אטמן הוא ברהמן

מתוך NRG / ניו-אייג'

הוגים ממזרח וממערב, פילוסופים ומשוררים מכל הזמנים רואים בהם כמקור החכמה הרוחנית הנשגבת והעמוקה ביותר שאי פעם הועלתה על הכתב. מוטי שפי על האופנישדות, סדרה חדשה

ארתור שופנהאוור

ארתור שופנהאוור

"מכל משפט באופנישדות נובעות מחשבות אלוהיות עמוקות ומקוריות וכולם חדורות בכנות ובקדושה עליונה. לא ניתן למצוא בכל הבריאה תחום לימודי כה מועיל ומרומם כמו כתבי האופנישדות. הן מהוות פרי של חוכמה עליונה. במוקדם או מאוחר הן תשמשנה מקור לאמונת האנשים… קריאה באופנישדות ניחמה אותי במשך כל חיי, וכך יהיה גם במותי." ארתור שופנאהאוור

האופנישדות הנן חלק מהספרות הוודית, המתאר מציאות מוחלטת, אין סופית, המהווה שלמות שמאחדת את הקיום היחסי והמשתנה של היקום החומרי עם מלאות רוחנית בלתי מוגבלת. מלאות זו עומדת מעבר לכל מגוון התופעות בבריאה ומהווה למעשה את מקורם.

הרישים (רואים) האופנישדים קראו למציאות זאת "ברהמן". המילה נובעת מהשורש "ברי" (brih) שמשמעות לגדול או להזין. ברהמן מזין את כל היקום ומאפשר לכל הברואים לגדול ולהתפתח. האופנישדות מצהירות שברהמן זהה לאטמן, כלומר לעצמיותו הפנימית של האדם, העומדת מעבר לאגו ולמגבלותיו.

הרישים סברו כי שבעזרת הידע שכלול באופנישדות ניתן להגשים את הזהות הקיימת בין האטמן לברהמן, להתגבר על הבערות ולהתבסס במצב ההארה. שאנקרה, המורה הוודי הגדול, הגדיר את האופנישדות במילים הבאות: "ידע של ברהמן (בראמה ווידה) ניקרא אופנישדה מאחר והוא מהווה אמצעי להגשמת ברהמן. הוא מאפשר לאדם חופשי מתשוקות השואף להארה להשיג את הברהמן העליון… משמעות השורש "שאד" היא השמדת בערות, המהווה סיבה לקיום התופעתי (סאמסארה). הדבר אפשרי רק באמצעות ידע טהור ולא רק בעזרת (ידע הכלול) בספר. אולם ספר יכול גם הוא לשרת את אותה מטרה, כלומר לבסס את הידע של ברהמן… ולכן משמעות המילה אופנישד, היא בראש ובראשונה ידע (פנימי טהור) ובאופן משני המילה מתייחסת לספר…"

"האופנישדות כוללות את מחשבותיהם של כל בני האדם בכל הדורות ובכל הארצות: איני מתייחס אל מחשבות כאל יצירתי המקורית. אם הן אינן שלך כפי שהן שלי, הן חסרות תועלת או קרובות לכך." וולט ויטמן.

לא זה ולא זה

האופנישדות מתארות את ברהמן במילים, אך למעשה הוא אינו ניתן לביטוי מילולי. על ברהמן ניתן להחיל הצהרות מנוגדות: הוא מוחלט ויחסי בעת ובעונה אחת. הוא נצחי ובלתי ניתן להכחדה ושוכן מעבר לכל היקום החומרי, ועם זאת מצוי בכל נקודה בבריאה וככזה הוא משתנה תמיד. האופנישדות מתארות את ברהמן בצורה שלילית כ"נטי נטי", כלומר "לא זה ולא זה". כך שוללים מברהמן את כל ההיבטים השונים של הבריאה, ושלילה טוטאלית זאת מובילה לבסוף להכרה במהות מוחלטת, האינסופית, העומדת מעבר לכל חיוב או שלילה.

אך האופנישדות מדברות על ברהמן גם במונחים חיוביים ומגדירות אותו כסאט-ציט-אננדה (תודעה, אושר עליון ומציאות מוחלטת), אך מאחר שהוא כולל בתוכו את כל האפשרויות הקיימות בבריאה, הן טוענות שהוא כולל את מה שאינו סאט, מה שאינו צ'יט ומה שאינו אננדה. ברהמן מצוי מעבר לדיבור ומחשבה, ועם זאת כל טווח המחשבה והדיבור שוכנים בתוכו.

