פטנג'לי הקדיש פרק שלם ביוגה סוטרה לסידהים, כשרים על טבעיים שמתגלים בעיקר דרך טכניקה מנטלית שמפעילה את אי המוגבלות של מצב הסמאדהי. מוטי שפי נותן בהם סימנים

בספרות הוודית העתיקה של הודו ניתן למצא דיווחים רבים על קדושים שהדגימו בספונטניות בחייהם כשרים מיוחדים שונים (וסנסקריט: ויבוטים או סידהים). רבים מהם חוו את  הכשרים הללו באופן ספונטני מבלי שהם טרחו בכוונה לפתח אותם והדבר נבע מכך שהם נולדו כבר במצב תודעה גבוה. אצל אחרים הכשרים הללו הופיעו כתוצאה מתחושה עמוקה של אהבה לאל שנבעה מבהקטי (דבקות רגשית) או מידע טהור שנבע מהתחברות לעצמיותם הרוחנית הפנימית.

פטנג'לי. טען שהסידהים יכולים להופיע גם עקב לידה במצב תודעה מפותח

אחד מהספרים הידועים שבו ניתן למצוא תיאורים מפורטים של יוגים שהדגימו בחייהם את הכשרים הללו הוא "אוטוביוגרפיה של יוגי" של פראמאנזה יוגננדה. תיאורים דומים ניתן למצוא במסורת הנוצרית (בחייהם של פרנסיס הקדוש, תרזה מאווילה ועוד רבים אחרים), אצל מורים סופים, בטקסטים טאואיסטים וגם במסורת החסידית.

בשנות השבעים מהרישי מהש יוגי, שהביא לעולם את המדיטציה הטרנסנדנטלית, החייה מחדש ידע מעשי שמאפשר פיתוח של כשרים מיוחדים שמתוארים ביוגה סוטרה של פטנג'לי. הוא החל ללמד אלפי אנשים כיצד להפעיל את השקט ואי המוגבלות הפנימית של מצב הסמאדהי וטען שבדרך זו כל אדם יכול ללמוד לפעול בהתאם לחוקי הטבע ולפתח מצבי תודעה גבוהים.

הטקסט העיקרי בספרות הוודית שמוקדש לכשרים המיוחדים הוא היוגה סוטרה של פטנג'לי. כל הפרק השלישי של היוגה סוטרה מוקדש לפיתוח כשרים מיוחדים שנקראים "ויבוטים". פטנג'לי טוען שכשרים אלה מגיעים בעיקר דרך תרגול סאנימה; טכניקה מנטלית שמפעילה את השקט ואי המוגבלות של מצב הסמאדהי ומאפשרת לנו כך להגשים מתוכנו שאיפות שונות מבלי לבזבז אנרגיה רבה. ברגע "שהויבוטים" מתגלים הם נקראים "סידהים" או שלמויות, המילה נגזרת מהשורש "סיד" שפרושו להצליח או להיהפך למושלם.

מפרשים רבים סברו כי הסידהים אינם מהווים חלק מהותי מהיוגה סוטרה, ויש כאלה שאף הרחיקו לכת בטענה שכשרים אלה עלולים להזיק למתרגל ושהם אינם נחוצים כדי לפתח מצבי תודעה גבוהים.

ביוגה סוטרה שמר פטנג'לי על סגנון מרוכז וקצר ולא נהג להרחיב שלא לצורך במילים, לפיכך סביר להניח לכן שאילו היה מניח שהסידהים אינו נחוצים וחשובים לביסוס מצבי תודעה גבוהים הוא לא היה מתאר אותם בפרוט רב ומקדיש להם כמעט פרק שלם.

החשיבות שפטנג'לי מקנה לסדיהים מובלטת בעובדה שהוא דן בכשרים מיוחדים אלה בכל ארבעת הפרקים של היוגה סוטרה. כך בפרק הראשון של היוגה סוטרה כשהוא מתאר את מצב "הריתם בארה פראגיה" (1.48-50), או תודעה שיודעת רק אמת, הוא מתייחס לעיקרון של פעילות מנטלית שמתבצעת מרמה מעודנת ביותר ועיקרון זה עומד גם בבסיס תרגול הסאנימה שמתואר בפרק השלישי.
במצב זה הרוח ממשיכה להתקיים בצורה אינדיבידואלית, אולם היא מתפקדת ברבדים מנטליים עדינים ביותר. תפקוד זה מאפשר לה להתמלא בעוצמה והיא מסוגלת להשתמש באינטליגנציה האינסופית והעוצמה היצירתית (שאקטי) של הטבע ולזכות בידע אמיתי ונכון על אובייקטים שונים שלא ניתנים להכרה בצורות הידיעה המקובלות.

בפרק השני (2.35-44) דן פטנג'לי בפרוט בתוצאות הנובעות מהתבססות באיכויות השונות של יאמה וניאמה ומציין שהן מפתחות כשרים על-טבעיים שדומים באופיים לאלה שמוזכרים בפרק השלישי. בסוטרה הראשונה בפרק הרביעי פטנג'לי חוזר לנושא הסידהים וטוען שכשרים אלה יכולים להופיע גם עקב לידה במצב תודעה מפותח או באמצעות שימוש בעשבי מרפא או מנטרות.

בפרק השלישי של היוגה סוטרה טוען פטנג'לי שהסידהים מתפתחים דרך תרגול הסאנימה. טכניקה זאת מבוססת על הפעלת השקט הטרנסצנדנטלי של מצב היוגה או הסמאדהי שאותו אנו חווים במדיטציה.

עיקרון זה של יצירת פעילות פנימית מתוך מצב הסמאדהי מוזכר בפרק השני של הבאגאווד גיטה. קרישנה מייעץ שם לארג'ונה לעבור מעבר לשלושת הגונות של פרקריטי: "הוודה עוסקת בשלושת הגונות, הו ארג'ונה, היה בלי שלושת הגונות, חופשי משניות, איתן לעד בטוהר, חופשי מבעלות, מבוסס באטמן" (באגאווד גיטה 2.45).

במילים אלו מעודד קרישנה את ארג'ונה לתרגל מדיטציה, לעבור באמצעותה מעבר לכל פעילות מנטלית הקשורה לשלושת הגונות ולחוות בתוכו את המצב אחדותי של היוגה או הסמאדהי.

קרישנה אינו מסתפק בכך וממשיך וממליץ לארג'ונה לפעול מתוך אותו מצב שקט של תודעה טהורה: "או דאנאנג'איה, התבסס ביוגה ובצע פעולה" (בהגווד גיטה 2.48). ניתן להבין הנחיה זאת בשני דרכים שונות. בדרך הראשונה קרישנה ממליץ כאן לארג'ונה לאזן ולבסס את השקט הנחווה במדיטציה באמצעות פעילות יומיומית רגילה.

תהליך זה דומה לדרך שבה היו נוהגים בהודו בתקופה קדומה לצבוע בד בצבע צהוב; בשלב הראשון הבד היה נטבל בצבע ולאחר מכן נחשף לקרני השמש, שהייתה כמובן מדהה את רוב הצבע. תהליך זה חזר על עצמו מספר פעמים ולבסוף גם בשעה שהבד היה נחשף לשמש כל הצבע היה נשאר בו בקביעות.

התהליך של חשיפת הבד לשמש ניראה לכאורה מנוגד לשאיפה לצבוע אותו אולם דהיית הצבע מאפשרת לו בסופו של דבר להיספג בצורה מלאה בבד. באופן דומה, תרגול המדיטציה מאפשר התנסות בשקט ורגיעה פנימית. לפי דוגמה זו, פעילות שמתבצעת לאחר מדיטציה דומה לקרני השמש, היא יוצרת "חום" ונראית כסותרת את אי המוגבלות והשקט שנחווים במדיטציה אולם למעשה מסייעת לבסס את "הקיוואליה"; מצב שבו ניתן לחוות בקביעות את היוגה או הסאמדהי גם בשעה שאנו עסוקים בפעילות יומיומית רגילה.

ניתן להבין בצורה יותר עמוקה את ההמלצה להתבסס ביוגה ולבצע פעולה כדרישה לפעול מתוך מצב של יחוס עצמי של תודעה בשעה שאנו מתנסים באי המוגבלות הפנימית של מצב היוגה. פעילות זאת מתבצעת באמצעות תרגול הסאנימה המוזכר בפרק זה.

תרגול זה מאפשר לנו ליצור בעזרת סוטרות שונות פעילות מעודנת מהמצב הבלתי מוגבל של הסמאדהי. כל חוקי הטבע קיימים ברמה בלתי נגלת בשדה זה של תודעה טהורה וכך בעזרת תרגול הסאנימה ניתן לפתח כשרים מיוחדים (ויבוטים או סידהאים) ולהגשים באמצעותם שאיפות שונות.

כל פעולה רגילה שאנו מבצעים בתחום היחסי של החיים גורמת להוצאת אנרגיה וליצירת רשמים חבויים (סאמסקרות). בתרגול הסאנימה אנו פועלים מהמצב השקט של סמאדהי. פעילות זאת איננה יוצרת בנו רשמים חבויים חדשים שמפריעים לתהליך ההתפתחות הרוחנית ואיננה גורמת לנו לבזבז אנרגיה ולחוש מותשים בשעה שאנו עוסקים בפעילות דינמית. בנוסף לביסוס ההתנסות בסמאדהי, תרגול הסאנימה מסייע לפתח כשרים גבוהים שיכולים לסייע לנו להגשים את שאיפותינו בכל תחומי החיים.

בדומה לתרגול מדיטציה, פטנג'לי אינו מפרט בסוטרות כיצד בדיוק יש לתרגל סאנימה. הוא פשוט מזכיר שמדובר בתרגול שכולל ביחד את האלמנטים של מדיטציה (דיהן), מיקוד (דארנה) וסמאדהי (תודעה טרנסנדנטלית). הסיבה לכך נובעת מידיעה ברורה שיש ללמוד את הטכניקות הללו באופן אישי ממורה מיומן.

הספרות הוודית טוענת שהתגלות הסידהים תלויה באיכות האנרגטית של התקופה בה אנו חיים. "חיי בני האדם המוזכרים בוודות, התוצאות הרצויות הנובעות מביצוע יאגיות והכוחות המיוחדים שמתגלים בבני אדם הינם פירות המופיעים אצל בני האדם באופן פרופורציונלי לתקופה שבה אנו חיים" (מאנו סמירטי 1.84).

פטנג'לי אינו המורה הראשון שדן בסידהים. היבטים שונים של הספרות הוודית מזכירים את הכשרים המיוחדים הללו וטוענים שהם חשובים לפיתוח מצבי תודעה גבוהים. האופנישאדות טוענות שניתן לפתח את הסידהים באמצעות הפעלת השקט של מצב הסמהדי ושהם מדגימים את רמת התודעה הגבוהה של האדם המואר. "כשהרוח שוקטת ביציבות וטוהר, כל דבר שהנך שואף אליו מוגשם וכל דבר שעליו הוגה מתממש" (מונדאקה אופנישאד 3.1.10).

באופנישאדה מאוחרת הרישים טוענים שהסידהים מהווים סימן והוכחה להשגת שלמות בתרגול היוגה: "סידהים המתגלים מפנימיותו של האדם הנם נצחים, רבי עוצמה ומאפשרים את הגשמת כל השאיפות. הם מופיעים אחרי תקופה ארוכה של תרגול באנשים שכמהים להשיגם. הם קיימים באטמן (העצמי) הטרנסנדנטלי הבלתי נכחד ומופיעים מתרגול אינטנסיבי של יוגה. יש לשמור על כשרים אלה גם כאשר הם אינם מודגמים בתכיפות. הם מהווים סימן ברור לשלמות המושגת ביוגה…. כפי שצורף קובע את ערך הזהב כך הסידהים מדגימים את שלמות האדם המואר" (יוגה שיקה אופנישאד ,91.155-6). "מובן מעליו שתכונות על-טבעיות יתגלו לעיתים  (ביוגי), ואילו אדם שמשולל סידהים נחשב למוגבל". (שם 1.160).

כתבי האיורוודה הפורשים את מדע הרפואה הוודית העתיקה מתארים את הסידהים בפרוט ומדגישים את החשיבות שיש להם ביצירת בריאות אידיאלית: "כניסה לגופם של אנשים אחרים, קריאת מחשבות, עשית דברים בכוח הרצון, ראיה על חושית, שמיעה על חושית, זיכרון על-טבעי, זוהר לא רגיל והיכולת להעלם ברצון – אלה הם שמונת הכוחות העל-טבעיים שמושגים על ידי אלה שמתרגלים יוגה. כל הכוחות הללו מושגים דרך טוהר רוחני" (צ'ראקה סמהיטה, שרירהסטאנה 1.140-141).

לפני מספר שנים פרסמתי כאן מספר מאמרים על היוגה סוטרה של פטנג'לי. הפעם אני מצרף תרגום חופשי של הרצאה שהעביר המורה שלי מהרישי מהש יוגי ב-1971 באוניברסיטת האמבולט בקליפורניה.

בתחילה הוא דן בקצרה בשמונת האיברים של היוגה (אשטנגה יוגה) ובהמשך ההרצאה הוא מפרט יותר על האיבר הראשון של היוגה שנקרא יאמה. פרוש המילה הוא "המנהל", יאמה כוללת עקרונות קוסמיים שמנהלים את החיים. באמצעות עקרונות אלה ההוויה או התודעה הטהורה המוחלטת הופכת למציאות חייה.

ביוגה סוטרה מזכיר פטנג'לי חמישה היבטים של יאמה: האימזה (אי אלימות), סטיאם (אמת), אסטיאה (אי גניבה) אפריגראה (שחרור מבעלות) וברמצ'ריה (הסתפקות עצמית או פרישות). בסרטון הווידאו הבא מתייחס מהרישי לארבעת ההיבטים הראשונים של היאמה:

להלן התרגום לדבריו:
פתח דבר: הפרוש השגוי ליוגה סוטרה

פטנג'לי מתאר שמונה איברים של יוגה וזוהי האשטנגה יוגה. כלומר למצב של חיים אינטגרטיביים יש שמונה היבטים, שמונה איברים. הפרוש השגוי ליוגה סוטרה התחיל ישר מכאן. ערך בסיסי של פרוש שגוי למילה "איברים" בלבל לגמרי את כל הפילוסופיה של היוגה. רבים פרשו את המילה "אשטנגה" כתהליך שבו אנו מביאים לאור שמונה צעדים של יוגה ואתם יכולים לדמיין לעצמכם שאיברים וצעדים אינם מתייחסים לאותו הנושא. כל האיברים מתפתחים בגוף בצורה סימולטנית, לא קורה מצב שקודם יד נוצרת ולאחר מכן הרגל נוצרת והאף מעוצב. לעומת זאת, כשאנו מדברים על צעדים הם נבנים אחד אחרי השני ומשתמשים בהם גם אחד אחרי השני וזה יוצר הבדל גדול.

הפילוסופיה של פטנג'לי מיועדת להוציא לאור את שמונת ההיבטים של מצב האחדות או המיזוג,

ואם אנו מפרשים זאת במונחים של שמונה צעדים אז לא נוכל לדעת מתי הבלבול הזה יגמר. פטנג'לי אינו טוען שמדובר בשמונה צעדים ליוגה ושסמאדהי הוא הצעד האחרון, כל זה שגוי. במידה וזה היה המצב לא הינו יכולים לעולם להתנסות במצב של סמאדהי, כי השלב הראשון "סאטיה" כבר דורש הישג של דבר שאינו משתנה.

"סאטיה" היא היאמה הראשונה מתוך חמשת היאמות. "סאטיה" היא רק אמת פשוטה. אמת היא זאת שאינה משתנה ומהו הדבר שאינו משתנה? הוויה (טרנסנדנטלית מוחלטת) היא זאת שלעולם אינה משתנית והוויה זאת זהה למצב הסמאדהי. איכות זאת של סמאדהי נמצאת באיבר השמיני של היוגה אולם "סאטיים" או הוויה נמצאת שם כבר בהתחלה. כלומר מצב היוגה הוא הוויה בהתחלה והוויה בסוף. הוויה זאת חודרת בכל וזהו המצב של אחדות.

אמת בהתחלה ואמת בסוף

הרוח (mind) חודרת בכל וכשאנו פותחים את המודעות שלנו לערך הזה, זה למעשה מצב היוגה. אמת (סאטיים) קיימת מהתחלת היוגה עד לסוף היוגה. זאת האמת וזה מצב היוגה.

אם אמת התחילה להיפתח לתודעה שלנו ניתן לומר שתרגול היוגה התחיל, ואם התודעה שלנו התבססה בקביעות באמת ניתן לומר שאנו מבוססים במצב של יוגה. זאת ההתחלה והסוף של היוגה, מדיטציה טרנסנדנטלית משיגה את המצב הזה. מתחילת התרגול אי המוגבלות הטרנסנדנטלית הזאת נפתחת למודעות האינדיבידואלית שלנו.

כשאנו פותחים את המודעות שלנו לכך מודעות בלתי מוגבלת מתבססת וזהו המצב של יוגה או אחדות. כשאנו אומרים יוגה אנו מתכוונים למצב של הוויה וממצב זה פילוסופית היוגה מתחילה.

רבים טענו שתרגול של "סאטיה" או אמת חייב להיות מבוסס על ניסיון לדבר אמת. הם טענו שכדי להגשים את ההוויה יש לטפח הרגל של לדבר אמת, וזאת הבנה כל כך גסה. זה מה שהמפרשים של פטנג'לי עשו לו. התרגול של לדבר אמת הינו כה מגוחך. לא ניתן לתרגל דיבור של אמת, ניתן רק לתרגל פיתוח של רמת תודעה שתמיד תדבר אמת. אם יש לתרגל דיבור של אמת יש לעשות זאת בהקשר של פיתוח תודעה טהורה. כשרמת תודעה זאת איננה נמצאת לא נוכל לדבר אמת ויהיה בה איזה חיסרון. כך שההישג של אמת הוא לא בניסיון להישאר ער כדי לדבר אמת, זה יהיה עומס גדול.

הערך של אמת נימצא בפיתוח של תודעה קוסמית וביכולת לחיות את החיים כפי שהם באופן ספונטני, בקלות ובנוחות. ולכן הלימוד של "סאטיים" כאחד מההיבטים של יאמה אינו מוגבל לתרגול שבו אנו מנסים לדבר או לראות אמת. הוא אמור להיות מצב תודעה, זהו המצב של יוגה ומצב זה הינו טבעי כשאנו חיים באינטגרציה מלאה. כשהמודעות שלנו פתוחה לתודעה טהורה או להוויה אנו לא רק מדברים אמת אנו גם מריחים ונוגעים באמת ואז כל דבר שאנחנו עושים מתבצע בגל של "אמת" וזאת המשמעות של לחיות "אמת".

אי אלימות ספונטנית

היאמה השניה היא האימזה או אי אלימות. מילה זאת מוכרת ויתכן ששמעתם אותה פעמים רבות. מצב זה של אי אלימות מבטא רמת תודעה שבה אנו תמיד יוצרים השפעות שתומכות בחיים. מצב שבו השפעות שמזיקות לחיים פשוט לא יכולות להיווצר. מצב זה מתקיים בתודעה קוסמית כשהמודעות שלנו בלתי מוגבלת ואנו רק עדים לכל דבר.

כל השאיפות והאימפולסים שאנו מביעים בחיים מנוהלים על ידי האינטליגנציה הקוסמית וכל צעד של פעולה רק מיועד להתפתחות. תחת הקסם של האינטליגנציה הקוסמית הכול מתפתח כל הזמן, ולכן ברגע שהאינטליגנציה הקוסמית חודרת לאינטליגנציה האינדיבידואלית כל דבר שאנו יכולים לחשוב ולעשות יהיה באופן ספונטני תמיד בכיוון התפתחותי. בחיים כאלה, שבהם ניצור רק השפעות שתומכות בחיים, נחייה מצב ספונטני של אי אלימות.

אם בני אדם מסוגלים ליצור השפעות שפחות או יותר מזיקות להם, אלימות הינה בלתי נמנעת. לא משנה אם הם יוצרים זאת במודע או שלא במודע – הפעילות שלהם עדיין נחשבת לאלימה. אי אלימות הופכת למציאות חיה רק במצב שבו האדם אינו מסוגל לפגוע בכל דבר שקיים בבריאה. זוהי האיכות של רמת תודעה שאנו קוראים לה תודעה קוסמית, אינטליגנציה טהורה או אינטליגנציה קוסמית. אדם שמבוסס במצב זה חיי במצב של אינטגרציה ורק תומך בחיים.

