מתוך NRG / ניו-אייג'
לא לאסוף רכוש, לדבר תמיד אמת, להימנע ממין, לשלוט בנשימה ולמקד את המחשבה. מוטי שפי דן בהיבטים השונים של האשטנגה יוגה, לא זו שמדונה מתרגלת. פרק נוסף בסדרת היוגה סוטרה של פטנג'לי
בפרק השני של היוגה סוטרה פטנג'לי דן באשטנגה יוגה. אין מדובר באותה יוגה שמדונה מתרגלת אלא בדבר אחר לחלוטין. פרוש המילה "אשטה" הוא שמונה ואילו "אנגה" הוא איבר. מכאן שאשטנגה יוגה היא שמונת האיברים של היוגה שהם:
יאמה – כללים המסייעים לפיתוח עקרונות קוסמיים המנהלים את הבריאה.
ניאמה – חוקי התנהגות.
אסאנה – תנוחות גופניות.
פראנה יאמה – תרגילי נשימה.
פרטיארה – הכוונת החושים פנימה.
דארנה – התמקדות מנטלית.
דיאן – מדיטציה.
סמאדהי – תודעה טהורה שקטה לחלוטין.
מפרשים רבים טענו שיש צורך לתרגל בתחילה את שבעת האיברים הראשונים ורק לאחר תרגול ממושך ניתן בסופו של דבר להתנסות בתודעה טהורה או בסמאדהי.
כפי שראינו במאמרים הקודמים היוגה סוטרה כתובה בצורה מאד מרוכזת ומדויקת כאשר לכל מילה יש משמעות בהבנת הטקסט. פטנג'לי משתמש במילה "אנגה" שפירושה איבר, וכפי שכל האיברים בגוף גדלים ומתפתחים בצורה סימולטנית כך סביר להניח שפטנג'לי סבר ששמונת איברי היוגה מתפתחים ביחד. כפי שראינו בביאור לסוטרה הראשונה בפרק הראשון, ויאסה סבור שכבר מתחילת תרגול היוגה אדם יכול לחוות רמה מסוימת של סמאדהי בהתאם לרמת התודעה שבה הוא נמצא. ההתנסות בסמאדהי מזינה ומחזקת בצורה טבעית את כל תחומי החיים המבוטאים בשמונת אברי היוגה וכך ניתן לומר שהיא מהווה את הבסיס לפיתוחם של האיברים האחרים.
הקשר בין סמאדהי לשאר האיברים הינו הדדי. התנסות בסמאדהי מסייעת לגדילת האיברים האחרים כפי שהם עצמם מסייעים לגדילת ההתנסות בסמאדהי. כך לדוגמה תרגול אסאנות ופראנה יאמה מגמיש את הגוף, מסלק מתחים גופניים ומאפשר התנסות בהיבטים יותר עמוקים של מדיטציה המובילה להתנסות בתודעה טהורה או סמאדהי.
התנסות בסמאדהי יוצרת בטבעיות נטייה לפעולה נכונה המגבירה את הסאטווה (טוהר) בחיים ומסירה מכשולים העשויים לעמוד בפני המתרגל. ויאסה מדגים זאת בדוגמה על החקלאי שכדי להבטיח יבול טוב רק מסלק מכשולים המונעים מהמים לזרום בחופשיות לשדהו.
אי איסוף תומך במצב של הארה
29. שמונת איברי (היוגה) הם: יאמה (הקפדה), ניאמה (חוק), אסאנה (תנוחה), פראנהיאמה (הכוונת הנשימה), פרטיאהרה (נסיגת החושים מהאוביקטים שלהם), דהרנה (יציבות), דיהן (מדיטציה) וסמהדי (תודעה טרנסצנדנטלית).
30. יאמה כוללת: אהימסה (אי אלימות), סאטיאם (אמת), אסטיאה (אי גניבה) אפריגראה (שחרור מבעלות) וברמצ'אריה (הסתפקות עצמית או פרישות).
יאמה – פירוש המילה יאמה הוא "המנהל". אלו הם עקרונות קוסמיים שמנהלים את החיים. באמצעות עקרונות אלו ההוויה המוחלטת הופכת למציאות חיה. פטנג'לי מזכיר חמישה היבטים של יאמה.
