטבע הראשוני (מולה פרקריטי) אינו מפתח (דברים אחרים). הקבוצה הכוללת שבעה היבטים מתחילה עם עיקרון האינטלקט (מאהט). היבטים אלו מתפתחים (מפרקריטי) ומפתחים בעת ובעונה אחת (את הבריאה). אולם שש עשרה ההיבטים (חמשת איברי החושים, חמשת אברי הפעולה, הרוח וחמשת היסודות) רק מתפתחים (מפרקריטי). הפורושה אינו מתפתח ואינו מפתח.
הטבע הראשוני או המולה פרקריטי מייצג את המצב בו שלושת הגונות נמצאות בשיווי משקל שאינו מאפשר להם ליצור. פרוש המילה מולה הוא שורש, ומצב זה מהווה בסיס או שורש חבוי לכל ההיבטים שמתפתחים מפרקריטי. העיקרון הקוסמי של האינטלקט (מהאט) נובע מהטבע הראשוני ומהווה את הבסיס להופעת האגו (האמקרה). וכך באופן דומה עקרון האגו, הינו הסיבה להופעת חמשת היסודות הראשוניים או המהויות העומדות בסיס החושים (טאנמאטרות) ואחת עשר אברי החושים (אינדרייה). באותו אופן חמשת היסודות הראשונים מהווים את הסיבה להופעת חמשת היסודות הגדולים (אדמה, אויר, מים, אש וחלל). כל ההיבטים הללו מהווים כך רק מצבים משתנים שמתפתחים מפרקריטי באותו אופן שעץ או כד הינם רק מצבים או צורות משתנות של יסוד האדמה. הפורושה, בניגוד להיבטים השונים הנובעים מפרקריטי, אינו מתפתח מהוויה כלשהי ואינו גורם לפיתוחם של היבטים נגלים אחרים בבריאה. הסוטרות הבאות מיועדות לאמת הנחה זאת.
4. תפיסה, היסק ועדות מהמנה הנם האמצעים (דרכם) מתבססות כל ההוכחות המובילות לידע נכון. כל האמצעים האחרים לרכישת ידע כלולים בהם.
5. תפיסה הינה וידוא של כל אובייקט מתאים. היסק אמור להיות משלושה סוגים ובא לפני הסימן ולפני הדבר אותו הוא מסמן. עדות מהימנה נובעת מהוודות ומהצהרה של אדם מהימן.
בתפיסה הכוונה ליכולתם של החושים להכיר את העצמים השונים. היסק שכלי מאפשר לנו להסיק מסקנות על בסיס אינפורמציה שאנו מקבלים מהחושים כמו לדוגמה להניח קיום של אש באזור מסוים כאשר אנו רואים עשן עולה מאותו מקום.
עדות מהימנה היא עדות מהכתבים הוודים שאמורים לייצג ידע נצחי (ניטיה) שאינו תוצר של אינטליגנציה אנושית (אפורושיה).
6. ידע על דברים שעומדים מעל לתפיסת החושים נרכש באמצעות היסק שכלי המבוסס על היקש; וידע על עצמים שעומדים לחלוטין מעבר לחושים ושלא ניתן לבסס אותם באמצעות היקש מוודא דרך עדות והתגלות.
7. (תפיסה חושית של דברים קיימים אינה מתרחשת) כשאנו רחוקים או קרובים מאד (מהעצם הנתפס), עקב ליקוי חושי או היסח הדעת, (כשהעצם הנתפס) קטן או עדין מאד, כתוצאה מהתערבות (של גורמים המסתירים את האובייקט), מהדחקה הנוצרת מעצמים אחרים, מערבוב עם עצמים אחרים דומים ומסיבות אחרות.
אישוורה קרישנה מונה כאן סיבות שונות המונעות תפיסה חושית נכונה של עצמים שונים:
קירבה וריחוק מהעצם משפיעות על תפיסתו- חוש הראיה אינו קולט ציפור שעפה גבוה לשחקים וכמו כן העין אינה יכולה לראות תמיסה לשטיפה המוחדרת לתוכה.
בליקוי חושי הכוונה למצבים בהם הרוח מלאה תשוקות ורגשות סוערים שאינם מאפשרים לה לקלוט את העצמים השונים בצורה נכונה.
