מתוך NRG / ניו-אייג'
אין מחשבות, אין תשוקות והתודעה שקטה, צלולה וטהורה, כמו לפני הבריאה. כך מתאר פטנג'לי את מצב הסמאדהי. מוטי שפי ממשיך לפרש את הסוטרות
התנסות במצב הסמאדהי היא הבסיס להתפתחות רוחנית אמיתית. במצב זה אנו מפסיקים לעסוק באינפורמציה שמגיעה אלינו דרך החושים, הפעילות המחשבתית נרגעת ולבסוף אנו עוברים מעבר לכל פעילות מנטאלית ומתנסים בתודעה טהורה, שקטה לחלוטין, המהווה את המרכז הרוחני הפנימי שלנו. הספרות הוודית מתארת דרכים רבות שביכולתן לאפשר את ההתנסות הזאת. פטנג'לי ממשיך בסוטרות הבאות לדון בדרכים אלו ומפרט רמות שונות של סמאדהי שמתרגל היוגה עשוי לחוות.
35. התנסות חושית ברמות מעודנות מבססת את הרוח במצב יציב.
קליטה חושית יכולה להתבצע ברמות שונות. בעיניים פקוחות, כשאנו רואים את האובייקטים השונים, ההכרה מחברת את עצמה לאינפורמציה שמועברת דרך החושים וכך אנו חווים את המציאות החיצונית. אולם אנו יודעים שניתן לתפוס את האובייקטים השונים גם באופן מנטאלי. אנו יכולים לעצום את עינינו ולדמיין אותם, וגם תפיסה מנטאלית זו מתרחשת בעזרת חוש הראייה. מכך ניתן להסיק שלחושים יש דרגות שונות של תפיסה המתחילה מתפיסה ברורה של העולם החיצוני וממשיכה לתפיסות עדינות יותר המתרחשות בתוכנו.
קליטה חושית המתמקדת רק ברמה החיצונית הברורה של המציאות אינה עושה שימוש ביכולת ההתנסות המלאה של החושים, שבמצב זה אינם מסוגלים להעריך את הערך המלא של האובייקטים השונים. קליטה חושית כזאת אינה יכולה להעניק הנאה ואושר רב מאחר והחושים משתעבדים להנאות קטנות שהאובייקטים החושיים יכולים להעניק וטבעו המהותי הבלתי מוגבל של העצמי (פורושה) נותר חבוי. אולם ככל שהחושים קולטים רמות מעודנות יותר של הבריאה, כך האדם חווה באמצעותם אושר והנאה רבים יותר.
מדיטציה מאפשרת לנו לעבור מרמות גסות של תפיסה חושית לרמות מעודנות יותר. תפיסה חושית שמגיעה לעידון מושלם מאפשרת לנו לחוות מצב של תודעה טהורה או סמאדהי. מצב זה מאחד את הסובייקט, האובייקט ותהליך ההתנסות שמחבר ביניהם במצב אחדותי של הוויה טהורה שנמצאת מעבר לתחום היחסי, משתנה של החיים.
לכל אחד מהחושים יש טווח תפיסה רחב מאוד המתחיל בקליטת האובייקטים החיצוניים ומסתיים בתפיסה שמימית של המציאות. במדיטציה ניתן לעדן את החושים ולהתנסות בתודעה טהורה שבה אנו חווים שקט ואי מוגבלות פנימית שאינה מלווה בפעילות חשיבתית. מסורות עתיקות רבות דנו בטכניקות שונות המיועדות לאפשר התנסות זאת. הבודהיזם הטיבטי לדוגמה פיתח שיטות רבות שאמורות לאפשר התנסות המובילה מעבר לפעילות חושית ומנטאלית באמצעות חוש הראייה. אחת הטכניקות התבססה על מיקוד תשומת הלב למשך זמן מה באובייקט מסוים, בדרך כלל מנדלה או ציור של אלוהות. לאחר השלב הראשון של ההתמקדות המתרגל אמור לעצום את עיניו ולחוות את המנדלה בתוכו ברמות יותר ויותר מעודנות עד שלבסוף הוא אמור לעבור מעבר לכל צורה ולחוות מצב של תודעה טהורה. בטכניקת המדיטציה הטרנסצנדנטלית מעדנים את חוש השמיעה באמצעות שימוש במנטרה שמותאמת לכל אדם באופן אישי. בזמן תרגול המדיטציה המנטרה מתעדנת בצורה טבעית וחסרת מאמץ ומאפשרת "הליכה" אל מעבר למחשבות והתנסות בתודעה טהורה. ויג'נאנה באייראווה, טקסט טאנטרי עתיק, מתאר טכניקות רבות שמיועדות לאפשר התנסות בסמאדהי באמצעות עידון של כל אחד מהחושים."על האדם להתבונן בשטח אדמה פתוח ללא עצים, הרים, חומות וכו'. התמקדות של הרוח באזור זה מאפשרת לתנודות הרוחניות להיפסק מעצמן". (ויג'נאנה באייראווה 60).