סאטיה – פירוש המילה סאטיה הוא אמת והיא מגיעה מהשורש סאט שפירושו חוסר השתנות. אמת בלתי משתנה מאפיינת את ההארה, במצב זה האדם חי את אמת החיים כבסיס לכל אימפולס של מחשבה ופעולה. סאטיה יכולה גם לאפיין את הדרך להארה מאחר ודיבור אמת חיוני להתפתחות רוחנית גבוהה. אמת מסייעת לאדם להתנהג ולפעול בצורה פשוטה התומכת במצב של יוגה (יוגה נחווית כמצב הפשוט ביותר של מודעות, ואמת מסייעת לאדם להיות פשוט). פטנג'לי אומר שכאשר התכונה של "סאטיה" מבוססת בחיי האדם שאיפותיו מוגשמות. במצב זה שאיפות האדם מתואמות לכוח ההתפתחותי בטבע, האדם לא חווה מכשולים והתנגדות לפעילותו וזוכה בתמיכת טבע.
אהימסה – אי-אלימות. מצב בו האדם מפסיק ליצור השפעה אלימה בחייו ובחיי סביבתו. אלימות אינה מתבטאת רק בפעולה, אנו יוצרים אלימות גם כאשר אנו חושבים עליה. אדם לחוץ ומתוח עלול להביע בהתנהגותו אלימות מבלי להיות מודע לכך. אין אפשרות לסלק נטיות אלימות מן האדם על ידי אמצעים חיצוניים. יש להבין שהם נובעים מסאמסקרות (רשמים חבויים מהעבר) הקשורים בהתנהגות אלימה ולאחר מכן לסלקם באמצעות תרגול מדיטציה והיבטים אחרים של יוגה.
האימסה היא לא רק מצב של חוסר אלימות היא מבטאת גם מצב שבו האדם מקרין שלווה ורגיעה כלפי כל הברואים. פטנג'לי טוען שכאשר אדם מבוסס בהאימסה כל הברואים מאבדים את השוני הקיים ביניהם.
האסטיה – אי גניבה. במובן הגבוה רק תודעה טהורה (או סמאדהי) שייכת לאדם ואם דבר נוסף מצל עליה ניתן לומר שהיא "נגנבת". במצב של בערות אדם יכול לומר "הפרח שייך לי". כאשר ההתנסות בסמאדהי מלווה אותו גם הוא עד לפרח שנחווה על בסיס אי המוגבלות הפנימית שלו ואז לא ניתן לומר שהוא גונב אותו. היוגה סוטרה טוענת שכאשר אסטיה מבוססת בחיים האדם משגשג ומצליח בכל פעילותו.
בראמצ'ריה – פירוש המילה "צ'אריה" הוא לחיות, ואת המילה "ברהמן" ניתן לתרגם כאחדות, כלומר לחיות באחדות. פירוש נוסף של המילה הוא "תלמיד של ברהמן", כלומר אדם המקדיש את כל חייו לפיתוח מצבי תודעה גבוהים. פרוש מסורתי נוסף למילה הוא "שמירת האנרגיה המינית". חייו של התלמיד הוודי אמורים להיות מלווים בפרישות שמאפשרת לו לאגור את האנרגיה המינית ולתעל אותה למרכזים רוחניים (צ'אקרות) גבוהים.
אפריגאהרה – אי קבלת רכוש של אחרים. ניתן להבין מושג זה גם במובן של לא לאסוף דברים רבים או לא לחיות בשדה של ריבוי. אי איסוף תומך במצב של הארה מכיוון שבמצב זה אין דברים שיש לצבור אותם והאדם מסוגל להתחבר ביתר קלות לעצמיותו הפנימית. פטנג'לי טוען שכאשר איכות זאת מתבססת התודעה מתרחבת והאדם זוכה בידע ביחס לחיים ומוות.
סיפוק אמיתי עוזר לזכות באושר עליון
31. חוקים גדולים אלו הנם אוניברסליים – בהיותם בלתי תלויים בזמן, מקום, לידה או מצב עניינים.
פטנג'לי מדגיש כאן שחמשת היבטי הניאמה הינם עקרונות אוניברסליים נצחים שתקפים תמיד ביחס לכל בני האדם.
32. ניאמה כוללת חמישה היבטים: סאוצה (טוהר), סאנטושה (שביעות רצון), טפאס (הימנעות מפעילות חושית), סוודאיה (לימוד) ואישווארה פארנידאנה (דבקות באל).
ניאמה – ניתן להתייחס לחמשת ההיבטים של ניאמה כהכנות למצב של הארה או כהיבטים של הארה. פירוש המילה "ני" הוא להוביל ויאמה קשור לחוק טבע המנהל את הבריאה. ניתן להבין את הניאמה כחוליה המחברת בן החיים האוניברסליים ובי היחיד. כאשר היאמות מתחזקות וגדלות מצב היוגה גדל במודעות.