בהתערבות הכוונה לאי אפשרות לראות אנשים שונים עקב עצמים אחרים המסתירים אותם.
הדחקה דומה למצב בו אדם אינו יכול לצפות בכוכבי הלכת בשעות היום עקב היותם מודחקים (או מוסתרים) על ידי קרני השמש.
ערבוב דומה לחוסר יכולת לקלוט טיפות גשם לאחר שהם נפלו והתערבבו בברכת מים.
8. אי תפיסה (חושית של פרקריטי) נובעת מעידונה ולא מחמת אי קיומה. היא נודעת באמצעות התוצאות שהיא יוצרת (עולם התופעות); תוצאות אלו הינם עיקרון האינטלקט (מאהט) ועקרונות אחרים; חלקם דומים לפרקריטי וחלקם שונים ממנה.
תוצאות הנובעות מפרקריטי הנן בעלי צורה חדשה אולם באותה עת נושאות עמם את תכונות הסיבה שיצרה אותם.
ההבחנה בין תוצאות שדומות או שונות לפרקריטי אמורה לעזור לאדם לזכות בידע המבחין בן היבטי הבריאה השונים.
9. תוצאה קיימת תמיד (בסיבתה) מהטיעונים הבאים: 1
1. לא ניתן ליצר דבר שאינו קיים.
2. תוצאה דורשת סיבה חומרית הולמת.
3. לא ניתן להפיק את כל התוצאות מכל הסיבות.
4. סיבה מתאימה מסוגלת להשפיע על אובייקט רק בהתאם ליכולתה.
5. התוצאה זהה במהותה לסיבה.
אם תוצאה לא הייתה קיימת לפני שסיבתה התחילה להיהפך לפעילה איש לא היה מסוגל לגרום להתבטאותה. תוצאה חייבת להתקיים עוד לפני פעילות סיבתית שמאפשרת לה להתבטא. הסיבה הינה רק ההתגלות של תוצאה שהייתה קיימת בזמן מוקדם יותר. לדוגמה הפעלת לחץ מאפשרת לשמן להופיע מגרעיני שומשום אולם השמן קיים למעשה בגרעינים עוד לפני שהוא מופק מהם, חלב מופיע מחליבת הפרה אולם הוא היה קיים בה עוד לפני שהחליבה התחילה.
לא ניתן להפיק את כל התוצאות מכל הסיבות- אם נאמר שהתוצאה יכולה להיווצר מבלי להתייחס לסיבתה אז כל תוצאה תוכל להופיע מכל סיבה מכיוון שכל התוצאות לא יתייחסו במידה שווה לסיבה אולם דבר כזה אינו יכול לקראת. מסיבה זאת תוצאה שאינה קשורה לסיבתה לא יכולה להתקיים.
תוצאה זהה במהותה לסיבה- אריג אינו שונה מחוטי התוואי שיצרו אותו. הוא קיים באמצעות אותם חוטים , עצם אחד ששונה במהותו מעצם אחר אינו יכול להתקיים בו כפי שפרה לא יכולה להתקיים בסוס. מהעובדה שהאריג קיים באופן פוטנציאלי בחוטי התוואי אנו יכולים להסיק שהתוצאה אינה יכולה להיות שונה מהסיבה שיצרה אותה.
10. היקום הנגלה הינו מיוצר, בלתי נצחי, פעיל, בעל צורות רבות, תלוי (בהוויה אחרת), משמש כסימן (להיסק), מורכב מצרוף חלקים ונחות (מהוויה המוחלטת). המציאות הבלתי נגלת הפוכה מכך.
11. הטבע הנגלה (פרקריטי) מורכב משלושת הגונות, חסר כוח הבחנה, אובייקטיבי, משותף, חסר אינטליגנציה, ופורה (או מתרבה). תכונות אלו קימות גם בטבע הראשוני (הבלתי ניגלה). פורושה הפוך משניהם ויחד עם זאת דומה להם (לפרקריטי ופראדנה) במובנים מסוימים.
12. הגונות מתאפיינות בעונג, כאב וכהות. הן משרתות את תכלית האור, הפעילות והריסון ובאופן הדדי שולטות, תומכות, יוצרות ומסייעות.
