הדוות והאשורות חובצים את אוקיינוס החלב

הדוות מייצגים בספרות הוודית כוחות או חוקי טבע שיוצרים טוהר ושפע ומקדמים איכויות חיוביות בבריאה. האשורות מייצגים כוחות הרסניים שחיוניים כדי לסיים מצבים שליליים. בסיפור הנוכחי אוקיינוס החלב מייצג אין סוף אפשרויות שקיימות בבריאה. כל עוד קיים בטבע חוסר איזון בן כוחות חיובים לכוחות הרסניים כל הבריאה החומרית נמצאת במצב של חוסר סדר. חביצת האוקיינוס על ידי הדוות והאשורות מייצגת מצב שבו הכוחות היוצרים וההרסניים בטבע נמצאים במצב מאוזן. מצב זה מאפשר הופעה של עצמים וישויות שונות שמייצגים איכויות חיוביות ושליליות שמתבטאות בתחום החומרי של החיים.
ניתן לחלק את העצמים החיוביים שהופיעו מאוקיינוס החלב לשלוש קבוצות עיקריות:
סוס מעופף, פיל לבן, קשת שמימית, וקונכייה אלוהית הופיעו מהאוקיינוס אחרי החביצה וייצגו איכות של עוצמה.
קאמה אל האהבה; נימפה אלוהית ,פרחים שמימיים, ויין הופיעו מהאוקיינוס וסימלו הנאות שונות .
קאמדנו, פרה שמיימית שמגשימה כל שאיפה; עץ ואבן חן שמימיים שמאפשרים השגת כל דבר, כלי שהכיל שפע בלתי מוגבל ולקשמי אלת השפע הופיעו מהאוקיינוס וייצגו שגשוג והצלחה.
בנוסף לאיכויות חיוביות אלו חביצת האוקיינוס גרמה להופעת רעל קוסמי צמיג שנקרא קאלהקוטה או אלאהאלה. רעל זה ייצג זיהום, חוסר טוהר ושליליות שנוצרו עקב השתקעות מוגזמת באיכויות חומריות משתנות של החיים. אף אחד לא רצה להתעסק כמובן עם הרעל הנורא הזה וכך הדוות ווישנו פנו לשיווה שמייצג אי מוגבלות ושקט אין סופי וביקשו ממנו להפטר מהרעל. שיווה נמצא תמיד במצב של איזון ומלאות פנימית ולכן הוא לא חש הבדל בין דברים רצויים לדברים שליליים. הרעל ההרסני לא ניראה לו שונה מאמריטה, נקטר האלמוות. שיווה גמע מהרעל וכתוצאה מכך גרונו הכחיל (ולכן אחד משמותיו של שיווה הוא נילהקאנטה או בעל הגרון הכחול).

ראו גונב את האמריטה ונענש

דאנוואנטארי הדווה או הרופא השמימי שהביא את הידע של איורוודה הופיע גם הוא מאוקיינוס החלב יחד עם לקשמי. דאנוואנטארי מתואר בפורנות כהיבט של ווישנו, חוק הטבע שקשור לסאטווה או טוהר. הוא אחז בידו כד עם אמריטה, נקטר שמימי שמעניק אלמוות לאלו שגומעים ממנו. הדוות והאשורות רצו כמובן ללגום מהאמריטה והחלו להלחם בניהם על הזכייה בכד. לפתע הופיע בינהם נמפה שמימיית מקסימה בשם מוהיני שייצגה את ההתגלמות הנשית של ווישנו. היופי והקסם של מוהיני גרם לדוות ולאשורות להתאהב בה. היא הציעה לחלק את האמריטה בינהם וכולם הסכימו לכך בשמחה והפסיקו להלחם. מוהיני מזגה את הנקטר לגרונם של הדוות ובאותה עת הביטה באשורות בעניים מפתות והסיחה את דעתם ממה שקורה מסביב. לפני שהאשורות הבינו מה בדיוק קורה הדוות זכו באלמוות.

ראו אחד האשורות חשד במוהיני הוא התחפש לאחד הדוות והתיישב בניהם. השמש והירח שמו לב לכך ומיהרו להודיע לווישנו על המתחזה. אולם לפני שווישנו הספיק למנוע את מעשה המירמה ראו הצליח לגמוע חלק מהאמריטה. ווישנו השליך מייד את הדיסק שלו (שנקרא סודארשאנה צ'אקרה) וחתך את ראו לשניים. מאז נהוג לקרא לראש של אשורה זה ראו וזנבו חסר הראש נקרא קטו. ראו נשבע להשמיד את השמש וירח שבגדו בו וכך הוא הפך לישות דמונית שאחראית לליקוי מאורות וגורמת מידי פעם להופעת צל על הירח והשמש. סיפור זה מסביר את העובדה שראו וקטו נחשבים באסטרולוגיה ההודית כחלק מתשעת הפלנטות למרות שאין להם קיום פיזי משלהם. ראו הנו הנקודה הגיאומטרית בה הירח חותך את מסלול השמש מהצפון הוא יוצר השפעה המרחיבה ומחצינה כוחות שהם בעיקרם שלילים. לראו יש את היכולת ליצור ליקוי ירח וכך הוא מייצג את הצד השלילי של הירח. בהקשר זה הוא מייצג אשליות, הזיות, טראנס, פרנויה, איבוד קשר עם המציאות ומצבים מנטאליים שליליים דומים.
באסטרלוגיה ההודית קטו הנו הנקודה הגיאומטרית בה הירח חותך את מסלול השמש מהדרום. הוא יוצר השפעה שמכווצת ומפנימה כוחות שונים (בעיקר שלילים) הקשורים אליו ולכן השפעתו קשה יותר מזו של ראהו. לקטו יש את היכולת ליצור ליקוי שמש וכך הוא מייצג את הצד השלילי של השמש (המייצג את האני או האגו הפנימי), בהקשר זה קטו מייצג ספק עצמי והערכה עצמית לקויה שיכולה להוביל לעיתים להאדרה עצמית או לבסוף לשיגעון גדלות.