סאוצ'ה – טוהר. היבט זה קשור בצורה מסורתית לטיהור של הגוף הפיזי על ידי צום, דיאטות וכן הלאה וכמו כן להימצאות בסביבה טהורה כמו שהייה בהרים או ביערות שאינם מזוהמים מהשפעה של מתח ולחץ סביבתי. סאוצ'ה יכולה להיות קשורה גם למדיטציה עקב העובדה שהיא מטהרת את הרוח, הגוף והסביבה. פטנג'לי טוען שכאשר טוהר מבוסס בחיים, גופו של האדם מוגן והוא לא מזוהם ממגע עם אנשים אחרים. בנוסף לכך הוא מפתח שלווה, שמחה, יכולת מיקוד, שליטה חושית ויכולת לתפיסה ישירה של העצמי הבלתי מוגבל (פורושה). טוהר רוחני וגופני יוצר יכולת עמידה למחלות וכאשר הגוף חזק הרוח יכולה להתנסות ביתר קלות בסמאדהי.
סאנטושה – סיפוק. איכות זאת גדלה עם ההתנסות בסמאדהי. חוסר נחת קשור בחוסר סיפוק מהמצב שבו האדם נמצא. כאשר אדם חווה את התודעה הטהורה הוא חווה סיפוק ושמחה. פטנג'לי טוען שסיפוק אמיתי עוזר לזכות באושר עליון.
טפאס – הימנעות מפעילות חושית. ברמה גבוהה יותר מושג זה מרמז על תהליך של מדיטציה המאפשר לחושים לנטוש אובייקטים חיצונים ולפנות בטבעיות פנימה. המילה טפאס נובעת מהשורש "טאפ" (tap) שפירושו להפיץ חום או לזרוח. בהקשר זה המילה מרמזת על תרגול מדיטציה שמגביר את הטוהר הפנימי (סאטווה). התנסות זו אמורה להתבטא מבחינה חיצונית בזוהר או ברק שמופיע על פני המודט בשעה שהוא שקוע במדיטציה עמוקה. ברמה יותר חיצונית המושג טפאס מתייחס לפעילות מטהרת ולמשמעת עצמית שיכולים להתבטא לדוגמה בשמירה על שתיקה, בצום, בקימה בשעה מוקדמת בבוקר כדי לתרגל מדיטציה וכן הלאה. מספר הוגי דעות קישרו את המילה טפאס לסיגופים שמיועדים לטהר את הגוף והרוח, אולם מהכתבים הוודים ברור שבטפאס אין הכוונה לעינויים עצמיים של נזיר סגפן. הבאגאווד גיטה טוענת שתרגול טפאס אינו צריך לפגוע בגוף ובמידה הוא עושה זאת הוא פוגע בהתפתחותו הרוחנית של האדם. (באגאווד גיטה 17.18)
תרגול נכון של טפאס מאפשר לאדם לשמר אנרגיה פיזית ומנטאלית ולתעל אותה במדיטציה לצ'אקרות עליונות כדי להעמיק את ההתנסות הרוחנית. תרגול זה מאפשר נטישה טבעית של גירויים חושיים חזקים שעשויים להפריע למדיטציה ולהפחית את היכולת לחוות את מצב הסמאדהי.
בביאור לסוטרה זאת וויאסה מתייחס לטפאס כהימנעות מפעילות חושית ומדגיש שהטוהר הרוחני (סאטווה) הנוצר מכך חיוני עבור יוגי השואף לבסס מצבי תודעה גבוהים: "אדם שאינו נמנע מפעילות חושית לא יכול להשיג שלמות ביוגה. המלכודת שאובייקטים חושיים טומנים לאדם יוצרת אי-טוהר ורשמים חבויים של פעילות שמזיקים ליוגה. לא ניתן לסלק זאת בלי להימנע מפעילות חושית ולכן על האדם לתרגל טפאס. מומלץ ליוגי לעשות זאת בקביעות מאחר והדבר מוביל לניקיון ולטוהר רוחני".