בפרק השלישי פטנג'לי דן בדרכים עמוקות יותר ליצירת עידון חושי המתבססות על טכניקת הסאניאמה (3.35-36).
36. לכך גם גורמת התנסות באור פנימי החופשי מסבל.
האור הפנימי המוזכר בסוטרה זו הינו אור התודעה הטהורה. כאשר אדם חווה התנסות זאת הוא מסוגל לדעת כל דבר שיתרחש בעתיד, ידע שיכול לסייע לו למנוע את הסבל או הכאב שעדיין לא הופיע.
37. תודעה המתאימה עצמה לתודעה אחרת החופשייה מתשוקות (מתבססת גם היא במצב יציב).
אנשים נאורים מצויים בקביעות במצב אחדותי ומשקפים זאת בכל תחומי החיים. הם חושבים ופועלים באופן טבעי בהתאם לכל חוקי הטבע ומביעים דרך התנהגותם את האינטליגנציה הקוסמית שמניעה ומכוונת את כל הבריאה. תלמיד המצליח להתאים לחלוטין את עצמו למורה מואר יכול לחוש ולחוות את האחדות והאושר (אננדה) המוקרנים ממנו ועם הזמן להתבסס במצב זה בעצמו. דרך זאת נקראת בהקטי יוגה (התמסרות) ומתאימה במיוחד לאנשים מפותחים מבחינה רגשית שמסוגלים להקדיש את כל זמנם למורה הרוחני ולהימצא בסביבתו הפיזית.
היוגה ואשיסטה, טקסט קלאסי ממסורת הוודנטה, מתאר כך את ההימצאות בחברת אדם מואר: "הברכות הזורמות מנוכחותו של אדם קדוש לא ניתנות להשוואה לברכות אחרות. האדם הקדוש שליו ורגוע, התנהגותו ופעילותו טהורים ולכן הימצאות בחברתו מקדמת שלווה ואיכויות אלוהיות בכל אדם שמחפש זאת. האדם משתחרר בחברתו מפחד ומחטאים וגדל בטוהר. אהבה וחיבה שקיימת אצל הדוות (אלים וודים המייצגים את חוקי הטבע) אינה יכולה להשתוות לאהבה חסרת הגבולות הזורמת מאנשים קדושים (יוגה ושיסטה 6.2.39)
38. או מעדות לשינה עמוקה או לחלימה.
שינה עמוקה מתאפיינת בדרך כלל בטאמס, אנרגיה המאופיינת בכבדות או בפעילות שאינה מלווה במודעות עצמית. אולם למעשה העצמי הטרנסצנדנטלי או התודעה הטהורה קיימים כבסיס לערנות, לחלימה ולשינה. כאשר מערכת העצבים מספיק רגועה היא מאפשרת התנסות במודעות ואי מוגבלות פנימית גם בשעה שהאדם ישן או חולם. שינה זאת מחייה את מערכת העצבים ומאפשרת לאדם לקום רענן וליהנות ממדיטציה עמוקה יותר ומתרגול יוגה מוצלח יותר.
כך מתוארות התנסויות אלו בכתבים הוודים:
"… בהיותו נראה כישן הוא עובר מעבר לעולם זה המייצג את צורות המוות". (בריהד ארניקה אופנישאד 4.37)
" …הפורושה מאפשרת לגוף בעת השינה להיהפך לחסר מודעות. ברבור בודד זה אינו ישן, הוא מלא באור, עד (לחושים) הישנים וחוזר למצב של ערנות". (בריהד ארניקה אופנישאד 4.3.11)
"אנשים מוארים נמצאים במצב חסר דאגה של איזון מנטאלי בו הם נהנים ממצב הערנות כאשר הם ישנים וממצב שדומה לשינה חסרת כל מחשבות כאשר הם ערים". (לאגו יוגה וושיסטה, אוטפאטי פראקאראנה).