לאחר שהאשורות הבינו שווישנו (בהתגלמותו כמוהיני) אינו מתכוון להעניק להם אפילו טיפה של נקטר הם רתחו מכעס אולם זה לא ממש עזר להם. האשורות התקיפו את הדוות אולם האמריטה הגבירה את עוצמת הדוות. ווישנו גם נחלץ לעזרתם וירא באשורות חיצים קטלניים עם קשת שמימית שהופיע מאוקיינוס החלב. הדוות הצליחו כך בעזרתו לדחוף את האשורות לגומחה העמוקה ביותר בקוסמוס שנקראת פאטלה (סוג של גהנום). בשעה שהדוות חגגו את ניצחונם ווישנו תקע בקונכייה השמימית פאנצ'גאנה הניח על כתרו תכשיט שמימי שנבע מאוקיינוס החלב וכולם צהלו ושמחו.

תאומות שכלל אינן דומות

עוד היבט מעניין של סיפור חביצת אוקיינוס החלב הוא שלקשמי אלת השפע הופיעה ממנו יחד עם אחותה התאומה אלקשמי שמייצגת חוסר מזל. בהודו ההבנה המקובלת היא שהתעלמות מאחותה התאומה של אלת השפע עשויה לגרום לתוצאות שליליות. אלקשמי קשורה לסכסוכים ועימותים וכשלא מוקירים או מאשרים את קיומה היא מביאה עמה אסונות. לקשמי אוהבת דברים מתוקים ואלקשמי מעדיפה מאכלים חמוצים וחריפים. מסיבה זאת נהוג במקומות רבים בהודו לשמור דברים מתוקים בתוך הבית כדי למשוך את לקשמי להיכנס ולברך את יושבי הבית ואילו לימונים וצ'ילי חריפים שחביבים על אלקשמי נתלים מחוץ למפתן הבית כך שהיא תהנה מהם שם מבלי להטריד את יושבי הבית. ההודים מביעים הערכה כך לשני האחיות התאומות אולם רק את אלת השפע הם מזמינים להיכנס לביתם.

ניתן לקשר בין סיפור זה לסיפורים על חביצת אוקיינוס החלב וניצחון הדוות על האשורות. סיפורים אלו מיועדים להדגיש את העובדה שהיבטים יחסיים משתנים של החיים כוללים באופן בלתי נמנע איכויות חיוביות ושליליות שמנוגדות לחלוטין באופיים. חשוב לא להתעלם מהאיכויות השליליות ולקבל את קיומם. עם זאת עלינו לנסות לחזק כמה שיותר איכויות חיוביות בחיינו וברגע שנעשה זאת נוכל ליהנות מסיפוק ושפע בכל תחומי החיים.

הרישים ("רואים") הוודיים טענו שהאלוהות המוחלטת מגלה את עצמה ברמה הקוסמית בצורה גברית ונשית. ההיבט הגברי זהה לתודעה טהורה, מוחלטת ונצחית, המאפשרת לכל הבריאה להתקיים ולהתפתח. תודעה טהורה זו, הנקראת ברהמן, זהה לשיווה, המייצג שקט אין סופי העומד בבסיס כל הבריאה הנגלית.

הפן הנקבי של התודעה הטהורה יוצר מתוכו פעילות המאפשרת לבריאה להתקיים ולהתפתח. היבט זה מייצג עוצמה מארגנת ואינטליגנציה יצירתית הבוראת, תומכת ומשנה את כל היקום. הוא נקרא בספרות הוודית פרקריטי או שאקטי, ומיוצג באמצעות איכויות שונות של האם האלוהית.

דורגה

שיווה שאקטי

האיכות הגברית והנשית של האלוהות מאוחדים ובלתי נפרדים. האם האלוהית מייצגת למעשה אנרגיה פוטנציאלית הקיימת בכל אחד מהאלים הזכריים (שיווה, וישנו וכו'). אנרגיה זאת מניעה אותם לפעולה ואחראית לכל התהליך היצירתי המתרחש בטבע.

ברמה הארצית עיקרון זה של איכויות נשיות וגבריות משלימות מתגלם בקשר שיש לאדם לאביו ולאמו, ובאהבה והחיבה שהוא מקבל ומעניק להם.

הרישים טענו שכל אדם יכול להתחבר בתוכו הן לאיכות הגברית והן לאיכות הנשית של האלוהות. לאיכות הגברית השקטה של ידע טהור ניתן להתחבר דרך מדיטציה עמוקה המובילה את האדם מעבר לפעילות מנטאלית ומאפשרת לו להתנסות במצב
היוגה או הסמאדהי. הפעלת השקט הטרנסנדנטלי (לדוגמה באמצעות הסוטרות המופיעות בפרק השלישי של היוגה סוטרה) מאפשרת לאדם להחיות את האיכות הנשית הפעילה של פרקריטי או שאקטי.

בנוסף לכך, הרישים הסבירו שניתן ליצור קשר עם האם האלוהית גם דרך התחברות ודבקות רגשית, המבוססת על תפיסה מעודנת של הפעילות האלוהית בטבע. הקשר בין האדם להיבט הנשי של האלוהות מדומה בספרות הוודית לקשר הקיים בין בן לאמו. האם טובה ועדינה לבנה ועושה את הכול כדי להגן עליו ולהבטיח שלא יחסר לו דבר בחיים. הבן יותר חופשי ופתוח עם אמו מכל אדם אחר ופונה אליה בטבעיות בכל פעם שהוא זקוק לעזרה.

המבצר המוגן

תשעת הימים של האם האלוהית מוקדשים בעיקר לדורגה, המהווה את אחד הגילויים החשובים ביותר שלה. פירוש המילה "דורגה" הוא מבצר או מקום מוגן שקשה להגיע אליו. הרישים הוודים טענו שהחייאת האנרגיה של דורגה מאפשרת לאדם לזכות בהגנה מהשפעות שליליות בכל תחומי החיים.

דורגה היא כוח ראשוני המצוי בבסיס הבריאה. היא מאפשרת לטבע לפעול וקיימת בעצמה בתוכו. כשלעצמה היא בלתי מוגבלת ואינה תלויה בדבר ויחד עם זאת כאם היקום היא ניחנה בלב אימהי חם המאפשר לה להביע אהבה בלתי מוגבלת לכל היצורים בבריאה הנחשבים כילדיה.

