פרוש המילה סאמקיה הוא "התייחסות למספר" שיטה זאת הובאה על ידי מהרישי קפילה והיא הדארשנה השנייה מששת השיטות של הפילוסופיה ההודית. סאמקיה טוענת שאינפורמציה שאנו מקבלים על עצמים שונים בטבע אינה יכול להיות שלמה ללא ידע על היבטים המרכיבים אותם. סאנקיה הינה שיטה דואליסטית, בבסיס הבריאה ניתן למצוא לדעתה שתי ישויות אמיתיות פרקריטי המייצגת את הטבע או ההיבט החומרי של החיים ופורושה הנפש הקוסמית המייצגת את ההיבט הרוחני של הבריאה. פרקריטי ופורושה הינם אין סופיים וחסרי התחלה בזמן. חוסר הבחנה ביניהם מהווה את הסיבה לבערות ואילו הבחנה המפרידה ביניהם מאפשרת לאדם להתבסס במצב של אהרה.
לא ניתן למצוא בפילוסופית הסאנקיה דיון בקיומו של אל אישי. הבריאה נוצרת מפרקריטי ונהנית מקיום עצמאי שאינו דורש אל מכוון ומנהל.
פרקריטי
פרקריטי הנה הטבע או הסיבה הראשונית שממנה מתפתח כל הריבוי בבריאה. המילה נובעת מהשורש "קרי" שפירושו לעשות או לפעול, פעילותה של פרקריטי יוצרת את כל התופעות בבריאה. כל העולם החומרי כלול בה באופן פוטנציאלי ונובע ממנה בצורה הדרגתית. פרקריטי הינה למעשה הסיבה הראשונית לכל התופעות ביקום אולם לה עצמה אין כל סיבה וככזאת היא נצחית וחודרת בכל הבריאה.
החושים אינם יכולים לקלוט את פרקריטי אולם פילוסופית הסאמקיה טוענת שאין בכך בעיה מיוחדת מכיוון שבחיים אנו מתייחסים לדברים רבים כאמיתיים למרות שהם לא ניתנים לקליטה חושית. ניתן להוכיח את קיומה של פרקריטי באמצעות ההשפעות שהיא יוצרת בבריאה.
פרקריטי אינה ברת הכחדה ולכן לא ניתן להניח שהיא נוצרת בנקודה מסוימת בזמן.
בביאור ליוגה סוטרה ויאסה מתאר את פרקריטי כך " לעולם היא אינה נמצאת וכמו כן לא ניתן לומר שהיא לא נמצאת, היא איננה אמתית או בלתי אמתית, פרקריטי הנה בלתי נגלת וחסרה סימן מיוחד".
פרקריטי יכולה להימצא במצב בלתי ניגלה ואז היא נקראת "מולה פרקריטי", "אביקטה" או "פראדנה". במצב זה היא שרויה בשיווי משקל מושלם וכוללת בתוכה באופן פוטנציאלי את כל היבטי הבריאה. פרקריטי מושוות לרחם הקוסמית של הבריאה ולהיבט הנשי בטבע שמוליד מתוכו את כל היקום.
למרות נצחיותה וליכולתה להכיל בתוכה את כל הבריאה החומרית פרקריטי חסרת כל אינטליגנציה, היא מהווה למעשה רק חומר "מת" הכולל בתוכו פוטנציאליות מסוימת עקב הפעילות של שלושת הגונות.
שלושת הגונות
סאטווה, רז'אס וטמאס, הינן שלושת הגונות של פרקריטי; שלוש איכויות או כוחות האחראים לכל הפעילות בטבע. המילה גונה נובעת מהשורש "גון" שפירושו להרבות. צרופים שונים של הגונות יוצרים את השינוי והריבוי בבריאה.
בעת שהגונות מתבטאות ויוצרות את הבריאה כל אחת מהם מייצגת הבט או כוח נפרד של המציאות הפיזית. סאטווה קשורה לטוהר וליצירה המכוונת לגדילה התודעה ולרגיעה מנטאלית, טמאס מייצגת חוסר פעילות, התנגדות, צמצום ואי-טוהר וראג'ס מביעה עיקרון פעיל היוצר קארמה והמאזן בין סאטווה לטאמס.