רק במצב זה האדם לא יזיק בשום דרך לכל היבט אחר בחיים. כך שהמשמעות של אי אלימות היא להפוך את ההתנסות בתודעה טהורה לקבועה כלומר להתבסס במצב של תודעה קוסמית. לסאטיים או לאמת יש את אותה המשמעות: לחיות אמת בחיים ולהפוך אותה למציאות אמתית, וזה אומר לחיות את המצב של תודעה קוסמית.

גניבה קוסמית

אסטיאה – לא לגנוב. כל עוד האובייקט שאותו אנו קולטים שובה אותנו הגניבה מאוד ברורה. כל אחד נחשב לגנב כשהוא משייך לעצמו דבר שאינו שייך לו. ומה כן שייך לנו? רק הערך האינסופי של העצמי הגבוה שייך לנו. ואם אנו לא בבעלות על הערך האינסופי, כל דבר שבו אנו מתנסים מצל על ההוויה שלנו ואז אנו מביאים לבעלותנו דברים שאינם שייכים לנו.

מה ששייך לנו באמת הוא העצמי הגבוה שלנו, אי מוגבלות, הוויה אין סופית, אלמוות וזה הבית האמתי שלנו. כשמשהו אחר נכנס לבית אז אנו גונבים דברים אחרים. רק במצב של תודעה קוסמית, כשאנו עדים לכל דבר, אנו לא משייכים לעצמנו כל דבר.

אפריגראה פרושה אי קבלה. אתה לא מקבל, אתה לא הבעלים של רכוש ששייך למישהו אחר. כל דבר אחר שייך ליחסי, לשינוי ואנחנו למעשה זהים לעצמי הלא משתנה. וכשאנו משייכים לעצמנו את הערך של שינוי אנו גונבים זאת, אנו הבעלים על דבר שלא שייך לנו וזה אפריגראה. ולכן במובן האמתי של המילה אנו גונבים כל עוד לא התרוממנו למצב של תודעה קוסמית, כי בכך אנו מביאים לביתנו רכוש ששייך למישהו אחר.

מה שקיים זה העצמי וברגע שאנו מזדהים עם דבר שאיננו העצמי אנו הבעלים שלו. במובן זה אפריגראה או חוסר בעלות היא החזון של פטנג'לי. הוא מתאר מצב של יוגה שבו האדם מצוי בבעלות על כל דבר ולכן הוא מתרומם מעל האפשרות של בעלות (אינדיבידואלית) וחיי מצב של אי- בעלות, במצב של מלאות שבו כל דבר שייך לו.

כל עוד מצב זה לא הושג לא הצלחנו להשיג מצב של אינטגרציה, לא הישגנו את מצב היוגה. ולכן כל הערכים הללו, האימזה, אסטיאה וכו', הם ערכים של חיים באינטגרציה. זה יפתיע אנשים בחברה המודרנית אם יתחילו ללמד אותם לא לגנוב. האדם יאמר לעצמו אני לא גונב ולא גנב, אז מה יש לתרגל כאן בכלל? וכל העניין יצור בלבול. איש אינו גונב, כך זה מהטבע. אם הפילוסופיה של פטנג'לי מתארת אי בעלות היא הופכת להיות דרך לתרגל אי גנבה, וזה יהיה דבר אבסורדי לכל אדם מתורבת.

יש להבין את כל ההיבטים הללו של יאמה באופן עמוק ואז היוגה תהיה כל כך ברורה. במצב זה השיטות הרבות מני ספור שמצויות בשוק ומדברות על התפתחות עצמית וזכייה באינטגרציה יתאימו לאיזה קטגוריה שקשורה לגוף, לחושים, להתנהגות וכו'. הפרושים השגויים של פילוסופית היוגה היו הבסיס לכל הסבל בחיים.

האדם הוא ישות אלמותית, אינסופית ובלתי מוגבלת. הוא לא ראוי לסבול בתחומי החיים השונים וראוי שנבהיר זאת.

פטנג'אלי

מתוך NRG/ ניו-אייג'

החכם הדגול פטנג'לי אסף את כל החומר שהיה מצוי בזמנו על יוגה וכינס אותו לספר אחד. מוטי שפי בסדרה חדשה על ה"יוגה סוטרה" הקלאסי

שקיעה בווארנאסי. שמים אדומים, קרני שמש אחרונות משתקפות על הגאנגה, שלווה גדולה באויר. קרטיק ואני יושבים במרפסת של המלון באסי גאט ולוגמים מאנגו לאסי. קארטיק מסיים תואר שני בסנסקריט באוניברסיטה ההינדית של ווארנאסי ושוקל כעת אם להמשיך לדוקטורט. יש לו סדר יום עמוס, הוא קם מוקדם בבוקר ומתחיל בסאנדייה , טקס מסורתי שכל ברהמין אמור לבצע שלוש פעמים ביום: בזריחה, בצהרים ובשקיעה. בטקס זה הוא מזליף מים תוך חזרה על מנטרות האמורות לטהר את הגוף, ולאחר מכן מבצע ג'אפה (חזרה שקטה על מנטרות) עם הגיאטרי, מנטרה המוקדשת לשמש שאמורה לחזק אנרגיה רוחנית ואינטליגנציה. לאחר סיום הסאנדיה הוא מתחיל פוג'ה (טקס מסורתי של הבעת תודה) לשיווה. לאחר הפוג'ה הוא מתרגל אסאנות (תנוחות גוף) ופראנאיאמה (תרגילי נשימה) והולך לאוניברסיטה
כדי לשקוע בלימודי הסנסקריט.

אני מראה לקארטיק את הגיליון האחרון של היוגה ג'ורנל ומספר לו על הפופולאריות העצומה של היוגה במערב. קארטיק מביט בבחורה החטובה המעטרת את השער בתנוחת יוגה סקסית, וחיוך רחב מתפשט על פניו. "אין מה לומר, היא נראית ממש טוב, ומבצעת את האסאנה לא רע. אבל אני לא בטוח שהיא מודעת לכך שביוגה יש הרבה יותר מאשר תנוחות לחיטוב הגוף ולשיפור הכושר". "כן" אני משיב לו ומסכים עם הבחנתו, "רבים מתרגלים כיום יוגה כדי להרגיש ולהראות יותר טוב מבלי להתחבר לפילוסופיה העמוקה שעומדת בבסיסה, אבל מי יודע אולי התרגולים האלו יובילו אותם לבסוף למקומות עמוקים יותר". "אפשר רק לקוות" הוא אומר ומחייך שוב "לפחות הם מנסים לחיות חיים יותר בריאים ועם הם לא יחוו סמדהי בחיים אלו יש תמיד את הפעם הבאה".

סוטרות: החוט המקשר

המילה יוגה נובעת מהשורש "יוג" שפירושו לאחד. יוגה היא מצב תודעה בה היודע, הידוע ותהליך הידיעה מאוחדים במצב אחד של הוויה מוחלטת, הנקראת בספרות היוגית בשם סמדהי. בהקשר נוסף, המילה יוגה מתייחסת למגוון של תרגולים וטכניקות המאפשרות לאדם להגיע לאותו מצב. הטקסט הקלאסי שפורש את הפילוסופיה של היוגה הוא ספר "היוגה סוטרה", שנכתב על ידי פטנג'לי – יוגי שהיה, ללא כל ספק, מבוסס במצב התודעה הגבוה. פנטג'לי אסף את כל החומר שהיה מצוי בזמנו על היוגה וכינס זאת ביחד בסוטרות. הוא מביא בעיקר עקרונות כללים והשתמש במספר קטן של דוגמאות להמחשה. הוא לא המליץ על שיטה אחת לתרגול יוגה ותאר את כל השיטות שהיו ידועות בזמנו. הנחתו הבסיסית הייתה שיש ללמוד את הסוטרות ממורה מואר, שיכול להנחות באופן אישי את התלמיד בדרך היוגה, והשאיר למורה את החופש לבחור לפי ראות עינו בטכניקות יוגיסטיות שונות שיתאימו לאופיו של התלמיד.

ספר "היוגה סוטרה" הוא אחד מששת ההיבטים של האופנגות – חלקים של הספרות הוודית הדנים בדרכים ובאמצעים היכולים לאפשר לאדם להגיע להתנסות פנימית בתודעה טהורה. כל ששת ההיבטים של האופנגות מובאים בצורת סוטרות. הפרוש המילולי של המילה סוטרה הוא סיב או חוט. הסוטרות דומות לנקודות עיקריות או ראשי פרקים להרצאות, שמאפשרים דחיסת רעיונות וידע רב למספר מצומצם של מילים. מסיבה זאת הן מאד מתומצתות. פטנג'לי משתמש בכל סוטרה בממוצע רק בשש מילים כדי להביע רעיונות מורכבים ועמוקים.

הסוטרות נובעות מחזון פנימי ישיר (דארשנה) של רישי ("רואה"), שזיהה אותם מתוכו במצב עמוק של מדיטציה. לכן אין להתייחס אליהן כאל יצירה ספרותית רגילה העוקבת אחרי כללים מסוימים. הסוטרות גם אינן אמורות להציג טיעונים ליניאריים רצופים. הן אמורות לתאר שלבים שונים הקשורים להתפתחות מצב היוגה ולהתנסויות שונות שמתרגל היוגה עשוי לחוות מראשית התרגול ועד למצב הקבוע של הארה (קייואליה). ניתן לדמות כל סוטרה לקשר המצוי על חוט. רק לאחר שמצליחים לפרום את הקשר ניתן לארוג באמצעות החוטים השונים יריעת בד שלמה. באופן דומה כל סוטרה שנחוות בצורה מלאה יוצרת חלק מאריג שלם המייצג מצב בו ההתנסות ביוגה מבוססת לגמרי בתודעה כמציאות קבועה שאינה משתנה. חלק מהסוטרות מתארות התנסויות שונות שהתלמיד עשוי לחוות בתרגול היוגה, ובמקרים אחרים התלמיד אמור להשתמש בהנחיית המורה בסוטרות עצמן בתרגול מדיטטיבי פנימי שנקרא סאנימה.

לימוד של סוטרות בתקופה הוודית היה מתחיל בשינון בעל פה. רק לאחר שהתלמידים הצליחו במשימה, המורה היה מתחיל להסביר להם את המשמעות הפנימית החבויה בטקסט. נוהל זה הניע את הרישים הוודים לתמצת כמה שיותר את הידע שהיה כלול בסוטרות, כדי לאפשר לתלמידים לשנן את החומר בקלות. עובדה זאת יכולה גם היא להסביר את הסגנון הקצר והמרוכז של הסוטרות.

תפקיד הגורו או המורה הרוחני היה להוביל את התלמיד מחושך (גו) לאור (רו). המורה עצמו היה אמור להיות מבוסס במצב תודעה גבוה והידע שהוא העביר נבע מהתנסותו האישית. ידע זה כלל לימוד של טכניקות מעשיות שהיו אמורות לסייע לתלמיד להגביר את הטוהר (סאטווה) בחיים, לחוות את מצב היוגה או הסמדאהי ולפתח מצבי תודעה גבוהים. היבטים מסוימים מהלימוד הוודי הועברו בצורה אישית מהמורה לתלמיד והותאמו לאופיו ויכולתו.

בלשן, מרפא ויוגי

המסורת הוודית טוענת שפטנג'לי היה גם בלשן מפורסם, שכתב את "המאהבאשיה", ספר העוסק בתאור שיטת הוואקרן, חוקי דקדוק המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומקידומות שונות. מסורות עתיקות נוספות טוענות שפטנג'לי היה למעשה התגלמות אנושית של אננטה או ששה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים שהיה מופקד על שמירת אוצרות חבויים על פני האדמה . השם פטנג'לי ניתן לאננטה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה, ונפל (פאט) מהעולם השמימי הישר לכף ידה (אנג'אלי) של אשה טובה וחסודה שניקראה גו'ניקה. הראשים הרבים של אננטה מסמלים את ההיבט האין סופי המוחלט העומד בבסיס הבריאה. הקשר של אננטה ליוגה ברור: שיטת היוגה על תרגוליה השונים הייתה אמורה להיות תורה סודית נסתרת שהייתה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בתודעה בלתי מוגבלת (פרוש המילה אננטה בסאנסקרית הוא "אי-מוגבלות"). יוגים רבים נוהגים עד היום לחוות קידה לאננטה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.

מסורת נוספת בהודו טוענת שפטנג'לי היה אחראי גם על הבאה לאור של תחומים מסוימים של איורוודה; מדע הרפואה הוודית העתיק, ובכך הוא קשור למעשה לשלושה היבטים חשובים של הספרות הוודית : ויאקרן הינה אחת מהוודנגות ששה היבטים של הספרות הוודית המסבירים את הזיהוי של הרישים המופיע בארבעת הוודות העיקריות; היוגה סוטרה הינה אחת מהאופנגות – איברים מישניים של גוף הוודה האמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוודה. ואילו איור וודה הינה אחת מארבעת האופוודות – וודות משניות הפורשות את ההתגלות החומרית בבריאה ואת הקשר שיש להם עם הוודה.

פטנג'לי לא היה הוגה דעות דוגמאטי. לאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטטיביות שונות האמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסמדהי, הוא טוען שניתן לחוות סמאדהי גם מכל תרגול המשתמש כאובייקט למדיטציה בכל דבר שגורם לאדם הנאה ואושר. יותר מזה – הוא מדגיש שכל אדם יכול כבר בשלב הראשון של התרגול לחוות את מצב היוגה.

פטנג'לי מתאר את עקרונות היוגה ללא שמץ רגשנות ובניגוד לרישים אחרים אינו נכנס לוויכוחים עם שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו, פטנג'לי סבר שהיוגה הנה שיטה אוניברסאלית שיכולה להיות מתורגלת על ידי כל אדם בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא. אין בסוטרות כל דרישה מוקדמת לתרגול יוגה שקשורה לאמונתו של האדם ולצורת חייו. השיטה מתאימה הן לאנשי משפחה והן לנזירים שפרשו מהעולם.

ראייתו האוניברסאלית מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את האל בשם ספציפי שקשור למסורת ההודית המקובלת (כמו קרישנה או ווישנו) הוא מכנה את האל בשם "אישוורה" ("השליט") כינוי היכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.

לפי פטאנג'לי, גם מתרגלים מתחילים יכולים להתנסות בקלות בתודעה טרנסנדנטלית. מוטי שפי מפרש ומבאר את הפרק הראשון בספר היוגה סוטרה: סמדהי

פרוש המילה סמאדהי הוא תודעה טרנסנדנטאלית. כלומר, מצב בו אנו עוברים מעבר לפעילות חשיבתית רגילה וחווים בתוכנו מצב שקט, שבו התודעה פתוחה לגמרי לעצמה מבלי לעסוק בפעילות מנטאלית רגילה ומבלי להתייחס לעולם החיצוני.
המילה סמאדהי מורכבת מהקידומת "סאם" (sam) שמשמעותה "ביחד" ומהשורש "דאה" (dha) שמשמעותו "לאחוז". בסמאדהי היודע (הסובייקט), הידוע (האובייקט) ותהליך הידיעה מאוחדים (או אחוזים) ביחד במצב אחד של תודעה טהורה ובלתי מוגבלת. המושג סמאדהי יכול לנבוע גם מהמילה "סאם" (sama), שמשמעותו "יציבות" ומהשורש "דאי" (dhi) שמשמעותו "לחשוב", שכן בסמאדהי האינטלקט, שקשור לתהליך החשיבה, נמצא במצב יציב. כלומר ללא פעילות.
התנסות בתודעה טהורה

שלושת הסוטרות הראשונות בספר היוגה סוטרה מבססות את הרקע הכללי לכל הטקסט ומגדירות את מצב היוגה. פטאנג'אלי טוען כי התנסות במצב זה מאפשרת לרוח לעבור למצב שקט ובלתי מוגבל של תודעה, המצוי מעבר לכל תנודות הרוח: מחשבות, שאיפות, תחושות וכדומה.

בפסוקים 4-12 מתוארות התנודות הרוחניות השונות המאפיינות את האדם במצבי תודעה רגילים, קרי: ערות, חלימה ושינה.

פסוקים 13-16 מתארים את ההשפעה מאזנת של תרגול מדיטציה, המאפשר לאדם לעבור מעבר לתנודות אלו.

בפסוקים 17-18 מזהה פטאנג'אלי את מצב היוגה עם ההתנסות בסמאדהי, ומפרט רמות שונות של התנסות במצב זה.

פסוקים 19-22 ממשיכים לאפיין את מצב הסמאדהי ומדגישים את קלות התרגול ואת הצורך להתמיד בתרגול כדי להתנסות בתוצאות.

פסוקים 23-29 דנים בהיבט האישי של האלוהות ובאפשרות להעמיק את ההתנסות ביוגה באמצעות דבקות באל.

פסוקים 30-31 עוסקים במכשולים הניצבים בדרך היוגה.

בפסוק 32 מתוארת הדרך להתגבר על מכשולים אילו.

פסוקים 33-40 מציגים דרכים שונות המאפשרות לבסס את הרוח במצב שקט.

פסוקים 41-47 עוסקים בתהליך המעשי של מדיטציה ובהתנסויות שונות שאדם יכול לחוות בעת התרגול.

פסוקים 48-50 מתארים מצב תודעה הנחווה ברמה עדינה ביותר של הפעילות המנטאלית, והכולל רק אמת (ריתם בארהה פראגיה).

פסוק 51 מתאר מצב של תודעה טרנסנדנטאלית בלתי מוגבלת, ובכך פטאנג'לי חוזר לתאר את אי המוגבלות המוזכרת בשלושת הסוטרות הראשונות.

הסוטרות

1. כעת מתחיל לימוד היוגה.

הסוטרה הראשונה והאחרונה בכל אחת מששת השיטות של הפילוסופיה ההודית (דארשנות) חשובה ביותר, מאחר שהיא מציגה את הטווח המלא של הידע המועבר בשיטה. כאשר פטאנג'אלי אומר "כעת מתחיל לימוד היוגה" הוא מדגיש כי ניתן לחוות את מצב היוגה כבר בתחילת התרגול.

מצב היוגה זהה לסמאדהי ומשקף את עצם מהותו הפנימית של האדם. מצב זה נמצא בבסיס כל מצבי התודעה היחסיים (ערנות, חלימה ושינה) ובבסיס כל הפעילות הפיזיולוגית. הוא מהווה את עצם המהות הרוחנית הפנימית של האדם ומתאפיין באושר עליון (אננדה). הנטייה הטבעית של הרוח היא לנוע לקראת יותר אושר. כאשר בתרגול מדיטציה אנו מאפשרים לרוח לפנות פנימה ולחוות רמות עדינות יותר של פעילות מנטאלית – היא נמשכת באופן טבעי וללא מאמץ לחוות את האושר העליון של מצב הסמאדהי או היוגה. התנסות זאת הנה טבעית לחלוטין ולכן אפשרית לכל אדם, בלי קשר למצב המנטאלי בו הוא נימצא. כאשר סאטווה (טוהר) נוכחת במודעות, ההתנסות בסמאדהי תהיה ברורה יותר והמתרגל יחווה אי מוגבלות פנימית וחופש מפעילות מנטאלית אחרת. מאידך, גם כאשר מתחילים את התרגול כשראג'אס (פעילות אינטנסיבית) וטמאס (חוסר פעילות או עצלות) שולטים בתודעה, ניתן בכל זאת לחוות רמה מסוימת של סמאדהי.

וויאסה כותב בפרוש לסוטרה זאת, כי "משמעות המילה יוגה היא סמאדהי. והיא מאפיינת את הרוח (המחשבה) בכל המצבים הטבעיים שלה". כלומר, ניתן לחוות סמאדהי מסוג מסוים ללא כל קשר למצב הרוחני בו האדם נמצא. קיימים חמישה מצבים כאלו: בלבול, קהות חושים, חוסר מנוחה, מיקוד והפסקת (הפעילות המנטאלית). מתוכם בסמאדהי המושג על ידי אדם חסר מנוחה, זמן ההתנסות בסמאדהי תלוי ברגעי חוסר המנוחה. לא ניתן להתייחס למצב זה של סמאדהי כמצב נעלה של יוגה, אולם סמאדהי המושג על ידי מחשבה ממוקדת מחליש את הסבל, משחרר את קשרי הקארמה ומוביל להפסקת כל הפעילות המנטאלית. מצב זה ניקרא סאמפראג'נטה יוגה וכולל חשיבה אנאליטית (ויטארקה), הבחנה אינטלקטואלית (ויצ'ארה) אושר עליון (אננדה) ותחושת עצמיות או אגו (אסמהיטה)…. סמאדהי המושג כאשר כל המצבים המשתנים של הרוח נרגעים ניקרא אסמפראג'נטה".

