מתוך NRG / ניו-אייג'
מוטי שפי ממשיך לפרש את היוגה סוטרה של פטנג'לי. הפעם: על אמונה, דבקות ושני ההיבטים של האלוהות
הסוטרה הקודמת דנה באנשים שבעזרת תרגול היוגה מצליחים לחוות מצב של אסמרג'אנטה-סמאדהי (תודעה טרנסנדנטאלית החופשייה ממחשבות), כעת פטנג'אלי דן באלו שחווים זאת בצורה טבעית עקב השתחררות מאילוצים של הגוף הפיזי.
19. חסרי גוף פיזי, ואלו המתמזגים עם פרקריטי חווים גם הם (מצב זה של סמאדהי).
ישויות אילו קיימות ברמה העדינה של הבריאה היחסית. קארמה טובה הנובעת מתרגול יוגה בחיים הקודמים מאפשרת להם לחוות לתקופה מוגבלת מצב שקרוב לקיוואליה (הפרדות או אהרה) אולם הם ממשיכים להיצמד לבריאה החומרית העדינה עקב מלאי של רשמים חבויים (סאמסקארות) הממשיכים להתקיים בהכרתם. כאשר הקארמה החיובית שלהם מתמצה, הם חייבים לשוב ולהיוולד בעולמנו.
ויאסה טוען בבאור לסוטרה זאת שמצב זה נחווה על ידי שני סוגים של ישויות, דוות ישויות זוהרות, המייצגות היבטים חלקיים של חוקי טבע מסוימים, ויוגים שעזבו את גופם לפני התבססות מוחלטת בקיוואליה.
מצב זה של סמאדהי נחווה גם על ידי דוות שאינן מגולמים בגוף פיזי, ונגרם מעצם קיומם האובייקטיבי. דוות אילו יכולים לחוות מצב זה מכיוון שהם מתקיימים במצב שדומה לקיוואליה והכרתם מתפקדת רק על בסיס שרידים של רשמים חבויים. באופן דומה אלו שחווים מצב זה ועוזבים את גופם בשעה שרשמים חבויים נשמרים ברוחם, נשארים מאוחדים עם פרקריטי (פרקריטילאיילה). הם נמצאים במצב שדומה לקיוואליה עד שאותם רשמים חבויים מניעים את הכרתם להביע את עצמה בתנודות מנטאליות.
על האמונה
20. באחרים מצב זה (של סמאדהי יכול להתבסס) בעזרת אמונה, אנרגיה, זיכרון, רגיעה וידע.
אמונה חשובה בתהליך ההתפתחות הרוחנית, אולם פט'אנגאלי אינו מדבר כאן על אמונה דתית עיוורת. כפי שראינו בסוטרה הראשונה תרגול היוגה צריך להתחיל בהתנסות ברמה מסוימת של סמאדהי. התנסות זאת מחזקת את האמונה באפשרות לפתח מצבי תודעה גבוהים, ואמונה זאת בתורה מעודדת את המתרגל ומאפשרת לו להתמסר לתרגול היוגה בצורה סדירה.
רעיון זה מודגש גם בבאגאווד-גיטה: "אנשים מלאי אמונה שאינם מטילים דופי באחרים, ועוקבים תמיד אחרי תורתי זאת, משוחררים גם הם מפעילות". (באגאווד גיטה 3.31) "בעל האמונה הממוקד במטרתו ושולט בחושיו, זוכה בידע ומגיע במהירות לשלווה עליונה. אולם אדם חסר ידע ואמונה הרגיל להטיל ספק
(בכל דבר) הולך לאבדונו. עולמנו, עולמות אחרים והתנסות באושר עליון נשללים (מאדם בעל) רוח ספקנית." (שם 4.39-40).
ויאסה כותב בפרוש לסוטרה זאת " יוגים מסגלים לעצמם אמונה שנובעת מכבוד (שהם רוחשים לידע הוודי ולדברי המורה). אמונה זאת מגבירה את הרגיעה המנטאלית ומעניקה אנרגיה (פיזית ורוחנית) לאילו שמחפשים ידע טהור. אנרגיה זאת מאפשרת הזכרות (במהות האמיתית הבלתי מוגבלת של האדם) והדבר מסלק דאגות, ממקד את הרוח, ומסייע להשגת מצב של סמאדהי…"
הסמירטים, כתבים וודים שדנים בהתנהגות המתואמת לחוקי הטבע טוענים "…אדם בעל אמונה וחופשי מקנאה יחיה מאה שנים …" (ושישטה סמירטי 6.8)
על הנחישות והתפילה
21. (מצב הסמאדהי) קרוב לאלו הנחושים בדעתם להשיגו.
סוטרה זאת חוזרת על הרעיון המובע בסוטרות 13-14; ככל שהמתרגל ממוקד וסדיר יותר בתרגול כך הוא יוכל לחוות במדיטציה התנסויות בהירות ועמוקות יותר של סמאדהי.
