האופנישדות הנן היבט של הספרות הוודית שמתאר מציאות מוחלטת, אין סופית ובלתי מוגבלת שמאחדת את ההיבט היחסי, המשתנה תמיד של היקום החומרי עם היבט מוחלט, בלתי משתנה שעומד מעבר לכל מגוון התופעות בבריאה ומהווה למעשה את מקורם.

הרישים האופנישדים קראו למציאות זאת בשם "ברהמן". המילה נובעת מהשורש "ברי" (brih) שמשמעות לגדול או להזין. ברהמן מזין את כל היקום ומאפשר לכל הברואים לגדול ולהתפתח. האופנישדות מצהירות שברהמן זהה לאטמן, כלומר לעצמיות הפנימית שעומדת מעבר לאגו ולמגבלותיו.

המשמעות המקובלת למילה אופנישאד היא תורה סודית שנסתרת מאנשים רגילים.
הפרוש המילולי של המילה היא לשבת ליד. משמעות זאת נגזרת מהשורש "שאד", (sad) שפרושו לשבת או לשקוע, מהקידומות "ני" (ni) שפרושה למטה ו "אופ" (upa) שפרושה ליד. תלמיד ששאף לזכות בידע על מהות הקיום היה אמור, בהתאם למסורת הוודית, לשבת לרגלי הגורו ולקבל ממנו בצורה ישירה ידע הסודי על המציאות המוחלטת ודרכים שבהן הוא יוכל לחוותה בתוכו.

באופנישאדות ניתן למצוא בפעם הראשונה בספרות הוודית התייחסות ברורה לתרגול יוגה ומדיטציה כאמצעי לפיתוח מצבי תודעה גבוהים.

מצב התודעה הרביעי

האופנישאדות מתארות שלושה מצבי תודעה יחסיים: ערנות, שינה וחלימה וטוענים שמעבר למצבים אלו קיים מצב תודעה רביעי שבו אנו עוברים מעבר לפעילות מחשבתית וחווים את האטמן או את התודעה הטהורה שזהה לעצם מהותנו הרוחנית הפנימית: "טוריה (מצב התודעה הרביעי) הנו מצב בו המציאות שמתגלה כשלושת מצבי התודעה היחסיים עדה לעצמה, זהו מצב של אחדות ואי הפרדות החופשי מקיום ומחוסר-קיום." (סארווה אופנישאד 2).

כשאנו מתנסים במצב התודעה הרביעי אנו מפסיקים להתנסות באובייקטים חיצוניים כלשהם ומודעותנו מתייחסת לגמרי לעצמה כלומר הסובייקט היודע, האובייקט הנודע ותהליך הידיעה שמחבר ביניהם מאוחדים במצב אחד של הוויה מוחלטת: "הנני שונה מכל דבר שנראה בשלושת מצבי התודעה היחסיים כאובייקט ההנאה, כסובייקט הנהנה וכתהליך הנאה. הנני עד לכל אלו, וזהה לתודעה טהורה, ולסאדה-שיווה (אושר עליון נצחי)."(קיוואליה אופנישאד 18)

האופנישאדות טוענות שמצב התודעה הרביעי עולה בערכו על שלושת המצבים האחרים.
" רואה בעין, נע בחלום, שקוע בשינה ומצוי מעבר לאדם שחווה שינה עמוקה. אלו הם ארבעת מצבי התודעה השונים אותם האדם חווה. המצב הרביעי עולה על האחרים" (מאייטרי אופאנישאד 7.11).
בקאטה אופנישאד, אחת מעשרת האופנישאדות העיקריות, מכנים את מצב התודעה הרביעי בשם יוגה " (המורים הוודים) אומרים כי במצב הטרנסנדנטאלי חמשת החושים שמקנים לאדם ידע שוקטים עם הרוח. מצב זה בו החושים יציבים, ניקרא יוגה. דבר אינו מסיח אז את הדעת. יוגה היא אכן המקור והמטרה של כל הקיום". (קאטה אופנישאד 2.3.10-11).

יוגה מתוארת באופנישאדות כמצב תודעה אחדותי ובלתי משתנה ששונה משלושת מצבי התודעה היחסיים (ערנות, חלימה ושינה) ומתאפיין ברגיעה וסיפוק:
"כאשר אדם חווה את מצב היוגה, הפראנה , הרוח והחושים מאוחדים והוא נוטש את כל מצבי הקיום היחסיים." (מאייטרי אופנישאד 6.25). "באמצעות תרגול יוגה אדם זוכה בסיפוק, רגיעה ויכולת עמידה בפני צמדי הניגודים. (עונג וכאב חום וקור וכו)." (שם 6.29).

מדיטציה מאפשרת התנסות באטמן

האופנישאדות טוענות שהאטמן עומד מעבר לתפיסת החושים, הוא זהה לעצמי הטרנסנדנטאלי ולא ניתן להתנסות בו בעזרת סיגופים או דרך ביצוע טקסים וודיים. בדרך כלל החושים מפנים את תשומת ליבנו לאובייקטים שונים שקיימים בעולם החיצוני ומעוררים בנו כך פעילות מנטלית. תרגול מדיטציה מאפשר לנו לנטוש את הפעילות החושית, להפנות את תשומת ליבנו פנימה, לעבור מעבר לפעילות חשיבתית ולהתנסות בעצמי הבלתי מוגבל או האטמן שמהווה את עצם מהותנו הפנימית.
"אין להכירו דרך העין, בדיבור ובחושים אחרים, אין להשיגו באמצעות טפאס או פעילות, אולם כשתבונת האדם מטוהרת באור הידע הוא יכול לחזות באמצעות מדיטציה את האטמן הבלתי ניתן לחלוקה." ׁ(מונדאקה 3.1.8)
" כשאדם משחרר את המחשבה מהצמדות ובלבול ומאפשר לה לחוות מצב של חוסר פעילות הוא מגיע למצב שחופשי מתפיסה חושית ומתנסה בהוויה הטרנסנדנטאלית." (מאייטרי אופנישאד 6.34).

האופנישאדות מדגישות את החשיבות שבתרגול מדיטציה כאמצעי להגשמה עצמית. "יש להתנסות באטמן באמצעות מדיטציה כי בו כל אלו מתאחדים. ניתן למצוא חיה שאבדה באמצעות טביעות רגלה, האטמן זהה כך לטביעת הרגל של כל הקיום ודרכו יודעים כל דבר. היודע זאת מכובד ומהולל." (בריהד ארנייקה אופנישאד 1.4.7).

המסורת הוודית טוענת שחשוב לתרגל את המדיטציה בצורה נכונה: "אדם חלש השרוי באשליה אינו יכול להשיג את האטמן, לא ניתן להכירו גם דרך תרגול מדיטציה שמתבצע בצורה לא נכונה. אדם נבון שמתרגל מדיטציה בצורה נכונה נכנס למקום משכנו של ברהמן." (מונדאקה 3.2.4 ). האופנישאדות ממליצות לכן ללמוד מדיטציה ממורה שמסוגל להנחות אותנו בשלבים השונים של התרגול ובמידת הצורך לתקן טעויות שעלולות להפריע לתרגול נכון ואפקטיבי.