מהדרך שבה וויאסה מקשר בין מצב או חווית היוגה לסמאדהי ניראה כי בסוטרה זאת (ובכל הפרק הראשון) פטאנג'אלי מתייחס להתנסויות המתרחשות בעת תרגול היבטים מנטאליים של שיטת היוגה. (הוא ידון בהיבטים פעילים יותר של יוגה, כמו אסאנות, פראנה-יאמה וכו בפרק השני) פטאנג'אלי מתאר ביוגה סוטרה סוגים שונים של התנסויות בסמאדהי: אסמפרג'נטרה – מצב טהור של סמאדהי ללא פעילות מנטאלית אחרת, וסמפרג'אנטה – מצב בו ההתנסות בסמאדהי מלווה בפעילות מחשבתית. ההתנסות בסמאדהי קלה וטבעית מאחר והיא מחברת את האדם לעצמם מהותו האמיתית. ניתן לחוות רמה מסוימת של סמאדהי כבר בתחילת תרגול היוגה אולם התנסות זאת תהיה שונה באיכותה ובעומקה בהתאם למצבו המנטאלי של המתרגל ולמשקעים הקארמתיים שהוא נושא עמו.

מפרשים רבים לא הקדישו תשומת לב רבה לפסוק הראשון, אולם למעשה הוא חשוב ביותר בכך שהוא מספק את העיקרון הבסיסי ביותר לכל הסוטרות שבאות בעקבותיו. עיקרון זה מדגיש את הקלות והטבעיות הרבה הקשורות לתרגול נכון של ההיבט המנטאלי של יוגה ואת העובדה שכל אדם מסוגל לחוות רמה מסוימת של סמאדהי כבר בתחילת התרגול.

לא בכוח

2. יוגה היא מצב שבו תנודות המחשבה נרגעות לחלוטין.

בסוטרה זאת פט'אנגלי מתחיל לאפיין את מצב היוגה או הסמאדהי.
הוא משתמש במילה "צ'יטה" כדי לתאר את ההכרה. המילה נגזרת מהשורש "ציט" שפרושה לתפוס, לדעת, או לצפות והיא מתייחסת להיבט המודע, התת-מודע והלא מודע של התפקוד המנטאלי שלנו. מושג זה לקוח מפילוסופית הסאמקיה. ההכרה מתוארת שם כמורכבת משלושה היבטים:
1. מנאס (רוח) : היבט של ההכרה שאחראי לרישום או לקליטת אינפורמציה שמובאת דרך החושים. באמצעות מאנאס אנו יוצרים קשר עם אובייקטים חיצוניים.
2. בודאי (אינטלקט)- אחראי ליכולת ההבחנה של ההכרה. בודאי מתייחס לרשמים חושיים שנקלטים במנאס. הוא משווה אותם לרשמים קודמים אחרים ודרך תהליך של הבחנה אינטלקטואלית מארגן אותם בקטגוריות מסוימות ומאפשר להן להיות מאוכסנות בהכרה כך שניתן יהיה להשתמש בהם בעתיד. בודאי נחשב לתוצר הראשוני והטהור ביותר של פרקריטי (הטבע) ומשמש כחוליה שמחברת בין פורושה (התודעה הטהורה או האני הטרנסנדנטאלי) לפרקריטי. מבודאי נובעים אמקארה (האגו), שלושת הגונות, החושים והיסודות העדינים והגסים.
3. האמקארה (האגו): תובע ומשייך לעצמו רישומים שמגיעים להכרה ממאנאס ובודאי. הוא דוחס את הפעילות המנטאלית השונה ומצרף אותה כדי ליצור את ההכרה האינדיבידואלית הנפרדת. בכך הוא מונע מאיתנו להתנסות ולהכיר את התודעה הטהורה של הפורושה כמהותנו האמיתית ומטפח בנו ציפיות ותשוקות שונות. האגו יוצר פחדים, כעס, קינאה וחוסר ביטחון ואחראי לסבל ובערות שאנו חווים בחיים. המטרה הראשונית של תרגול היוגה היא לסלק אנוכיות וקטנוניות שקשורות לאגו חזק אולם למעשה גם כשהאגו מטוהר הוא עדיין יוצר תחושת נפרדות שאחראית לבערות ולסבל ולכן המטרה הסופית של שיטת היוגה היא לאפשר לנו לעבור מעבר לאגו ולהתבסס בעצמי הגבוה שלנו.

התנודות המנטאליות (ווריטי) שפטנג'אלי מזכיר בסוטרה הנוכחית מייצגות פעילות שיוצרת ללא הרף מושגים שונים ממחשבות אינדיבידואליות שמופיעות ברוח.
ברגע שאנו מזדהים עם תנודות מנטאליות שונות שמתרחשות בהכרה אנו יוצרים מגבלות ופיצול פנימי באחדות ובהרמוניה שמאפיינים את עצמיותנו הבלתי מוגבלת ומאבדים כך את שלוותנו הפנימית. הדרך לעבור מעבר לתנודות המנטאליות היא לחוות במדיטציה מצב של תודעה טהורה או סמאדהי.

מתרגמים שונים הדגישו בתרגום סוטרה זאת שכדי לחוות את מצב היוגה או הסמאדי יש לתרגל מדיטציה שכוללת הגבלה, דיכוי, ושליטה מנטאלית . רעיון זה מבוסס על ההנחה שהנטייה הטבעית של ההכרה היא לנדוד מאובייקט חושי אחד לשני והמסקנה הנובעת מכך היא שכדי לחוות מצב שקט של סמאדהי יש צורך להגביל את הרוח ולשלוט בתנועתה. מהרישי מהש יוגי טען שהנחה זאת מוטעית ודומה לטעות של אדם שמתבונן בדבורה שעפה מפרח לפרח ומסיק מכך שטבעה הוא לנוע ולנדוד ממקום למקום, בעוד למעשה הדבורה עפה ונודדת בחיפוש אחרי צוף וברגע שהיא מוצאת אותו היא נשארת על הפרח ומפסיקה את חיפושיה. הנטייה הטבעית של ההכרה היא לנוע לקראת אננדה או אושר עליון. הרבדים העדינים של הפעילות המנטאלית מכילים בצורה יותר מרוכזת את האיכות של אננדה ולכן כשאנו מאפשרים להכרה, בעת תרגול המדיטציה, לפנות פנימה תשומת הלב שלנו נמשכת בטבעיות וללא מאמץ לחוות את האושר העליון שמצוי בתוכנו. הגבלות ושליטה מנטאלית יעצרו את ההכרה ולא יאפשרו למחשבות להתעדן בטבעיות ובקלות. הגבלות אילו מגבירות למעשה את הפעילות המנטאלית וכך הן אינן תומכות בהתנסות ביוגה. ההמלצה להתרכז בזמן תרגול המדיטציה מרמזת על כך שיש להכריח את ההכרה להגיע להתנסות במצב הסמאדהי או היוגה ומניחה בטעות שמצב זה הינו זר ולא טבעי למערכת העצבים שלנו.

3. האדם נמצא אז במצב של התייחסות עצמית.

החושים מפנים את תשומת ליבנו לעולם החיצוני. אנו מתייחסים לעצמים חיצונים שונים ופועלים בהתאם לכך. בזמן מדיטציה אנו מאפשרים למודעות לפנות פנימה ונוטשים כך בטבעיות את הפעילות החושית. במצב של יוגה או סמאדהי אנו עוברים לפעילות המנטאלית העדינה ביותר, וחווים מצב של תודעה טהורה, בה אנו מודעים לעצמיות הרוחנית הפנימית שלנו מבלי להתייחס לעצמים חיצוניים. מצב זה מוגדר בסוטרה זאת כ"התייחסות עצמית" הסובייקט (היודע) האובייקט (הנודע) ותהליך הידיעה מאוחדים במצב של קיום מוחלט. ההיבטים הסובייקטיביים של החיים מייצגים את כל תחומי האינטליגנציה, האובייקטים השונים קשורים לכל ההיבטים החומריים של הבריאה, והתהליך המקשר אותם ביחד מייצג אנרגיה שפועלת בכל תחומי הבריאה. כאשר שלושת ההיבטים הללו של אינטליגנציה, חומר ואנרגיה מאוחדים במצב של סמאדהי – האדם חווה את כל היבטי הבריאה מתוך התייחסות לעצמיותו.

הצלת העצמי

4. בזמנים אחרים טבענו המהותי מוצל על ידי הפעילות המנטאלית.

טבענו המהותי הוא תודעה טהורה בלתי מוגבלת. בתהליך הידיעה החושים מעבירים לנו אינפורמציה על העצמים שונים, הרוח (מאנאס) קולטת את המידע, והאינטלקט מחליט לאיזו אינפורמציה להתייחס.
במצב של פעילות שאינה מלווה בהתייחסות עצמית או בהתנסות במרכז רוחני פנימי, האינטלקט משייך לאדם האינדיבידואלי (או לאגו) רשמים חושיים שונים וגורם לו להרגיש הרגשת עצמיות נבדלת. העצמי הטרנסנדנאטלי המוחלט (פורושה) המהווה את טבעו המהותי של האדם מוצל כך על ידי הפעילות המנטאלית והאדם מתייחס לעצמים שונים כאל מהותו האמיתית במקום להתייחס לעצמו ולדעת כי בבסיס הפעילות וההתנסות מצויה תודעה הטהורה של העצמי האין סופי.
טבענו המהותי הוא תודעה טהורה בלתי מוגבלת. בתהליך הידיעה החושים מעבירים לנו אינפורמציה על העצמים שונים, הרוח (מאנאס) קולטת את המידע, והאינטלקט מחליט לאיזו אינפורמציה להתייחס.
במצב של פעילות שאינה מלווה בהתייחסות עצמית או בהתנסות במרכז רוחני פנימי, האינטלקט משייך לאדם האינדיבידואלי (או לאגו) רשמים חושיים שונים וגורם לו להרגיש הרגשת עצמיות נבדלת. העצמי הטרנסנדנאטלי המוחלט (פורושה) המהווה את טבעו המהותי של האדם מוצל כך על ידי הפעילות המנטאלית והאדם מתייחס לעצמים שונים כאל מהותו האמיתית במקום להתייחס לעצמו ולדעת כי בבסיס הפעילות וההתנסות מצויה תודעה הטהורה של העצמי האין סופי.

בטור הבא: סוטרות 5-14.

מוטי שפי ממשיך לפרש את היוגה סוטרה: איך נפרדים מהפעילות מנטאלית לסוגיה ועוברים למצב של אושר עליון ועצמיות טהורה

המאמר הקודם דן באופן כללי בטבע התודעה הטהורה, המצוי מעבר לכל תנודות הרוח – מחשבות, רגשות ושאיפות.
הסוטרות הבאות דנות ביתר פירוט בסוגי הפעילות המנטאלית, והאופן שבו מדיטציה מביאה להיפרדות מהן ולאושר עליון ועצמיות טהורה.
זרעי הקארמה וסוגי הידע

5. קיימים חמישה סוגים של פעילות מנטאלית. הם יוצרים סבל או חופש מסבל.

פעילות מנטאלית רגילה מצלה על התודעה הטהורה (הפורושה) של האדם ויוצרת "סאמסקארות", או רשמים קארמתיים חבויים בתודעה. רשמים אלו טמונים בתודעה כזרעים, וכאשר תנאים דומים לאילו שיצרו את הרשמים חוזרים וצצים בחיים, הם מפעילים את אותם רשמים, והאדם חווה שוב את אותם הרגשות ותחושות שהוא חווה בעבר.

6. חמש פעילויות הרוח הן: ידע נכון, ידע שגוי, דמיון, שינה וזיכרון.
7. ידע נכון מבוסס על תפיסה ישירה, היסק או עדות מילולית (של אנשים נאורים).

פטאנג'אלי מפרט כאן את אמצעים התקפים לרכישת ידע נכון (פראמנות).

אנו יכולים לחשוב שתפיסה ישירה (פרטיאקשה) קשורה לתפיסה חושית רגילה, שבה לדוגמה אדם רואה להבות ומסיק שהאש קיימת. מהתנסותנו אנו יודעים כי תפיסה זו עלולה להטעות. למשל, החושים אינם יכולים לקלוט עצמים מאד קרובים או מאד רחוקים. התפיסה הישירה המוזכרת בסוטרה, איפוא, היא התפיסה יוגית, הנחווית במדיטציה כמצב תודעה הכולל רק אמת (ריתם בארה פראגיה המוזכרת ב 1.48) .

היסק שכלי (אנומאנה) כולל הכללות, הסקת מסקנות וניתוח הגיוני. היסק זה מופעל כאשר אינפורמציה חושית ישירה אינה זמינה או מספיקה. כך לדוגמה העין רואה עשן והאינטלקט מסיק שגם האש קיימת.

עדות מילולית (אגמאה) מתייחסת לעדותם של רישים וודים, שהיו מבוססים במצבי תודעה גבוהים וכך הכירו את חוקי הטבע המעצבים ומארגנים את כל הבריאה. הוודה מתארת ידע נצחי (ניטיה) שאינו נוצר על ידי אינטליגנציה אנושית (אפורושיה) ולכן ידע זה מקבל ערך של אמת מוחלטת. העדות המילולית של אנשים מוארים מאפשרת לנו להבין מצבים או רעיונות שנמצאים מחוץ להתנסותנו הישירה, ולכן היא קרובה יותר למהות האמיתית של האובייקט.

8. ידע שגוי הוא אשליה המבוססת על צורה שאינה אמיתית.

לדוגמה, אם חבל מונח על הדרך, והראות אינה טובה, אנו עלולים להניח שמצוי לפנינו נחש. האשליה יוצרת תגובה שאינה נכונה, ועלולה לגרום לבעיות שונות, במקרה זה – דפיקות לב ופחד.

דמיון, שינה וזיכרון

9. דמיון הוא מחשבה המבוססת על זיהוי מילולי ביחס לדבר שאינו קיים.

הדמיון נובע, בדרך כלל, בשל העדר תפיסה ישירה של האובייקט, ויוצר ריחוק או ניתוק בין המדמיין למציאות. כאשר אנו מתייחסים למשמעויות לוואי או לרמזים הנובעים ממילים שמתארות את המציאות, אנו מחזקים את הנטייה לדמיין דברים שאינם קיימים. דמיון יכול לנבוע גם מחלומות, רגשות או רישומים חבויים מהעבר (סאמסקארות). בסוטרה הקודמת פטא'נגאלי מדבר על עצמים שעשויים ליצור אשליה ואילו בסוטרה הנוכחית הוא מתייחס רק למילים שיוצרות אצל אדם חוות דעת דמיונית.

10. שינה היא פעילות מנטאלית אשר בבסיסה מצויה התנסות בריקות.

השינה דומה במובנים מסוימים לסמאדהי מכיוון שהיא מלווה בשקט ומחייה ומרעננת את מערכת העצבים. אך השינה מוגדרת כמצב של אינרציה (טמאס) בעוד שבסמאדהי חווים תודעה טהורה (סאטווה). במצב של שינה עמוקה הפעילות המנטאלית אינה מפסיקה אולם המוח מתנתק מהמחשבה וכך הוא אינו קולט את הפעילות החשיבתית. כאשר אדם מתעורר המח והמחשבה מתחברים מחדש.

בפרוש לסוטרה זאת וויאסה טוען שכאשר אנו מתעוררים משינה, אנו מודעים או נזכרים בעובדה שישנו וכן באיכות השינה, ומעובדה זאת הוא מסיק ששינה היא פעילות מנטאלית.

11. זיכרון הוא אי שיכחת האובייקט הנתפס.

זיכרונות קשורים לרשמים חבויים (סאמסקארות). כאמור, הסאמסקרה מופיעה על פני השטח של ההכרה בתנאים שדומים לאלו שיצרו אותה. זיכרון יכול להיות קשור לחוויה אמיתית או דמיונית (כמו לדוגמה דברים שמתרחשים בחלום). וויאסה טוען בפרוש לסוטרה זאת: "קיימים שני סוגי זיכרונות; דמיוניים ושאינם דמיוניים. בחלימה מופיעים זיכרונות של דברים דמיוניים ואילו במצב של ערות מופעים זיכרונות של דברים אמיתיים. כל הזיכרונות נובעים מרשמים שונים שנובעים מהסיבות הבאות: זיהוי נכון של המציאות, חוסר הבנה, רעיונות או מושגים מטושטשים, שינה עמוקה וזיכרונות קודמים. התנודות הקודמות של המחשבה מתאפיינות בעונג, כאב או קהות חושים. הצמדות באה אחרי הנאה, דחייה אחרי כאב ואילו קהות חושים הנה בערות. יש להרחיק או למנוע את כל התנודות הרוחניות הללו וכאשר הן מסולקות נוכל להשיג סמפראג'אנטה סמאדהי (סמאדהי המלווה בפעילות מחשבתית) ואסמפראג'אנטה סמאדי (מצב טהור של סמאדהי)".

מצב התודעה הרביעי

12. באמצעות תרגול וחוסר היצמדות אנו עוברים מעבר לפעילויות אלו.

פטא'נגאלי אינו ניכנס כאן לפרטים ביחס למהות התרגול, אולם מכיוון שבסוטרות הקודמות הוא דן בתהליכים מנטאליים, כנראה הוא מתייחס בסוטרה זאת למדיטציה. מדיטציה מאפשרת לנו לעבור מעבר לפעילות מנטאלית ולחוות מצב תודעה רביעי (טוריה צ'טאנה) השונה מערות, חלימה ושינה.

במצב זה אנו חווים שקט ומנוחה עמוקים אולם יחד עם זאת אנו מודעים לעצם מהותנו הבלתי מוגבלת. התנסות זאת מוגדרת כערנות נינוחה, השונה לחלוטין משלושת מצבי התודעה היחסים. כאשר אנו ערים אנו מודעים לסביבתנו אולם בדרך כלל פעילותינו המנטאלית אינה שקטה לחלוטין, בשינה אנו חווים רגיעה מסוימת אולם המודעות לסביבה אינה מתקיימת, בחלימה אנו חווים אשליה שאינה משקפת בהכרח את המציאות הרגילה.

כאשר תרגול המדיטציה נמשך בצורה סדירה המתרגל מסוגל לחוות את מצב התודעה הרביעי (הזהה לסמאדהי) גם כשהוא עוסק בפעילות יום יומית. במצב זה הוא חווה מצב טבעי של חוסר הצמדות. התודעה הטהורה מבוססת בתוכו ועל בסיס חוויה זאת רשמים חושיים שונים ופעילות מנטאלית אינם מסוגלים להצל על עצם מהותו הבלתי מוגבלת, וליצור בו רשמים חבויים. חוסר ההיצמדות נוצר בטבעיות כתוצאה מההתנסות הרוחנית הפנימית בתודעה טהורה, ואין טעם לנסות לטפח אותו ברמת ההתנהגות הרגילה. ניסיונות כאלו יכולים רק ליצור ניתוק מהחיים המעשיים ואינם תורמים לפיתוח התודעה.

13. תרגול הוא למעשה התחייבות להתבסס במצב זה.

כפי שראינו בסוטרה הראשונה, כל אדם יכול לחוות רמה מסוימת של סמאדהי כבר בתחילת תרגול היוגה. אך פטנג'אלי טוען שיש לבסס ולהעמיק את ההתנסות בתרגול. פיתוח התודעה באמצעות תרגול היוגה מוביל לקיווליה, מצב בו ההתנסות בסמאדהי מתבססת בצורה קבועה גם בחיי היום יום. ידע אינטלקטואלי אינו מספיק כדי לחוות סמאדהי ולפתח מצבי תודעה גבוהים. כדי להשיג זאת יש לטהר את מערכת העצבים ממתחים ולחצים, והדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא באמצעות תרגול סדיר של יוגה, הכולל מדיטציה, תנוחות ותרגילי נשימה.

שלוש פעמים ביום, כל יום

14. תרגול היוגה מתבסס כאשר הוא מתבצע במסירות ולאורך זמן.

תרגול היוגה אינו צריך להיות אירוע מקרי. אדם השואף לחוות מצבים עמוקים של סמאדהי ולפתח מצב תודעה גבוהה (קיוולאיה) חייב להתייחס לתרגול בצורה רצינית ולהקפיד על תרגול יום יומי. עיקרון זה תקף ביחס לכל השיטות השונות של היוגה.

בהודו אנשים שעברו את טכס האופאניאנה נוהגים לתרגל מדיטציה שלוש פעמים ביום בסאנדי (נקודות מפגש של היום) המציינות שעות בהם האנרגיה הרוחנית באטמוספרה נמצאת בריכוז גבוה. המדיטציה הראשונה אמורה להתבצע עם הזריחה, השנייה בצהרים (בערך ב 11.30) והשלישית עם השקיעה.
במערב נהוג להמליץ לאנשים לתרגל פעמיים ביום מדיטציה: בבוקר כהכנה לפעילות היום ובערב כאמצעי לנטרול עייפות ולחץ שנצברו במשך היום.

