מתוך NRG / ניו-אייג'
ההתבודדות בהימלאיה וההתמסרות המוחלטת לגורו. מוטי שפי, תלמיד ותיק של המהרישי מהש יוגי, בסדרה חדשה על חייו ותורתו של הגורו שהביא למערב המדיטציה הטרנסנדנטלית. פרק ראשון
את מהרישי מהש יוגי פגשתי לראשונה בתחילת 1978 בסליסברג, עיירה ציורית קטנה באלפים השווייצרים, שם היה ממוקם באותם ימים המרכז של האגודה הבינלאומית למדיטציה. הגעתי לשם מספר ימים לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי כדי להשתתף בתוכנית של עבודה ולימודים, מעין "שנת שירות" במרכז ולאחריה שנה של קורס בינלאומי למורים למדיטציה טרנסצנדנטלית.
בשבועות הראשונים לאחר הגעתי עבדתי במטבח. באחד הימים אחרי ארוחת הצהרים, בעודי שקוע בשטיפת סירים, הבחנתי באנשים רבים רצים בהתרגשות לקראת דלת הכניסה. המהרישי חזר. עזבתי את הסירים והלכתי אחרי כולם. חברי המרכז היו לבושים בבגדים חגיגיים ואחזו בידיהם פרחים אותם הם התכוונו להגיש למהארישי. מספר מכוניות נעצרו לפני הבניין ומהארישי יצא מהמכונית הראשונה. למרות השלג והקור העז הוא לבש דוטי (בגד הודי מסורתי) דק ולרגליו היחפות נעל סנדלים הודים קלים. הוא היה עטוף בהילה של שקט והקרין עוצמה רבה והיה נדמה שכאשר הוא נע גופו כאילו הולך באוויר
ואינו נוגע ברצפה. היה לי ברור שאני מתבונן באדם מאוד מיוחד. מדי פעם הוא עצר וקיבל בחיוך פרחים מאנשים שעמדו משני צדי הדרך.
כשמהרישי הגיע למקום בו עמדתי הוא נעצר והביט בי לכמה רגעים ישר לתוך העיניים. גלים נעימים של אושר מילאו את גופי והרגשתי כיצד עיניו העמוקות ממלאות אותי בזרמים של אושר. כשחזרתי למטבח המשכתי לחוש את אותה אנרגיה מפעפעת ודמעות של התרגשות החלו זולגות מעיני.
בימים הבאים מהרישי קיים כל ערב פגישות באולם ההרצאות. הוא דיבר במשך שעות רבות על החייאת התודעה הטהורה באמצעות הסוטרות של פטנג'לי ועל יצירת חברה אידיאלית בעזרת קבוצות גדולות של מעופפים יוגים שייצרו שינוי תודעתי. הידע שזרם ממנו היה רב ועמוק אולם הדבר העיקרי שאני זוכר כיום מהפגישות הללו (ומפגישות רבות אחרות בהן יצא לי להשתתף בשנים שלאחר מכן) הוא האנרגיה הרוחנית המדהימה והאושר הרב שקרנו ממנו וגרמו לי לחוש שאני נמצא במצב עמוק של מדיטציה למרות שהייתי ער לחלוטין.
מהרישי בצעירותו
חסד הזורם מנוכחותו של אדם אינו דומה לשום חסד
במסורת ההודית פיתוח מצבי תודעה גבוהים מחייב קשר למורה רוחני מואר. אנשים נאורים חווים בקביעות מצב אחדותי של התודעה ומשקפים זאת בכל תחומי החיים. הם אמורים לחשוב ולפעול בטבעיות בהתאם לכל חוקי הטבע ומביעים דרך התנהגותם את האינטליגנציה הקוסמית שמניעה ומכוונת את כל הבריאה. תלמיד המצליח להתאים לחלוטין את תודעתו לזאת של המורה המואר יכול לחוש ולחוות את האחדות והאושר (אננדה) המוקרנים ממנו ועם הזמן להתבסס במצב זה בעצמו. רעיון זה מופיע ביוגה סוטרה של פטנג'אלי: "תודעה המתאימה עצמה לתודעה אחרת החופשייה מתשוקות מתבססת גם היא במצב יציב".