דורגה מספקת לבני האדם הגנה מהשפעות שליליות וסבל על ידי כך שהיא משמידה ברמה הקוסמית השפעות שליליות שעלולות להופיע בעולם בצורת אסונות טבע, מלחמות ומגפות. ברמה האינדיבידואלית היא מסלקת אי טוהר הבא לידי ביטוי בתכונות שליליות כמו אנוכיות, קנאות, דעות קדומות, שנאה, כעס ואגו מפותח.

דורגה מתוארת בספרות הוודית כאישה יפהפייה הלבושה בסארי אדום ומעוטרת בתכשיטי זהב. בדרך כלל היא אוחזת בשמונה(או לעתים שמונה עשר) הידיים שלה כלי נשק רבים שבאמצעותם היא מגנה על בני האדם מכוחות דמוניים שליליים המייצגים רוע ורשעות. דורגה רוכבת על אריה המסמל עוצמה וכוח רב. הידיים הרבות שלה מצביעות על כך שהיא מגלמת בצורה אחת את האנרגיה והכוח הכלולים בחוקי טבע רבים. הצבע האדום של בגדיה מסמל פעילות רבת עוצמה ואת העובדה שהיא תמיד עסוקה בהרס השליליות.

בספרות הוודית דורגה מכונה בשמות רבים כמו פארוואטי, שאקטי ואמביקה. כאומה או פארווטי היא נודעת כבת זוגתו השמימית של שיווה והיא אם לשני בנים; גאנש (מסלק המכשולים), וסובראמנים (ראש הצבא של הדוות) ולשתי בנות: לקשמי (אלת השפע) וסאראסווטי (אלת החוכמה).

בנוסף לתשעת הימים של האם האלוהית נהוג בהודו להחיות את האנרגיה של דורגה באירועים חשובים כמו טקסי נישואים, כניסה לבית חדש וכהגנה בפני אנרגיות שליליות וממחלות.

דורגה, לקשמי וסאראסווטי

סרסוואטי

המסורת הוודית טוענת שהאנרגיה המוקרנת בתשעת הימים של האם האלוהית מטהרת ומאיצה את ההתפתחות הרוחנית. בהתאם לכך ימים אלו מחולקים לשלושה חלקים. בשלושת הימים הראשונים בני האדם אמורים להיפטר ממתחים ולחצים שיוצרים סבל ומחלות בחיים. בימים אלו דורגה מסייעת לאנשים להשמיד איכויות שליליות כמו כעס, חמדנות ותחושת אגו חזקה. לאחר שאי טוהר מסולק ברמה הפיזית, שלושת הימים הבאים מוקדשים לרכישת איכויות חיוביות וטהורות. לקשמי אלת השפע מעניקה אז לאנשים טוהר, אהבה, שליטה עצמית ושפע חומרי. רק לאחר שאיכויות שליליות מסולקות ואיכויות חיוביות גדלות, סאראסווטי אלת החוכמה מעניקה לאנשים בשלושת הימים האחרונים ידע טהור המסייע להם לפתח מצבי תודעה גבוהים. ביום העשירי חוגגים בהודו את "וויג'איה דאשמי": יום הניצחון שבו הכוחות האלוהיים החיובים מתגברים על הכוחות הדמוניים השליליים. ביום זה נהוג להתחיל בביצוע פעולות חשובות, לחנוך תלמידים לידע רוחני ולהתחיל ללמוד תחומי ידע חדשים.

דורגה סאפטאשאטי

הטקסט המרכזי בספרות הוודית המוקדש להיבטים השונים של האם האלוהית נקרא "דורגה סאפטאשאטי" (700 פסוקים המוקדשים לדורגה) ומופיע במארקנדיה פורנה. כל מילה בטקסט זה אמורה לשמש כמנטרה רבת עוצמה המיועדת להחיות היבטים שונים של האם האלוהית. מיליוני הודים נוהגים בנאווה ראטרי לזמר מדי יום את הפסוקים הללו ופאנדיטים (כהנים) וודים משתמשים בהם בימים אלו לביצוע יאגיות (טקסים וודים עתיקים) מורכבות שבהם שרים את המנטרות הללו תוך ניסוך חומרים שונים לאש הפולחנית.

דורגה סאפטאשאטי כוללת כמה סיפורים, שבהם האם האלוהית מתגלה בצורות שונות כדי להשמיד שדים רבי עוצמה המאיימים להפר את הסדר הקוסמי. ברמה החיצונית סיפורים אלו יכולים להיראות כסיפורי מעשיות אולם למעשה הם מתארים תהליכים פנימיים שהאדם עובר בתהליך ההתפתחות הרוחנית ואת המאבקים המתנהלים בתוכו בין כוחות חיוביים המייצגים סאטווה (טוהר) לכוחות הרסניים המגלמים טאמאס (בערות ואי טוהר).

באחד הסיפורים שד רב עוצמה בשם מאישהאשורה החל לסלק את כל הדוות (חוקי הטבע) מהעולם השמימי והפך לשליט שלושת העולמות (העולם הארצי, העולם השמימי והעולם שמחבר ביניהם) הדוות פנו אז לבראמה (הכוח הבורא), ווישנו (הכוח המשמר) ושיווה (הכוח ההורס) והתלוננו על מצבם העגום. סיפורם עורר בוישנו ושיווה רוגז רב, אור חזק קרן עקב כך מגופם ומהדוות האחרים, הוא התלכד ולבש צורה של דווי (אם אלוהית) מדהימה שמילאה בקרינתה את כל היקום. כל אחד מהדוות הגיש לדווי כלי נשק או תכשיטים והיא החלה להשמיע צלילים חזקים שמילאו את כל החלל.

כשמאישהאשורה שמע זאת הוא אסף את צבא השדים שלו ומיהר לקראת מקור הרעש. בהגיעו לשם הוא ראה את האם האלוהית ניצבת מולו כשהיא אוחזת בידיה הפרושות כלי נשק שונים. צבא השדים הסתער על הדווי והקרב החל. נשימתה של הדווי הפכה ללוחמים רבים שהביסו לבסוף את צבא השדים.