תרגול ההיבטים השונים של היוגה מסלק עייפות ומתחים עמוקים ממערכת העצבים ומאפשר סילוק הסאמסקארות שמונעים מהאדם לפעול בצורה טבעית. ככל שמערכת העצבים נקייה וחופשייה יותר מלחצים, המתרגל יכול לחוות התנסויות עמוקות יותר. פטנג'אלי ממליץ לכל מתרגלי היוגה להתייחס אל התרגול היוגי ברצינות מקסימאלית.

15. במצב של חוסר היצמדות האדם חופשי משאיפות לעצמים מוחשיים או מילוליים.

תרגול סדיר של מדיטציה ויוגה מעמיק את ההתנסות בסמאדהי. עם הזמן השקט ואי המוגבלות הפנימית שנחווים בתחילה רק בעת התרגול מתחילים ללוות אותנו גם מחוץ למדיטציה כאשר אנו עוסקים בפעילות רגילה. התנסויות שונות מפסיקות אז להצל על הטבע הבלתי מוגבל של הרוח ואנו מתחילים לחוות מצב טבעי של חופש פנימי וחוסר הצמדות לחוויות והתנסויות שונות. במצב זה אנו חווים סיפוק ואושר פנימי וחיים בטבעיות את הכאן ועכשיו. שאיפותינו מותאמות לתכלית ההתפתחות הקוסמית ואינן כובלות אותנו.

פסגת הידע והאושר

16. מצב עליון של חוסר היצמדות הוא חופש מפעילות של הגוּנוֹת, הנובע מהגשמת הפורושה (העצמי הטרנסנדנטאלי).

סוטרה זאת מתארת מצב תודעה שבו האדם חווה בקביעות את התודעה הטהורה הבלתי מוגבלת גם כאשר הוא עוסק בפעילות דינאמית. במצב זה אדם מודע לעובדה שהפעילות בטבע מונעת על ידי שלוש הגוּנוֹת (סאטווה או טוהר, ראג'ס או פעילות, וטמאס או אינרציה) ואינה יכולה לכבול אותו. הוא מבוסס אז במצב של קיוואליה (היפרדות) המתאפיין בחופש טוטאלי שאינו תלוי בפעילות חיצונית.

ההתבססות בקיוואליה, המלווה בחוסר הצמדות טבעית לעצמים חומריים, מהווה על-פי פטנגא'לי את פסגת הידע ומאפשרת לאדם לשבור את השרשרת הנמשכת של לידה ומוות. שרשרת זאת נובעת מהעובדה שכאשר אנו נפטרים מהעולם מבלי להגשים את שאיפותינו אנו חייבים לשוב ולהיוולד בגוף אנושי כדי להמשיך ולקצור את פרי הקארמה שזרענו בחיינו הקודמים. ויאסה סבור כי חוסר הצמדות הנובע מהגשמת הפורושה מהווה את פסגת הידע ומבססת את הקיווליה כמציאות חייה.

17. סמאדהי (תודעה טרנסנדנטאלית) עם אובייקט לתשומת לב, מלווה בתחילה בפעילות מנטאלית ברמה מגושמת, לאחר מכן ברמה מעודנת, בהרגשת אושר עילאי, ולבסוף – בתחושת עצמיות טהורה.

סוטרה זאת מתארת שלבים שונים הנחווים במדיטציה בעת התנסות בסאמפרג'אנטה סמאדי, או תודעה טרנסנדנטאלית המלווה בפעילות מנטאלית. כבר בשלב הראשון של התרגול אדם חווה שקט פנימי אולם הוא מלווה במחשבות ברורות, בשלב השני הפעילות המנטאלית מתעדנת, המחשבות נחלשות ומופיעות בצורה יותר מטושטשת. לאחר מכן כאשר המדיטציה מעמיקה המתרגל יכול לחוש גלים של אושר פנימי (אננדה) שאינו תלוי בגורמים חיצוניים. הרגשת האושר עשויה להיות אינטנסיבית וחזקה יותר מתחושות רגילות של שמחה שנחווית בחיים הרגילים, אולם היא עדיין מעורבת בתחושת נפרדות של המתנסה, הנובעת מהזדהות עם האגו. בשלב האחרון המודעות מתרחבת והמתרגל חווה מצב של עצמיות טהורה המבטאת אי-מוגבלות פנימית .

18. לאחר התנסות חוזרת בהפסקת הפעילות המנטאלית, מופיע מצב אחר של סמאדהי החופשי מתנודות (מנטאליות). במצב זה נשארים רק רישומים חבויים (של התנסויות קודמות).

כאן מתוארת התנסות עמוקה יותר במדיטציה. המתרגל חווה אי-מוגבלות פנימית שאינה מלווה בפעילות חשיבתית או בתחושות שונות (אסאמפרג'אנטה סמאדי). ויאסה טוען בפרוש לסוטרה זאת ש"חוסר הצמדות טרנסנדנטאלית (פארה-וויראגיה) היא האמצעי לזכות במצב זה מאחר ולא ניתן להשיגו בשעה שאובייקט מסוים (המהווה אמצעי לעידון הפעילות המנטאלית במדיטציה) מהווה את הבסיס לסמאדהי. הפסקה מוחלטת של תנודות הרוח נובעת מחוסר הצמדות טרנסנדנטאלית, שחופשייה מהכרה חומרית כלשהי. ההכרה אינה מתנסה בכל אובייקט שהוא ומפסיקה לכאורה להתקיים (כהכרה אינדיבידואלית). מצב זה של נירביז'ה סמאדהי (סמאדהי ללא זרע), חופשי מעצמים שונים וניקרא אסמפרג'אנטה-סמאדהי."

חוסר ההצמדות הטרנסנדנטאלי אינו מושג בכוח או במאמץ כלשהו, אלא בשעה שאנו עוברים במדיטציה מעבר לפעילות מנטאלית עדינה ביותר, וחווים תודעה טהורה. התנסות זאת מופיעה כשמערכת העצבים משוחררת ממתחים ולחצים וכאשר התודעה מלאה בסאטווה (טוהר).
באסמפרג'אנטה סמאדהי חווים התרחבות פנימית, מגבלות הנוצרות על ידי האגו נעלמות והתפיסה המנטאלית הרגילה מפסיקה להתקיים. אולם כל עוד האדם אינו מבוסס לחלוטין במצב של היפרדות מלאה, סאמסקארות ממשיכים להתקיים ברמה העדינה של התודעה.

מוטי שפי ממשיך לפרש את היוגה סוטרה של פטנג'לי. הפעם: על אמונה, דבקות ושני ההיבטים של האלוהות

הסוטרה הקודמת דנה באנשים שבעזרת תרגול היוגה מצליחים לחוות מצב של אסמרג'אנטה-סמאדהי (תודעה טרנסנדנטאלית החופשייה ממחשבות), כעת פטנג'אלי דן באלו שחווים זאת בצורה טבעית עקב השתחררות מאילוצים של הגוף הפיזי.

19. חסרי גוף פיזי, ואלו המתמזגים עם פרקריטי חווים גם הם (מצב זה של סמאדהי).

ישויות אילו קיימות ברמה העדינה של הבריאה היחסית. קארמה טובה הנובעת מתרגול יוגה בחיים הקודמים מאפשרת להם לחוות לתקופה מוגבלת מצב שקרוב לקיוואליה (הפרדות או אהרה) אולם הם ממשיכים להיצמד לבריאה החומרית העדינה עקב מלאי של רשמים חבויים (סאמסקארות) הממשיכים להתקיים בהכרתם. כאשר הקארמה החיובית שלהם מתמצה, הם חייבים לשוב ולהיוולד בעולמנו.
ויאסה טוען בבאור לסוטרה זאת שמצב זה נחווה על ידי שני סוגים של ישויות, דוות ישויות זוהרות, המייצגות היבטים חלקיים של חוקי טבע מסוימים, ויוגים שעזבו את גופם לפני התבססות מוחלטת בקיוואליה.

מצב זה של סמאדהי נחווה גם על ידי דוות שאינן מגולמים בגוף פיזי, ונגרם מעצם קיומם האובייקטיבי. דוות אילו יכולים לחוות מצב זה מכיוון שהם מתקיימים במצב שדומה לקיוואליה והכרתם מתפקדת רק על בסיס שרידים של רשמים חבויים. באופן דומה אלו שחווים מצב זה ועוזבים את גופם בשעה שרשמים חבויים נשמרים ברוחם, נשארים מאוחדים עם פרקריטי (פרקריטילאיילה). הם נמצאים במצב שדומה לקיוואליה עד שאותם רשמים חבויים מניעים את הכרתם להביע את עצמה בתנודות מנטאליות.

על האמונה

20. באחרים מצב זה (של סמאדהי יכול להתבסס) בעזרת אמונה, אנרגיה, זיכרון, רגיעה וידע.

אמונה חשובה בתהליך ההתפתחות הרוחנית, אולם פט'אנגאלי אינו מדבר כאן על אמונה דתית עיוורת. כפי שראינו בסוטרה הראשונה תרגול היוגה צריך להתחיל בהתנסות ברמה מסוימת של סמאדהי. התנסות זאת מחזקת את האמונה באפשרות לפתח מצבי תודעה גבוהים, ואמונה זאת בתורה מעודדת את המתרגל ומאפשרת לו להתמסר לתרגול היוגה בצורה סדירה.

רעיון זה מודגש גם בבאגאווד-גיטה: "אנשים מלאי אמונה שאינם מטילים דופי באחרים, ועוקבים תמיד אחרי תורתי זאת, משוחררים גם הם מפעילות". (באגאווד גיטה 3.31) "בעל האמונה הממוקד במטרתו ושולט בחושיו, זוכה בידע ומגיע במהירות לשלווה עליונה. אולם אדם חסר ידע ואמונה הרגיל להטיל ספק
(בכל דבר) הולך לאבדונו. עולמנו, עולמות אחרים והתנסות באושר עליון נשללים (מאדם בעל) רוח ספקנית." (שם 4.39-40).

ויאסה כותב בפרוש לסוטרה זאת " יוגים מסגלים לעצמם אמונה שנובעת מכבוד (שהם רוחשים לידע הוודי ולדברי המורה). אמונה זאת מגבירה את הרגיעה המנטאלית ומעניקה אנרגיה (פיזית ורוחנית) לאילו שמחפשים ידע טהור. אנרגיה זאת מאפשרת הזכרות (במהות האמיתית הבלתי מוגבלת של האדם) והדבר מסלק דאגות, ממקד את הרוח, ומסייע להשגת מצב של סמאדהי…"

הסמירטים, כתבים וודים שדנים בהתנהגות המתואמת לחוקי הטבע טוענים "…אדם בעל אמונה וחופשי מקנאה יחיה מאה שנים …" (ושישטה סמירטי 6.8)

על הנחישות והתפילה

21. (מצב הסמאדהי) קרוב לאלו הנחושים בדעתם להשיגו.

סוטרה זאת חוזרת על הרעיון המובע בסוטרות 13-14; ככל שהמתרגל ממוקד וסדיר יותר בתרגול כך הוא יוכל לחוות במדיטציה התנסויות בהירות ועמוקות יותר של סמאדהי.
נחישות הדעת המוזכרת בסוטרה זאת קשורה להתלהבות והתמקדות בהתפתחות רוחנית ולתרגול סדיר של מדיטציה ולא לתרגולים קשים וסיגופים חסרי טעם.

22. אולם גם הם חווים רמות שונות (של סמאדהי): נמוכה, בינונית וגבוהה.

התנסות בהירה בסמאדהי אינה תלויה רק בגישה רצינית להתפתחות רוחנית ובתרגול סדיר של מדיטציה ויוגה אלא גם בהרגלי חיים נכונים. חשיבה, התנהגות ותזונה לא מתאימים גורמים להפרת חוקי טבע ויוצרים חוסר איזון בחיים. מתחים ולחצים מצטברים כך במערכת העצבים ומונעים התנסות בהירה ועמוקה בסמאדהי. כדי למנוע זאת על המתרגל להגביר את הסאטווה (טוהר) בחייו ולשמור על שיגרת חיים נכונה שתומכת בתרגול היוגה.

23. ניתן לזכות במצב זה גם באמצעות דבקות באל.

הספרות הוודית דנה בשני הבטים של האלוהות. ההיבט הראשון הנו מוחלט, נצחי ובלתי אישי ונקרא באופנישאדות ובהיבטים אחרים של הספרות הוודית בשם ברהמן. היבט זה מתואר כהוויה אין סופית, חסרת צורה, תכונות או סימנים שעומדת מעבר לכל תיאור מילולי. ההיבט השני של האלוהות הנו היבט אישי שמצוי ברמה המעודנת ביותר של הבריאה היחסית. אלוהות זאת הנה בעלת צורה ותכונות שונות ומתאפיינת בעוצמה, אושר וידע עליונים. ניתן להתייחס ולהתחבר לאלוהות זאת ברמה האנושית באמצעות תפילה ודבקות רגשית.

פטאנג'לי מתייחס כאן לאל אישי ומכנה אותו בשם "אישוורה" (השליט). בבחירת שם כללי זה הוא מדגיש את אופייה האוניברסאלי של היוגה ואת העובדה שהיא עוסקת בעקרונות אוניברסאליים שמתאימים לכל בני האדם בלי קשר לדת או לרקע תרבותי.

אנשים מפותחים מבחינה רגשית יכולים לכוון את מחשבותיהם ורגשותיהם לאל האישי ולהתחבר אליו באמצעות טכסים ומזמורים שונים. כאשר הרגשות מתעדנות בעת הביצועים הללו הן מאפשרות לאדם לעבור מעבר לפעילות מנטאלית גסה ולחוות מצב של סמאדהי גם בעת שהוא עסוק "בעבודת האל". הדבקות האמיתית חייבת עם כך לכלול את עידון הפעילות המנטאלית והחושית והתנסות במצב של תודעה טרנסנדנטאלית או סמאדהי.

יש להדגיש כי דבקות באל אינה יכולה להוביל את האדם להתנסות בתודעה טהורה או בסמאדהי כאשר היא נשארת ברמה החיצונית של החיים. כדי שתפילה תגיע לאל היא חייבת לנבוע מרמה מנטאלית מעודנת ביותר הכוללת בתוכה רגשות עמוקים וטהורים, כאשר הרוח מלאה דאגות ובעיות האדם אינו מסוגל לפנות אל האל בצורה טבעית וטהורה ותפילתו אינה יכולה להשיג את המטרה הרצויה. רק במצב שבו מערכת העצבים חופשייה ממתחים ולחצים תפילת האדם יכולה לנבוע מרבדים עדינים של עצמיותו הרוחנית וליצור כך קשר משמעותי לאל.

התנסות בסמאדהי הנובעת מדבקות רגשית באל יכולה לסייע לאדם לבסס את ההתנסות ולחוות לבסוף גם את ההיבט המוחלט והבלתי משתנה של האל.

ויאסה כותב בביאור לסוטרה זאת: "סוג מיוחד של דבקות שניקרא אישוורה פראנידאנה מאפשר לאישוורה לנטות לקראת האדם ולהעניק לו מחסדו כדי למלא את שאיפותיו. חסד זה יכול לאפשר ליוגי לזכות בסמאדהי וכתוצאה מכך הוא מתקרב למצב שבו הוא משתחרר מבערות."

זרע כל הידע

24. האל הוא פורושה מיוחד, שאינו מושפע מסבל, פעולה, פרי הפעולה ורשמים חבויים.

בבאור לסוטרה זאת ויאסה טוען ש"סבל, פעילות טובה או רעה, תוצאות הפעולה ורשמים חבויים הנובעים ממנה מתקיימים ברוח (מאנאס) אולם מיוחסים לפורושה. ומסיבה זאת אנו מדמיינים שפורושה מתנסה בהם באותו אופן שניצחון או תבוסת חיילים בשדה הקרב משויכת למפקדם. אישוורה הינו פורושה מיוחד שמשוחרר לנצח ואינו מושפע גם מקורטוב של סבל או הנאה. פורושות רבות הגיעו למצב של שחרור וחתכו לחלוטין את שלושת היבטי השעבוד (הצמדות לחומר, להיבטים שיכלים משתנים ולעצמים חושיים שגורמים להנאה). אישוורה אינו משועבד כך בעבר או בעתיד. אנשים משוחררים היו בעבר במצב של שיעבוד אולם אין זה כך במקרה של אישוורה. אלו שמאוחדים עם פרקריטי (במצב שקרוב לקיווליה) יכולים לחזור לחוות שיעבוד בעתיד אולם אפשרות זאת אינה קיימת עבור אישוורה שהינו תמיד חופשי ונעלה. השאלה שנשאלת היא האים ניתן להוכיח את עליונותו הנצחית של אישוורה שנובעת מעצמיותו הנעלה, או שהדבר אינו בר הוכחה? התשובה היא שהכתבים הוודים מהווים הוכחה לקיומו. ומהי ההוכחה לאמיתיותם של הכתבים הוודים? אמיתיותם מבוססת על ידע עליון. הכתבים הוודים והידע העליון שלהם נוכחים ברוחו של אישוורה ועליונותו מקושרת אליהם לנצח. מסיבות אילו אישווורה הינו תמיד אישוורה, יודע כל ומשוחרר (מבערות). לא ניתן להשתוות או לעלות על עליונותו של אישוורה…"

25. בו טמון זרע כל הידע, שאין כדוגמתו.

ויאסה ממשיך: "ידע על חושי רב או מועט ביחס לעבר, הווה ועתיד מהווה זרע לידיעת הכל. לזרע זה יש שלבי התפתחות בהם הוא מסוגל לגדול יותר ויותר. עצמיות שבה הוא הגיע לנקודת התפתחות עליונה ביותר הינה ישות מיוחדת שיודעת כל דבר".

היקשים לוגים, שקשורים לאישור תכונות כלליות מסוימות, מוכיחים שקיימת ישות כל-יודעת ובכך הם מסתיימים ואינם יכולים לתת כל אינפורמציה ספציפית על (אישוורה). מסיבה זאת ניתן לאמת את תיאורו ופעילותו מהכתבים הוודים ומעדות מהימנה (של מורים מוארים). לאישוורה אין צרכים אישיים, ניתן למצוא את המניע לפעילותו בחמלה שהוא רוכש ליצורים חיים ובשאיפתו להציל, עם הרס היקום, אנשים שנלכדו במערבולת הקיום הארצי. הוא עושה זאת בעזרת הנחיות שמעניקות ידע ודבקות (בהתפתחות הרוחנית)…."

מפרשים רבים סברו שבסוטרה זאת פטנג'לי מסיק את קיומו של האל האישי. הם טוענים שבכל בני האדם ניתן להבחין ברמות שונות של ידע, העובדה שקיים בבריאה ידע מוגבל מוכיחה את הקיום של ידע בלתי מוגבל. ישות בעלת ידע אין סופי חייבת לכן להתקיים. ניתן להשוות טענה זאת עם הערתו של הפילוסוף קאנט, שהרעיון של ישות סופית מצריך את קיומה של ישות אין סופית.

26. הוא שוכן מעבר לזמן, וכך הוא מורה גם של אנשים שחיו בתקופה הקדומה.

ויאסה טוען בפרוש לסוטרה זאת "קיימים מורים קדומים מועטים שהעניקו ידע, ואפשרו לאדם לדבוק בדרך הרוחנית. אישוורה היה נוכח במלא עוצמתו בתחילת מחזור הבריאה הנוכחי באותו אופן שהוא היה נוכח בבריאות קודמות. הוא אינו מוגבל בזמן ולכן הוא היה מורה גם של אנשים שחיו בתקופה הקדומה."

הרעיון הנובע מסוטרה זאת היא שידע אינו יכול להגיע ללא מורה וכי האל הינו המורה של המורים הקדומים.

סוואמי וויקאננדה מוסיף ביחס לכך: "פילוסופים מודרניים טוענים, והם צודקים, שקיים דבר בתוך האדם שמתפתח מתוכו, כל הידע מצוי באדם אולם נחוצה סביבה מסוימת שמאפשרת לו לבטא זאת החוצה. איננו יכולים למצוא ידע ללא מורים. אם קיימים בני אדם, אלים או מלאכים המשמשים כמורים הם כולם מוגבלים… מי היה מורה שלימד לפניהם? אנו חייבים להודות, כמסקנה סופית, שקיים מורה אחד שאינו מוגבל בזמן ומורה זה שהינו בעל ידע אין סופי, וחסר התחלה וסוף ניקרא אלוהים."