"יוגה ושיסטה", אחד הטקסטים הקלאסיים של פילוסופיית הוודנטה, מתאר כך את ההימצאות בחברת אדם מואר: "חסד הזורם מנוכחותו של אדם קדוש לא ניתן להשוואה לחסדים אחרים. האדם הקדוש שליו ורגוע, התנהגותו ופעילותו טהורים ולכן הימצאות בחברתו מקדמת שלווה ואיכויות אלוהיות בכל אדם שמחפש זאת. בנוכחותו ניתן להשתחרר מפחד ומחטאים ולגדול בטוהר. אהבה וחיבה שקיימת אצל הדוות (האלים או חוקי הטבע) אינה יכולה להשתוות לאהבה חסרת גבולות הזורמת מאנשים קדושים".
המאסטר לעולם אינו נותן, התלמיד הוא זה שלוקח
מהרישי נולד ב-12.1.1917 בג'בל פור שבמדינת מאדיה פראדש. ב-1940 הוא סיים תואר שני בפיזיקה באוניברסיטת אלאבאד ושנה לאחר מכן הפך למזכירו ולתלמידו הקרוב של סוואמי בראמאננדה סארסאווטי, שהיה באותה תקופה השאנקראצ'ריה (סמכות רוחנית גבוהה המקבילה לאפיפיור) באזור ג'יוטיר מאט שבהימלאיה.
הסאדנה (התרגול הרוחני) של המהרישי באותן שנים התבססה לחלוטין על דבקות והתמסרות למורהו, אותו הוא נוהג לכנות בחיבה גורו דב. באחת ההרצאות הוא סיפר על הדרך שבה הוא הגיע להארה במחיצתו:
תעופה יוגית. מתוך אתר הבית של המהרישי מהש יוגי
"במעמקי ליבי הבנתי והרגשתי שאיפה עזה ללכת רק בכיוון שהוא חפץ שאלך בו. לעתים הייתי צריך לנטוש לחלוטין פעילות מאוד חשובה מכיוון שחשבתי שהוא אינו מעוניין בה, אך הסתגלתי לכך. נקטתי בפעולות שונות כדי ליצור איתו קשר ולהתאים את עצמי למחשבתו ולהרגשתו. זה היה הכוח שהניע את חיי. כך חייתי, נעתי, נשמתי, אכלתי ודיברתי. כל מחשבותיי היו תמיד קשורות לדרך בה חשבתי שהוא רוצה שאנוע. תמיד ניסיתי לראות להיכן הוא מביט, מה הוא אוהב. זה היה הכיוון שלי, זה היה העניין שלי בחיים, לפעול כדי לראות את תגובתו, וכאשר הפעולה הסתיימה הייתי צריך ליצור פעולה נוספת. רק לעתים נדירות הוא ביקש ממני לעשות משהו. המטרה שהצבתי לעצמי כבר בהתחלה היתה לנשום עימו בנשימה אחת. זה היה האידיאל שלי, כל תכליתי הייתה להתאים את עצמי לגורו דב וזה הדבר היחידי שרציתי לעשות. למזלי קלטתי שהדרך היחידה לעשות זאת הייתה להתאים את הרגשתי להרגשתו. לקח לי כמעט שנתיים וחצי להתאים את מחשבותיי למחשבותיו, לא הייתה לי ממש דרך למדוד את הצלחתי אולם ידעתי שאני מבצע שגיאות רק לעיתים מאוד מאד נדירות.
"ומאז כל העניין היה עבורי מאוד קל. לא היו מכשולים, הכול היה צלול יותר. חייתי מסביבו אפילו בלי לחוש שאני חי. זו הייתה הרגשה מאוד אמיתית של אחדות שלמה עם גורו דב, ממש כך. אנשים שראו אותי נע איתו ידעו שנראיתי כאדם שאינו נמצא בגוף נפרד, היה שם משהו בעל ערך אוניברסאלי.