כשמאישהאשורה ראה שצבאו הובס הוא לבש צורה של בופאלו (מכאן נובע השם מאישה) והסתער על הדווי. בלי להניד עפעף היא הטילה על צווארו פלצור וקשרה אותו כך לאדמה. מהאישהאשורה לבש אז צורות של חיות שונות ולבסוף הופיע עם חלק גוף עליון של אדם וחלק גוף תחתון של בופאלו. מבלי להתרגש הדווי שיפדה אותו בקלשונה וכרתה את ראשו. כל הדוות (האלים או חוקי הטבע) שמחו ועלזו והיללו את הדווי בזמירות ובתשבחות. כשהדווי שאלה אותם מה היא יכולה להעניק להם כתשורה הם אמרו: "בחיסול של מאישהאשורה כבר סיימת את סבלנו אולם אם ברצונך להעניק לנו שי, הו אם היקום, אנא הופיעי בפנינו והסירי את הקשיים שבהם ניתקל בכל פעם שניקלע לסכנה". הדווי הסכימה ומאז המסורת הוודית טוענת שבכל פעם שכוחות שליליים מתעוררים ומאיימים על האיזון בטבע היא מופיעה כדי לחסלם ולהשיב בחזרה את הסדר הקוסמי.

יש לו גוף אנושי שמנמן וראש של פיל וכלי הרכב שלו הוא עכבר! הוא מסמל את ההיבט הנצחי של הבריאה אבל גם מביא שפע חומרי. מיליוני הודים חגגו השבוע את הולדתו של האל הכי וירטואוזי במיתולוגיה ההודית – גאנש

עשרות מיליוני הודים חגגו השבוע את "גאנש צ'אטורטי" אחד הימים החשובים והפופולאריים ביותר בלוח השנה הוודי הלוא הוא יום ההולדת של אל הפיל המפורסם גאנש או בשמו הנוסף גאנאפאטי.
גאנש מגלם היבט של חוק הטבע האחראי לסילוק מכשולים והצלחה בפעילות, הוא מייצג חוכמה ותבונה אין סופית ובהודו מאמינים שבלי ברכתו לא ניתן להשיג דבר בחיים. בהודו נהוג לפני התחלת פעילות חשובה (כמו כניסה לבית חדש, התחלת לימודים או נישואים) לעורר את האנרגיה של גאנש באמצעות שירת מנטרות המוקדשות לו וביצוע טכסים ודים (יאגיות) האמורים להחיות את האנרגיה שלו וליצור כך הצלחה ושפע.

תשמור לאמא על המקלחת

המשפחה שיווה, פארוואטי וגאנש

גאנש מתואר בספרות הוודית כבעל גוף אנושי שמנמן וראש של פיל. וכמו בדרך כלל במיתולוגיה ההודית יש לא מעט גרסאות שמסבירות כיצד הוא זכה בצורה הזאת. בהתאם לגרסה הידועה ביותר פארוורטי (האם האלוהית המייצגת את שאקטי (האנרגיה הנשית) או אינטליגנציה יצירתית אין סופית המניעה ומפעילה את היקום) ניקתה את עצמה בחדר הרחצה ומן האבק והשמן שנשרו מגופה היא עיצבה צורה של ילד צעיר. היא הפיחה בו רוח חיים, הודיעה לו כי הוא יהיה בנה וציוותה עליו לשמור על הכניסה לחדר הרחצה ולא לאפשר לאיש להיכנס פנימה. לאחר זמן מה שיווה (בעלה של פארוורטי, המייצג את השקט האין סופי המצוי בבסיס הבריאה) חזר הביתה ורצה לראות את רעייתו היקרה

אולם גאנש חסם את דרכו ולא אפשר לו להיכנס. שיווה, שלא היה מודע לכך שהילד הזר הנו למעשה בנו, התרגז וללא ניד עפעף כרת את ראשו. כשפארוורטי שמעה על כך היא שקעה בדיכאון עמוק ואיימה בצערה להחריב את כל היקום. שיווה הרגיע אותה וציווה על הגאנות (שליחיו השמימיים) לצאת ולהביא לו בחזרה את ראש היצור החי הראשון שאותו הם ימצאו כשראשו פונה לכיוון צפון. הגאנות יצאו למלא את פקודתו של שיווה והיצור הראשון בו הם נתקלו היה לא אחר מאשר פיל. את ראש הפיל חיבר שיווה לגוף הילד והפיח בו רוח חיים. צערה של פארווטי פג והיא חיבקה בשמחה את בנה היקר. שיווה העניק לו את הפיקוד על הגאנות וקרא לו בשם גאנאפאטי – שליט הגאנות.

ראש פיל וכרס גדולה

פיל נחשב במסורת ההודית לחיה חכמה מאוד. ראש הפיל הגדול של גאנש מסמל חוכמה, הבנה ויכולת אינטלקטואלית שחיונית כדי להבחין בין היבטים יחסיים משתנים של הבריאה להיבט הנצחי והבלתי משתנה שעומד בבסיסה. ראש הפיל משמעותי גם עקב העובדה שהוא מהווה את הצורה היחידה בטבע הדומה לאותיות של ההברה אום; הצליל הקוסמי הראשוני שממנו נובעת כל הבריאה החומרית. אוזניו הגדולות של גאנש מסמלות את היכולת לשמוע דברי חוכמה ו'לעכל' אותם כראוי. בעזרת החדק פיל מסוגל לעקור עצים כבדים ויחד עם זאת להרים אפילו מחט דקיקה מהרצפה. בהקשר זה החדק של גאנש מסמל את יכולתו לפעול ביעילות בתחום החומרי הגס של הבריאה ויחד עם זאת להפעיל הבחנה אינטלקטואלית חדה ולחקור את הרמות המעודנות של עולם הרוח.
הניב הימני של גאנש מסמל חוכמה והשמאלי מייצג רגש. החדק של גאנש, שנמצא בין שני הניבים, מסמל את יכולתו להבחין בין רגש לשכל ובין דברים נכונים לשגויים. הניב השמאלי של גאנש שבור ורומז לנו שכדי להגיע לשלמות יש להתגבר על סערות רגשיות באמצעות חוכמה רוחנית. ניב זה מסמל גם אדם המצוי עבר מעבר לדואליות (המיוצגת על ידי שני הניבים), ומבוסס בבמצב של אחדות קוסמית.