על-פי ההבנה הוודית המסורתית, חזרה על המנטרה "אום" מנתקת את האדם מהעולם ומונעת ממנו להגשים שאיפות חומריות. מוטי שפי ממשיך לפרש את הסוטרות של פטנג'לי
באחד מביקורי בדרום הודו התארחתי למספר ימים בבית ספר וודי קטן בקרנאטקה, שבו נערים צעירים למדו לזמר את הכתבים הוודים העתיקים ולבצע טקסים עתיקים (יאגיות) המיועדים לנטרל השפעות קארמטיות שליליות. באותה תקופה למדתי עם מורה מקומי לזמר את הוודות ושמחתי על ההזדמנות להתאמן מידי יום יחד עם התלמידים הצעירים. אחד הטקסטים אותו הם זמרו היה "לליטה שאסראנאמה", או אלף השמות של האם האלוהית (דווי). בדרום הודו נוהגים לזמר את הטקסט הזה כחלק מפו'גה (טקס הודיה) וודית. בביצוע זה מזמרים את ההברה "אום" ולאחר מכן את אחד השמות של האם האלוהית. בסיום מוסיפים את המילה "נאמאה" (הנני מוכיר). כשניסיתי לשיר את הטקסט עם הנערים הברהמינים (כהנים) שמתי לב שמקום לבטא בתחילה את ההברה "אום" הם מזמרים את המילה "שרי" שמשמעותה "יקר" או "מכובד".
כששאלתי את האצ'ריה שלהם (מורה וודי) לפשר העניין הוא אמר שההבנה המסורתית היא שחזרה על המנטרה "אום" יוצרת ניתוק מהעולם ומונעת מהאדם להגשים שאיפות חומריות, ועל כן היא מיועדת לסאניאסים, פרושים, שמקדישים את כל חייהם רק להתפתחות רוחנית.

בסוטרות 27-29 פטנג'אלי מזכיר את ההברה אום בהקשר של אישוורה; ההיבט האישי של האלוהות. מפרשים רבים טענו שהוא ממליץ בסוטרות אלו לכל אדם להשתמש בהברה זאת כאובייקט למדיטציה אולם יש לזכור שפטנג'אלי אסף בסוטרות את כל ההיבטים שקשורים לתרגול יוגה מבלי להמליץ על תרגול ספציפי מתוך הנחה שכל אדם צריך לקבל הנחיה אישית ביחס לכך מהמורה. בהמשך הסוטרות פטנג'אלי מתאר מכשולים העומדים בפני מתרגל היוגה ומציין שניתן להתגבר עליהם באמצעות מדיטציה, התנהגות נכונה ותרגילי נשימה.

ההברה שהיא כל היקום

27. הוא (אישוורה) מסומל באמצעות ההברה אום.

הוודות טוענות שבתחילת הבריאה, נוצרת תנועה באוקיאנוס החיים השקט והבלתי מוגבל של התודעה הטהורה המצויד בבסיסה, ותנועה זאת מופיע כהמהום קוסמי המתבטא בצליל אום. כל הבריאה מופיעה מצליל זה, עליו היא מתקיימת ולבסוף שבה אליו בחזרה.

האופנישאדות (היבט של הספרות הוודית העוסק בהיבט המוחלט של המציאות) מקדישות זמן רב לדיון בצליל אום, הנחשב כסמל כללי לכל הצלילים האפשריים בבריאה. שלושת האותיות של ההברה אום מסמלות את בריאת, שימור והרס היקום, והצליל בשלמותו מיצג את ברהמן; תדירות האינסופית של כל חוקי הטבע הקיימת לנצח בבסיס כל התופעות בבריאה: "ההברה אום הינה כל (היקום). הדבר מוסבר באמירה הבאה :

"כל העבר, ההווה והעתיד הינו רק ההברה אום, וכל המצוי מעבר לשלושת היבטי הזמן הינו רק ההברה אום." (מאנדוקיה אופנישאד 1).

נצ'יקטה, הגיבור הראשי של הקאטה אופנישאד, מבקש מיאמה, אל המוות, לספר לו על ישות הקיימת מעבר לזמן ולחוקי הקארמה. יאמה טוען כי לא ניתן לתאר הוויה מוחלטת וחסרת זמן בשפה רגילה, הקשורה לזמן ומרחב יחסיים, ולכן הוא משיב לנצ'יקטה בצורה שונה ומתאר בפניו את הצליל אום:

"כל הוודות ותרגולי הטפאס (מדיטציה או הימנעות מפעילות חושית) מצהירים כי הצליל אום הנו המטרה (העליונה). אנשים מנהלים חיי ברהמצ'אריה (הסתפקות עצמית) משאיפה להגשימו. אספר לך על כך בקצרה. מילה זאת הינה ברהמן, ההברה הטרנסנדנטלית, המכירה מגשים את כל שאיפותיו. משענת טרנסנדנטאלית עליונה היא זאת. המכירה מהולל כברהמן. " (קאטה אופנישאד 2.15-18)

מורים ומפרשים רבים טענו כי יש להשתמש בצליל אום כאובייקט למדיטציה אולם קאטה אופנישאד טוענת שאדם המכיר צליל זה נחשב כמי שאכן יודע את ברהמן ובכך היא רומזת שיש צורך לפתח מצב תודעה בו האדם חווה בטבעיות בתוכו את אותה תדירות ראשונית של כל חוקי הטבע וכך מסוגל באופן טבעי להפעיל את חוקי הטבע מתוכו ולהגשים את כל שאיפותיו.

לא לבעלי משפחות

28. חזרה (על צליל זה) יוצרת את צורתו המקבילה.

מורים רבים טענו כי ההברה אום הנה מנטרה אוניברסאלית המתאימה לכל סוגי האנשים בלי קשר לעיסוקם או לדרך חייהם. אולם במסורת הוודית קיימות שתי קבוצות עיקריות של מנטרות המתאימות לאנשים שונים. הראשונה כוללת מנטרות לסאניאסים (פרושים) שמאפשרות את הגברת תחושת ההסתלקות מעולם הפעילות ואילו המנטרות מהקבוצה השנייה מיועדות לבעלי משפחות ואנשים רגילים.

כאשר אדם הופך לסאניאסי הוא עובר טכס חניכה (סאניאסה דיקשה) ומקבל בו את מנטרת "האום". הסאניאסי אמור לחזור על המנטרה בשקט בתוכו וכן לזמרה בקול רם. כאשר הוא חוזר על המנטרה בקול רם היא אמורה להכחיד תשוקות ושאיפות ארציות, ולסייע לו להתבסס בשלווה פנימית. השימוש במנטרה אום מאפשר לו לפתח חוסר הצמדות לעולם החומרי, לזכות בשחרור (מוקשה) מהעולם היחסי המשתנה ולהתבסס בתודעה אחדותית.

האופנישאדות הנן חלק מהספרות הוודית המכוון בעיקר לאותם סאניאסים ולכן הן מדגישות את העוצמה הרבה החבויה בצליל אום, ומתארות מדיטציות שונות שבהם משתמשים בצליל זה כדי לחוות את המציאות המוחלטת של ברהמן.

בעלי המשפחות, בניגוד לסאניאסים, זוכים בשלווה ואושר פנימי בהגשמת שאיפות שונות בחיים. אם בעלי משפחות ישתמשו במנטרה אום, קיימת אפשרות שהם לא יהיו מסוגלים לתפקד כראוי בחברה. התפתחות רוחנית מחייבת סיפוק פנימי ואושר הנובע הן מהתנסות רוחנית פנימית עמוקה והן משפע חיצוני. המסורת הוודית ממליצה איפוא לבעלי משפחות ואנשים שחיים חיים רגלים בעולם להשתמש במנטרות המיועדות להגביר את יכולתם להגשים את שאיפותיהם בכל תחומי החיים. המנטרה "אום" משמידה הן את התשוקות והן את אובייקט התשוקה ולכן היא יוצרת רגיעה רוחנית, הסתלקות וחוסר הצמדות לחיים החומריים. כל עוד בעל משפחה חוזר על מנטרה זאת הוא מרגיש שלווה רוחנית אולם כאשר הוא מסיים את התרגול וחוזר אל פעילות היומיומית הוא עשוי לחוש השפעה שאינה תומכת בהגשמת תוכניותיו ושאיפותיו.

ויאסה טוען ש"יוגי שעסוק בחזרה על סמל זה, שמייצג את אישוורה, ובהגות על משמעותו מגביר את התמקדותו הרוחנית. חזרה על מנטרות מחזקת את ההתנסות ביוגה ובאמצעות יוגה משתפרת שירת המנטרות. חזרה על מנטרות והתנסות ביוגה מאפשרת את התגלות העצמי הטרנסנדנטאלי." יש לזכור, בהקשר זה, שבתקופה הוודית "יוגי" היה בדרך כלל אדם שפרש מהחיים הרגילים והקדיש את כל זמנו לתרגול יוגה ולפיתוח מצבי תודעה גבוהים.

אפשרות נוספת לתרגום סוטרה זאת תהיה: "התנסות חוזרת (בצליל זה) יוצרת את צורתו המקבילה". כפי שראינו ההברה "אום" מבטאת המהום ראשוני של אנרגיה בסיסית המניעה את כל הבריאה. אנשים רבים דיווחו כי במצב עמוק של מדיטציה הם חווים את הצלילי אום בצורה טבעית וספונטאנית וכי התנסות זאת מעמיקה את ההתנסות בסמאדהי.

הסרת מכשולים

29. המודעות פונה אז פנימה ומכשולים (העומדים בנתיב ההתקדמות הרוחנית) מוסרים גם הם.

שימוש במנטרה מאפשר לתשומת הלב לפנות פנימה. הפעילות המנטאלית מתעדנת והקשר ההדוק הקיים בין הרוח לגוף מאפשר לגוף לקבל מנוחה עמוקה. מנוחה זאת מסייעת לגוף לסלק מתחים ולחצים עמוקים המעקבים את התפתחותו הרוחנית של האדם ומונעים ממנו לחוות את התודעה הטהורה או הסמאדהי.

ויאסה כותב בביאור לסוטרה זאת ש"דבקות באל מסירה מכשולים כמו למשל מחלות, והיוגי מגשים דרכה את הפורושה (העצמי הטרנסנדנטאלי). אישוורה (האל) הנו טהור, מבטא אושר עליון, נפרד (חווה קיווליה) ומייצג הוויה שדבר אינו מכביד עליה. תכונות אלו מאפיינות גם את הפורושה שמשקף את הבודהי (אינטלקט) של האדם"

30. מכשולים המסיחים את הדעת (מתרגול היוגה) הם: מחלה, עייפות, ספק, רשלנות, עצלות, היצמדות, הבנה לקויה, כישלון להשיג סמאדהי וכישלון לשמור על מצב זה.

סוטרה זאת מתארת גורמים שונים המשפיעים על ההצלחה בתרגול היוגה:

מחלה: מחלה יוצרת חוסר איזון הן ברמה הגופנית והן ברמה המנטאלית. חוסר איזון זה אחראי להופעת שאר המכשולים לתרגול היוגה המוזכרים בסוטרה הנוכחית. לרוב האנשים נחוץ זמן כדי לפתח מצבי תודעה גבוהים ולזכות בהארה. בכתבים הוודים נאמר שכאשר אנשים החלו לסבול ממחלות ותוחלת החיים פחתה הרישים (רואים) הוודים מסרו את הידע של האיורוודה (מדע הרפואה הוודי) כדי לספק לבני האדם כלים מעשיים להתגברות על מחלות ולהארכת תוחלת החיים.

עייפות: אדם השקוע בפעילות מבלי להקפיד על מנוחה מספקת צובר מתח ועייפות. מערכת עצבים מתוחה ועייפה לא מאפשרת לפעילות המנטאלית להתעדן ולחוות את מצב הסמאדהי.

ספק: בבאגאווד גיטה קרישנה אומר לארגו'נה " אדם חסר ידע ואמונה הרגיל להטיל ספק (בכל דבר) הולך לאבדונו. עולמנו, עולמות אחרים והתנסות באושר עליון נשללים (מאדם בעל) רוח ספקנית." (באגאווד גיטה 4.40). נטייה להטיל ספק עלולות לגרום לאדם לחשוב "האם תרגול היוגה מתאים לי או לא?" ומחשבה זאת עלולה להסיט אותו מתרגול סדיר. חוויה ישירה של מצב היוגה (סמאדהי) מאפשרת לאדם להתגבר בטבעיות על ספקותיו ולהתמקד בתרגול סדיר ובפיתוח התודעה.

רשלנות: קל מאד לתרגל מדיטציה אולם תרגול יעיל חייב להתבסס על הנחיות מדויקות שהתלמיד מקבל ממורה מיומן. כאשר התלמיד מתרשל ואינו שם לב לדברי המורה הוא מפחית מיעילות התרגול.

עצלנות: טמאס (חוסר פעילות) יוצרת כבדות גופנית ורוחנית, מביאה לעלנות ולחוסר התמדה בתרגול.

31. הפרעות אלו מלוות בכאב, ייאוש, חוסר שקט, נשיפות ושאיפות.

כל אלו הן פעילויות מנטאליות, שיכולות להופיע ביומיום ובתרגול המדיטציה או האתה יוגה ואינן מאפשרות לרוח להירגע. הדרך למנוע את התחושות הללו היא באמצעות תזונה נכונה, מנוחה מספקת, תרגול אסאנות (תנוחות גוף), פראנהיאמה (הכוונת הנשימה) וסדר יום מאוזן.

32. ניתן לסלקן באמצעות התנסות חוזרת בהוויה אחת.

התנסות בתודעה טרנסנדנטאלית או סמאדהי מאפשרת לנו לחוות הוויה נצחית, בלתי מוגבלת המהוה את הבסיס לכל הפעילות ביקום. התנסות באור מסלקת באופן אוטומטי את החשיכה ובדומה לכך ההתנסות בסמאדהי מסלקת הפרעות פיזיולוגיות ומנטאליות שונות המוזכרות בשתי הסוטרות הקודמות.

לא להלחם בשליליות

33. הרוח מטוהרת ונרגעת באמצעות טיפוח: ידידות כלפי השמח, רחמים לסובל, שמחה לקראת הטהור, ואדישות כלפי מי שאינו טהור.

בסוטרה זאת פטאנג'אלי ממליץ לטפח ברמה המודעת של הרוח מחשבות ורגשות חיוביים. הטוהר והרגיעה הפנימית יתגברו כך והדבר יאפשר התנסות עמוקות יותר בתרגול.

פטאנג'אלי פונה בסוטרות לתלמידי יוגה שאינם יכולים להרשות לעצמם לבזבז אנרגיה מיותרת בניסיון להיאבק בשליליות ובאי-טוהר. שליליות ניתנת לסילוק באמצעות ההשפעה הסביבתית של טוהר (סאטווה) שנוצרת מתרגול היוגה (רעיון זה מובע ב 2.35) ולכן אין טעם לנסות להלחם בה בדרכים המקובלות.

התמקדות במידות רעות או בהתנהגות שלילית של אחרים עלולה ליצור גם בנו רגשות שלילים ולגרום לכך שאנו נשתתף בקארמה השלילית של אותם אנשים. ההמלצה לכן היא לשמור על גישה של אדישות כלפי אנשים אלו כדי לא להזדהם מהשפעתם השלילית וכדי להשאיר את הרוח במצב רגוע.

ויאסה טוען בפרושו לסוטרה זאת שטיפוח מחשבות חיוביות יוצרות באדם ניקיון פנימי וטוהר רוחני שמסייע לרוח להתמקד ולהשיג לבסוף רגיעה מנטאלית.

בפרק השלישי של היוגה סוטרה פטאנג'לי יתאר טכניקות עמוקות יותר של סאניאמה המחיות תכונות דומות בתודעה מרמה עדינה יותר של פעילות מנטאלית (3.23).

34. או באמצעות תרגול נשימה פנימית וחיצונית.

פטנאג'אלי מזכיר כאן לראשונה את תרגול הפראנה-יאמה והוא יפרט על כך יותר בפרק השני (49-52). פרוש המילה פראנה הוא נשימה, "ואימה" ( (ayama) פרושה "לבוא וללכת" או להגדיל ולהרחיב, משמעות המילה היא איפוא הגברת או התרחבות הנשימה. ברמה עמוקה יותר, פראנה היא אנרגית החיים הקוסמית התומכת בכל הבריאה.

אין מחשבות, אין תשוקות והתודעה שקטה, צלולה וטהורה, כמו לפני הבריאה. כך מתאר פטנג'לי את מצב הסמאדהי. מוטי שפי ממשיך לפרש את הסוטרות

התנסות במצב הסמאדהי היא הבסיס להתפתחות רוחנית אמיתית. במצב זה אנו מפסיקים לעסוק באינפורמציה שמגיעה אלינו דרך החושים, הפעילות המחשבתית נרגעת ולבסוף אנו עוברים מעבר לכל פעילות מנטאלית ומתנסים בתודעה טהורה, שקטה לחלוטין, המהווה את המרכז הרוחני הפנימי שלנו. הספרות הוודית מתארת דרכים רבות שביכולתן לאפשר את ההתנסות הזאת. פטנג'לי ממשיך בסוטרות הבאות לדון בדרכים אלו ומפרט רמות שונות של סמאדהי שמתרגל היוגה עשוי לחוות.

35. התנסות חושית ברמות מעודנות מבססת את הרוח במצב יציב.

קליטה חושית יכולה להתבצע ברמות שונות. בעיניים פקוחות, כשאנו רואים את האובייקטים השונים, ההכרה מחברת את עצמה לאינפורמציה שמועברת דרך החושים וכך אנו חווים את המציאות החיצונית. אולם אנו יודעים שניתן לתפוס את האובייקטים השונים גם באופן מנטאלי. אנו יכולים לעצום את עינינו ולדמיין אותם, וגם תפיסה מנטאלית זו מתרחשת בעזרת חוש הראייה. מכך ניתן להסיק שלחושים יש דרגות שונות של תפיסה המתחילה מתפיסה ברורה של העולם החיצוני וממשיכה לתפיסות עדינות יותר המתרחשות בתוכנו.

קליטה חושית המתמקדת רק ברמה החיצונית הברורה של המציאות אינה עושה שימוש ביכולת ההתנסות המלאה של החושים, שבמצב זה אינם מסוגלים להעריך את הערך המלא של האובייקטים השונים. קליטה חושית כזאת אינה יכולה להעניק הנאה ואושר רב מאחר והחושים משתעבדים להנאות קטנות שהאובייקטים החושיים יכולים להעניק וטבעו המהותי הבלתי מוגבל של העצמי (פורושה) נותר חבוי. אולם ככל שהחושים קולטים רמות מעודנות יותר של הבריאה, כך האדם חווה באמצעותם אושר והנאה רבים יותר.

מדיטציה מאפשרת לנו לעבור מרמות גסות של תפיסה חושית לרמות מעודנות יותר. תפיסה חושית שמגיעה לעידון מושלם מאפשרת לנו לחוות מצב של תודעה טהורה או סמאדהי. מצב זה מאחד את הסובייקט, האובייקט ותהליך ההתנסות שמחבר ביניהם במצב אחדותי של הוויה טהורה שנמצאת מעבר לתחום היחסי, משתנה של החיים.

לכל אחד מהחושים יש טווח תפיסה רחב מאוד המתחיל בקליטת האובייקטים החיצוניים ומסתיים בתפיסה שמימית של המציאות. במדיטציה ניתן לעדן את החושים ולהתנסות בתודעה טהורה שבה אנו חווים שקט ואי מוגבלות פנימית שאינה מלווה בפעילות חשיבתית. מסורות עתיקות רבות דנו בטכניקות שונות המיועדות לאפשר התנסות זאת. הבודהיזם הטיבטי לדוגמה פיתח שיטות רבות שאמורות לאפשר התנסות המובילה מעבר לפעילות חושית ומנטאלית באמצעות חוש הראייה. אחת הטכניקות התבססה על מיקוד תשומת הלב למשך זמן מה באובייקט מסוים, בדרך כלל מנדלה או ציור של אלוהות. לאחר השלב הראשון של ההתמקדות המתרגל אמור לעצום את עיניו ולחוות את המנדלה בתוכו ברמות יותר ויותר מעודנות עד שלבסוף הוא אמור לעבור מעבר לכל צורה ולחוות מצב של תודעה טהורה. בטכניקת המדיטציה הטרנסצנדנטלית מעדנים את חוש השמיעה באמצעות שימוש במנטרה שמותאמת לכל אדם באופן אישי. בזמן תרגול המדיטציה המנטרה מתעדנת בצורה טבעית וחסרת מאמץ ומאפשרת "הליכה" אל מעבר למחשבות והתנסות בתודעה טהורה. ויג'נאנה באייראווה, טקסט טאנטרי עתיק, מתאר טכניקות רבות שמיועדות לאפשר התנסות בסמאדהי באמצעות עידון של כל אחד מהחושים."על האדם להתבונן בשטח אדמה פתוח ללא עצים, הרים, חומות וכו'. התמקדות של הרוח באזור זה מאפשרת לתנודות הרוחניות להיפסק מעצמן". (ויג'נאנה באייראווה 60).

בפרק השלישי פטנג'לי דן בדרכים עמוקות יותר ליצירת עידון חושי המתבססות על טכניקת הסאניאמה (3.35-36).