נחישות הדעת המוזכרת בסוטרה זאת קשורה להתלהבות והתמקדות בהתפתחות רוחנית ולתרגול סדיר של מדיטציה ולא לתרגולים קשים וסיגופים חסרי טעם.
22. אולם גם הם חווים רמות שונות (של סמאדהי): נמוכה, בינונית וגבוהה.
התנסות בהירה בסמאדהי אינה תלויה רק בגישה רצינית להתפתחות רוחנית ובתרגול סדיר של מדיטציה ויוגה אלא גם בהרגלי חיים נכונים. חשיבה, התנהגות ותזונה לא מתאימים גורמים להפרת חוקי טבע ויוצרים חוסר איזון בחיים. מתחים ולחצים מצטברים כך במערכת העצבים ומונעים התנסות בהירה ועמוקה בסמאדהי. כדי למנוע זאת על המתרגל להגביר את הסאטווה (טוהר) בחייו ולשמור על שיגרת חיים נכונה שתומכת בתרגול היוגה.
23. ניתן לזכות במצב זה גם באמצעות דבקות באל.
הספרות הוודית דנה בשני הבטים של האלוהות. ההיבט הראשון הנו מוחלט, נצחי ובלתי אישי ונקרא באופנישאדות ובהיבטים אחרים של הספרות הוודית בשם ברהמן. היבט זה מתואר כהוויה אין סופית, חסרת צורה, תכונות או סימנים שעומדת מעבר לכל תיאור מילולי. ההיבט השני של האלוהות הנו היבט אישי שמצוי ברמה המעודנת ביותר של הבריאה היחסית. אלוהות זאת הנה בעלת צורה ותכונות שונות ומתאפיינת בעוצמה, אושר וידע עליונים. ניתן להתייחס ולהתחבר לאלוהות זאת ברמה האנושית באמצעות תפילה ודבקות רגשית.
פטאנג'לי מתייחס כאן לאל אישי ומכנה אותו בשם "אישוורה" (השליט). בבחירת שם כללי זה הוא מדגיש את אופייה האוניברסאלי של היוגה ואת העובדה שהיא עוסקת בעקרונות אוניברסאליים שמתאימים לכל בני האדם בלי קשר לדת או לרקע תרבותי.
אנשים מפותחים מבחינה רגשית יכולים לכוון את מחשבותיהם ורגשותיהם לאל האישי ולהתחבר אליו באמצעות טכסים ומזמורים שונים. כאשר הרגשות מתעדנות בעת הביצועים הללו הן מאפשרות לאדם לעבור מעבר לפעילות מנטאלית גסה ולחוות מצב של סמאדהי גם בעת שהוא עסוק "בעבודת האל". הדבקות האמיתית חייבת עם כך לכלול את עידון הפעילות המנטאלית והחושית והתנסות במצב של תודעה טרנסנדנטאלית או סמאדהי.
יש להדגיש כי דבקות באל אינה יכולה להוביל את האדם להתנסות בתודעה טהורה או בסמאדהי כאשר היא נשארת ברמה החיצונית של החיים. כדי שתפילה תגיע לאל היא חייבת לנבוע מרמה מנטאלית מעודנת ביותר הכוללת בתוכה רגשות עמוקים וטהורים, כאשר הרוח מלאה דאגות ובעיות האדם אינו מסוגל לפנות אל האל בצורה טבעית וטהורה ותפילתו אינה יכולה להשיג את המטרה הרצויה. רק במצב שבו מערכת העצבים חופשייה ממתחים ולחצים תפילת האדם יכולה לנבוע מרבדים עדינים של עצמיותו הרוחנית וליצור כך קשר משמעותי לאל.
התנסות בסמאדהי הנובעת מדבקות רגשית באל יכולה לסייע לאדם לבסס את ההתנסות ולחוות לבסוף גם את ההיבט המוחלט והבלתי משתנה של האל.
ויאסה כותב בביאור לסוטרה זאת: "סוג מיוחד של דבקות שניקרא אישוורה פראנידאנה מאפשר לאישוורה לנטות לקראת האדם ולהעניק לו מחסדו כדי למלא את שאיפותיו. חסד זה יכול לאפשר ליוגי לזכות בסמאדהי וכתוצאה מכך הוא מתקרב למצב שבו הוא משתחרר מבערות."
זרע כל הידע
24. האל הוא פורושה מיוחד, שאינו מושפע מסבל, פעולה, פרי הפעולה ורשמים חבויים.