"המאסטר לעולם אינו נותן, התלמיד הוא זה שלוקח. המים במיכל מלאים ואין להם נטייה להישאר שם או לזרום החוצה. כל מי שרוצה להשקות את שדהו במים רק יוצר חיבור למיכל. וברגע שהצינור מורם לגובה של המים הם מתחילים לזרום. זוהי הטכניקה. יש רק לחבר את הצינור לגובה המיכל והמים, שאינם יכולים להישאר שם, מתחילים לזרום בכוונה או שלא בכוונה. לכך הכתבים הוודים מתכוונים בדיבור על כניעת התלמיד לרגלי המאסטר".
גורו דב. המורה האהוב של המהרישי
סמינר למוארים
לאחר שבראמאננדה סארסווטי עזב את גופו בשנת 1953 פרש המהרישי למערה בהימלאיה ובמשך שנתיים בילה את רוב זמנו במדיטציה ובשתיקה. ב-1955 הוא הרגיש צורך לנסוע לדרום הודו. בקאניה קומרי (נקודת החיבור בין האוקינוס ההודי והים הערבי) הוא קיבל את ההשראה להביא את השקט של ההימלאיה לאנשים בדרום הודו: "בבואי מההימלאיה חשבתי שבני האדם אינם צריכים לסבול. כל הספרות ההודית מלאה בביטויים מרוממים. הוודות מצהירות "אמריטאסיה פורטה" ופונות לכל בני האדם כבני אלמוות. בוודות נאמר "מאננדה (אושר עליון) הכול נברא, באננדה הכול נתמך ולאננדה הכול הולך. באופנישאדות נאמר "הכל הוא אננדה. אני זהה לאננדה, אני אין סופי, בלתי מוגבל, נצחי וחסר שינוי. כשהייתי בהימלאיה שאלתי את עצמי כיצד כל הדברים הללו מתבטאים בחיי היום יום? היה קיים פער כל כך גדול בן החיים שמתוארים בספרות הוודית לדרך שבה אנו מוצאים את החיים עצמם. הניגוד בין שתי המציאויות הללו נגע לי ללב בצורה עמוקה וידעתי שאין סיבה לקיומו מכיוון שכל אדם יכול בפשטות להתנסות באי מוגבלות פנימית ולחיות ממקום של תודעה אוניברסלית אלמותית. חשתי עמוק בתוכי שאין צורך לסבול בחיים ושיש לעשות משהו כך שהאנשים יפסיקו לסבול".
בשנתיים הבאות מהרישי נסע לאורכה ורוחבה של הודו. מאות ולעיתים אלפי אנשים התכנסו בערים המרכזיות כדי לשמוע אותו מדבר על הידע הוודי העתיק וללמוד ממנו את טכניקת המדיטציה הטרנסצנדנטלית. ב-29 בדצמבר 1957 תלמידיו של גורו דב ארגנו במדרס "סמינר למוארים". יותר מעשרת אלפים אנשים הגיעו מכל רחבי הודו כדי להשתתף בכינוס. ביום האחרון של הסמינר המהרישי חנך את "התנועה להתחדשות רוחנית" ששמה לה למטרה להחיות בכל העולם את הידע העתיק של הוודות וליישמו בכל תחומי החיים.
"אנו מאמינים שאנשים בכל מקום זקוקים למשהו שיפתח את הכישורים החבויים בהם, שיעזור להם להתרומם מעל החרדות והדאגות שלהם ויאפשר להם לחוות שלווה ואושר ולהגביר את המיומנות שלהם בפעולה. אנשים כאלו אינם חייבים להשתייך למדינה מסוימת או להאמין בדת או בפילוסופיה אחת. הם אזרחי היקום המפוזרים ברחבי העולם. התנועה להתחדשות רוחנית מיועדת עבורם."