גופו העגלגל וכרסו הגדולה של גאנש מסמלים את שלמות היקום, את הנדיבות והחמלה שהוא מביע כלפי כל היצורים החיים ואת יכולתו לעכל בקלות את כל ההתנסויות החיוביות והשליליות שקיימות בחיים. הנחש הכרוך סביב בטנו מסמל את אנרגית הקונדליני המובילה את האדם להתנסויות רוחניות גבוהות. גאנש מייצג את צ'אקרת הבסיס, הצ'אקרה הראשונה שקשורה ליסוד האדמה ואחראית לקשר בין ההיבט החומרי להיבט הרוחני של החיים.

חיבור זה בן ההיבט החומרי והרוחני של החיים מודגם בתמונות ובפסלים רבים בהם גאנש יושב כשרגלו האחת משוכלת מעל ירכו בישיבת לוטוס ורגלו השנייה נוגעת ברצפה. הרגל הראשונה מסמלת את ההתנסות הרוחנית ביוגה או במצב של סמאדהי והשנייה את החיבור לעולם החומרי.

גדול יותר מהגדול ביותר וקטן יותר מהקטן ביותר

ארבע הידיים של גאנש מסמלות את ארבעת הכיוונים בחלל ומצביעות על כך שחוק הטבע המסומל על ידי גאנש נוכח בכל מקום ומסוגל להשיג כל דבר. בידו הימנית העליונה גאנש נושא גרזן קטן ובידו השמאלית העליונה הוא אוחז מעין לאסו. באמצעות הגרזן הוא חותך היצמדות לתשוקות, רגשות אינטנסיביים ואובייקטים חומריים שונים ובאמצעות הלאסו הוא מושך את בני האדם מתשוקות מופרזות ופיתויים חומריים אל עבר האמת הרוחנית שבסופו של דבר מובילה אותם למוקשה, שחרור והארה.

בידו השמאלית התחתונה גאנש אוחז כדור לאדו (ממתק הודי) והדבר מצביע על כך שהוא מעניק לאלו הדבקים בו אושר ושפע חומרי. ידו הימנית התחתונה מופנית קדימה בתנועת ברכה ומצביעה על כך שהוא תמיד מברך את אלו הדבקים בו.

גאנש בדרך כלל לובש בגדים אדומים וצהובים. צהוב מסמל טוהר, שלווה ואמת ואדום מסמל פעילות המתבצעת בעולם החומרי. הצירוף של צבעים אלו מייצג אדם מושלם שפועל בעולם החומרי ומבצע את כל חובותיו מתוך טוהר, שלווה ואמת פנימית.
לכל אחד מחוקי הטבע או האלים הוודים יש חייה המייצגת את כלי הרכב שלו. כלי הרכב של גנש הוא עכבר קטן היושב בדרך כלל לרגליו מול קערת ממתקים. העכבר מסמל את האגו האנושי המסוגל לכרסם כל דבר טוב ואצילי שקיים באדם. העובדה שהעכבר יושב לרגליו של גאנש מסמלת את העובדה שהוא התגבר על האגו. עכבר הוא אחד החיות הקטנות ביותר בעוד הפיל נמנה בין החיות הגדולות ביותר – הקשר ביניהם מסמל את העובדה שגאנש מייצג את הטוטאליות של חוקי הטבע המבוטאת באופנישאדות באימרה "ברהמן (המציאות הטוטאלית) הינו גדול יותר מהגדול ביותר וקטן יותר מהקטן ביותר".

בעל הניב האחד

המאהברטה, האפוס ההודי הגדול, מספרת את הסיפור על הניב האחד שגנש אוחז בידו הימנית התחתונה, סיפור המדגים את הקשר ההדוק הקיים בן גאנש לידע טהור. לפני כתיבת המאהבראטה ביאסה שקע במדיטציה כדי ליצור קשר עם ברהמה, בורא היקום. ברהמה הופיע לפניו ויעץ לו לבקש מגאנש לשמש כסופר שירשום את האפוס בחרוזים. גאנש הסכים לקבל את התפקיד אולם הציב כתנאי שביאסה יכתיב לו את הטקסט ברציפות וללא הפסקות. ביאסה הסכים אולם הציב כתנאי נגדי שגאנש יהיה חייב להבין כל פסוק לפני שהוא יעלה אותו על הכתב. כאשר ביאסה היה זקוק לזמן נוסף הוא הכתיב לגנש פסוק בעל משמעות מורכבת ביותר שגרמה לגאנש להפסיק לכתוב בכדי להגות במשמעותו וכך ביאסה הצליח להקדיש זמן נוסף לחשיבה על ניסוח משפטים חדשים לפני הכתבתם. גאנש כתב את הטקסט על עלי תמר בעזרת דורבן ברזל. לאחר שסיים שלושה רבעים מהעבודה הדורבן נשבר בפתאומיות. מבלי להפסיק בעבודת הכתיבה, גאנש שבר את ניבו הימני והשתמש בו כעט. מסיבה זאת הוא גם מכונה "אקדאנטה", בעל הניב האחד.

אדי שאנקרה, המורה הוודי הגדול, טען שגאנש (יחד עם סוריה, וישנו, שיווה ושאקטי) הינו אחד מהאישטה דוודטה; חמישה היבטים אלוהיים של חוקי הטבע המביעים טוטאליות של ידע טהור. לכל אחד מההיבטים הללו יש תכונות ספציפיות שונות אולם למעשה כולם מבטאים בסופו של דבר את אותה מציאות מוחלטת של ברהמן המהווה את האחדות השלמה של כל היבטי הקיום.