שאנקרה, המורה הוודי הגדול, מתייחס גם הוא להתנסות שבה חוויית העצמי המוחלט (האטמן) בשינה באה לידי ביטוי בהרגשת אושר עליון (אננדה):
"הכתבים הוודים, תפיסה ישירה, מסורת המורים והיסק לוגי מצהירים בבירור שבשינה עמוקה אנו מתנסים באושר עליון של האטמן שאינו קשור לעצמים חושיים (שאנקרה ויווקהצ'אודומאני 107)
האני האמיתי הנו זה שעד לאגו ולשאר (היבטי האישיות). הוא קיים תמיד, גם במצב של שינה עמוקה…". (שאנקרה ויוווקהצ'אודומאני 294)
39. או מהרהור על אובייקט נעים.
הרהור על אובייקט או חוויה שגרמו לנו לאושר (כמו מוזיקה יפה, רגש עמוק של אהבה וכו') מאפשר לרוח לחוות אושר פנימי. חוויה זאת יכולה להזין ולהחיות את הרגשות ולעדן את הפעילות המנטאלית וכך להוביל את הרוח להתנסות בסמאדהי.
40. תחום שליטת התודעה המבוססת במצב יציב מתרחב מאובייקט קטן ומעודן ביותר עד לאובייקט גדול ביותר.
בסוטרות 33-39 פטנג'לי דן בדרכים שונות המאפשרות את השקטת הפעילות המנטלית. בסוטרה הנוכחית הוא מתאר את התוצאות אליהן ניתן להגיע באמצעות שיטות אלו. במונח "תודעה המבוססת במצב יציב" פטנג'לי מתייחס להתנסות קבועה בתודעה טהורה או סמאדהי. תודעה זאת כוללת בתוכה באופן פוטנציאלי את כל חוקי הטבע ולכן כאשר האדם מבוסס בה הוא זוכה למעשה בשליטה על כל טווח הבריאה, מן האובייקט הקטן והמעודן ביותר עד לאובייקט הגדול ביותר. רעיון זה יורחב בפרק השלישי המוקדש כמעט כולו לכשרים מיוחדים שנרכשים באמצעות הפעלת התודעה הטהורה או הסמאדהי בתהליך שנקרא סאניאמה.
41. כאשר פעילות התודעה מופחתת, היא מקבלת כגביש שקוף את תכונות כל המוצג לפניה – היודע, הידוע ותהליך הידיעה. השתקעות זאת נקראת סמהפאטי.
קריסטל שקוף אינו מתאפיין בצבע מסוים. הוא מושפע מצבעו של חפץ שקרוב אליו ונראה כצבוע באותו צבע. באופן דומה מחשבה שמתמקדת באובייקט מסוים מקבלת על עצמה את טבעו. בתפיסה חיצונית, רגילה של המציאות הרוח עסוקה בריבוי אין סופי של אובייקטים חושיים, משתקעת בריבוי זה ונצבעת על ידו. כלומר אדם שמשתקע בחוויה "נצבע" באיכויות המאפיינות אותה. הוא "הולך לאיבוד" בהתנסות ומאבד את אי-המוגבלות הפנימית המהווה את עצם מהותו. במדיטציה ההשתקעות שונה, הפעילות החשיבתית מתעדנת בטבעיות וכאשר היא מופחתת לחלוטין האדם חווה מצב שבו הוא מאוחד לחלוטין עם מהותו הפנימית הבלתי מוגבלת. היודע (הסובייקט), האובייקט הנודע ותהליך הידיעה מאוחדים אז במצב אחד של הוויה טרנסצנדנטלית. בסוטרה זו פטנג'לי מבסס את העיקרון העומד בבסיס מצב ה"השתקעות" ומתאר אותו במצבו הגבוה ביותר.
42. בשלב ההשתקעות הראשון (של המדיטציה), צליל, צורה ומשמעות האובייקט (שעליו אנו חושבים) מופיעים לסירוגין בתודעה.
סוטרה זו מתייחסת להתנסות המתרחשת בתחילת תרגול המדיטציה. הפעילות הרוחנית מתעדנת ויוצרת (עקב הקשר האינטימי הקיים בין הפעילות המנטלית והגופנית) מנוחה פיזיולוגית עמוקה. מתח ולחץ יכולים להשתחרר כך מהגוף. שחרור המתח מגביר את הפעילות הפיזיולוגית ובמקביל הפעילות המנטלית גדלה. במצב זה האדם חווה בזמן המדיטציה מחשבות שונות שיכולות לעתים להיות מלוות גם בדימויים ויזואליים או בצלילים שונים.
43. בשלב ההשתקעות השני הזיכרון מטוהר והרוח מספיק שקטה כדי להשתקע באובייקט שבו היא הוגה.