מדיטציה מאפשרת סילוק של מתחים ולחצים ממערכת העצבים ומגבירה כך את הטוהר בחיים. תרגול זה מחזק את הגישה החיובית לחיים ומאפשר לנו להימנע מטיפוח שליליות "…שליליות אינה שורפת אותו הוא שורף באמצעות מדיטציה את כל השליליות…" (בריהד ארניאקה אופנישאד 4.4.23)

תרגול מדיטציה ויוגה יוצר טרנספורמציה פיזיולוגית שמבססת מצב של בריאות אידאלית " אדם שזכה כך בגוף שעשוי מאש היוגה אינו חווה מחלה, הזדקנות או מוות….קלילות, בריאות, חופש מגרגרנות, גוון עור בוהק, קול נעים, ריח גוף מתוק והפרשות מועטות הם תוצאות ראשונות הנובעות מהתקדמות בתרגול היוגה." (שם 2.13)

העיסוק במדיטציה אינו מיועד רק לקדם את התפתחותנו הרוחנית, הוא מגביר את רמת האנרגיה והאינטליגנציה שלנו, מחייה בנו איכויות חיוביות שונות ומגביר את יכולתנו להצליח גם בתחום המעשי של החיים "מדיטציה עולה על המחשבה. אדמה, מים, הרים, רקיע, העולם השמימי, דוות (האלים הוודים או חוקי הטבע) ובני האדם עוסקים לכאורה במדיטציה. אלו שעלו לגדולה זכו ליטול חלק בתוצאות המדיטציה. אנשים קטנוניים שוחרים ריב ומדון, הם גסים והולכי רכיל ולאומתם ניראה שאנשים רמי מעלה זכו ליטול חלק בתוצאות שנובעות מתרגול מדיטציה. עסוק לכן במדיטציה" (צ'אנדוגיה אופנישאד 7.6.1). בפסוק זה תופעות טבע שונות מקושרות לאיכויות שונות שנחוות בשעת תרגול המדיטציה: האדמה קשורה ליציבות. הרקיע קשור לאי מוגבלות, העולם השמימי להתנסות באננדה או אור, מים לתודעה טהורה וההרים לחוסר פעילות.
ניתן למצוא באופנישאדות פרוט ביחס לתנאים האידאלים לתרגול יוגה ומדיטציה: "על האדם לתרגל יוגה במקום מבודד ומסביר פנים בו לא ניתן לשמוע צללי מים (זורמים). על המקום להיות נסתר מרוח, נעים לעיין ונקי מחול, אש וחלוקי אבנים." ( שווטהאשווטרה אופנישאד 2.10 ).

מצב תודעה חמישי

ההתנסות במצב היוגה או הסמאדהי יוצרת רגיעה מנטלית עמוקה. כל אחד מאיתנו הינו יחידה פסיכופיזיולוגית ולכן הפחתת הפעילות המנטלית בעת תרגול המדיטציה יוצרת מנוחה עמוקה שמאפשרת סילוק מתחים ולחצים עמוקים ממערכת העצבים.
"רגיעה מחשבתית מאפשרת סילוק קארמה חיובית ושלילית…" (מאייטרי אופנישאד 6.20)
ככל שאנו מטהרים יותר את מערכת העצבים ממתחים ולחצים אנו מסוגלים להתנסות בצורה ברורה יותר באטמן או בתודעה הטהורה הבלתי מוגבלת של מצב הסמאדהי, התנסות זאת מלווה בתחושה חזקה של אושר פנימי: "ההתנסות בסמאדהי שוטפת אי טוהר מנטלי, הרוח מתכנסת באטמן וחווה אושר אותו קשה לתאר במילים." (שם 6.34).

סילוק מתחים ולחצים ממערכת העצבים באמצעות תרגול מדיטציה מאפשר התנסות יותר בהירה בסמאדהי. כשמערכת העצבים חופשייה לגמרי ממתחים ניתן לחוות בקביעות את התודעה הטהורה של מצב הסמאדהי. האופנישאדות מגדירות את ההתנסות הזאת כמצב תודעה חמישי "טוריה טיט". במצב זה השקט שנחווה מצב היוגה או הסמאדהי מלווה אותנו בקביעות בלי קשר לפעילות שבה אנו עוסקים. אנו ממשיכים לתפקד בעולם אולם פעילותנו אינה מצלה את עצם מהותנו הרוחנית הפנימית ואנו לא הולכים לאיבוד בתוך ההתנסויות השונות, אנו מחוברים בקביעות לעצם מהותנו הרוחנית הבלתי מוגבלת ומתוך מרכז רגוע זה אנו צופים ועדים בשקט לכל ההתרחשויות: "שאקשי (העד) מזהה התגלות והעלמות של היודע, הידוע ותהליך הידיעה, אולם כשלעצמו הוא משולל התגלויות והיעלמויות אילו ומתאפיין בהארה עצמית." (סארווה אופנישאד 3)
במצב התודעה החמישי ההתנסות בעדות מלווה אותנו גם בשעת השינה: " ביחס לכך קיים הפסוק הבא: הפורושה מאפשר לגוף בעת השינה להיהפך לחסר מודעות. (הוא עצמו) הברבור הבודד, אינו ישן, מלא באור, עד לחושים הישנים וחוזר למצב של ערנות." (בריהד ארניקה אופנישאד 4.3.11)

האלוהות המוחלטת והאל האישי

האופנישאדות מגדירות את מצב התודעה הגבוה ביותר כברהמי צ'טנה או תודעת אחדות. במצב זה אנו מגשימים את הזהות שקיימת בין אי המוגבלות הפנימית שלנו (האטמן) להוויה הטהורה שנוכחת בכל נקודה בבריאה (ברהמן). בתודעת אחדות אנו מתנסים בכך שהתודעה הטהורה הבלתי מוגבלת שקיימת בתוכנו ומהווה את עצם מהותנו הפנימית זהה במהותה לאחדות פנימית שקיימת בכל נקודה בבריאה. אנו מעריכים אז כל אובייקט במונחים של העצמי הגבוה שלנו ומרגישים אחדות שלמה עם כל היבטי הבריאה. דבר אינו זר לנו, ואנו מסוגלים לפעול בטבעיות בהתאם לכל חוקי הטבע ולהגשים מתוכנו את כל שאיפותינו.