"אנו מוקירים את השליט גאנש: הוא מוחלט, בלתי נברא, חסר צורה. מצוי מעבר לאושר עליון ועם זאת מגלם בעצמו אושר עליון. הוא הנו אחד, נצחי, עליון, חסר תכונות, הבדלים ושאיפות וזהה למעשה לברהמן העליון.
"אנו מוקירים את השליט גאנש המצוי מעבר לכל תכונות, הוא מגלם אינטליגנציה ואושר עליון, מהווה את נשמת האור הזורח, חודר בכל ומהווה את מטרת כל הידע. עבור הקדושים הוא מהווה אובייקט למדיטציה. הוא חסר צורה, נוכח בכל כחלל, דווה (חוק טבע) עליון והברהמן העליון.
"אנו מוקירים את השליט גאנש; סיבת היקום, מגלם הידע הראשוני, מקור הדוות והאושר העליון. הוא הנו שליט הגאנות, חודר ביקום ומוערץ על ידי כולם. הוא הנו שליט הדוות והברהמן העליון" (אדי שאנקרה)

בסרטון המצורף תוכלו לצפות בפאנדיטים (כהנים וודים) מזמרים את "הגאנפאטי אטרווהשירשה אופנישאד" טקסט וודי שמוקדש לאיכות של גאנש ואמור להחיות את האיכויות השונות שלו במאזין. בהודו נהוג להשתמש במזמור זה בטקסים וודים עתיקים (יאגיות) שמיועדים לסלק מכשולים בכל תחומי החיים ולהבטיח התחלה מוצלחת לפעילות חשובה.

לקשמי אלת השפע

1   הו אגני, רצה בנועם את מהלקשמי אלת השפע, שצבע גופה זהוב. מעוטרת  בזרי זהב וכסף, לבושה צהוב, פניה כשל הלבנה במילואה, ועיניה מברכות את האנושות בחן ובחסד.

2.      הו אגני, עושר ושפע, זהב, בקר ובעלי-חיים מועילים, משפחה וילדים, בכל אלה אזכה מברכותיה של מהלקשמי. עם הגיעה אל ביתי שפע זה לא יאבד עוד.

3.      לקשמי זהובה זו, שתהלוכותיה כוללות סוסים שמימיים ומרכבות, פילים המחדקים את צליל האום, הו אגני, אני קורא לעזרתה.

4.     ישובה על לוטוס בן אלף-עלים גופה באותו גוון, חומלת, קורנת, מחייכת תמיד, מגשימת כל המאוויים, מי יתן ותיעתר לבקשותיי. אני קורא למהלקשמי שצבעה זהוב.

5.      אני קורא למהלקשמי, הזוהרת והמאירה כלבנה במילואה, נערצת ללא הרף על-ידי הדוות, נדיבת-לב, בעלת ידיים דמויות-לוטוס של תהילה. חודרת-כול אני מוצא מקלט ברגלי הלוטוס שלה. מי יתן ותחריב את עוניי לעד.

6.      הו אם אוניברסאלית, זורחת כשמש, מהתכנסותך בתוך עצמך נולדים עצי הבילווה והטולסי, סמלי עץ החיים. פירותיהם  מסלקים את דלותנו הפנימית והחיצונית, ברכי אותנו בפנימי ובחיצוני.

7.      הו דווי, מי יתן וקוברה, מניבהדרה וקירטי יהיו שלי. אז אזכה בכל העושר והתהילה. בחסדך תהיה ארצי משגשגת ואזרחיה בריאים, עשירים ושלווים.

8.     אני מצומק כשלד, מתאוה למותה של אותה אלת-העוני. הרחיקי בנועם עוני ובשורה רעה מביתי. ברכי אותי בשפע ובשמחה.

9.      אני קורא לאלה הנשגבה ללקשמי לשכון לנצח בביתי. היא הסוככת העליונה ואלת היקום כולו. כמו אמא אדמה היא מעניקה שביעות-רצון. ברכותיה מביאות לנו את ניחוח משחת עץ האלמוג. מי יתן ואישוארי זו תהיה נוכחת בתוכי.

10. מי יתן ומהלקשמי תגשים את משאלותיי. מי יתן ואשיג שלמות. מי יתן ומילותיי תתגשמנה. מי יתן ויוענקו לי בקר, עושר, מזון, חלב ודבש לחלוק בהם עם כולם, מי יתן והיא תבוא אליי בדמות תהילה בת אלמוות.

11. אנו צאצאיו של קרדמה החכם, שהינו אחד מבניה. אנו קוראים לו להציב את מהלקשמי, המעוטרת בזרי הלוטוס, במשפחתי שכך יהיה!

12. אנו קוראים לבן אחר, צ'יקליטה, לשכון בביתנו, ולמהאלאקשמי לשהות במשפחתנו.

13. הו אגני, אני מתחנן אליך שוב, לבקש את נוכחותה של לקשמי דוי, למען נשכון עם אותה אם מלאת חמלה, המברכת ביד הלוטוס שלה. מי יתן ואותה האלה, צהובת-הלבוש, עטורת זרי-הלוטוס ובעלת פני הלבנה, תרעיף עלינו את ברכותיה המובחרות ביותר.

14. הו אגני, רצה את מהאלאקשמי, הקוטלת את הרוחות הרעות, אך החומלת על חסידיה, משכן של בשורות טובות, מעניקה חסות מוחלטת, אלף שמשות. מי יתן ואותה הירנים תהיה שבעת רצון מאיתנו.

15.  הו אגני, אנא התפלל אל לקשמי זו, למען נבורך בשפע בלתי-נדלה. מי יתן ושפע זה יביא את השמחה והשלוה הגדולות ביותר, בד-בבד עם מלוא הרווחה החומרית, ומעל לכל – את ההארה.

בסרטון המצורף תוכלו לשמוע בתחילה את הפורושה סוקטה מהריג וודה שקשורה לויישנו ואמורה להחיות את השקט הטרנסנדנטלי שנמצא בבסיס הבריאה ולאחר מכן את השרי סוקטה.