13. סאטווה קלילה ומאירה; ראג'ס מתלהבת וחסרת מנוחה, וטאמס כבדה ומסתירה. כנורה (הכוללת שמן, פתילה ולהבה) הן משתפות פעולה לתכלית משותפת.
הפעילות ההרמונית של הגונות בבריאה מתוארת בפילוסופית הסמקיה באנלוגיה הבאה: שלהבת של מנורת שמן נוצרת למעשה ממיזוג בין פתיל, שמן ואש שבקיומם הנפרד אינם נראים בהכרח כמתאימים לשיתוף פעולה אולם כאשר הם מושמים ביחד הם יוצרים אור אחיד. כך הגונות נראות כבעלות תכונות מנוגדות אולם למעשה הם נמצאות תמיד ביחד ופועלות כישות אחת.
14. ההוכחה לחוסר הבחנה ותכונות אחרות (במציאות הנגלית והבלתי נגלית) מוכחת מהיותם מורכבים משלושת הגונות ומהיעדרות דברים ההפוכים להם. קיום המציאות הבלתי נגלית מוכח מכך שתוצאות כוללות תכונות המאפיינות את סיבותיהן.
תוצאה זהה לסיבה החומרית שיצרה אותה. כשאנו בודקים בצורה מדוקדקת טבעת או צמיד העשויים מזהב אנו יכולים להבין את מהות הזהב, באופן דומה ניתן להסיק את קיומה של פרקריטי מניתוח תוצאות או תופעות שונות שהיא יוצרת בבריאה.
כאשר אנו מדברים על תוצאה שנוצרת אנו טוענים למעשה שדבר שהיה חבוי מתגלה או יוצא לפועל. התוצאה תמיד קיימת בצורה פוטנציאלית בסיבה והיא הופכת לממשית רק כאשר תנאים מתאימים צצים ומתגלים כמו פעילות של קדר שיוצר מחרס כד, ניתן לומר שהכד נימצא באופן פוטנציאלי בחרס ורק כאשר הקדר מופיע הוא מוציא אל הפועל את האפשרות הנ'ל.
15. הבלתי נגלה מהוה סיבה (ראשונית לקיום) עקב; הטבע המוגבל של עצמים שמתפתחים ממנו; ,תכונות משותפות (הקיימות ביניהם); התפתחות (בטבע) שנובעת מיעילות הסיבה הראשונית; הבחנה בין סיבה ותוצאה; חוסר הבחנה או מיזוג כל ההשפעות.
איברי הצב שצצים מגופו מובחנים ממנו כאשר אנו אומרים "זהו הגוף של הצב ואילו הם אבריו" וכאשר האיברים חוזרים לגופו הם הופכים לבלתי נגלים. באותו אופן כד או צמיד מוזהב צצים מהסיבה שלהם (חמר או זהב) ומובחנים ממנה. באופן דומה קיום קודם של תוצרים כמו אדמה וכו צצים מסיבתם בצורה של המהויות או תמציות היסודות (טאנמאטרות) ומובחנות מהסיבה שיצרה אותם.
16. (פרקריטי) מתפקדת באמצעות שלושת הגונות. צירופם מאפשר לה לעבור שינוי המותאם להבדלים הקיימים בגונות האחרות והתלויים בגונה העיקרית.
17. פורושה קיים מהסיבות הבאות:
1. כל הדברים המורכבים מיועדים למען מישהו אחר (שאינו מורכב).
2. שלושת הגונות ותכונות אחרות אינן נמצאות בו.
3. חייב להיות מפקח כלשהו.
4. חייב להיות מתנסה כלשהו.
5. פעילות נוטה להגיע להארה (קיוואליה).
18. ריבוי הפורושות מבוסס מהסיבות הבאות.
1. האדם מקבל הקצעה בלידה, מוות ואמצעים (לפעילות)
2. פעילות אינה קיימת באופן סימולטאני (לקראת מטרה משותפת).
3. שלושת הגונות גורמות לשינוים רבים.
19. ומניגוד זה מתבססת העובדה שפורושה הינו עד טהור. הוא מבודד, ניטראלי, צופה וחסר פעילות.