פטנג'לי מתייחס כאן למצב עמוק יותר הנחווה במדיטציה ונקרא נירוויטארקה (השתקעות מדיטטיבית החופשית מחשיבה הגיונית). במצב זה קיימים פחות מתחים בגוף והפעילות המנטלית יכולה להתעדן בלי הופעת מחשבות אינטנסיביות. המתרגל יכול להשתקע במהלך המדיטציה באובייקט המשמש לעידון הפעילות הרוחנית (כמו מנטרה) מבלי שפעילות מנטלית נוספת תסיח את דעתו.
44. באופן דומה מוסברים סוגי ההשתקעות השלישית והרביעית, המתרחשים כאשר האובייקט של תשומת הלב הינו מעודן.
האובייקט בו אנו משתמשים בתרגול מדיטציה שונה בהתאם לשיטות התרגול ולמורים השונים. פטנג'לי אינו מספק לנו פרטים מדויקים ביחס לדרכים המאפשרות את עידון הפעילות המנטאלית במדיטציה מכיוון שהוא מעוניין לבסס עיקרון כללי ונכון שעומד בבסיס כל השיטות. כדי להתנסות בסמאדהי יש לעדן את הפעילות המנטאלית, לעבור מעבר לכל המחשבות ולחוות מצב של תודעה טהורה או סמאדהי. עידון זה חייב להתרחש בלי קשר לאובייקט של תשומת הלב. כך לדוגמה במדיטציה הטרנסנדנטאלית משתמשים לשם כך במנטרה. צליל זה נחווה בתחילה בצורה ברורה ובתהליך המדיטציה הוא מתעדן בטבעיות ומאפשר השתקעות עמוקה יותר ברמות השקטות של הרוח. במדיטציות אחרות מנסים לעדן את חוש הראייה דרך התמקדות בצורה ויזואלית כלשהי (כמו יאנטרה או צורת הצ'אקרות), או בנשימה.
ההשתקעות השלישית נקראת סאוויצ'ארה וקשורה להתנסות במדיטציה שבה החשיבה פועלת ברמה מעודנת (כמו לדוגמה החלטה לחזור לאובייקט המדיטציה ולא להתייחס להפרעות סביבתיות שונות). ההשתקעות הרביעית נקראת נירוויצ'ארה ומתייחסת להתנסות בעצמים מעודנים שאינה קשורה לחשיבה.
ההשתקעות השלישית נקראת סאוויצ'ארה וקשורה להתנסות במדיטציה שבה החשיבה פועלת ברמה מעודנת (כמו לדוגמה החלטה ברמה העדינה לחזור לאובייקט המדיטציה ולא להתייחס להפרעות סביבתיות שונות). ההשתקעות הרביעית נקראת נירוויצ'ארה ומתייחסת להתנסות בעצמים מעודנים שאינה קשורה לחשיבה.
45. טווח העצמים המעודנים משתרע עד לרמה הבלתי נגלית.
העצמים הגסים הם חמשת היסודות וכל האובייקטים השונים שמתפתחים מהם. העצמים המעודנים הם הטאנמאטרות: חמשת המהויות עדינות העומדות בבסיס חמש החושים; צליל, מגע, צורה, טעם וריח, צ'יטה (מכלול הפעילות המנטאלית) ואהמקרה (אגו). עצמים מעודנים אלו מסתיימים לבסוף בפראדנה או פרקריטי כלומר במצב הבלתי נגלה של הטבע שבו שלוש הגונות (סאטווה, ראג'ס וטמאס) נמצאות במצב מאוזן.
46. רמות אלו של סמאדהי כוללות התייחסות לאובייקטים חיצוניים.
פטנג'לי מתייחס בסוטרה זאת להתנסות בסמאדהי שכוללת עדיין פעילות מנטאלית ברמה עדינה. התנסות זאת אינה יכולה לנטרל לחלוטין זרעים קארמתיים (סאמסקרות) של פעילות שבוצעה בעבר ולכן היא איננה מונעת את האפשרות של לידה חוזרת.
47. מודעות עצמית בהירה נרכשת כאשר נירוויצ'ארה סמאדהי (תודעה טרנסצנדנטאלית חסרת מחשבות) מתבססת באופן ברור.
עידון הפעילות המנטאלית מאפשר למתרגל לחרוג מעבר לכל פעילות מנטאלית ולחוות מצב של תודעה טהורה בלתי מוגבלת. במצב זה הסובייקט אינו מתייחס לעצמים חיצוניים. הוא יודע את עצמו על ידי עצמו בתוך עצמו. היודע (הסובייקט) הידוע (האובייקט) ותהליך הידיעה מאוחדים כך במצב אחד של הוויה או תודעה טהורה.