במצב ראשוני, בלתי ניגלה של פרקריטי שלושת הגונות נמצאות בשיווי משקל, הן אינן יכולות להציג את עצמן כשלוש ישויות נפרדות וכך תהליך הבריאה וההתפתחות אינו יכול לצאת לפועל. כאשר הגונות מתחילות להיות פעילות הן מופיעות תמיד בצרופים ובפרופורציות שונות וכך למרות שהן רק שלוש במספר ניתן להסביר באמצעותם את כל הריבוי בבריאה. הגונות נראות מנוגדות זו לזו בתכונותיהם אולם הן נמצאות תמיד ביחד ופועלות כישות אחת. הפעילות ההרמונית של הגונות בבריאה מתוארת באנלוגיה הבאה: שלהבת של מנורת שמן נוצרת למעשה ממיזוג בין פתיל, שמן ואש שבקיומם הנפרד אינם נראים בהכרח כמתאימים לשיתוף פעולה אולם ברגע שהן מצורפות ביחד הן יוצרות את התוצר הסופי הרצוי (השלהבת). במילים אחרות היקום הפיזי מבטא שלמות וסדר ואין בו סתירות מוחלטת למרות שיתכן והוא כולל יסודות מנוגדים המתוארים בהקשר זה כשלושת הגונות.
זהות בין סיבה לתוצאה
סאמקיה טוענת שסיבות ותוצאות מייצגות בטבע מצב מפותח או בלתי מפותח של מהות אחת משותפת. לא ניתן למצוא בטבע הרס טוטאלי. כאשר דברים נהרסים התוצאות (או התופעות החומריות) השונות שנובעות מההרס שבות אל הסיבה שיצרה אותם.
לא ניתן להניח יצירה של דבר מסוים מאין. דבר שאינו קיים אינו יכול להתפתח לדבר קיים כפי שלא ניתן להניח הופעת קרניים על גוף אנושי. חייב להיות חומר שממנו עצם מסוים מתפתח, עצם שאינו קיים אינו יכול להיות מובא לידי קיום על ידי גורם חיצוני. באופן דומה אין טעם לטחון גרעיני סומסום כדי להפיק מהם שמן אם השמן לא היה כלול מלכתחילה בגרעינים. אותו כוח שבו אנו משתמשים כדי להפיק את השמן מגרגירי הסומסום לא יוכל לאפשר הפקת שמן מסלעים או מתפוחים. התגלות השמן הינה הוכחה לכך שהוא היה כלול באופן פוטנציאלי בגרגירי הסומסום ולכן הוא גם מהווה הוכחה לקיום מקור שממנו השמן מופק.
התוצאה קיימת בסיבה בצורה חבויה באותו אופן שכל העץ כלול בצורה חבויה או רדומה בזרע. כך כל היקום קיים בצורה חבויה בפרקריטי במצבה הבלתי ניגלה.
תוצאה זהה לסיבה החומרית שיצרה אותה. כאשר אנו בודקים בצורה מדוקדקת טבעת או צמיד שעשויים מזהב אנו יכולים להבין את מהות הזהב, באופן דומה ניתן להסיק את קיומה של פרקריטי מניתוח תוצאות או תופעות השונות שהיא יוצרת בבריאה.
כאשר אנו מדברים על תוצאה שנוצרת אנו טוענים למעשה שדבר חבוי מתגלה או יוצא לפועל. התוצאה קיימת תמיד בצורה פוטנציאלית בסיבה והיא הופכת לממשית רק כשתנאים מתאימים צצים ומתגלים כמו פעילות של כדר היוצר כד מחמר.
תהליך הבריאה
הפורושות משפיעות על פרקריטי ועקב כך שיווי המשקל שלה מופר, הגונות מתחילות לפעול והיקום מתחיל להתפתח ממנה.
סאמקיה מבססת עשרים וחמש קטגוריות הנמצאות בבסיס הבריאה ותהליך ההתפתחות הקוסמית.
מאהט או האינטלקט הינו שלב ההתפתחות הראשון בו פרקריטי במצב הבלתי ניגלה שלה (מולה פרקריטי) מתחילה לנוע לקראת התגלות ולוקחת כיוון מסוים. מהאט מייצגת רצון קוסמי המספק באמצעות פעילותו את הדחף להתגלות הבריאה. דחף זה נוצר על ידי הפרעת שיווי המשקל המושלם של שלושת הגונות בפרקריטי. שלב ההתפתחות הבא יוצר את האמקרה או האגו הקוסמי שאחראי ליצירת צביון ספציפי למאהט. בשלב הבא מופיע מנאס או הרוח הקוסמית המגדירה בצורה ברורה את הדחף של פרקריטי להתגלות. מנאס מספקת את האוביקט לעיקרון הייחוד של האמקרה או האגו. עשרת העקרונות הבאים נקראים אינדריה (החושים) והם כוללים את חמשת החושים הקשורים לתפיסה (ג'יאנה אינדריה) ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומגע ואת חמשת אברי הפעולה (קארמה אינדריה). החושים מחברים את הרוח לעצמים השונים ביקום הנגלה. הטנמאטרות הינן המהויות הבסיסיות או התמציות של חמשת העצמים החושיים (ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומגע) הן מבטאות את עצמן בחמשת היסודות היוצרים את העצמים החושים ומספקים כך את הבסיס החומרי לכל היקום. כך התמצית של צליל (שאבדה טאנמאטרה) מבטאת את עצמה בחלל (אקשה), תמצית המגע (ספארשה טאנמאטרה) מבטאת את עצמה באויר, תמצית הצורה (רופה טאנמטרה) מבטאת את עצמה באש, תמצית הטעם (ראזה טאנמאטרה) מבטאת את עצמה במים ותמצית הריח (גאנדה טאנמאטרה) מבטאת את עצמה באדמה.