20. באמצעות אחדות (שקיימת בן פרקריטי ופורושה) היבטים חסרי חיים שמתפתחים (מפרקריטי) נראים כאינטליגנטים. ובאופן דומה פעילות הגונות גורמת לפורושה שווה הנפש להופיע כפועל.
21. (הצרוף בן פורושה לפרקריטי נובע) מהצורך להציג את טבע הפורושה ולאפשר את שחרורו. הדבר דומה לאחדות הקיימת (לתועלת הדדית) בן חיגר לעיוור. הבריאה נובעת מצרוף זה.
במצב של בערות אין הבחנה בין פורושה לפרקריטי. האדם מייחס לפורושה (או לעצמיותו הסוביקטיבית) את שלושת סוגי הכאבים (המוזכרים בסוטרה הראשונה) ששיכים למעשה לפקרקריטי ומכך נוצרת השאיפה לשחרור משעבוד. האדם יכול לחוות חופש רק על בסיס ידע המפריד בין פורושה ופרקריטי. ידע זה אינו יכול להתקיים בלי פרקריטי וכל הבריאה המתפתחת ממנה. הפורשה זקוק כך למעשה לפרקריטי כדי להשתחרר משעבוד. הפורושה מתחבר לפרקריטי חסרת האינטליגנציה כדי לצפות בבריאה והדבר נמשל לאדם חיגר שרוכב על כתפיו של אדם עיוור. העיוור יכול לשאת את החיגר והחיגר יכול להנחותו בדרך וכך הם מתחברים לתועלתם ההדדית. הפורשה מתאפיין במודעות אולם הוא חסר פעילות (ולכן משול כאן לחיגר) ואילו פרקריטי חסרת הכרה או מודעות עצמית (ולכן מדומה כאן לעיוור) . החיבור בין שניהם מאפשר לבריאה להתבטא. בריאה זאת מאפשרת לפורושה להיות מודע לעצם טבעו הבלתי מוגבל, להיות עד לפעילות הפרקריטי וכך להשתחרר מבערות.
22. מפרקריטי מתפתח מאהט (עיקרון האינטלקט), וממנו האמקארה (האגו) קבוצה של שש עשרה (אחד עשר אברי החושים וחמשת הטנמאטרות) מתפתחת מהאמקרה. חמשת היסודות (חלל, אדמה, מים אוויר ואש) מתפתחים מחמשת המהויות העדינות של החושים (טאנמאטרות).
23. כאשר סאטווה שליטה האינטלקט (בודאי) מתאפיין ב: הבחנה, חיים בהתאם לחוק הטבע (דארמה), ידע, שלווה ועוצמה. כאשר טאמס שליט האינטלקט מתאפיין בתכונות ההפוכות.
24. האגו (האמקארה) הנו דעתנות עצמית, מכך נובעת התפתחות כפולה של קבוצת האחת עשרה (אברי החושים) וחמשת הטנמאטרות .
25. האחת עשרה נוצרים מסאטווה. הטנמאטרות נובעים מטמאס ושניהם נוצרים מרג'אס.
26. אברי חושים באמצעותם אנו רוכשים ידע (בודאי-אינדריה) הינם: עין, אוזן, אף, לשון ועור. אברי הפעולה (קארמה אינדריה) הינם: דיבור, ידיים, רגליים, איבר ההפרשה ואיבר הרבייה.
27. מאנס (הרוח) כוללת את המהות של שניהם (אברי החושים ואברי הפעולה). היא הינה עיקרון מודד, כוללת תכונות המשותפות לאברי החושים ולכן נחשבת גם לאיבר חושי. הגיוון בחושים נובע משוני בטרנספורמציות של הגונות וזאת גם הסיבה לגיוון חיצוני (המצוי בעצמים החושיים).
28. חמשת (איברי החושים) מתפקדים ביחס לצליל ולשאר באופן שקשור רק לתפיסה. חמשת (אברי הפעולה) האחרים מתפקדים באמצעות: דיבור, הפעלה, תנועה, מאמץ ויצירה.
29. תכונות שלושת האיברים הפנימיים (אינטלקט, אגו ורוח) זהות לתפקודם וייחודיים לכל אחד מהם. השינויים המשותפים (לשלושת אלו) הינם חמשת היבטי האוויר המתחילים בפראנה.
30. הארבעה (אינטלקט, אגו, רוח וחושים) מתפקד