36. לכך גם גורמת התנסות באור פנימי החופשי מסבל.

האור הפנימי המוזכר בסוטרה זו הינו אור התודעה הטהורה. כאשר אדם חווה התנסות זאת הוא מסוגל לדעת כל דבר שיתרחש בעתיד, ידע שיכול לסייע לו למנוע את הסבל או הכאב שעדיין לא הופיע.

37. תודעה המתאימה עצמה לתודעה אחרת החופשייה מתשוקות (מתבססת גם היא במצב יציב).

אנשים נאורים מצויים בקביעות במצב אחדותי ומשקפים זאת בכל תחומי החיים. הם חושבים ופועלים באופן טבעי בהתאם לכל חוקי הטבע ומביעים דרך התנהגותם את האינטליגנציה הקוסמית שמניעה ומכוונת את כל הבריאה. תלמיד המצליח להתאים לחלוטין את עצמו למורה מואר יכול לחוש ולחוות את האחדות והאושר (אננדה) המוקרנים ממנו ועם הזמן להתבסס במצב זה בעצמו. דרך זאת נקראת בהקטי יוגה (התמסרות) ומתאימה במיוחד לאנשים מפותחים מבחינה רגשית שמסוגלים להקדיש את כל זמנם למורה הרוחני ולהימצא בסביבתו הפיזית.

היוגה ואשיסטה, טקסט קלאסי ממסורת הוודנטה, מתאר כך את ההימצאות בחברת אדם מואר: "הברכות הזורמות מנוכחותו של אדם קדוש לא ניתנות להשוואה לברכות אחרות. האדם הקדוש שליו ורגוע, התנהגותו ופעילותו טהורים ולכן הימצאות בחברתו מקדמת שלווה ואיכויות אלוהיות בכל אדם שמחפש זאת. האדם משתחרר בחברתו מפחד ומחטאים וגדל בטוהר. אהבה וחיבה שקיימת אצל הדוות (אלים וודים המייצגים את חוקי הטבע) אינה יכולה להשתוות לאהבה חסרת הגבולות הזורמת מאנשים קדושים (יוגה ושיסטה 6.2.39)

38. או מעדות לשינה עמוקה או לחלימה.

שינה עמוקה מתאפיינת בדרך כלל בטאמס, אנרגיה המאופיינת בכבדות או בפעילות שאינה מלווה במודעות עצמית. אולם למעשה העצמי הטרנסצנדנטלי או התודעה הטהורה קיימים כבסיס לערנות, לחלימה ולשינה. כאשר מערכת העצבים מספיק רגועה היא מאפשרת התנסות במודעות ואי מוגבלות פנימית גם בשעה שהאדם ישן או חולם. שינה זאת מחייה את מערכת העצבים ומאפשרת לאדם לקום רענן וליהנות ממדיטציה עמוקה יותר ומתרגול יוגה מוצלח יותר.
כך מתוארות התנסויות אלו בכתבים הוודים:

"… בהיותו נראה כישן הוא עובר מעבר לעולם זה המייצג את צורות המוות". (בריהד ארניקה אופנישאד 4.37)

" …הפורושה מאפשרת לגוף בעת השינה להיהפך לחסר מודעות. ברבור בודד זה אינו ישן, הוא מלא באור, עד (לחושים) הישנים וחוזר למצב של ערנות". (בריהד ארניקה אופנישאד 4.3.11)
"אנשים מוארים נמצאים במצב חסר דאגה של איזון מנטאלי בו הם נהנים ממצב הערנות כאשר הם ישנים וממצב שדומה לשינה חסרת כל מחשבות כאשר הם ערים". (לאגו יוגה וושיסטה, אוטפאטי פראקאראנה).

שאנקרה, המורה הוודי הגדול, מתייחס גם הוא להתנסות שבה חוויית העצמי המוחלט (האטמן) בשינה באה לידי ביטוי בהרגשת אושר עליון (אננדה):

"הכתבים הוודים, תפיסה ישירה, מסורת המורים והיסק לוגי מצהירים בבירור שבשינה עמוקה אנו מתנסים באושר עליון של האטמן שאינו קשור לעצמים חושיים (שאנקרה ויווקהצ'אודומאני 107)
האני האמיתי הנו זה שעד לאגו ולשאר (היבטי האישיות). הוא קיים תמיד, גם במצב של שינה עמוקה…". (שאנקרה ויוווקהצ'אודומאני 294)

39. או מהרהור על אובייקט נעים.

הרהור על אובייקט או חוויה שגרמו לנו לאושר (כמו מוזיקה יפה, רגש עמוק של אהבה וכו') מאפשר לרוח לחוות אושר פנימי. חוויה זאת יכולה להזין ולהחיות את הרגשות ולעדן את הפעילות המנטאלית וכך להוביל את הרוח להתנסות בסמאדהי.

40. תחום שליטת התודעה המבוססת במצב יציב מתרחב מאובייקט קטן ומעודן ביותר עד לאובייקט גדול ביותר.

בסוטרות 33-39 פטנג'לי דן בדרכים שונות המאפשרות את השקטת הפעילות המנטלית. בסוטרה הנוכחית הוא מתאר את התוצאות אליהן ניתן להגיע באמצעות שיטות אלו. במונח "תודעה המבוססת במצב יציב" פטנג'לי מתייחס להתנסות קבועה בתודעה טהורה או סמאדהי. תודעה זאת כוללת בתוכה באופן פוטנציאלי את כל חוקי הטבע ולכן כאשר האדם מבוסס בה הוא זוכה למעשה בשליטה על כל טווח הבריאה, מן האובייקט הקטן והמעודן ביותר עד לאובייקט הגדול ביותר. רעיון זה יורחב בפרק השלישי המוקדש כמעט כולו לכשרים מיוחדים שנרכשים באמצעות הפעלת התודעה הטהורה או הסמאדהי בתהליך שנקרא סאניאמה.

41. כאשר פעילות התודעה מופחתת, היא מקבלת כגביש שקוף את תכונות כל המוצג לפניה – היודע, הידוע ותהליך הידיעה. השתקעות זאת נקראת סמהפאטי.

קריסטל שקוף אינו מתאפיין בצבע מסוים. הוא מושפע מצבעו של חפץ שקרוב אליו ונראה כצבוע באותו צבע. באופן דומה מחשבה שמתמקדת באובייקט מסוים מקבלת על עצמה את טבעו. בתפיסה חיצונית, רגילה של המציאות הרוח עסוקה בריבוי אין סופי של אובייקטים חושיים, משתקעת בריבוי זה ונצבעת על ידו. כלומר אדם שמשתקע בחוויה "נצבע" באיכויות המאפיינות אותה. הוא "הולך לאיבוד" בהתנסות ומאבד את אי-המוגבלות הפנימית המהווה את עצם מהותו. במדיטציה ההשתקעות שונה, הפעילות החשיבתית מתעדנת בטבעיות וכאשר היא מופחתת לחלוטין האדם חווה מצב שבו הוא מאוחד לחלוטין עם מהותו הפנימית הבלתי מוגבלת. היודע (הסובייקט), האובייקט הנודע ותהליך הידיעה מאוחדים אז במצב אחד של הוויה טרנסצנדנטלית. בסוטרה זו פטנג'לי מבסס את העיקרון העומד בבסיס מצב ה"השתקעות" ומתאר אותו במצבו הגבוה ביותר.

42. בשלב ההשתקעות הראשון (של המדיטציה), צליל, צורה ומשמעות האובייקט (שעליו אנו חושבים) מופיעים לסירוגין בתודעה.

סוטרה זו מתייחסת להתנסות המתרחשת בתחילת תרגול המדיטציה. הפעילות הרוחנית מתעדנת ויוצרת (עקב הקשר האינטימי הקיים בין הפעילות המנטלית והגופנית) מנוחה פיזיולוגית עמוקה. מתח ולחץ יכולים להשתחרר כך מהגוף. שחרור המתח מגביר את הפעילות הפיזיולוגית ובמקביל הפעילות המנטלית גדלה. במצב זה האדם חווה בזמן המדיטציה מחשבות שונות שיכולות לעתים להיות מלוות גם בדימויים ויזואליים או בצלילים שונים.

43. בשלב ההשתקעות השני הזיכרון מטוהר והרוח מספיק שקטה כדי להשתקע באובייקט שבו היא הוגה.

פטנג'לי מתייחס כאן למצב עמוק יותר הנחווה במדיטציה ונקרא נירוויטארקה (השתקעות מדיטטיבית החופשית מחשיבה הגיונית). במצב זה קיימים פחות מתחים בגוף והפעילות המנטלית יכולה להתעדן בלי הופעת מחשבות אינטנסיביות. המתרגל יכול להשתקע במהלך המדיטציה באובייקט המשמש לעידון הפעילות הרוחנית (כמו מנטרה) מבלי שפעילות מנטלית נוספת תסיח את דעתו.

44. באופן דומה מוסברים סוגי ההשתקעות השלישית והרביעית, המתרחשים כאשר האובייקט של תשומת הלב הינו מעודן.

האובייקט בו אנו משתמשים בתרגול מדיטציה שונה בהתאם לשיטות התרגול ולמורים השונים. פטנג'לי אינו מספק לנו פרטים מדויקים ביחס לדרכים המאפשרות את עידון הפעילות המנטאלית במדיטציה מכיוון שהוא מעוניין לבסס עיקרון כללי ונכון שעומד בבסיס כל השיטות. כדי להתנסות בסמאדהי יש לעדן את הפעילות המנטאלית, לעבור מעבר לכל המחשבות ולחוות מצב של תודעה טהורה או סמאדהי. עידון זה חייב להתרחש בלי קשר לאובייקט של תשומת הלב. כך לדוגמה במדיטציה הטרנסנדנטאלית משתמשים לשם כך במנטרה. צליל זה נחווה בתחילה בצורה ברורה ובתהליך המדיטציה הוא מתעדן בטבעיות ומאפשר השתקעות עמוקה יותר ברמות השקטות של הרוח. במדיטציות אחרות מנסים לעדן את חוש הראייה דרך התמקדות בצורה ויזואלית כלשהי (כמו יאנטרה או צורת הצ'אקרות), או בנשימה.

ההשתקעות השלישית נקראת סאוויצ'ארה וקשורה להתנסות במדיטציה שבה החשיבה פועלת ברמה מעודנת (כמו לדוגמה החלטה לחזור לאובייקט המדיטציה ולא להתייחס להפרעות סביבתיות שונות). ההשתקעות הרביעית נקראת נירוויצ'ארה ומתייחסת להתנסות בעצמים מעודנים שאינה קשורה לחשיבה.

ההשתקעות השלישית נקראת סאוויצ'ארה וקשורה להתנסות במדיטציה שבה החשיבה פועלת ברמה מעודנת (כמו לדוגמה החלטה ברמה העדינה לחזור לאובייקט המדיטציה ולא להתייחס להפרעות סביבתיות שונות). ההשתקעות הרביעית נקראת נירוויצ'ארה ומתייחסת להתנסות בעצמים מעודנים שאינה קשורה לחשיבה.

45. טווח העצמים המעודנים משתרע עד לרמה הבלתי נגלית.

העצמים הגסים הם חמשת היסודות וכל האובייקטים השונים שמתפתחים מהם. העצמים המעודנים הם הטאנמאטרות: חמשת המהויות עדינות העומדות בבסיס חמש החושים; צליל, מגע, צורה, טעם וריח, צ'יטה (מכלול הפעילות המנטאלית) ואהמקרה (אגו). עצמים מעודנים אלו מסתיימים לבסוף בפראדנה או פרקריטי כלומר במצב הבלתי נגלה של הטבע שבו שלוש הגונות (סאטווה, ראג'ס וטמאס) נמצאות במצב מאוזן.

46. רמות אלו של סמאדהי כוללות התייחסות לאובייקטים חיצוניים.

פטנג'לי מתייחס בסוטרה זאת להתנסות בסמאדהי שכוללת עדיין פעילות מנטאלית ברמה עדינה. התנסות זאת אינה יכולה לנטרל לחלוטין זרעים קארמתיים (סאמסקרות) של פעילות שבוצעה בעבר ולכן היא איננה מונעת את האפשרות של לידה חוזרת.

47. מודעות עצמית בהירה נרכשת כאשר נירוויצ'ארה סמאדהי (תודעה טרנסצנדנטאלית חסרת מחשבות) מתבססת באופן ברור.

עידון הפעילות המנטאלית מאפשר למתרגל לחרוג מעבר לכל פעילות מנטאלית ולחוות מצב של תודעה טהורה בלתי מוגבלת. במצב זה הסובייקט אינו מתייחס לעצמים חיצוניים. הוא יודע את עצמו על ידי עצמו בתוך עצמו. היודע (הסובייקט) הידוע (האובייקט) ותהליך הידיעה מאוחדים כך במצב אחד של הוויה או תודעה טהורה.

לא לאסוף רכוש, לדבר תמיד אמת, להימנע ממין, לשלוט בנשימה ולמקד את המחשבה. מוטי שפי דן בהיבטים השונים של האשטנגה יוגה, לא זו שמדונה מתרגלת. פרק נוסף בסדרת היוגה סוטרה של פטנג'לי

בפרק השני של היוגה סוטרה פטנג'לי דן באשטנגה יוגה. אין מדובר באותה יוגה שמדונה מתרגלת אלא בדבר אחר לחלוטין. פרוש המילה "אשטה" הוא שמונה ואילו "אנגה" הוא איבר. מכאן שאשטנגה יוגה היא שמונת האיברים של היוגה שהם:

יאמה – כללים המסייעים לפיתוח עקרונות קוסמיים המנהלים את הבריאה.
ניאמה – חוקי התנהגות.
אסאנה – תנוחות גופניות.
פראנה יאמה – תרגילי נשימה.
פרטיארה – הכוונת החושים פנימה.
דארנה – התמקדות מנטלית.
דיאן – מדיטציה.
סמאדהי – תודעה טהורה שקטה לחלוטין.

מפרשים רבים טענו שיש צורך לתרגל בתחילה את שבעת האיברים הראשונים ורק לאחר תרגול ממושך ניתן בסופו של דבר להתנסות בתודעה טהורה או בסמאדהי.

כפי שראינו במאמרים הקודמים היוגה סוטרה כתובה בצורה מאד מרוכזת ומדויקת כאשר לכל מילה יש משמעות בהבנת הטקסט. פטנג'לי משתמש במילה "אנגה" שפירושה איבר, וכפי שכל האיברים בגוף גדלים ומתפתחים בצורה סימולטנית כך סביר להניח שפטנג'לי סבר ששמונת איברי היוגה מתפתחים ביחד. כפי שראינו בביאור לסוטרה הראשונה בפרק הראשון, ויאסה סבור שכבר מתחילת תרגול היוגה אדם יכול לחוות רמה מסוימת של סמאדהי בהתאם לרמת התודעה שבה הוא נמצא. ההתנסות בסמאדהי מזינה ומחזקת בצורה טבעית את כל תחומי החיים המבוטאים בשמונת אברי היוגה וכך ניתן לומר שהיא מהווה את הבסיס לפיתוחם של האיברים האחרים.

הקשר בין סמאדהי לשאר האיברים הינו הדדי. התנסות בסמאדהי מסייעת לגדילת האיברים האחרים כפי שהם עצמם מסייעים לגדילת ההתנסות בסמאדהי. כך לדוגמה תרגול אסאנות ופראנה יאמה מגמיש את הגוף, מסלק מתחים גופניים ומאפשר התנסות בהיבטים יותר עמוקים של מדיטציה המובילה להתנסות בתודעה טהורה או סמאדהי.

התנסות בסמאדהי יוצרת בטבעיות נטייה לפעולה נכונה המגבירה את הסאטווה (טוהר) בחיים ומסירה מכשולים העשויים לעמוד בפני המתרגל. ויאסה מדגים זאת בדוגמה על החקלאי שכדי להבטיח יבול טוב רק מסלק מכשולים המונעים מהמים לזרום בחופשיות לשדהו.

אי איסוף תומך במצב של הארה

29. שמונת איברי (היוגה) הם: יאמה (הקפדה), ניאמה (חוק), אסאנה (תנוחה), פראנהיאמה (הכוונת הנשימה), פרטיאהרה (נסיגת החושים מהאוביקטים שלהם), דהרנה (יציבות), דיהן (מדיטציה) וסמהדי (תודעה טרנסצנדנטלית).
30. יאמה כוללת: אהימסה (אי אלימות), סאטיאם (אמת), אסטיאה (אי גניבה) אפריגראה (שחרור מבעלות) וברמצ'אריה (הסתפקות עצמית או פרישות).
יאמה – פירוש המילה יאמה הוא "המנהל". אלו הם עקרונות קוסמיים שמנהלים את החיים. באמצעות עקרונות אלו ההוויה המוחלטת הופכת למציאות חיה. פטנג'לי מזכיר חמישה היבטים של יאמה.

סאטיה – פירוש המילה סאטיה הוא אמת והיא מגיעה מהשורש סאט שפירושו חוסר השתנות. אמת בלתי משתנה מאפיינת את ההארה, במצב זה האדם חי את אמת החיים כבסיס לכל אימפולס של מחשבה ופעולה. סאטיה יכולה גם לאפיין את הדרך להארה מאחר ודיבור אמת חיוני להתפתחות רוחנית גבוהה. אמת מסייעת לאדם להתנהג ולפעול בצורה פשוטה התומכת במצב של יוגה (יוגה נחווית כמצב הפשוט ביותר של מודעות, ואמת מסייעת לאדם להיות פשוט). פטנג'לי אומר שכאשר התכונה של "סאטיה" מבוססת בחיי האדם שאיפותיו מוגשמות. במצב זה שאיפות האדם מתואמות לכוח ההתפתחותי בטבע, האדם לא חווה מכשולים והתנגדות לפעילותו וזוכה בתמיכת טבע.

אהימסה – אי-אלימות. מצב בו האדם מפסיק ליצור השפעה אלימה בחייו ובחיי סביבתו. אלימות אינה מתבטאת רק בפעולה, אנו יוצרים אלימות גם כאשר אנו חושבים עליה. אדם לחוץ ומתוח עלול להביע בהתנהגותו אלימות מבלי להיות מודע לכך. אין אפשרות לסלק נטיות אלימות מן האדם על ידי אמצעים חיצוניים. יש להבין שהם נובעים מסאמסקרות (רשמים חבויים מהעבר) הקשורים בהתנהגות אלימה ולאחר מכן לסלקם באמצעות תרגול מדיטציה והיבטים אחרים של יוגה.

האימסה היא לא רק מצב של חוסר אלימות היא מבטאת גם מצב שבו האדם מקרין שלווה ורגיעה כלפי כל הברואים. פטנג'לי טוען שכאשר אדם מבוסס בהאימסה כל הברואים מאבדים את השוני הקיים ביניהם.

האסטיה – אי גניבה. במובן הגבוה רק תודעה טהורה (או סמאדהי) שייכת לאדם ואם דבר נוסף מצל עליה ניתן לומר שהיא "נגנבת". במצב של בערות אדם יכול לומר "הפרח שייך לי". כאשר ההתנסות בסמאדהי מלווה אותו גם הוא עד לפרח שנחווה על בסיס אי המוגבלות הפנימית שלו ואז לא ניתן לומר שהוא גונב אותו. היוגה סוטרה טוענת שכאשר אסטיה מבוססת בחיים האדם משגשג ומצליח בכל פעילותו.

בראמצ'ריה – פירוש המילה "צ'אריה" הוא לחיות, ואת המילה "ברהמן" ניתן לתרגם כאחדות, כלומר לחיות באחדות. פירוש נוסף של המילה הוא "תלמיד של ברהמן", כלומר אדם המקדיש את כל חייו לפיתוח מצבי תודעה גבוהים. פרוש מסורתי נוסף למילה הוא "שמירת האנרגיה המינית". חייו של התלמיד הוודי אמורים להיות מלווים בפרישות שמאפשרת לו לאגור את האנרגיה המינית ולתעל אותה למרכזים רוחניים (צ'אקרות) גבוהים.

אפריגאהרה – אי קבלת רכוש של אחרים. ניתן להבין מושג זה גם במובן של לא לאסוף דברים רבים או לא לחיות בשדה של ריבוי. אי איסוף תומך במצב של הארה מכיוון שבמצב זה אין דברים שיש לצבור אותם והאדם מסוגל להתחבר ביתר קלות לעצמיותו הפנימית. פטנג'לי טוען שכאשר איכות זאת מתבססת התודעה מתרחבת והאדם זוכה בידע ביחס לחיים ומוות.

סיפוק אמיתי עוזר לזכות באושר עליון

31. חוקים גדולים אלו הנם אוניברסליים – בהיותם בלתי תלויים בזמן, מקום, לידה או מצב עניינים.