האופנישאדות מתייחסות לשני היבטים של האלוהות מוחלטת ואישית. במאייטרי אופנישאד הרישי מונה שישה היבטים של יוגה וטוען שהם מובילים את המתרגל להתנסות בהיבט מוחלט ובלתי אישי של האלוהות שמהווה את המקור לכל הריבוי שקיים בבריאה. "תרגול המאפשר התאחדות עם הוויה זאת כולל: פראנאיאמה (הכוונת הנשימה), פרטיארה (נסיגת החושים מעצמים שונים), דיאן (מדיטציה), דארנה (התמקדות הרוח בנקודה אחת), טארקה (הבחנה אינטלקטואלית) וסמאדי (תודעה טרנסנדנטאלית). אלו אמורים להיות ששת היבטי היוגה. כאשר הרואה צופה, באמצעותה, בבורא המוזהב, המושל, הפורושה, המהווה מקור לבראמה (הכוח הבורא), הוא עובר מעבר לטוב ורע ומאחד את כל התופעות בשדה הטרנסנדנטאלי הבלתי ניתן להריסה. (מאייטרי אופנישאד 6.18). מפסוק זה ניתן להבין שהאלוהות הבלתי אישית או הברהמן מהווה את המקור להיבט האישי של האלוהות שבפסוק הנוכחי מוזכר כבראמה בורא היקום

בשווטהאשווטרה אופנישאד ניתן למצוא גם התייחסות להיבט אישי של האלוהות שקיים ברמה העדינה ביותר של הבריאה. "אלו שהתנסו (בתודעה) אחדותית בשעת תרגול המדיטציה חזו בתוכם בעוצמת האל המוסתרת על ידי שלושת הגונות. הוא הנו האחד השולט בכל הסיבות, מהזמן ועד לנפש האינדיבידואלית." (שווטהאשווטרה אופנישאד 1.3) .
מדיטציה מובילה להתנסות בהיבט האישי של האלוהות והתנסות זאת מאפשרת לנו בסופו של דבר להגשים את תודעת האחדות: "פרקריטי ברת-חלוף. האל, משמיד הבערות, הנו נצחי ובלתי נכחד. האל האחד שולט הן על ההיבט הכלה והן על העצמי האינדיבידואלי. באמצעות מדיטציה חוזרת ונשנית מתאחדים עם ההוויה האמתית ועוברים מעבר לכל המאיה האוניברסלית." (שם 1.10)

הוגים ממזרח וממערב, פילוסופים ומשוררים מכל הזמנים רואים בהם כמקור החכמה הרוחנית הנשגבת והעמוקה ביותר שאי פעם הועלתה על הכתב. מוטי שפי על האופנישדות, סדרה חדשה

ארתור שופנהאוור

"מכל משפט באופנישדות נובעות מחשבות אלוהיות עמוקות ומקוריות וכולם חדורות בכנות ובקדושה עליונה. לא ניתן למצוא בכל הבריאה תחום לימודי כה מועיל ומרומם כמו כתבי האופנישדות. הן מהוות פרי של חוכמה עליונה. במוקדם או מאוחר הן תשמשנה מקור לאמונת האנשים… קריאה באופנישדות ניחמה אותי במשך כל חיי, וכך יהיה גם במותי." ארתור שופנאהאוור

האופנישדות הנן חלק מהספרות הוודית, המתאר מציאות מוחלטת, אין סופית, המהווה שלמות שמאחדת את הקיום היחסי והמשתנה של היקום החומרי עם מלאות רוחנית בלתי מוגבלת. מלאות זו עומדת מעבר לכל מגוון התופעות בבריאה ומהווה למעשה את מקורם.

הרישים (רואים) האופנישדים קראו למציאות זאת "ברהמן". המילה נובעת מהשורש "ברי" (brih) שמשמעות לגדול או להזין. ברהמן מזין את כל היקום ומאפשר לכל הברואים לגדול ולהתפתח. האופנישדות מצהירות שברהמן זהה לאטמן, כלומר לעצמיותו הפנימית של האדם, העומדת מעבר לאגו ולמגבלותיו.

הרישים סברו כי שבעזרת הידע שכלול באופנישדות ניתן להגשים את הזהות הקיימת בין האטמן לברהמן, להתגבר על הבערות ולהתבסס במצב ההארה. שאנקרה, המורה הוודי הגדול, הגדיר את האופנישדות במילים הבאות: "ידע של ברהמן (בראמה ווידה) ניקרא אופנישדה מאחר והוא מהווה אמצעי להגשמת ברהמן. הוא מאפשר לאדם חופשי מתשוקות השואף להארה להשיג את הברהמן העליון… משמעות השורש "שאד" היא השמדת בערות, המהווה סיבה לקיום התופעתי (סאמסארה). הדבר אפשרי רק באמצעות ידע טהור ולא רק בעזרת (ידע הכלול) בספר. אולם ספר יכול גם הוא לשרת את אותה מטרה, כלומר לבסס את הידע של ברהמן… ולכן משמעות המילה אופנישד, היא בראש ובראשונה ידע (פנימי טהור) ובאופן משני המילה מתייחסת לספר…"

"האופנישדות כוללות את מחשבותיהם של כל בני האדם בכל הדורות ובכל הארצות: איני מתייחס אל מחשבות כאל יצירתי המקורית. אם הן אינן שלך כפי שהן שלי, הן חסרות תועלת או קרובות לכך." וולט ויטמן.

לא זה ולא זה

האופנישדות מתארות את ברהמן במילים, אך למעשה הוא אינו ניתן לביטוי מילולי. על ברהמן ניתן להחיל הצהרות מנוגדות: הוא מוחלט ויחסי בעת ובעונה אחת. הוא נצחי ובלתי ניתן להכחדה ושוכן מעבר לכל היקום החומרי, ועם זאת מצוי בכל נקודה בבריאה וככזה הוא משתנה תמיד. האופנישדות מתארות את ברהמן בצורה שלילית כ"נטי נטי", כלומר "לא זה ולא זה". כך שוללים מברהמן את כל ההיבטים השונים של הבריאה, ושלילה טוטאלית זאת מובילה לבסוף להכרה במהות מוחלטת, האינסופית, העומדת מעבר לכל חיוב או שלילה.

אך האופנישדות מדברות על ברהמן גם במונחים חיוביים ומגדירות אותו כסאט-ציט-אננדה (תודעה, אושר עליון ומציאות מוחלטת), אך מאחר שהוא כולל בתוכו את כל האפשרויות הקיימות בבריאה, הן טוענות שהוא כולל את מה שאינו סאט, מה שאינו צ'יט ומה שאינו אננדה. ברהמן מצוי מעבר לדיבור ומחשבה, ועם זאת כל טווח המחשבה והדיבור שוכנים בתוכו.