לקשמי והלוטוס

לקשמי מתוארת בספרות הוודית כאישה יפת תואר בעלת ארבעה ידיים שעומדת או יושבת על לוטוס. בכל אחד מידיה העליונות היא אוחזת לוטוס וגם סביב צווארה היא עונדת מחרוזת של לוטוסים.
לוטוס מסמל במחשבה ההודית איכות של סאטווה או טוהר וחוסר ההצמדות לתחום היחסי, משתנה של החיים. הלוטוס צומח מבוץ אולם הלכלוך אינו דבק בו והוא נשאר תמיד נקי וצחור. באופן דומה אדם מואר מבוסס בקביעות בטוהר פנימי ואינו נצמד לאירועים ואנשים שונים גם כשהוא פועל בתוך "הבוץ" של העולם היחסי.
העובדה שלקשמי קשורה בצורה כה הדוקה ללוטוס שצומח מהבוץ מרמזת על כך שהיא מייצגת ושולטת בכוח מסתורי שמאפשר גדילה והזנה. יחד עם זאת העובדה שהיא יושבת או עומדת על לוטוס שפורח מעל המים מבלי להזדהם מהבוץ מצביע על אוטוריטה ושלמות רוחנית.

הלוטוסים שלקשמי אוחזת בידה נמצאים בשלבים שונים של פריחה ומייצגים גם שלבים שונים בהתפתחות התודעה.
לוטוס מסמל גם פריון, עוצמה וחיים שמושרשים במים שמסמלים במחשבה ההודית תודעה טהורה בלתי מוגבלת שנמצאת בבסיס הבריאה. ברמה המיקרוסקופית ניתן להתייחס ללוטוס כסמל לכל העולם הנברא והעובדה שלקשמי מחוברת אליו מסמלת התפתחות ופריחה מלאה של החיים האורגניים.
בפוראנות ווישנו בן זוגה השמימי של לקשמי מתואר כשרוי במנוחה על אוקיאנוס שמייצג תודעה טהורה שעומדת בבסיס הבריאה. מטבורו של ווישנו צומח לוטוס שמסמל מחזוריות והתחלה חדשה של הבריאה הקוסמית. רעיון דומה מופיע במסורות הטאנטריות בציורים של מנדאלות שבהם הלוטוס מסמל את העולם הנברא. הלוטוס מצביע במאנדלות אלו על גדילה, התרחבות וכוח שקשור לפוריות .

במסורת הבודהיסטית וההינדואיסטית ניתן למצוא פסלים ותמונות רבות שבהם האלים והבודהות עומדים או ישובים על לוטוס שמסמל עוצמה ואוטוריטה. העמידה או הישיבה על הלוטוס מציינת גם שהאלים או הבודהות עברו מעבר למגבלות העולם היחסי (המסומל בבוץ שממנו הלוטוס צומח) ומחוברים בחופשיות ובקלות למציאות הטרנסנדנטלית המוחלטת שעומדת בבסיס הבריאה.

מלכים ופילים מרחפים

פיל נחשב בהודו לחייה קדושה שמייצגת כמה תפקודים או תופעות בטבע. התופעה הראשונה קשורה להורדת גשם שמפרה ומדשן את האדמה. בהקשר זה קיימות מסורות עתיקות בהודו שטוענות שלפילים היו בתקופה הקדומה כנפיים והם היו למעשה עננים שהמטירו גשם בכל מקום שאליו הם הגיעו. בשלב מסוים הם נחתו על עץ והפריעו לקדוש שישב מתחתיו ותרגל מדיטציה. קדוש זה קילל אותם וכך הם איבדו את הכנפיים שלהם והתחילו לנוע על פני האדמה. פילים אלו נחשבים לבני דודים של פילים לבנים שממשיכים לשהות ברקיע כעננים. בהתאם למסורת זאת הפילים הארציים מושכים או מעוררים את הפילים השמימיים (כלומר את העננים) להמטיר גשם על הארץ.

פילים היו קשורים בהודו הקדומה גם לסמכות מלכותית. המלכים נהגו להקים אורוות פילים ששימשו כנושאי ארטילריה כבדה בשדה הקרב. פילים סימלו סמכות מלכותית ומסיבה זאת המלכים נהגו לעיתים קרובות לנסוע אליהם בטקסים ובתהלוכות. בתקופה העתיקה האמינו שמלכים אחראים לגשמים ולפוריות של היבולים. מסיבה זאת ניתן להניח שהיה חשוב להם לשמור על פילים מסביבם מתוך הבנה שהם יביאו גשמים שיזינו את האדמה ויבטיחו יבולים גבוהים.
בציורים ובפסלים רבים של לקשמי ניתן לראות שני פילים עומדים משני צדדיה ומזליפים עליה מים מכדים שהם אוחזים בקצה החדק שלהם. העובדה שפילים נמצאים משני צידה של לקשמי מקשרת אותה לאיכויות של סמכות מלכותית, גשם ופריון.
הכדים שהפילים אוחזים בקצה החדק מזכירים כמובן טקסים וודים שכוללים "אבישקם". בטקסים אלו נהוג להזליף מים קדושים שהוטענו במנטרות כדי לטהר את מבצע הטקס ואת האובייקטים השונים (כמו השיווה לינגם או השלינגם) שמייצגים איכויות שונות של חוקי הטבע. "האבישקם" הווה חלק חשוב מטקס הכתרת המלכים בהודו הקדומה. בטקס זה המלך היה מקודש על ידי הכהנים הברהמינים באמצעות הזלפת מים שלוותה בשירת מנטרות וודיות. תהליך זה היה אמור לטהר את המלך ולהעניק לו סמכות ועוצמה פנימית.
העובדה שהפילים משני צידה של לקשמי מזליפים עליה מים מזכירה את הרעיון של טקס האבישקה. לעיתים קרובות הפילים עומדים על לוטוסים שמייצגים בצורה בולטת את האיכויות של לקשמי. הקשר בין הפילים ללקשמי הוא הדדי. הם מטמיעים בה למעשה את אותם האיכויות שהיא כבר מגלמת והיא מצידה משפיעה עליהם את אותם האיכויות (עיקרון שמודגם בעובדה שהם עומדים על לוטוסים שמייצגים אותה).