ג'אפה מנטרה
סוואדיה – "פתיחת פרק של העצמי" – האדם פותח את הפרק של העצמי הטרנסצנדנטלי על ידי סגירה זמנית של התעסקות בהיבטים חיצוניים משתנים של החיים. על פי ויאסה סוודיאה היא תרגול של מנטרה (כמו ההברה "אום") או לימוד של כתבים וודים הקשורים לשחרור מבערות. פירוש המילה מנטרה הוא "כלי או אמצעי מחשבתי". במסורת הוודית מנטרות הועברו ממורה לתלמיד באופן אישי בטקס חניכה מסורתי. קיימים סוגים שונים של מנטרות וצורות שונות להשתמש בהן. בביאור לסוטרה זו מתייחס ויאסה לצורה ספציפית של שימוש במנטרה שנקראת ג'אפה או חזרה קבועה. בשיטה זאת המתרגל אמור לחזור על המנטרה מספר פעמים קבוע (בדרך כלל לפחות 108 פעמים). ספירת המנטרות נעשית באמצעות העברת חרוזים במחרוזת (מאלה) או על ידי נגיעה קבועה עם האגודל בפרקי האצבעות. ויאסה מזכיר כאן את המנטרה "אום" שכפי שראינו מיועדת לאנשים שפרשו מחיי המעשה. בתרגול ג'אפה משתמשים בדרך כלל במנטרות שקשורות לדוות או לחוקי טבע מסוימים (כמו שיווה, וישנו וכן הלאה). המתרגל מודע למשמעות המנטרה ולעתים מומלץ לו להגות בה בעת התרגול. חזרה על מנטרות אלו אמורה להחיות את חוקי הטבע השונים במודעות המתרגל ולהעניק לו את תמיכתם בכל תחומי החיים.
מנטרות אחרות מיועדות לסייע במדיטציה בהובלת תשומת הלב והמחשבה פנימה ובכך הן מאפשרות את עידון הפעילות המנטאלית והתנסות בתודעה טהורה או בסמאדהי. משמעותן של מנטרות אלו חסרת חשיבות וניתן להשוות אותן "לכלי רכב" המאפשר לרוח לעבור מעבר לפעילות חשיבתית כלשהי. השימוש במנטרות אלו שונה משיטת הג'אפה ואינו כרוך בריכוז או בשימת לב למספר החזרות.
משמעות נוספת של המילה סוודיה היא לימוד של הכתבים הוודים. כתבים אלו אמורים לתאר אמת נצחית (ניטיה) שאינה נוצרת על ידי אינטליגנציה אנושית (אפרושייה). הם כוללים תיאור מפורט של מצבי תודעה גבוהים שבאמצעותם המתרגל יכול לאמת התנסויות שונות שהוא חווה במדיטציה ובחיי היום יום. אימות זה יכול לחזק את ביטחונו של האדם בדרך הרוחנית בה הוא בחר.
אישוורה פראנידאנה – דבקות באל. פטנג'לי חוזר כאן על רעיון שהוזכר בפרק הראשון (1.23-28) ובכך הוא מדגיש את חשיבותו ואת העובדה ששיטת היוגה אינה אתיאיסטית. דבקות באל יכולה לדעתו לקדם את היכולת לחוות את מצב היוגה . גם בפסוק זה פטנג'לי אינו מגדיר את האל וממשיך לכנות אותו בצורה כללית כאישווארה או השליט.
ויאסה טוען כי הכוונה באישווארה פרנידאנה היא "להקדיש לאל העליון את כל הפעילות או לנטוש (את ההיצמדות) לפרי הפעולה". מפרשים רבים טענו שהכוונה בכך היא שבכל פעם שאנו מבצעים פעולה מסוימת עלינו לנסות במודע לחוש שאנו מקדישים אותה לאל. מורים רבים המליצו עקב כך לתלמידיהם לנסות לחוש לפני כל התחלת פעולה שהאל הוא שמבצע את הפעולה ושהם למעשה מהווים רק כלי שבאמצעותו האל פועל. מורים אלו עודדו בכך יצירת מצב מלאכותי בו האדם מפלג את רוחו ואינו מבצע את הפעילות בצורה טבעית. דבקות חייבת להתפתח בטבעיות וניתן לעשות זאת דרך פיתוח תפיסה חושית מעודנת יותר של המציאות היוצרת הערכה ליופי האלוהי המצוי בכל נקודה בבריאה.
בפרק הראשון פטנג'לי דן בעידון החושים כאמצעי להתנסות בסמאדהי (1.35) ובפרק השלישי הוא מרחיב זאת יותר בתיאור טכניקות המיועדות לאפשר את עידון החושים דרך הפעלת השקט הטרנסצנדנטלי הנחווה בסמאדהי בתהליך הנקרא סאנימה (3.36). עידון החושים מאפשר תפיסה עמוקה יותר של המציאות ומפתח קליטה והערכה רגשית גבוהה יותר להיבט האישי של האלוהות האחראי לסדר ולהרמוניה בבריאה. עידון הרגשות הנובע מהדבקות באל מאפשר התנסות עמוקה יותר במדיטציה ומזרז בכך פיתוח של מצבי תודעה גבוהים.