וולט וויטמן

"דתות בעלות עמדות שונות טוענות כי האופנישדות תומכות בעמדתן. דבר זה אפשרי מכיוון שהאופנישדות אינן מבוססות על טיעונים תיאולוגים אלה על התנסות רוחנית. והחיים אינם דוגמאטיים; כוחות מנוגדים מגושרים בהם, רעיונות בדבר שניות וחוסר-שניות, סופית ואין-סופית, אינם שוללים אלו את אלו. יתר על כן, האופנישדות אינן מייצגות התנסות רוחנית של אדם חשוב אחד אלה עידן אהרה שלם הכולל, בדומה לעולם הכוכבים, התגלות קולקטיבית מורכבת. אמונות שונות יכולות למצוא בהן צידוק, אולם הם אינן יכולות לעולם להציב מסביבן גבולות של כיתתיות; אנשים בארצנו, ולא רק תלמידי פילוסופיה, אלה גם אלו המחפשים מלאות רוחנית בחיים, יכולים להשתמש בכתבים אלו במשך זמן רב אולם הם לעולם לא יוכלו למצות עד תום את המשמעות הטריה הטמונה בהן…" – רבינדרנת טאגור

לשבת לרגלי הגורו

משמעות המילה אופנישד היא "לשבת ליד". המסורת הוודית טענה שעל התלמיד לשבת לרגלי המורה הוודי, ולקבל ממנו ידע על המציאות המוחלטת והנחיות בדבר הדרך ואמצעים שיאפשרו לו לחוות אותה בתוכו.

הידע האופנישדי נחשב בתקופה הוודית לסודי, הניתן אך ורק לתלמידים ראויים שהוכיחו את רצינותם ונכונותם להתמסר. המורה ידע כי יש להעניק לתלמידים ידע רק על בסיס חוויה רוחנית פנימית וכי נחוץ זמן לביסוס התנסות זאת. בפראשנה אופנישד אנו קוראים על שישה תלמידים שפנו לגורו בבקשה לקבל ידע על ברהמן. המורה דרש מהם לחיות עמו באשרם במשך שנה, ולתרגל מדיטציה תוך שמירה על חיים טהורים וכללי התנהגות מתאימים. התלמידים מלאו את התנאים הללו, וכאשר המורה הרגיש שהם ראויים ובשלים לקלוט ידע רוחני עמוק הוא החל לענות על שאלותיהם. (פרשנה אופנישד 1.2)

המורה נהג להציב מבחנים קשים לתלמידים. כך בקאטה אופנישד יאמה הציג בפני נצ'יקטה הצעיר פיתויים שונים, כדי לבדוק את מידת רצינותו.הוא הציע להעניק לו שפע ותענוגות חומרים במקום לפרוש בפניו את הידע הרוחני העליון. נצ'יקטה סרב בתוקף לפיתויים, ורק אז יאמה הסכים ללמדו את הידע על המציאות המוחלטת של ברהמן.

בצ'אנדוגיה אופנישד מסופר על אינדרה (מלך האלים) ווירוצ'אנה (מלך השדים) שהיו חייבים לתרגל שנים רבות טאפס (הימנעות מפעילות חושית, או מדיטציה). לפני שפרג'אפאטי (הבורא) חשף בפניהם את הידע על ברהמן. אינדרה ווירוצ'אנה קיבלו ידע זהה. אולם אינדרה שהיה מבוסס יותר בסאטווה (טוהר) היה מסוגל להבין את הדברים לעומקם בעוד שמודעותו של וירוצ'נה, שהייתה מואפלת בשל הזדהותו עם האגו האינדיבידואלי, לא הייתה מסוגל לקלוט בצורה נכונה את דברי המורה. סיפור זה מדגים את העובדה שידע מתקבל בצורה שונה במצבי תודעה שונים; רק בתודעה בהירה יכול התלמיד להבין לעומק את הידע האופנישדי ולהגשימו בחיי המעשה.

הידע יכול לזרום בצורה חופשית רק כאשר התלמיד פתוח לחלוטין למורה הנותן אותו. התלמיד הוודי היה אמור, מסיבה זאת, להתייחס למורה בכבוד ובהערכה מרבית. עיקרון זה גרם לרישי בטאטריה אופנישד (1.11) לתת לתלמיד את ההוראה "התייחס למורה כאל אלוהים". התלמיד באשרם הוודי היה אמור לבצע עבודות שונות עבור מורהו. כך הוא היה אמור לפתח דבקות ומסירות, שאפשרו לתלמיד להיפתח אליו מבחינה רגשית. במצב זה המורה יכול היה לתת אמון בתלמיד ולהעניק לו בחופשיות את הידע והטכניקות הרוחניות. המורה הוודי היה אדם שהדגים בהתנהגותו ובאישיותו את ההארה השלמה. התלמיד היה אמור להתאים את מחשבתו ורגשותיו לאילו של המורה וכך ליצור אפיק אנרגטי שאפשר למציאות המוחלטת, שהתבטאה בצורה מושלמת במורה, להתבסס גם בחייו. לכן פטנג'אלי טען בפרק הראשון של היוגה סוטרה, שניתן להשיג מצב של סמאדהי באמצעות דבקות במורה מואר – "רוח המתאימה עצמה לרוח אחרת החופשית מתשוקות (מתבססת גם היא במצב יציב" (יוגה סוטרה 1.38).

"ניתן לגלות מחדש רעיונות אופנישדים במחשבת פיתאגוראס ואפלטון, בחלק העמוק יותר של הנאו-פלטוניזם, במחשבה הגנוסטית ובכל ההשפעות החשובות שהיו להן על הוגים פילוסופים במערב, הסופים רק חזרו על רעיונות אלו בשפה דתית אחרת." שרי אורובינדו

אישווסיה אופנישאד שייכת לשוקלה יאג'ור וודה ומופיעה בפרק האחרון, של הואג'אסניה סמהיטה. האישווסיה היא האופנישאדה היחידה שממש מופיע בוודה עצמה אולם בניגוד לחלקים רבים אחרים בוודה לא נהוג לזמר אותה בעת ביצוע טקסים וודים שונים (יאגיות)

מהמקצב והמבנה הספרותי של הטקסט ניתן להסיק כי אופנישאדה זאת הנה עתיקה ביותר. אדי שאנקרה התחיל לבאר האופנישאדות באישווסיה ומסיבה זאת היא אמורה להיות מאד חשובה למרות שהיא כוללת רק שמונה עשר פסוקים. במסורת הוודית נהוג להתחיל את לימוד האופנישאדות בטקסט זה.

שאנקרה כותב במבוא לאישאווסיה "המנטרות של האישווסיה אופנישאד מגלות את הטבע האמיתי של האטמן ובדרך זאת הן משמידות את הבערות שקיימת באופן טבעי ביחס אליו. יותר מכך הן יוצרות בנו ידע על האחידות של האטמן ובאמצעות ידע זה אנו יכולים לעקור צער, אשליה ותכונות אחרות שמאפיינות את הסאמסארה (הקיום התופעתי)…התכלית של הכתבים הוודים היא לאפשר לנו לזכות בידע על הזהות שקיימת בן האטמן לברהמן וכך להרוס צער ואשליה שנובעים מבערות"

המילה הראשונה בכל אחד מההיבטים השונים של הספרות הוודית מציגה בתמצות את שלמות הידע שמבוטא באותו תחום. אישווסיה אופנישאד פותחת במילה "האל";(בסאנסקרית "אישווסיה") ונגזרת מהשורש (ish) שמשמעותו לשלוט. שאנקרה טוען בביאור לפסוק זה כי אישווסיה הנו שליט עליון הזהה לאטמן או לעצמי הטרנסנדנטאלי, לדבריו אטמן זה " הנו העצמי של כל הברואים וככזה הוא שולט בכל".