לקשמי ווישנו

הפגישה הראשונה של לקשמי עם ווישנו מתוארת בסיפור ידוע על חביצת אוקיאנוס החלב שמתואר בגרסאות שונות במהברטה, בראמאינה ובווישנו פוראנה. בסיפור זה אינדרה מלך האלים התגאה במעמדו והביע חוסר כבוד לקדוש דורוואסה. אינדרה נחלש והאשורות; כוחות דמוניים שמייצגים היבטים הרסניים של חוקי הטבע, התחזקו ואיימו להשתלט על העולם השמימי. ווישנו הציע לאינדרה להשלים עם אויביו ולהניע אותם לחבץ יחד עם הדוות (שמייצגים היבטים חיובים של חוקי הטבע) את אוקיאנוס החלב. ווישנו טען שתהליך זה יגרום להופעת האמריטה; משקה אלים שיעניק אלמוות והציע שאינדרה והדוות ישתו ממנו כדי להתחזק ולזכות מחדש בריבונות על העולם. האלים והשדים התחילו לחבץ את האוקיאנוס כשהם משתמשים בהר מאנדרה כמקל שמשמש לחביצה ובוואשוקי (נחש ענק) כחבל שאותו הם משכו משני הכיוונים. איכויות שונות החלו להופיע מחביצת האוקיאנוס, בתחילה הופיע רעל קטלני, שיווה בלע אותו וכך הציל את העולם מהרס. לאחר מכן החלו להופיע מהאוקיאנוס ישויות שונות כמו קאמדנו; הפרה מגשימת המשאלות, קאוסטובה (אבן חן שאין שני לה) דאנוואנטרי שהביא לעולם את הידע של איור וודה ולקשמי. ווישנו בחר לענוד את הקאוסטובה על חזהו ולקשמי בחרה בחזה של ווישנו כמקום המשכן שלה.

החיבור של לקשמי לווישנו הינו תמידי, בפורנות אנו קוראים שבכל אחת מעשר ההתגלמויות של ווישנו (דאש אווטר) לקשמי מופיעה כבת זוגתו. כך לדוגמה כשווישנו מופיע כראמה לקשמי מופיעה לצידו כסיטה וכשהוא מתגלם כקרישנה לקשמי מופיעה כרוקמיני.

ארבע ידיים וצבעים שונים

ארבעת הידיים של לקשמי מסמלות את היכולת שלה להעניק לבני האדם את ארבעת המטרות הוודיות של החיים האנושיים (פורושארטאס): דארמה (חיים בהתאם ליעוד הקוסמי), ארטה (שפע חומרי), קאמה (הגשמת שאיפות ותשוקות) ומוקשה (שחרור מבערות או הארה).

לקשמי מתוארת בצבעים שונים בהתאם לאיכויות שונות שקשורות להתגלות הספציפית שלה.
ווישנו מייצג את האיכות של תודעה טהורה וסאטווה או טוהר. הצבע הכחול מסמל בספרות הוודית את המציאות המוחלטת ולכן כשלקשמי מופיעה כבת זוגתו השמימית של ווישנו היא מתוארת בצבע כחול כהה וכבעלת שתי ידיים.
בדרך כלל לקשמי מתוארת בצבע וורוד שמשקף את ההיבט האימהי שלה ואת החמלה שהיא רוכשת לכל היצורים החיים. כשלקשמי מתוארת בצבע צהוב מוזהב (כמו לדוגמה בשרי סוקטה) היא מסמלת את המקור לכל העושר והשפע החומרי. כשהיא לבנה היא מייצגת את הצורה הטהורה ביותר של פרקריטי (הטבע הראשוני) שממנו היקום התחיל להתפתח.

ברוב המקדשים בהודו שמוקדשים לווישנו ניתן למצוא פסלים של לקשמי. בדרום הודו היא מפוסלת בדרך כלל כיושבת על לוטוס ואוחזת בארבעת ידיה לוטוס, קונכייה (שמסמלת אנרגיה שקשורה לפראנה, תנועת אויר ותקשורת), אמריט קאלש (כלי או כד שמכיל בתוכו סומה או נקטר האלים) ועלי בילבה (שיח קדוש שאמור לייצג את האנרגיה של לקשמי). במקדשים מסוימים היא מכונה מהלקשמי ומייצגת למעשה היבט של דורגה; האם האלוהית שמסלקת שליליות ומקדמת שפע חומרי והתפתחות רוחנית מהירה. בהיבט זה מהלקשמי מוצגת כבעלת שמונה ידיים. בשתי ידיים הראשונות היא אוחזת לוטוסים, בשתי הידיים הבאות היא מביעה סימן או מודרה של ברכה ובארבעת הידיים הנותרות היא אוחזת קשת, חיצים, אלה, ודיסק שבאמצעותם היא משמידה את הכוחות הדמוניים.

היבטים שונים של לקשמי

המסורת הוודית מתארת שמונה היבטים של לקשמי (אשטהלאקשמי). בהיבט של ראג'הלקשמי היא מגלמת אלוהות מלכותית שמלווה ומגנה על מלכים ושליטי המדינה. ראג'הלקשמי ממשיכה לתמוך בשליט כל עוד הוא ממשיך לדבוק בנתיב היושר אולם נוטשת אותו ברגע שהוא מפסיק לפעול בהתאם לחוקי הטבע. כג'יאה לקשמי היא מייצגת את אלת הניצחון שעשויה להחליף במהירות ובאופן בלתי צפוי צד ולתמוך באנשים אחרים. כגיראהלקשמי היא מגלמת את הרעייה המסורה והחסודה שדבקה בבעלה וממלאת את כל צרכיו. כבאגהלקשמי היא מעניקה מזל טוב והצלחה, כיאשו לאקשמי היא מגבירה הערכה וכבוד. לקשמי מייצגת בדרך כלל איכויות נשיות חיוביות ועובדה זאת גרמה לכך שבהודו נהוג לקרוא לנשים שזה עתה נישאו בשם לקשמי בתקווה שהם אכן יביאו מזל טוב לבעליהם.