הטאנמאטרות מציינות את הקו המפריד בין הבריאה הסובייקטיבית והאובייקטיבית. כאשר הבריאה מתפתחת השפעת הטמאס גדלה וגורמת לכך שהבריאה הסובייקטיבית מגיעה לסיומה והבריאה האובייקטיבית מתחילה. הטאנמאטרות שמעצבות את הבסיס לחמשת היסודות שוכנות בשדה הגס ביותר של ההיבט הסובייקטיבי של הבריאה.
המאבוטות הן חמשת היסודות הגדולים, חלל (אקאשה), אויר (ואיו), אש (ט'זאס), מים (אפא) ואדמה (פריטווי) הינם היסודות שמרכיבים את הבריאה החומרית.
מחזוריות הבריאה
פילוסופיה הסאמקיה מתארת את הבריאה כתהליך מחזורי של יצירה והרס. לאחר תקופה בה היקום מתפתח הוא נהרס (פראליה) וחוזר למצב רדום בפרקריטי. במצב זה כל הריבוי שבבריאה חוזר למצב חבוי. תהליך מעגלי זה ממשיך באופן נצחי ולא ניתן לומר שהוא יגמר בנקודה מסוימת בזמן, אולם גם במצב שבו היקום נהרס פרקריטי אינה מפסיקה להיות דינאמית. הגונות מפסיקות במצב זה לפעול אחת על השנייה וכך הריבוי והשינויים השונים המתרחשים בבריאה אינם יכולים להמשיך ולהתקיים.
פורושה
בכל אדם קיימת השאיפה לשלמות אולם כל עוד האדם קשור רק לטבע החומרי (פרקריטי) הוא אינו יכול להשיג זאת. פילוסופית הסאנקיה טוענת לכן שחייבת להיות ישות עצמאית ששונה מפרקריטי ושמהווה את הבסיס השקט לכל העולם החומרי. ישות זאת ניקראת "פורושה" והיא מהווה את העיקרון שעבורו הטבע החומרי מתפתח.
פורושה הוא הנפש הקוסמית או תודעה טהורה הנוכחת בכל והעומדת מעבר להיבטים החומריים של הבריאה. הפורושה חסר התחלה וסוף בזמן, הוא משולל תכונות ותארים, מהווה את עצם המהות הרוחנית הפנימית של החיים וקיים כעד שקט לכל הדברים שהיו שהווים ושיהיו בעתיד. פורושה מייצג את האינטליגנציה הקוסמית המצויה בבסיס הבריאה החומרית, פרקריטי עצמה חסרת אינטליגנציה ופועלת בצורה אוטומטית ללא מודעות עצמית. האינטליגנציה הקוסמית של הפורושה איננה פעילה, היא עדה (סאקשי) לכל הפעילות בבריאה אולם עצם קיומה מאפשר לפעילות של פרקריטי להתקיים.
פורושה מייצג הכרה עצמית המאפשרת לנו להיות מודעים לקיומו של העולם החומרי. התנסות בחיים אפשרית רק כאשר אנו משייכים קיום עצמאי ליסודות החומריים (פרקריטי) ורוחניים (פורשה) של היקום.
סאמקיה טוענת שהפורושה קיים בתוך כל נפש אינדיבידואלית וכי קיימות מספר רב של פורושות, הנפשות השונות זהות באופן בסיס בטבעם אולם כל אחת מהם נפרדת מהשנייה ושומרת על אינדיבידואליות פרטית. כל הפורושות הנם נצחיים, וחופשיים מזמן ומרחב. עקב כך הם מצויים מעבר לטבע (פרקריטי) ואינם תלויים בה.