המטרה העיקרית של האישווסיה היא לישב את הסתירה שקיימת לכאורה בן התנסות רוחנית פנימית במציאות מוחלטת בלתי משתנה שנחוות במדיטציה כאי מוגבלות ושקט פנימי ובן פעילות שמתבצעת בתחום היחסי, משתנה של הבריאה.

השוני שקיים בן ההתנסות בשקט פנימי במדיטציה לפעילות דינאמית שמתבצעת בחיי היום יום גרם להוגי דעות רבים לטעון שפעילות אינה יכולה להתקיים יחד עם מצב של אהרה בו אנו חווים בקביעות שקט ואי מוגבלות פנימית ומשתחררים לגמרי מבערות. אישווסיה אינה דוגלת בדעות אלו ומדגישה שפעילות אינה מנוגדת להתנסות בעצם המהות הרוחנית שלנו ולפיתוח מצבי תודעה גבוהים.

כשאנו פועלים בעולם החומרי מבלי לחוות בתוכנו את האטמן או את התודעה הטהורה הבלתי מוגבלת שלנו אנו מוצלים על ידי פעילותנו. התפיסה החושית יוצרת אז רישומים חבויים (סאמסקרות) שנחרטים עמוק ברוח ויוצרים זרעים להתנסות דומה הנחוות כשאנו נחשפים לגירויים חיצונים דומים בעתיד. פעילות שמתבצעת ללא מודעות פנימית לאטמן גורמת לנו לפעול מתוך התניות פנימיות ולא בהתאם "לכאן ועכשיו". כתוצאה מכך אנו ממשיכים לנוע ללא הרף במעגל הלידה והמוות שמאפיין את היקום היחסי המשתנה.

תרגול מדיטציה מאפשר לנו להתנסות במצב של התייחסות עצמית מלאה שבו מודעותנו פתוחה לגמרי לעצמה ואינה מתייחסת לכל אובייקט חיצוני. במצב זה עצמים חיצונים משתנים אינם מסוגלים להגביל אותנו וליצור בנו רשמים חבויים (סאמסקרות) ואנו מסוגלים לחוות את המציאות המוחלטת שעומדת בבסיס הבריאה. האישווסיה מדגישה שפעילות נכונה וטהורה המתבצעת לאחר ההתנסות בתודעה הטהורה של האטמן מסייעת לבסס את אי המוגבלות הפנימית שנחוותה בעת תרגול המדיטציה ומפתחת מצב שבו אנו מסוגלים לעסוק בפעילות ולחוות בעת ובעונה אחת את ההוויה הטרנסנדנטאלית הבלתי מוגבלת שקיימת תמיד בתוכנו. כאשר השקט הטרנסנדנטאלי מלווה אותנו גם בשעה שאנו עוסקים בפעילות דינאמית אנו מפסיקים לצבור רשמים חבויים וכך הפעילות מפסיקה להצל על טבענו הבלתי מוגבל.
אותה פעילות שיצרה במצב של בערות השפעה כובלת ומשעבדת מסייעת, כאשר היא מאוזנת בתרגול מדיטציה, לפתח מצבי תודעה גבוהים ולהשתחרר מבערות.

בתודעת אחדות (ברהמי צטנה) אנו מסוגלים להתנסות באחדות שקיימת בן מלאות החיים המוחלטת והבלתי משתנה ובן מלאותם היחסית המשתנה תמיד שמאופיינת בפעילות אין סופית. האישווסיה טוענת שנוכל להגשים את תכלית חיינו רק כשנהיה מסוגלים לחוות את האחדות שקיימת בן שני היבטים אלו של הבריאה.

במצב אחדותי אנו "רואים את כל הברואים באטמן" כלומר מזהים באני הגבוה הבלתי מוגבל שלנו את כל האיכויות שקיימות בתחום היחסי, משתנה של החיים. במקביל לכך אנו "רואים את האטמן בכל הברואים" כלומר חווים את המציאות המוחלטת גם בתחום החיים היחסי המשתנה של הבריאה. אנו מכירים אז שהאטמן או העצמי הטרנסנדנטאלי אינו שונה מכל ישות אחרת. כשאנו מבוססים במצב זה אין דבר זר שמנוגד לאטמן וכל דבר יקר לנו כפי שהוא יקר לעצמו.

*

1. האל חודר ביקום, כולו (ומצוי) בכל צורותיו המשתנות. וותר (על הצורות המשתנות) ואל תחמוד את עושרם של אחרים. כך תוכל לחוות אושר (אמיתי).

שנקרה טוען בפרוש לפסוק זה שהאל המוזכר כאן הינו ברהמן או ההוויה האין סופית הבלתי מוגבלת ושמציאות זאת זהה לאטמן או לאני הטרנסנדנטלי שקיים בכל אחד מאיתנו. הפסוק הראשון באישווסיה אופנישאד הנו תוצר טבעי של פסוק המבוא (השאנטי פאט); הטוען שהעולם היחסי נובע מהשדה הטרנסנדנטאלי המוחלט. טבעו של העולם היחסי חייב להיות זהה לטבע המוחלט ולכן ניתן להניח שהמציאות היחסית חדורה כולה במוחלט.
הפסוק ממשיך לטעון שיש לחוות אושר באמצעות וויתור על היבטי חיים משתנים. טיעון זה גרם למפרשים רבים להניח שהאופנישאדה ממליצה כאן להתנזר מתענוגות העולם ולהסתלק מחיי המעשה. אולם למעשה וויתור על הנאות חומריות אינו מבטיח התנסות רוחנית פנימית שחיונית להגשמה עצמית או לשחרור (מוקשה) מבערות. סביר לכן להניח שהוויתור או הנסיגה המומלצים בפסוק זה אמורים להיות מיושמים בתרגול מדיטציה. בתרגול זה הפעילות המחשבתית מתעדנת והרוח נסוגה מהתחום החיצוני של החיים. במצב זה אנו חווים באופן טבעי אי מוגבלות פנימית שאינה תלויה בפעילות חיצונית כלשהי. בכך אנו מוותרים בטבעיות וללא מאמץ על פעילות חושית ומחשבתית רגילה ועל ההתנסות בעולם היחסי המשתנה. התנסות או וויתור זה מובילים אותנו בעת תרגול המדיטציה למצב של התייחסות עצמית מלאה שבו אנו חווים בצורה שלמה את מהותנו הרוחנית הפנימית הנצחית (האטמן) שעומדת מעבר לכל פעילות יחסית משתנה.
הכתבים הוודים טוענים שבמצב זה אנו יכולים לחוות אננדה או אושר עליון שאינו תלוי בגורמים חיצוניים :" אננדה מהווה את עצם מהות האטמן והפסקת כל הפעילות הינה האמצעי להתגלותה" (שרימאד באגאווטם מאה-פורנה 7.13.26)
"לא ניתן להשיג לעולם, במאמץ או ביד הגורל אושר אותו חווה אדם שהצליח לעבור מעבר לפעילות החושים והרוח. בהיותו מאוחד עם אושר זה הוא ממשיך ליהנות מתרגול המדיטציה" (מאבהרטה שאנטי פארווה 190)
"אדם שעוסק במדיטציה במקום מבודד זוכה באושר עליון" (מאנו סמירטי 4.25) ראה גם טאטריה 3.6.1 קאטה 2.2.12 ו1.2.13 ומאטרי 6.34 .