פטנג'לי מדגיש כאן שחמשת היבטי הניאמה הינם עקרונות אוניברסליים נצחים שתקפים תמיד ביחס לכל בני האדם.

32. ניאמה כוללת חמישה היבטים: סאוצה (טוהר), סאנטושה (שביעות רצון), טפאס (הימנעות מפעילות חושית), סוודאיה (לימוד) ואישווארה פארנידאנה (דבקות באל).
ניאמה – ניתן להתייחס לחמשת ההיבטים של ניאמה כהכנות למצב של הארה או כהיבטים של הארה. פירוש המילה "ני" הוא להוביל ויאמה קשור לחוק טבע המנהל את הבריאה. ניתן להבין את הניאמה כחוליה המחברת בן החיים האוניברסליים ובי היחיד. כאשר היאמות מתחזקות וגדלות מצב היוגה גדל במודעות.

סאוצ'ה – טוהר. היבט זה קשור בצורה מסורתית לטיהור של הגוף הפיזי על ידי צום, דיאטות וכן הלאה וכמו כן להימצאות בסביבה טהורה כמו שהייה בהרים או ביערות שאינם מזוהמים מהשפעה של מתח ולחץ סביבתי. סאוצ'ה יכולה להיות קשורה גם למדיטציה עקב העובדה שהיא מטהרת את הרוח, הגוף והסביבה. פטנג'לי טוען שכאשר טוהר מבוסס בחיים, גופו של האדם מוגן והוא לא מזוהם ממגע עם אנשים אחרים. בנוסף לכך הוא מפתח שלווה, שמחה, יכולת מיקוד, שליטה חושית ויכולת לתפיסה ישירה של העצמי הבלתי מוגבל (פורושה). טוהר רוחני וגופני יוצר יכולת עמידה למחלות וכאשר הגוף חזק הרוח יכולה להתנסות ביתר קלות בסמאדהי.

סאנטושה – סיפוק. איכות זאת גדלה עם ההתנסות בסמאדהי. חוסר נחת קשור בחוסר סיפוק מהמצב שבו האדם נמצא. כאשר אדם חווה את התודעה הטהורה הוא חווה סיפוק ושמחה. פטנג'לי טוען שסיפוק אמיתי עוזר לזכות באושר עליון.

טפאס – הימנעות מפעילות חושית. ברמה גבוהה יותר מושג זה מרמז על תהליך של מדיטציה המאפשר לחושים לנטוש אובייקטים חיצונים ולפנות בטבעיות פנימה. המילה טפאס נובעת מהשורש "טאפ" (tap) שפירושו להפיץ חום או לזרוח. בהקשר זה המילה מרמזת על תרגול מדיטציה שמגביר את הטוהר הפנימי (סאטווה). התנסות זו אמורה להתבטא מבחינה חיצונית בזוהר או ברק שמופיע על פני המודט בשעה שהוא שקוע במדיטציה עמוקה. ברמה יותר חיצונית המושג טפאס מתייחס לפעילות מטהרת ולמשמעת עצמית שיכולים להתבטא לדוגמה בשמירה על שתיקה, בצום, בקימה בשעה מוקדמת בבוקר כדי לתרגל מדיטציה וכן הלאה. מספר הוגי דעות קישרו את המילה טפאס לסיגופים שמיועדים לטהר את הגוף והרוח, אולם מהכתבים הוודים ברור שבטפאס אין הכוונה לעינויים עצמיים של נזיר סגפן. הבאגאווד גיטה טוענת שתרגול טפאס אינו צריך לפגוע בגוף ובמידה הוא עושה זאת הוא פוגע בהתפתחותו הרוחנית של האדם. (באגאווד גיטה 17.18)

תרגול נכון של טפאס מאפשר לאדם לשמר אנרגיה פיזית ומנטאלית ולתעל אותה במדיטציה לצ'אקרות עליונות כדי להעמיק את ההתנסות הרוחנית. תרגול זה מאפשר נטישה טבעית של גירויים חושיים חזקים שעשויים להפריע למדיטציה ולהפחית את היכולת לחוות את מצב הסמאדהי.

בביאור לסוטרה זאת וויאסה מתייחס לטפאס כהימנעות מפעילות חושית ומדגיש שהטוהר הרוחני (סאטווה) הנוצר מכך חיוני עבור יוגי השואף לבסס מצבי תודעה גבוהים: "אדם שאינו נמנע מפעילות חושית לא יכול להשיג שלמות ביוגה. המלכודת שאובייקטים חושיים טומנים לאדם יוצרת אי-טוהר ורשמים חבויים של פעילות שמזיקים ליוגה. לא ניתן לסלק זאת בלי להימנע מפעילות חושית ולכן על האדם לתרגל טפאס. מומלץ ליוגי לעשות זאת בקביעות מאחר והדבר מוביל לניקיון ולטוהר רוחני".

ג'אפה מנטרה

סוואדיה – "פתיחת פרק של העצמי" – האדם פותח את הפרק של העצמי הטרנסצנדנטלי על ידי סגירה זמנית של התעסקות בהיבטים חיצוניים משתנים של החיים. על פי ויאסה סוודיאה היא תרגול של מנטרה (כמו ההברה "אום") או לימוד של כתבים וודים הקשורים לשחרור מבערות. פירוש המילה מנטרה הוא "כלי או אמצעי מחשבתי". במסורת הוודית מנטרות הועברו ממורה לתלמיד באופן אישי בטקס חניכה מסורתי. קיימים סוגים שונים של מנטרות וצורות שונות להשתמש בהן. בביאור לסוטרה זו מתייחס ויאסה לצורה ספציפית של שימוש במנטרה שנקראת ג'אפה או חזרה קבועה. בשיטה זאת המתרגל אמור לחזור על המנטרה מספר פעמים קבוע (בדרך כלל לפחות 108 פעמים). ספירת המנטרות נעשית באמצעות העברת חרוזים במחרוזת (מאלה) או על ידי נגיעה קבועה עם האגודל בפרקי האצבעות. ויאסה מזכיר כאן את המנטרה "אום" שכפי שראינו מיועדת לאנשים שפרשו מחיי המעשה. בתרגול ג'אפה משתמשים בדרך כלל במנטרות שקשורות לדוות או לחוקי טבע מסוימים (כמו שיווה, וישנו וכן הלאה). המתרגל מודע למשמעות המנטרה ולעתים מומלץ לו להגות בה בעת התרגול. חזרה על מנטרות אלו אמורה להחיות את חוקי הטבע השונים במודעות המתרגל ולהעניק לו את תמיכתם בכל תחומי החיים.

מנטרות אחרות מיועדות לסייע במדיטציה בהובלת תשומת הלב והמחשבה פנימה ובכך הן מאפשרות את עידון הפעילות המנטאלית והתנסות בתודעה טהורה או בסמאדהי. משמעותן של מנטרות אלו חסרת חשיבות וניתן להשוות אותן "לכלי רכב" המאפשר לרוח לעבור מעבר לפעילות חשיבתית כלשהי. השימוש במנטרות אלו שונה משיטת הג'אפה ואינו כרוך בריכוז או בשימת לב למספר החזרות.
משמעות נוספת של המילה סוודיה היא לימוד של הכתבים הוודים. כתבים אלו אמורים לתאר אמת נצחית (ניטיה) שאינה נוצרת על ידי אינטליגנציה אנושית (אפרושייה). הם כוללים תיאור מפורט של מצבי תודעה גבוהים שבאמצעותם המתרגל יכול לאמת התנסויות שונות שהוא חווה במדיטציה ובחיי היום יום. אימות זה יכול לחזק את ביטחונו של האדם בדרך הרוחנית בה הוא בחר.

אישוורה פראנידאנה – דבקות באל. פטנג'לי חוזר כאן על רעיון שהוזכר בפרק הראשון (1.23-28) ובכך הוא מדגיש את חשיבותו ואת העובדה ששיטת היוגה אינה אתיאיסטית. דבקות באל יכולה לדעתו לקדם את היכולת לחוות את מצב היוגה . גם בפסוק זה פטנג'לי אינו מגדיר את האל וממשיך לכנות אותו בצורה כללית כאישווארה או השליט.

ויאסה טוען כי הכוונה באישווארה פרנידאנה היא "להקדיש לאל העליון את כל הפעילות או לנטוש (את ההיצמדות) לפרי הפעולה". מפרשים רבים טענו שהכוונה בכך היא שבכל פעם שאנו מבצעים פעולה מסוימת עלינו לנסות במודע לחוש שאנו מקדישים אותה לאל. מורים רבים המליצו עקב כך לתלמידיהם לנסות לחוש לפני כל התחלת פעולה שהאל הוא שמבצע את הפעולה ושהם למעשה מהווים רק כלי שבאמצעותו האל פועל. מורים אלו עודדו בכך יצירת מצב מלאכותי בו האדם מפלג את רוחו ואינו מבצע את הפעילות בצורה טבעית. דבקות חייבת להתפתח בטבעיות וניתן לעשות זאת דרך פיתוח תפיסה חושית מעודנת יותר של המציאות היוצרת הערכה ליופי האלוהי המצוי בכל נקודה בבריאה.

בפרק הראשון פטנג'לי דן בעידון החושים כאמצעי להתנסות בסמאדהי (1.35) ובפרק השלישי הוא מרחיב זאת יותר בתיאור טכניקות המיועדות לאפשר את עידון החושים דרך הפעלת השקט הטרנסצנדנטלי הנחווה בסמאדהי בתהליך הנקרא סאנימה (3.36). עידון החושים מאפשר תפיסה עמוקה יותר של המציאות ומפתח קליטה והערכה רגשית גבוהה יותר להיבט האישי של האלוהות האחראי לסדר ולהרמוניה בבריאה. עידון הרגשות הנובע מהדבקות באל מאפשר התנסות עמוקה יותר במדיטציה ומזרז בכך פיתוח של מצבי תודעה גבוהים.

שיווה ופאוורטי

טקסט זה שייך למסורת היוגה הטאנטרית של קאשמיר. בדומה לרישים הוודים היוגים שחיו בקאשמיר טענו, בתקופה מאוחרת יותר, שבסיס כל התופעות בבריאה קיים שדה בלתי מוגבל של תודעה טהורה ושניתן לחוות אותו באמצעות עידון החושים והמחשבה. בויג'נאנה באייראווה שיווה מלמד את בת זוגתו שאקטי שמייצגת את האינטליגנציה היצירתית האין סופית שפועלת בטבע, דרכים שונות ומגוונות שמובילות להתנסות בתודעה טהורה ולהחייאת אנרגיית הקונדליני. חשוב לציין בהקשר זה שהמסורת הוודית טענה שתלמיד המעוניין לעסוק בתרגולים רוחניים אילו אמור ללמוד אותם באופן אישי ממורה נאור.

1. שרי דווי אמרה: הו דווה שמעתי בפרוט את כל הדברים שהתגלו מהאיחוד של רודרה והשאקטי שלו. הבנתי גם את שלושת החלוקות (הטרנסנדנטאלית, זאת שכוללת את האחדות והריבוי ביחד והיחסית) של שאקטי המעצבות את תמצית כל הידע.

2. הו אל עליון, ספקותיי לא הוסרו למרות כל הדברים ששמעתי. הו דווה (אנא אמור לי) מה מרכיב את האנרגיות המצויות באוסף האותיות (המהוות מקור לכל המנטרות)?

3. האם המציאות יכולה להיתפס דרך תשעת החלוקות השונות (של מנטרות) שבאמצעותן ניתן להיכנס לתחום של תודעה גבוהה המוזכרת בבייראווה (טאנטרה). האם הם שונים מתהליכים המוזכרים בטרישירה באייראווה טאנטרה? או האים ניתן לתפוס אותן באמצעות ידע על שלושת החלוקות או הכוחות של השאקטי?

4. האים (המציאות המוחלטת של באייראווה) ניתנת לידיעה באמצעות נאדה (צליל ראשוני) , בינדו (תנועת אוויר מושלמת), התמקדות ועליה בצ'אקרות או בצליל שאינו נוצר ונובע ללא רטט? או האם היא מתבטאת בצורת חצי ירח, בהפסקת הנשימה או בצורתה של שאקטי.

5. (האים הנך) טרנסנדנטאלי ואימננטי בעת ובעונה אחת או שהנך מצוי בתוך הבריאה או לגמרי טרנסנדנטאלי. במידה והנך מצוי בתוך הבריאה הרי שהדבר נוגד את עצם טבעך הטרנסנדנטאלי.

6. הטרנסנדנטאלי אינו יכול להתקיים בחלוקה של צבעים, צלילים או צורות. אם הטרנסנדנטאליות שלו אינה ניתנת לחלוקה לא ניתן להגדירו כקיים יחד עם חלקים מורכבים.

7.הו דווה, הענק לי את ברכותיך והסר לחלוטין את ספקותיי.

לורד בייראווה השיב: טוב מאד יקירתי, שאלותיך עוסקות בעצם תמצית הטאנטרה.

8.למרות שידע זה הנו המרכיב הסודי ביותר של הטאנטרה אמסור לך דברים שהוסברו על צורתו המורכבת של באייראווה.

9. צורה זאת נתפסת כקסם מכיוון שאין לה תמצית (אמתית) היא הנה רק מאיה (אשליה), ודמיונית כחלום על עיר של מוזיקאים שמימיים שקיימת ברקיע.

10. (צורה זאת של בייארווה) ניתנת עבור אנשים שנופלים קרבן לתבניות חשיבה מעוררות מחלוקת ושמבולבלים מפעילות (ארצית).

11. למעשה באייראווה אינו מחולק לתשעה חלקים ואינו כולל את כל האותיות, הוא אינו האל בעל שלושת הראשים ואינו כולל את שלושת הכוחות (של שאקטי).

12.לא ניתן לצפות בצורתו באמצעות צליל, סמל ,חצי ירח שמוסתר (על ידי עננים) או בחדירה למערכת הצ'אקרות, גם שאקטי אינה מהווה את עצם מהותו.

13. כל הדברים הללו (על צורתו של בייארווה) תוארו, כסיפורים בהם משתמשים להפחיד ילדים או כממתקים שאימא נותנת לילדיה, כדי להניע אנשים בעלי אינטלקט בלתי מפותח לעקוב אחרי הדרך הרוחנית.

14. מצב זה של באייראווה חופשי מזמן, מרחב וכיוון. כמו כן לא ניתן לציינו באמצעות תכונה או כינוי כלשהו.

15. ניתן לחוות התנסות פנימית זאת המלאה באושר עליון והמצויה מעבר למחשבה. מלאות תמידית זאת הנה המצב של באייראווי הזהה לבאייראווה עצמו.

16. מהותו ידועה כחופשית מאי-טוהר וכחודרת בכל היקום. מי יכול לשמש כאובייקט לסגידה ואת מי ניתן להשביע רצון במציאות עליונה זאת?

17.מצב זה של באייראווה המהולל (בכתבי הטאנטרה) הנו מצב עליון הנודע כזהה לדווי בצורתה הטרנסנדנטאלית.

18.כפי ששאקטי אינה שונה מזה שמושל בה, כך פראשאקטי (שאקטי הטרנסנדנטאלית) המהווה את תמצית המציאות המוחלטת שזהה לדארמה אינה יכולה לעולם להיות נפרדת מבאייראווה בעל הדארמה.

19. (פראשאקטי אינה נפרדת מבאייראווה כפי) שעוצמת הבעירה אינה נפרדת מהאש. למרות זאת מדמים אותה בתחילה כנפרדת כשלב התחלתי לקראת הכניסה לידע האמיתי.

20. כשאדם חווה את שאקטי ומרגיש שהוא אינו ניבדל ממנה הוא מתאחד עם שיווה. שאקטי נקראת (בהקשר זה) הפנים ( או הכניסה המובילה) לשיווה.

21. כפי שחלקים מהמרחב נודעים מאור מנורה או מקרני השמש כך שיווה נודע באמצעות שאקטי.

22. שרי דווי אמרה: הו שליט הדוות האוחז בקלשון והעונד גולגולות כתכשיט (לצווארו). ספר לי על מצב שחופשי מזמן, מרחב, כיוון ותכונות.

23. באילו אמצעים ניתן להשיג את מצב המלאות של באייראווה וכיצד הדווי העליונה נהפכה לפניו של שיווה (כלומר כיצד היא יכולה להוביל אליו). אנא ספר לי זאת כדי שאוכל לדעתו בשלמות.

24. באייראווה ענה: הדווי העליונה שטבעה לברוא מתגלה בנשימה העולה של פראנה ובנשימה היורדת של אפאנה. מיקוד הרוח בשתי הנקודות של יצירת (הפראנה והאפאנה) מאפשרת את הופעת המלאות.

25. הו בייארווי, מיקוד המודעות במרווח הנמצא (בסיום) הנשיפה או השאיפה, מאפשר לצורתו של באייראווה, שאינה שונה מבאייראווי, להתגלות .

26. כשאנרגית הנשימה אינה נעה החוצה או נכנסת פנימה. כשהמחשבות נעלמות ומרכז (התודעה הטהורה) מתגלה, האדם משיג את טבעו של באייראווה.

27. אחרי שאיפה או נשיפה יש לתרגל את החזקת הנשימה (קומבקה). תירגול זה מאפשר התנסות במצב שקט של שאקטי ומכך מתגלה הרגיעה.

28. מדוט על שאקטי שעולה מהשורש (מולדארה צ'אקרה) כקרני השמש, מתעדנת בהדרגתיות ולבסוף נעלמת בדוודאסטאנה (שני קטבים שבניהם הנשימה נעה). כך באייראווה מתגלה.

29. (מדוט על שאקטי) הנעה מעלה כברק, דרך כל הצ'אקרות אחת אחרי השנייה עד לדוודאסטאנה וכך לבסוף תגיע הזריחה (ההתעוררות) הגדולה.

30. קיימים בזה אחר זה שתיים עשרה מרכזים (צ'אקרות) שקשורים לשתיים עשרה האותיות. יש להגות במצבם הגס, העדין והעליון. מעברׁ(הדרגתי) דרך כל מרכז מאפשרת לבסוף את הגשמתו של שיווה.

31. מילוי כל הגוף עד למורדאנטה (מרכז אנרגטי המצוי מעל לחך) בפראנה ומעבר מעליו כעל גשר על ידי כיווץ הגבות מאפשר לאדם להתרומם מעבר לתבניות ולהתבסס במצב העליון החודר בכל (הבריאה).

32. בזנב הטווס ניתן לראות חמישה עיגולים שמורכבים מצבעים שונים. בדומה לכך יש להגות בחמישה היבטי הריקות (הקשורים לחמשת החושים). התנסות ברמות המעודנות ביותר שלהם מאפשרת הכנסות ללב הריקות המוחלטת.

33. באותה דרך כשאדם ממקד את מודעותו בכל דבר, יהיה זה חלל ריק, קיר, או אדם נעלה (כמו הגורו) הוא זוכה בהדרגתיות בחסד שמאפשר לו להשתקע בעצמו.

34. יש לעצום את העניים ולמקד את תשומת הלב (בצ'אקרת) הכתר, היציבות הרוחנית (שנחוות כך) מאפשרת הגעה הדרגתית למטרה העליונה.

35. הסושומנה מעודנת כסיב של גבעול לוטוס ונמצאת באפיק (נאדי) המרכזי של הגוף. יש להגות בחלל הפנימי המצוי בתוכה וכך בברכתה של דווי מתגלה הצורה האלוהית.

36. יש להשתמש בידיים כדי לחסום מכל הכיוונים את כל הכניסות (לגוף). כך חודרים למרכז הנמצא (בין) הגבות, כשצופים בנקודת האור (המצויה שם) מתמזגים עימה בהדרגתיות ואז המצב העליון נמצא במרכז.

37. כשהוגים בלהבה דקה הנמצאת בצורה של טילאק (כנקודה אדומה בן הגבות). יש להגות על נקודה זאת הקיימת בפסגת הראש ובלב וכשמיקוד זה מושלם משתקעים (במציאות המוחלטת).

60. על האדם להתבונן בשטח אדמה פתוח ללא עצים, הרים חומות וכו. התמקדות של הרוח באזור זה מאפשרת לתנודות הרוחניות להיפסק מעצמם

62. על המודעות לנטוש אובייקט אחד ולהישאר ממוקדת בלי לנוע באובייקט אחר, המצב הקיים בין שניהם מאפשר את ההגשמה העליונה.

63. אדם שהוגה בעת ובעונה אחת בכך שכל גופו או שהעולם כולו הנם רק תודעה טהורה יכול לעבור מעבר למחשבות ולאפשר את היקיצה הטרנסנדנטאלית.

64. התאחדות הפראנה והאפאנה בתוך או מחוץ לגוף מאפשרת ליוגי לחוות התעוררות המלווה בידע על ההרמוניה הקוסמית.