הפורשה אינה משתנה בעת שהגוף הפיזי מפסיק להתקיים וכשהנפש נכנסת לגוף חדש כל פורושה עד לתהליך של היולדות מבלי להשתתף בתהליך זה בצורה פעילה.
ניתן לדמות את פורושה לגביש קריסטל חסר צבע שנראה צבוע בצבעים שונים של עצמים המונחים לפניו. הוא מצוי מעבר לרוח, לאינטלקט ולחושים ומעבר לזמן, מרחב וסיבתיות.
הפורושה איננו משתנה ותמיד מושלם. הוא אינו פועל אולם עצם קיומו מאפשר לכל הפעילות בטבע להתרחש בצורה מסודרת ומאורגנת. פעילות הגונות גורמת לפורושה להראות פעיל אולם למעשה הוא חסר פעילות.
פורושה ופרקריטי
לפורושה ופקריטי ישנן תכונות הפוכות לחלוטין, פורושה מתאפיין כתודעה טהורה ואילו פרקריטי חסרת מודעות. פורושה חסר פעילות ונמצא מעבר לשלושת הגונות ואילו פרקריטי פעילה באמצעות שלושת הגונות. פורשה אינו משתנה ואילו פרקריטי משתנה ללא הרף, פורושה הוא הסובייקט היודע ואילו פרקריטי הנה האובייקט הנודע.
פרקריטי הנה אחת וקיימות פורושות רבות. הפורושות שונות במצבם החוויתי אולם בעצם מהותם המשוחררת אין בניהם שום הבדל.
בניגוד לפרקריטי הפורושה אינו מורכב אלה פשוט, הוא אינו דינאמי כי אם סטטי, הוא אינו מודע לשינוי במקום או בצורה. הוא פסיבי בעוד שפרקריטי תמיד פעילה.
הדרך לשחרור
השחרור מבערות (מוקשה) ניתפס בפילוסופית הסאמקיה כהגשמה או הכרה מלאה בהפרדה המוחלטת שקיימת בין פורושה לפרקריטי. גם לאחר הגשמת השחרור פורושה ופרקריטי ממשיכים להתקיים אולם האדם המואר עד לפעילותה של פרקריטי ומשוחרר מהזדהות עם העצמים החושיים. אדם זה ממשיך לפעול בעולם בשעה שהוא מבוסס בתוכו בתודעה טהורה שקטה וכך הפעילות אינה מסוגלת להצל על עצם מהותו הבלתי מוגבלת.
קיימות גישות שונות בפילוסופית הסאנקיה ביחס לדרכים שמובילות לשחרור. הדעה המקובלת היא שיש לעסוק בהבחנה אינטלקטואלית נמשכת בין ההיבטים השונים המשתנים של פרקריטי למציאות המחולטת של פרקריטי. הבחנה זאת חייבת לכלול את כל היבטי החיים והיא מאפשרת בסופו של דבר לאדם להכיר בשוני או בנתק שקיים בין העולם החומרי המשתנה (פרקריטי) לנפש או לעצמיות הפנימית חסרת השינוי(פורושה). הבחנה זאת משחררת את האדם מבערות והוא מבוסס אז במצב של מוקשה (אהרה). גישה שונה (המתבטאת לדוגמה בבאגאווד גיטה) טוענת שיש דמיון רב בין שיטת היוגה לסאמקיה. שתי השיטות דוגלות בתרגול מדיטציה והתנסות בתודעה טהורה (סמאדהי) ככלי חשוב ועיקרי להשגת השחרור. השוני בן השיטות קשור לסוג הפעילות המומלץ לאדם לאחר המדיטציה. היוגה ממליצה על פעילות כדרך לבסס את ההתנסות בסמאדהי בחיי היום יום ואילו סאנקיה טוענת שעל האדם לעסוק בפעילות הגותית שמתמקדת בהבחנה שבין פורושה לפרקריטי. פעילות זאת אינה מתאימה לאנשים רגילים שעוסקים בפעילות דינאמית רגילה והיא מיועדת לכן בעיקר לפרושים שיכולים להקדיש את כל זמנם להגות רוחנית.
סאנקיה טוענת שחשוב להבין גם את ההשפעות השונות של הגונות על חיי האדם.
ראג'ס יוצרת קארמה (פעילות) וכובלת כך את הפורושה בקשרים חזקים, טמאס יוצרת
עיוורון וטיפשות שמעקבים את שחרורו. סאטווה הינה הגונה שקרובה ביותר בטבעה לפורושה ובאמצעותה פרקריטי מקדמת את השחרור של פורושה מעצמה. סאטווה מתאפיינת בצלילות וטוהר ולכן על האדם השואף להארה להקפיד על חיים טהורים.