עם הזמן ההתנסות באי מוגבלות מתחילה ללוות אותנו גם מחוץ למדיטציה ומתפתח מצב בו אנו מסוגלים לחוות את האטמן או את עצם מהותנו הרוחנית גם בשעה שאנו עוסקים בפעילות יום יומית רגילה. הפסוק הראשון מסתיים, בהמלצה "לא לחמוד את אושרם של אחרים" כלומר המורה ממליץ כאן ליצור מצב תודעה בו אנו מסוגלים לחוות את האטמן או העצמי הטרנסנדנטאלי גם כאשר אנו ממשיכים לחוות את העצמים החיצונים המשתנים. במצב זה אנו מבוססים באי מוגבלות, באושר ובסיפוק פנימי. כל ההיבטים החיצוניים של החיים נתפסים כחדורים באותה אי מוגבלות פנימית שאנו חווים בתוכנו ולכן אנו ומפסיקים לחמוד דברים שאינם שייכים לנו.

מהטמה גאנדי מבאר פסוק זה בצורה מעניינת לדבריו: " פסוק זה מתאר את האל כבורא, שליט ואדון הבריאה, הרישי שזיהה פסוק זה לא הסתפק באמרה השכיחה שניתן למצוא את האל בכל מקום אלה המשיך ואמר: "מאחר והאל חודר בכל דבר, אין דבר ששייך לך, אפילו לא גופך". אין חילוקי דעות או קריאת תגר על העובדה שהאל שולט בכל דבר שנמצא בבעלותך. אם קיימת אחווה אוניברסאלית- לא רק אחווה אנושית כי אם אחווה החובקת את כל היצורים החיים- הנני מוצא אותה בפסוק זה. אם קיימת אמונה בלתי מעורערת באל, בשליט-ובכל שמות התואר שתוכלו לחשוב עליהם -הנני מוצא אותה בפסוק זה. אם הרעיון הוא של כניעה מושלמת לאל ואמונה כי הוא יעניק לי את כל צרכי, הרי ששוב הנני מצהיר שאני מוצא זאת בפסוק זה. האל חודר לכל סיב שבי ושבכולכם. ולכן הנני מסיק מכך את התורה שמדברת על שיויון כל הברואים על פני האדמה …(נאום בקוטאייאם, הריג'אן 1937)

2. שאף לחיות מאה שנים גם בשעה שהנך ממשיך לפעול בעולם, רק כך תוכל להשתחרר מהשפעת הפעילות הכובלת.

פסוק זה מרחיב את הרעיון שמובע בפסוק הראשון. הוא מתחיל במילים "גם בשעה שהנך ממשיך לפעול בעולם", כלומר מבהיר את העובדה שהוויתור המוזכר בפסוק הראשון אינו מצביע על מצב של התנזרות והסתלקות מפעילות. גם לאחר שאנו מבוססים במצב של אהרה אנו חייבים להמשיך לבצע פעילות רגילה בתחום היחסי של החיים. הרישים הוודים ומורים מוארים כמו שנקרה לא נמנעו מפעילות והקדישו את עצמם לסילוק הסבל בעולם ולהבאת הידע הוודי לאנשים אחרים.
הפסוק ממשיך ואומר " שאף לחיות מאה שנים"- תרגול המדיטציה משחרר מתחים ורשמים חבויים (סאמסקרות) המזיקים לבריאות גופנית ונפשית ומחיה ומרענן את המערכת הפיזיולוגית. כאשר פעילות נובעת ממקור של אושר רוחני פנימי (הנחוה בעת המדיטציה) היא מוסיפה חיוניות ובריאות ומאריכה כך את תוחלת החים.
המספר 100 מסמל לעתים קרובות בספרות הוודית מצב בו ההיבט היחסי והמוחלט של החיים מאוחדים בצורה מלאה בתודעת ברהמן. שני האפסים מסמלים את המלאות שמאפיינת את המציאות המוחלטת והיחסית והאחד מסמל את אחדותם. ולכן כאשר האישווסיה מדברת על מאה שנים היא אינה מתייחסת רק לחיים ארוכים אלה גם לשאיפה לחיות במצב של אהרה.

3. עולמות מלאי בבערות מכוסים באפלה מעוורת. המכחידים את האטמן מגיעים אליהם לאחר מותם.

האטמן הנו נצחי ובלתי ניתן להכחדה. כל אדם מסוגל לתרגל מדיטציה ולחוות בטבעיות את האטמן אולם בהעדר התנסות זאת פעילות יום יומית מצלה את עצם מהותו הרוחנית והוא אינו מסוגל לחיות בהרמוניה עם חוקי הטבע. אדם זה השרוי בבערות לעצם טבעו האלמותי מתואר בהשאלה בפסוק זה כמי "שמכחיד את האטמן".
כל פעילות יוצרת תגובה קארמתית שחייבת לחזור למבצע הפעולה בעתיד הקרוב או הרחוק. מהמשך הפסוק ניראה שכאשר אדם שאינו מואר עוזב את גופו הוא חייב להמשיך לחוות לאחר המוות, במישורי קיום אחרים, תוצאות שליליות שנובעות מפעילותו. התנסות זאת מאפשרת לעצמי האינדיבידואלי לחוות תוצאות קארמתיות שנובעות מפעילות שבוצעה בחיים קודמים. (ראה בריאד ארניאקה 4.4.6)

שאנקרה טוען בביאור לפסוק זה: "אטמן; התודעה הטהורה בעלת ההארה העצמית שוכנת בכל הברואים, אולם עקב בערות האדם אינו מודע לכך. מסיבה זאת הוא לא מכיר את ההתנסות באלמוות ואת החסד, הידע והשלווה שמתלווים לידע של האטמן. אדם זה נופל קרבן למוות וללידה חוזרת, הוא חיי בבערות ומתואר כאן כמי שמכחיד את האטמן"