וולט וויטמן

וולט וויטמן

"דתות בעלות עמדות שונות טוענות כי האופנישדות תומכות בעמדתן. דבר זה אפשרי מכיוון שהאופנישדות אינן מבוססות על טיעונים תיאולוגים אלה על התנסות רוחנית. והחיים אינם דוגמאטיים; כוחות מנוגדים מגושרים בהם, רעיונות בדבר שניות וחוסר-שניות, סופית ואין-סופית, אינם שוללים אלו את אלו. יתר על כן, האופנישדות אינן מייצגות התנסות רוחנית של אדם חשוב אחד אלה עידן אהרה שלם הכולל, בדומה לעולם הכוכבים, התגלות קולקטיבית מורכבת. אמונות שונות יכולות למצוא בהן צידוק, אולם הם אינן יכולות לעולם להציב מסביבן גבולות של כיתתיות; אנשים בארצנו, ולא רק תלמידי פילוסופיה, אלה גם אלו המחפשים מלאות רוחנית בחיים, יכולים להשתמש בכתבים אלו במשך זמן רב אולם הם לעולם לא יוכלו למצות עד תום את המשמעות הטריה הטמונה בהן…" – רבינדרנת טאגור

לשבת לרגלי הגורו

משמעות המילה אופנישד היא "לשבת ליד". המסורת הוודית טענה שעל התלמיד לשבת לרגלי המורה הוודי, ולקבל ממנו ידע על המציאות המוחלטת והנחיות בדבר הדרך ואמצעים שיאפשרו לו לחוות אותה בתוכו.

הידע האופנישדי נחשב בתקופה הוודית לסודי, הניתן אך ורק לתלמידים ראויים שהוכיחו את רצינותם ונכונותם להתמסר. המורה ידע כי יש להעניק לתלמידים ידע רק על בסיס חוויה רוחנית פנימית וכי נחוץ זמן לביסוס התנסות זאת. בפראשנה אופנישד אנו קוראים על שישה תלמידים שפנו לגורו בבקשה לקבל ידע על ברהמן. המורה דרש מהם לחיות עמו באשרם במשך שנה, ולתרגל מדיטציה תוך שמירה על חיים טהורים וכללי התנהגות מתאימים. התלמידים מלאו את התנאים הללו, וכאשר המורה הרגיש שהם ראויים ובשלים לקלוט ידע רוחני עמוק הוא החל לענות על שאלותיהם. (פרשנה אופנישד 1.2)

המורה נהג להציב מבחנים קשים לתלמידים. כך בקאטה אופנישד יאמה הציג בפני נצ'יקטה הצעיר פיתויים שונים, כדי לבדוק את מידת רצינותו.הוא הציע להעניק לו שפע ותענוגות חומרים במקום לפרוש בפניו את הידע הרוחני העליון. נצ'יקטה סרב בתוקף לפיתויים, ורק אז יאמה הסכים ללמדו את הידע על המציאות המוחלטת של ברהמן.

בצ'אנדוגיה אופנישד מסופר על אינדרה (מלך האלים) ווירוצ'אנה (מלך השדים) שהיו חייבים לתרגל שנים רבות טאפס (הימנעות מפעילות חושית, או מדיטציה). לפני שפרג'אפאטי (הבורא) חשף בפניהם את הידע על ברהמן. אינדרה ווירוצ'אנה קיבלו ידע זהה. אולם אינדרה שהיה מבוסס יותר בסאטווה (טוהר) היה מסוגל להבין את הדברים לעומקם בעוד שמודעותו של וירוצ'נה, שהייתה מואפלת בשל הזדהותו עם האגו האינדיבידואלי, לא הייתה מסוגל לקלוט בצורה נכונה את דברי המורה. סיפור זה מדגים את העובדה שידע מתקבל בצורה שונה במצבי תודעה שונים; רק בתודעה בהירה יכול התלמיד להבין לעומק את הידע האופנישדי ולהגשימו בחיי המעשה.

הידע יכול לזרום בצורה חופשית רק כאשר התלמיד פתוח לחלוטין למורה הנותן אותו. התלמיד הוודי היה אמור, מסיבה זאת, להתייחס למורה בכבוד ובהערכה מרבית. עיקרון זה גרם לרישי בטאטריה אופנישד (1.11) לתת לתלמיד את ההוראה "התייחס למורה כאל אלוהים". התלמיד באשרם הוודי היה אמור לבצע עבודות שונות עבור מורהו. כך הוא היה אמור לפתח דבקות ומסירות, שאפשרו לתלמיד להיפתח אליו מבחינה רגשית. במצב זה המורה יכול היה לתת אמון בתלמיד ולהעניק לו בחופשיות את הידע והטכניקות הרוחניות. המורה הוודי היה אדם שהדגים בהתנהגותו ובאישיותו את ההארה השלמה. התלמיד היה אמור להתאים את מחשבתו ורגשותיו לאילו של המורה וכך ליצור אפיק אנרגטי שאפשר למציאות המוחלטת, שהתבטאה בצורה מושלמת במורה, להתבסס גם בחייו. לכן פטנג'אלי טען בפרק הראשון של היוגה סוטרה, שניתן להשיג מצב של סמאדהי באמצעות דבקות במורה מואר – "רוח המתאימה עצמה לרוח אחרת החופשית מתשוקות (מתבססת גם היא במצב יציב" (יוגה סוטרה 1.38).

"ניתן לגלות מחדש רעיונות אופנישדים במחשבת פיתאגוראס ואפלטון, בחלק העמוק יותר של הנאו-פלטוניזם, במחשבה הגנוסטית ובכל ההשפעות החשובות שהיו להן על הוגים פילוסופים במערב, הסופים רק חזרו על רעיונות אלו בשפה דתית אחרת." שרי אורובינדו