65. עליו להגות בעת ובעונה אחת בכך שכל היקום ושגופו שלו מלאים באושר עליון של העצמי. נקטר האושר שמצוי  בתוכו מאפשר לו אז להתאחד עם האושר העליון.

66. משימוש בתכסיס (של דגדוג מתחת לבית השחי) עולה לפתע תענוג גדול ומהתנסות זאת מתגלה המציאות (הסופית) .

67. עליה אטית של אנרגיית הנשימה מאפשרת לאדם לסגור את כל פתחי החושים ולחוש תחושה שדומה לתנועת נמלים. ברגע זה מתגלה השמחה הגדולה.

69. בעת האיחוד המיני, בשעה שהאנרגיה הנשית מתעוררת והחדירה לתוך האישה הושלמה חווים הנאה הדומה לאושר רוחני עליון הנובע מהעצמי (הפנימי).

70. הו דווי  גם בשעה שאישה לא נמצאת ניתן לחוות זרם של אושר על ידי הזכרות בהנאה מינית שנחוותה בעת התנשקות, חיבוק, מגע וכו.

71. על האדם להגות בעליית תחושת האושר שנחוות עקב התנסות באושר רב או בשמחה שהוא חש למראה חבר או קרוב משפחה אותו הוא לא פגש זמן רב. התמזגות עם תחושה זאת תאפשר לרוח להתאחד עמה.

72. הנאה מאכילה ושתייה יוצרת שמחה. על האדם להגות בתחושת המלאות שהיא יוצרת ואז האושר העליון יופיע.

73. מוסיקה והנאות (אסתטיות) אחרות מאפשרות התנסות בשמחה שאין דומה לה. מודעותו של יוגי החווה זאת מתרחבת והוא מתאחד עם אושר עליון זה.

74. הנח לרוח להתמקד על כל מקום בו היא חווה סיפוק מכיוון שבמקום זה יתגלה טבעו של האושר העליון.

75. על האדם להתמקד במצב בו המודעות החיצונית נעלמה אולם השינה עדין לא הופיעה. (במצב זה) הדווי הטרנסנדנטאלית מגלה את עצמה.

76. על האדם לכוון את מבטו לחלל שמלא באור שמש או באור שמופץ ממנורה. במקום זה יתגלה עצם טבעו המהותי.

78. על האדם לאחוז את רגליו בידו בשעה שהוא יושב על מושב רך ללא משענת. השארות בתנוחה זאת תאפשר לרוח האינדיבידואלית להגיע למצב תודעה בו מתנסים במלאות עליונה.

79. על האדם להניח את ידיו נטויות בשעה שהוא יושב על מושב וממקד את רוחו בריקות שקיימת מתחת לבית-השחי. רוחו תתמזג עם ריקות זאת ותזכה בשלווה.

80. מיקוד הראיה מבלי למצמץ בצורה חיצונית (יפה). והסרה מהירה של כל תמיכה מנטאלית יאפשרו לאדם להגיע לשיווה.

82 . כשאדם יושב על מושב או שוכב במיטה עליו להגות בכך שגופו חסר משענת. כשהרוח מתרוקנת וחסרת תמיכה האדם משתחרר בין רגע מפעילות מנטלית.

83. כשאדם יושב בכלי רכב שנמצא בתנועה או כשהוא מניע את גופו באיטיות הוא זוכה במצב מנטלי רגוע. אז, הו דווי, הוא זורם בזרם של תודעה אלוהית.

84. הו דווי מיקוד המשכי של הראיה בשמים בהירים (ושמירה על) מודעות יציבה יאפשר לאדם להשיג מיד את טבעו של באייראווה.

85. על האדם להגות בכל הרקיע כזהה לצורתו של באייראווה עד שצורה זאת תיספג כולה במצחו. כל דבר יראה לו אז כצורתו של באייראווה וכך הוא יתלכד עם טבעו המפואר.

86. התנסות בצורתו הנצחית של באייראווה המלווה בהכרת הדואליות, האור הפנימי (של מצב הסמאדהי) וחשכת (הבערות הקיימת) בעולם הנגלה, מאפשרת את ביסוס ההארה.

87. יש להגות באפלת לילה איומה (השורה על הבריאה) בשבועיים האפלים של הירח כזהה לצורתו של באייראווה.

88. באופן דומה כשאדם עוצם את עינו עליו להגות בצורתו של באייראווה כשרוי באפלה עמוקה המשתרעת מלפניו. כך הוא יתאחד עמו.

89. אדם שמרסן אפילו חוש אחד נכנס באמצעות ריסון זה לריקות האחת וחווה שם את אורו של האטמן.

90. הו דווי שירה של האות 'א' בלי נקודה (מעליה המבוטאת כ "ם") או ויסרגה (צליל של "אה" המבוטא בנשיפה בסוף מילה בסאנסקרית) מאפשרת לזרם גדול של ידע על האל העליון להופיע מייד.

91. כשהרוח חופשית מכל תמיכה, יש למקד את המודעות בסיומת של הויסארגה וכך היא תתקשר עם הברהמן הנצחי.

92. כשאדם הוגה בעצמיותו כקיימת במרחב שאינו מוגבל מכל הכיוונים, הפעילות המנטלית מפסיקה והעצמה היצירתית (שאקטי) של התודעה מגלה אז את טבעה.

93. כשאדם דוקר מאט כל איבר בגוף במחט חדה או בכל כלי אחר ומתמקד בנקודת הדקירה הוא יכול לנוע לקראת הטבע הטהור של בייאראווה.

94. כשמדמיינים שהאיברים הפנימיים של הרוח (האינטלקט והאגו) אינם קיימים בתוכנו, אז בהעדר מחשבות אנו משתחררים מכל המחשבות.

95. מאיה הנה עיקרון האשליה השוכן (ביקום הנגלה) ויוצר את השמות ואת הפעילות המוגבלת. כשמתייחסים כך ליסודות השונים נוכחים לדעת שאנו איננו נפרדים (מהמציאות העליונה).

96. כשמתבוננים בתשוקות שמופיעות באופן ספונטני יש להפסיקן מיד. בנקודה זאת הן יתמזגו עם אותו מקור שממנו הן הופיעו.

97. (יש להגות כך:) מי אני למעשה לפני הופעת הרצון או הידע? למעשה בהיותי ספוג בתמצית של "אני הנני" ובהזדהות עם תמצית זאת עצמיותי יכולה להיהפך לאותו מצב.

98. כשרצון וידע מופיעים יש למקד בהם את הרוח ולחשוב שהם מהווים למעשה את עצם המהות העצמית. כשהרוח ממוקדת לחלוטין ניתן להכיר את תמצית המציאות.

שיווה

האתה יוגה פראדיפיקה הינו טכסט מפורסם ממסורת האתה יוגה של הודו. הטכסט כולל הנחיות מפורטות ביחס לתרגול אסאנות (תנוחות גוף) ופראנהיאמה (הכוונת הנשימה) אולם כאן בחרתי לתרגם פסוקים העוסקים בפילוסופית היוגה ובהמלצות מעשיות האמורות לסייע למתרגל היוגה.
מתוך הפרק הראשון

1. הברכה לשיווה הגורו הקדום והמפואר שלימד את הידע של האתה-יוגה. ידע זה משמש כמדרגה המובילה את התלמיד למצב העליון של ראג'ה יוגה.

2. לאחר שיוגי שוואטמארמה ברך את הגורו שלו הוא לימד את הידע על האתה-יוגה רק כדי (לאפשר לתלמיד) להגיע למצב העליון של הראג'ה יוגה.

3. שוואטמארמה הרחום הביא את האור של האתה-יוגה לאילו שתועים באפלת (הבערות) הנגרמת מדעות שונות ולאלו השרויים בבערות ביחס לראג'ה יוגה.

10. אתה (יוגה) הינה מקום המקלט לאילו הסובלים מכל סוג של כאב. היא מהווה בסיס לכל אילו שמתרגלים סוגים שונים של יוגה.

11. יוגי השואף להצליח (בדרך הרוחנית) חייב לשמור בסוד את מדע האתה (יוגה) . כשמדע זה ניסתר הוא יכול להשפיע וכשהוא גלוי הוא חסר השפעה.

12. האתה יוגי צריך להתגורר בבקתה חבויה שחופשית מאבנים וטחב וממרחק של ארבע אמות בארץ שמנוהלת בצורה נכונה, (ושתושביה) צדיקים, מצליחים ורגועים.

13. אילו הם הסימנים של בקתה המיועדת לתרגול יוגה והמתוארת על ידי מורים שמתרגלים אתה יוגה: עליה לכלול דלת קטנה ולהיות ללא חלונות, ללא חורים של חולדות, לא גבוהה או נמוכה מידי, לא ארוכה מידי, מטויחת כהלכה עם גללי פרות, נקייה, חופשית ממקקים. הקרקע של הבקתה חייבת להיות מגודרת בקיר ומוצלת. ועליה לכלול במה מוגבהת ובאר.

14. כשאדם מתגורר בבקתה זאת כשהוא חופשי מכל דאגה עליו לתרגל ברצינות יוגה בהתאם להוראות הגורו שלו.

15. ששת (הסיבות ) שמפריעות (לתרגול) היוגה הם: אכילת יתר, מאמץ מוגזם, פטפטנות, דבקות בחוקים (חברתיים שאינם תומכים בתרגול היוגה), המצאות בחברה רעה וחוסר יציבות מנטאלית.

16. ששת (הסיבות) שמאפשרות הצלחה ביוגה הם: התלהבות, התמדה, הבחנה, אמונה שאינה ניתנת לערעור, אומץ והימנעות מחברה רעה.

17. עשרת חוקי ההתנהגות הם: אי- אלימות, אמת, אי-גניבה, ריסון, סלחנות, כושר עמידה, רחמנות, ענווה, מתינות בתזונה, וטוהר.

18. ניאמה כוללת עשרה היבטים: הימנעות מפעילות חושית (טפאס), סיפוק, אמונה באל (אישוורה), צדקה, ביצוע טכסים וודים (פוג'ה), שמיעת מזמורים (וודים), ענווה, הבחנה אינטלקטואלית, חזרה על מנטרות וביצוע יאגיות.

19. אסאנה היא ההיבט הראשון של האתה יוגה. תירגול אסאנות מאפשר לאדם להשתחרר ממחלות ולזכות ביציבות וגמישות גופנית ורוחנית.

39. מתינות בתזונה הינה היאמה החשובה ביותר ואי אלימות (האימזה) הינה הניאמה החשובה ביותר.

57. ברהמצ'ארי חייב לאכול כמות קטנה של מזון טהור,על כל מעייניו להיות נתונים ליוגה תוך נטישת (הפעילות בעת תרגול המדיטציה). כך הוא ייהפך לסידאה (ויזכה בקשרים רוחניים גבוהים) לאחר שנה.

58. תזונה מתונה מוגדרת כאכילת מזון מתוק שנעים (לחושים) תוך השארת רבע מהקיבה ריקה והקדשת המזון לשיווה.

59. המאכלים הבאים אסורים ליוגי: אוכל מר, חמוץ, חריף, מלוח ומחמם, דייסה חמוצה, שמן חרדל ושומשום, אלכוהול, דגים, בשר, חלב חמוץ, מי גבינה, פרי השיזף, עוגיות העשויות משמן, אספוטידה ושום.

60. המזונות הבאים אינם בריאים ויש להימנע מהם: אוכל שהתקרר וחומם בשנית, אוכל יבש, אוכל מאד מלוח או חומצי, מזון לא טרי וירקות מסוגים שונים שמעורבבים ביחד (בלי להתייחס לתכונותיהם הספציפיות והשפעתם הפיזיולוגית).

61. גוראקאנה אמר שיש להימנע מהדברים הבאים: חברה רעה, יחסי מין (המיועדים רק לסיפוק תשוקות), נסיעות ארוכות (הכרוכות במאמץ רב), רחצה (במים קרים) בשעות המוקדמות של הבוקר, צום ועבודות הגורמות לכאב גופני.

62. (מאכלים המתאימים ליוגי כוללים): דגנים טובים, חיטה, אורז, שעורה, חלב, חמאה מטוהרת (גיי), סוכר חום, סוכר גבישי, דבש, זנגביל יבש, מלפפון, חמישה סוגים של ירקות (הודים), קטניות כמו עדשי מונג ומים טהורים.

63. על היוגי לאכול מאכלים מזינים ומתוקים המעורבבים בחמאה מטוהרת (גיי) וחלב. מזון זה חייב להזין את מרכיבי הגוף הבסיסיים (דאטואים), להיות נעים (לחושים) ומתאים (לקונסטיטוציה הפיזיולוגית של היוגי).

64. תרגול (יוגה) יכול לאפשר לאדם צעיר, מבוגר, זקן, חולה או חלש, להגיע לשלמות (סידהי) בכל היבטי היוגה.

65. שלמות נובעת מיישום מעשי (של תרגולי היוגה והמדיטציה). כיצד ניתן להגיע לשלמות ללא תרגול? קריאת הספרות הוודית אינה מספיקה כדי להשיג זאת.

66.אין ספק שאדם שרק מתלבש כיוגי, או מדבר על ( הארה) אינו יכול להשיגה. רק ישום מעשי (של תרגילי יוגה ומדיטציה) מאפשר לאדם להיהפך לסידאה.

67. יש לתרגל אסאנות, סוגים שונים של עצירות נשימה (קומבהקות) ואמצעים שונים אחרים המוזכרים (בכתבי) האתה יוגה והמובילים להארה עד אשר אדם מצליח (להגיע לשלמות באמצעות) הראז'ה יוגה.

מתוך הפרק השני

1. יוגי שתרגל (במשך זמן מה) אסאנות חייב לתרגל פראנהיאמה בהתאם להנחית הגורו, תוך שליטה (בחושים) ושמירה על תזונה מאוזנת.

2.תנועת הפראנה גורמת לתנועת ההכרה. אי-תנועת הפראנה גורמת להכרה להפסיק לנוע. כאשר היוגי מייצב את הפראנה הכרתו מתייצבת ולכן עליו לכוון את נשמתו.

3.כל עוד האוויר (וואיו) נשאר בגוף האדם ממשיך לחיות, כאשר הוא עוזב את הגוף האדם מת. יש לכן לשמור על האוויר (באמצעות תרגול פראנהיאמה).

4. פראנה לא יכולה לעבור דרך הערוץ המרכזי בגוף (סושומנה) כאשר הנאדים (ערוצי הפראנה העדינים) מזוהמים. במצב זה לא ניתן לחוות (במדיטציה) את הפסקת הפעילות המנטאלית (סמדאהי) או להגיע לשלמות (בתרגול) הסידהיס.

5. יוגי יכול לשמור על הפראנה רק לאחר שהוא טיהר את הנאדים והצ'קרות שהיו מלאי זוהמה.

6.יש לכן להגביר את הטוהר (סאטווה) בחיים ולתרגל פראנהיאמה באופן יומי כך שהערוץ המרכזי בגוף (סושומנה) יתנקה (וכל הגוף) יטוהר.

16. תרגול נכון של פראנהיאמה ותרגול היוגה מבערים את כל המחלות, תרגול שאינו נכון עלול לגרום למחלות רבות.

17.הפרעה בזרימת הפראנה יכולה ליצור גיהוקים, אסטמה, שיעול, כאבי ראש, כאבי עניים ואוזניים, ומחלות שונות אחרות.

18. יש בהדרגתיות לשאוף, לנשוף ולהחזיק את הנשימה, כך האדם יוכל להשיג שלמויות (סידהיס).

19. כאשר הנאדים מטוהרים ניתן לצפות בסימנים החיצוניים הבאים: האדם מרזה וגופו ניראה בוהק.

20. כושר העיקול מתחזק כאשר האדם מסוגל לעצור את הנשימה בהתאם לרצונו. כאשר הנאדים מטוהרים הצלילי הפנימי (של ההוויה המוחלטת) מעיר את האדם ומעניק לו חופש ממחלות.

39. יש להתאמן בפראנהיאמה מכיוון שבראמה ודוות אחרים בעולם השמימי הקדישו את עצמם לתרגולה מתוך הכרה שבעזרתה מפסיקים לפחד מהמוות.

40. כל עוד הנשימה מרוסנת, הרוח חסרת מחשבות והראיה ממוקדת (בטבעיות) בין הגבות אין סיבה לפחוד מהמוות.

41. הנאדים והצ'קרות מטוהרים כאשר הפראנה נאה במסלול קבוע. בדרך זאת הנשימה פורצת ונכנסת בקלות לסושומנה.

42. כשהנשימה נעה במעבר האמצעי (של הסושומנה) היא מאפשרת לרוח להירגע. יציבות רוחנית זאת נקראת מאנון-מאני- (מצב) חסר מחשבות.

76. לא ניתן להשיג שלמות באתה יוגה בלי ראג'ה יוגה ולהפך. שניהם ביחד מאפשרים לכן לאדם להשיג שלמות (סידהי).

78. סימנים המצביעים על הצלחה בתרגול האתה יוגה הם: הגוף מרזה, האדם ניראה רגוע, הצליל הפנימי (של ההוויה המוחלטת) מתגלה, העניים נראות צלולות, האדם חופשי ממחלות, שליטה (בהפלטת) הזרע, אש העיקול גוברת והנאדים מטוהרים.

מתוך הפרק הרביעי

5. מלח שנזרק לים נטמע בו, בדומה לכך הרוח מתמזגת עם האטמן במצב של סמאדי.

6. בסמהדאי תנועות הפראנה והפעילות המנטאלית נפסקות לחלוטין.

7.כאשר האגו האינדיבידואלי (ג'יוה אטמן) והעצמי הטרנסנדנטאלי (פארה אטמן) מתאחדים, כל המחשבות נפסקות וחווים סמהדאי.

8. דברי המורה, ידע פנימי, התנסות בחופש ופיתוח כשרים מיוחדים (סידהיס). מאפשרים לאדם להכיר את גדולת הרא'גה יוגה.

9. ללא חסדו של מורה אמיתי לא ניתן להסתלק (מהזדהות עם האגו והעצמים החושיים), לחוות את האמת (המוחלטת) ולהשיג מצב טבעי של תודעה טרנסנדנטאלית (סאהג'ה סמהדאי).

10. פראנה מתלכדת עם הריקות (הטרנסנדנטאלית) כאשר מאהשקטי (העוצמה היצירתית של הטבע) מתעוררת באמצעות אסאנות, פראנהיאמה ומודרות.

11. אדם חווה (סמאדהי) בשעה שהשאקטי מתעוררת, והוא נוטש (במדיטציה) את הפעילות (המנטאלית) .

12. כשפראנה זורמת דרך הסושומנה והרוח חווה ריקות (טרנסנדנטאלית) כל הקארמה של היוגי נכחדת.

21. אדם המרסן את הפראנה מרסן גם את הפעילות המנטאלית. המרסן את הפעילות המנטאלית מרסן גם את הפראנה.

22. להכרה יש שתי סיבות; פראנה ורשמים מנטאלים חבויים. כשאחד מהשנים מפסיק לפעול השני הולך בעקבותיו.

23. כשהפעילות המנטאלית נרגעת גם הפראנה מושהית. וכשהפראנה מושהית גם הרוח נרגעת.

24. הרוח והפראנה מעורבים יחד כחלב (המעורב) במים. שניהם זהים בפעילותם. בכל מקום שקיימת תנועה או פעילות של פראנה קיימת גם פעילות מנטאלית. במקום שבו קיימת פעילות מנטאלית גם הפראנה קיימת.

25. כשאחד (מהם) מושהה גם האחר מושהה. כשאחד פעיל כך גם השני. כששניהם פעילים כל החושים פעילים. כאשר שניהם מפסיקים לפעול משיגים מוקשה או שחרור (מבערות).

28. רוח שקטה (במדיטציה) יוצרת פראנה ובינדו (נקודה של אנרגיה פוטנציאלית בגוף) שקטים. כשהבינדו נשמרת בשקט חווים תמיד סאטווה (טוהר) שיוצרת יציבות גופנית.

31. (במדיטציה) הנשימה והשאיפה נעצרות בלי מאמץ והחושים מפסיקים לפעול. במצב זה היוגי חווה מצב רוחני בלתי משתנה (של תודעה טרנסנדנטאלית או טוריה) ומשיג השתקעות (בהוויה המוחלטת).

54. מקד את המחשבה בשאקטי ואת השאקטי במחשבה, צפה במחשבה באמצעות המחשבה ואז התמקד במצב הגבוהה ביותר.

55. מרכז את האטמן בחלל ואת החלל באטמן. עשה כל דבר כחלל ואז השאר ללא כל מחשבה.

55. הריקות נמצאת בפנים ובחוץ ככד ריק הנמצא בחלל. המלאות נמצאת בפנים ובחוץ כמלאות של כד המצוי באוקינוס.