פעילות במצב של בערות יוצרת רישום עמוק ברוח (סאמסקארה) שנישאר חבוי כזרע בתוכנו. כאשר רשמים דומים מופיעים בעתיד הם מחיים זרע זה והוא גורם לנו להגיב ולפעול בהתאם להתניות קודמות ולא כתגובה טבעית וספונטאנית להתרחשויות שונות שאנו חווים בחיים.
כאשר אנו מתנסים בשעת תרגול המדיטציה באטמן אנו עוברים מעבר לרישומים פנמיים ולכל פעילות חושית ומנטאלית. במצב זה אנו וחווים אי מוגבלות פנימית המתאפיינת בחופש ובאושר עליון ובכך משתחררים בעת המדיטציה מהשפעת הפעילות הכובלת. אולם כדי לבסס מצב זה גם בחיי המעשה עלינו להמשיך ולעסוק בפעילות. המעבר ההדרגתי מאי מוגבלות הטרנסנדנטלית שנחוות במדיטציה לפעילות גורם לייצוב ההתנסות באי המוגבלות בחיי היום יום.
מהרישי מהש יוגי מסביר את התהליך הזה באנלוגיה הבאה: כשאנשים בהודו רצו בעבר לצבוע בד לבן בצבע צהוב הם היו טובלים את הבד בצבע וחושפים אותו לאחר מכן לקרני השמש עד שהצבע התחיל לדהות. התהליך היה נמשך שוב ושוב עד שלבסוף הצבע היה מתבסס בבד באופן קבוע וגם לאחר שהיו חושפים אותו לקרני השמש הוא לא היה דוהה. פעילות קשורה בדוגמה זאת לקרינת השמש שגורמת לדהייה והיא נראית לכאורה מנוגדת למטרה של צביעת הבד, אולם למעשה דהיית הצבע בשמש מאפשרת לצבע שנישאר בבד להתבסס בו בקביעות. באופן דומה קרישנה ממליץ לארג'ונה בבאגאווד גיטה (2.45) לעבור באמצעות תרגול מדיטציה מעבר לכל פעילות יחסית (שמתנהלת באמצעות שלושת הגונות) ולחוות מצב של סמאדי או תודעה טרנסנדנטאלית ”הוודה עוסקת בשלושת הגונות, או ארג'ונה, היה בלי שלושת הגונות, חופשי משניות, איתן לעד בטוהר, חופשי מבעלות, מבוסס באטמן." קרישנה אינו מסתפק בהמלצה זאת ומוסיף ומנחה את ארגו'נה לחזור, לאחר ההתנסות באטמן אל תחום הפעילות כדי לבסס בקביעות את ההתנסות בסמאדי. "הו דאנאנג'איה, התבסס ביוגה ובצע פעולה ללא הצמדות, בהיותך מאוזן בהצלחה ובכישלון. איזון רוחני ניקרא יוגה." (באגאווד גיטה 2.48)

4. האטמן הנו אחד, חסר תנועה, אולם מהיר יותר מהמחשבה. החושים אינם יכולים להשיגו, הוא מצוי תמיד לפניהם. בהישארו יציב הוא חולף מעבר לכל ועם זאת בו נחה נשמת כל העצמים הנעים.

פסוק זה מתאר את האטמן בביטויים הפוכים. מצד אחד הוא נצחי ובלתי משתנה ומצד שני הוא משתנה ללא הרף. למרות שהאטמן כשלעצמו אינו נע הוא מהווה מקום לכל התנועה שקיימת ביקום. אחדות וריבוי הינם שני היבטים של האטמן וניתן לדמות אותם לשני צדדים של אותו המטבע. האחדות מתארת את המהות האמיתית של האטמן והריבוי מייצג בערות רק כשמתייחסים אליו בצורה נפרדת שמנותקת מהאחדות שעומדת בבסיסו.

5. הוא נע ואינו נע, רחוק וקרוב, בתוך הכול ומחוץ לכל.

כפי שראינו בשאנטי פאט של האישווסיה המציאות היחסית קיימת כבר בהוויה המוחלטת. הפסוק הרביעי והחמישי מציגים רעיון דומה מתוך התייחסות לאדם האינדיבידואלי. האטמן זהה לעצמי הטרנסנדנטאלי הפנימי או לתודעה טהורה וכולל בתוכו תכונות יחסיות (מהיר יותר ממחשבה) ומוחלטות (אחד, חסר תנועה השרוי בכל). מתכונות מנוגדות אלו שקיימות ביחד באטמן ניתן להסיק כי הוא כולל בתוכו למעשה את כל האיכויות השונות שקיימות בבריאה ושניתן לאפינו כשדה של כל האפשרויות. כשאנו חווים בעת המדיטציה את מצב התודעה הרביעי (טוריה צ'טאנה) אנו מחיים את כל האיכויות הללו בתוכנו וכך מפתחים את תודעתנו בצורה מלאה וממצים את מלא האפשרויות הקיימות בבריאה.
רעיון דומה מופיע בבאגווד גיטה. פורושוטאמה (הפורושה העליון) מגלם את הטוטאליות של ברהמן ומתואר כמצוי "בתוך ומחוץ כל הברואים, יציב ונע, קרוב ורחוק ובלתי ניתן לתפיסה מחמת עידונו". (באגאווד גיטה 13.15)

6. הרואה את כל הברואים באטמן ואת האטמן בכל הברואים , אינו נרתע (מדבר כלשהו).

פסוק זה מתאר מצב של תודעת אחדות (בראהמי צ'טנה) שבה העצמי הטרנסנדנטאלי או האטמן זהה לברהמן; הוויה נצחית בלתי מוגבלת שמהווה את מקור היקום. קרישנה שאמור לגלם בגוף אנושי את ההוויה המוחלטת מדבר על מצב אחדותי זה בבאגווד גיטה : "הרואה אותי מכל מקום, ורואה את הכל בי, איני אובד לו והוא אינו אובד לי" (באגאווד גיטה 6.30)

7. עבור אדם מוגשם כל הדברים הפכו להיות האטמן. כיצד סבל או אשליה יכולים להתקיים עבור מי שיודע את האחדות?

הגשמת האחדות שקיימת בכל נקודה בבריאה מאפשרת לנו להתנסות בכך שכל האובייקטים בבריאה זהים לאטמן או לאני הגבוה שלנו. אנו מכירים בכך שלא קיימת שום ניגודיות בין עצם המהות הרוחנית הבלתי מוגבלת שלנו לבין כל דבר שקיים בבריאה או במילים אחרות שאין כל ניגוד בין האחדות והריבוי. התנסות זאת מאפשרת לנו להשתחרר מסבל וצער שנובעים מתפיסה דואלית של המציאות.

8. חודר בכל, זורח, בלתי מוגבל, טהור, לא נגוע ברוע, בלתי פגיע, רואה ויודע כל, חסר פגמים, שרוי בכל ועצמאי. הוא הקצה את החובות המתאימות בכל מהלך הזמן הנצחי.