בבאור לסוטרה זאת ויאסה טוען ש"סבל, פעילות טובה או רעה, תוצאות הפעולה ורשמים חבויים הנובעים ממנה מתקיימים ברוח (מאנאס) אולם מיוחסים לפורושה. ומסיבה זאת אנו מדמיינים שפורושה מתנסה בהם באותו אופן שניצחון או תבוסת חיילים בשדה הקרב משויכת למפקדם. אישוורה הינו פורושה מיוחד שמשוחרר לנצח ואינו מושפע גם מקורטוב של סבל או הנאה. פורושות רבות הגיעו למצב של שחרור וחתכו לחלוטין את שלושת היבטי השעבוד (הצמדות לחומר, להיבטים שיכלים משתנים ולעצמים חושיים שגורמים להנאה). אישוורה אינו משועבד כך בעבר או בעתיד. אנשים משוחררים היו בעבר במצב של שיעבוד אולם אין זה כך במקרה של אישוורה. אלו שמאוחדים עם פרקריטי (במצב שקרוב לקיווליה) יכולים לחזור לחוות שיעבוד בעתיד אולם אפשרות זאת אינה קיימת עבור אישוורה שהינו תמיד חופשי ונעלה. השאלה שנשאלת היא האים ניתן להוכיח את עליונותו הנצחית של אישוורה שנובעת מעצמיותו הנעלה, או שהדבר אינו בר הוכחה? התשובה היא שהכתבים הוודים מהווים הוכחה לקיומו. ומהי ההוכחה לאמיתיותם של הכתבים הוודים? אמיתיותם מבוססת על ידע עליון. הכתבים הוודים והידע העליון שלהם נוכחים ברוחו של אישוורה ועליונותו מקושרת אליהם לנצח. מסיבות אילו אישווורה הינו תמיד אישוורה, יודע כל ומשוחרר (מבערות). לא ניתן להשתוות או לעלות על עליונותו של אישוורה…"
25. בו טמון זרע כל הידע, שאין כדוגמתו.
ויאסה ממשיך: "ידע על חושי רב או מועט ביחס לעבר, הווה ועתיד מהווה זרע לידיעת הכל. לזרע זה יש שלבי התפתחות בהם הוא מסוגל לגדול יותר ויותר. עצמיות שבה הוא הגיע לנקודת התפתחות עליונה ביותר הינה ישות מיוחדת שיודעת כל דבר".
היקשים לוגים, שקשורים לאישור תכונות כלליות מסוימות, מוכיחים שקיימת ישות כל-יודעת ובכך הם מסתיימים ואינם יכולים לתת כל אינפורמציה ספציפית על (אישוורה). מסיבה זאת ניתן לאמת את תיאורו ופעילותו מהכתבים הוודים ומעדות מהימנה (של מורים מוארים). לאישוורה אין צרכים אישיים, ניתן למצוא את המניע לפעילותו בחמלה שהוא רוכש ליצורים חיים ובשאיפתו להציל, עם הרס היקום, אנשים שנלכדו במערבולת הקיום הארצי. הוא עושה זאת בעזרת הנחיות שמעניקות ידע ודבקות (בהתפתחות הרוחנית)…."
מפרשים רבים סברו שבסוטרה זאת פטנג'לי מסיק את קיומו של האל האישי. הם טוענים שבכל בני האדם ניתן להבחין ברמות שונות של ידע, העובדה שקיים בבריאה ידע מוגבל מוכיחה את הקיום של ידע בלתי מוגבל. ישות בעלת ידע אין סופי חייבת לכן להתקיים. ניתן להשוות טענה זאת עם הערתו של הפילוסוף קאנט, שהרעיון של ישות סופית מצריך את קיומה של ישות אין סופית.
26. הוא שוכן מעבר לזמן, וכך הוא מורה גם של אנשים שחיו בתקופה הקדומה.
ויאסה טוען בפרוש לסוטרה זאת "קיימים מורים קדומים מועטים שהעניקו ידע, ואפשרו לאדם לדבוק בדרך הרוחנית. אישוורה היה נוכח במלא עוצמתו בתחילת מחזור הבריאה הנוכחי באותו אופן שהוא היה נוכח בבריאות קודמות. הוא אינו מוגבל בזמן ולכן הוא היה מורה גם של אנשים שחיו בתקופה הקדומה."
הרעיון הנובע מסוטרה זאת היא שידע אינו יכול להגיע ללא מורה וכי האל הינו המורה של המורים הקדומים.
סוואמי וויקאננדה מוסיף ביחס לכך: "פילוסופים מודרניים טוענים, והם צודקים, שקיים דבר בתוך האדם שמתפתח מתוכו, כל הידע מצוי באדם אולם נחוצה סביבה מסוימת שמאפשרת לו לבטא זאת החוצה. איננו יכולים למצוא ידע ללא מורים. אם קיימים בני אדם, אלים או מלאכים המשמשים כמורים הם כולם מוגבלים… מי היה מורה שלימד לפניהם? אנו חייבים להודות, כמסקנה סופית, שקיים מורה אחד שאינו מוגבל בזמן ומורה זה שהינו בעל ידע אין סופי, וחסר התחלה וסוף ניקרא אלוהים."