פסוק זה מתאר את ברהמן וטוען כי הוא זהה למציאות מוחלטת (חודר בכל, בלתי מוגבל) מתאפיין בתודעה (יודע כל) ונברא מעצמו (או עצמאי).
ברהמן "הקצה את החובות המתאימים בכל מהלך הזמן" כלומר הוא אחראי לסדר הקוסמי (ריטה) ולעובדה שכל אובייקט בבריאה נמצא במקומו במתאים.
ניתן גם לומר בדרך שונה שברהמן נתן לכל אחד מיוצרי היקום (וישנו בראמה וכו) את תפקידם המתאים או שהוא ביסס סדר קוסמי שמתאים לכל העצמים בכל הזמנים.

9. הסוגדים לבערות (עולם הפעילות היחסית) הולכים לאפלה מעוורת. אלו שנהנים רק מידע (על המציאות המוחלטת) מגיעים לחשכה גדולה יותר.

פסוקים תשע עד ארבע עשר חוזרים ומביעים בבהירות רבה את הנושא המרכזי של האישווסיה אופנישאד: המציאות היחסית המשתנה וההוויה המוחלטת הנצחית מלאות ומשלימות אחת את השנייה.
"בסגידה לבערות" הכוונה בפסוק הנוכחי לאנשים ששוקעים לחלוטין בתחום הפעילות מבלי לחוות את המהות הרוחנית הבלתי מוגבלת שקיימת בתוכם. האופנישאדה טוענת שאנשים אלו הולכים לאפלה מעוורת מכיוון שהם הולכים לאיבוד בתוך חוויות שונות ואינם מסוגלים להיות בכאן ועכשיו ולהגיב באופן ספונטאני להתנסויות שונות. שנקרה טוען שהכוונה כאן היא לאנשים שעוסקים בביצוע טקסים וודים (יאגיות) מתוך כוונה לזכות בתועלת חומרית וללא התחברות למהות הרוחנית שעומדת בבסיסם.
בצד השני של המטבע נמצאים אנשים שמתמקדים רק בלימוד ורכישת ידע רוחני תוך הזנחת תחום הפעילות. האופנישאדה טוענת שגם אנשים אלו אינם חיים בצורה מאוזנת שתומכת בפיתוח של מצבי תודעה גבוהים.

האופנישאדות דוחות את שתי הגישות הנפרדות האלו וטוענות שהדרך הנכונה להתפתחות רוחנית ולשחרור מבערות חייבת לכלול את שניהם.
פסוק זה מופיע בשלמותו בבריאד ארניקה 4.4.10

10. נאמר כי תוצאה אחת מושגת מבערות ואחרת מידע. כך שמענו מאנשים מוארים שלימדונו ידע זה.

פסוק זה ממשיך את הרעיון שמובע בפסוק התשיעי וטוען כי "תוצאה אחת מושגת מבערות ואחרת מידע", כלומר לא ניתן לחוות את האטמן בעזרת פעילות בתחום היחסי של החיים או באמצעות ידע אינטלקטואלי על המציאות המוחלטת. פעילות וודית של ביצוע יאגיות יכולה לאפשר לנו לזכות בתמיכה של חוקי הטבע ולהגשים שאיפות ברמה החומרית של הבריאה. ידע אינטלקטואלי יכול לעזור לנו להבין שהאטמן נימצא מעבר לפעילות חושית או מחשבתית אולם כדי להתנסות במצב זה עלינו לנטוש כל פעילות מנטאלית ולחוות מצב של "טוריה צטנה" מצב רביעי של תודעה שבה היא נמצאת במצב מלא של יחוס עצמי.

ראה גם קנה 1.4 וקאטה 2.4

11. אדם שמאחד ידע ובערות, משאיר את המוות מאחוריו דרך בערות (פעילות בתחום הנגלה) וזוכה באלמוות באמצעות ידע טהור (התנסות במציאות המוחלטת).

בפסוק זה האופנישאדה מתייחסת לבערות בהקשר של פעילות שמתבצעת בתחום הנגלה של המציאות. כשאנו מודעים לחוקי טבע שפועלים בתחום החיים היחסי אנו יכולים לפעול בהתאם להם ולהימנע מסכנות שעלולות לגרום למוות. הספרות הוודית טוענת, בנוסף לכך, שאדם יכול לזכות באלמוות באמצעות בניו שממשיכים לאחר מותו את הענף המשפחתי שלו, וכן באמצעות פעילות וודית כמו ביצוע יאגיות.

האישווסיה מתארת מצב פרדוקסאלי שבו פעילות ומנוחה אינם מספיקים כדי להבטיח חיים מאושרים. פסוק זה ופסוק ארבע עשרה מבהירים מצב זה שנראה על פני השטח כחסר פיתרון. פסוקים אלו מביעים את הרעיון שההיבט היחסי והמוחלט של המציאות או פעילות ומנוחה עמוקה (המושגת במדיטציה) דומים לשני כנפיים של ציפור שעפה לקראת ההארה. כששני ההיבטים האלו קיימים ביחד הם יוצרים מצב תודעה שמתאפיין בשלמות שגדולה יותר מאוסף החלקים המרכיבים אותה. מצב זה של תודעת אחדות מתאפיין ביקיצה מלאה ובמיצוי מלוא הפוטנציאל האנושי.

מהרישי מהש יוגי מתייחס לפסוק זה ומדגיש את חשיבות התרגול או הסדאנה כאמצעי לעבור מעבר לתחום המשתנה של החיים ולחוות את המציאות המוחלטת : "באמצעות "אווידיה" (בערות), הנך עובר מעבר למוות, מעבר לשינוי; באמצעות "וידייה" (ידע טהור), הנך טועם אלמוות.
העצמי (האטמן הטרנסנדנטאלי) הנו תמיד העצמי; הוא לעולם אינו זהה למה שאינו עצמי. אולם בדרך כלשהי הוא מזדהה עם הגוף ועם כל שדה החיים האובייקטיבי. "אני" מתערב כך עם "שלי" וכאשר "האני" מתעורר לגמרי לזהותו המקורית, טועמים את האלמוות.
מטרת התרגול הנה רק זאת-לעורר את האדם לעצם קיומו האלמותי. ומשמעות התרגול הנה בכך שאנו עוברים מעבר לדבר שעמו הינו מזוהים במשך כל הזמן-אנו עוברים מעבר אליו, ועוברים מעבר, ועוברים מעבר ועוברים מעבר…עם הזמן הטעם של תודעה טרנסנדנטאלית מתחיל להמשך קצת יותר, ויותר וההזדהות הארוכה עם מגבלות הגוף והסביבה מתחילה להעלם בצורה הדרגתית. רישומים אלו מתחילים להימחק.
כך שהתרגול או הסאדאנה, מיועד לאפשר לנו לעבור מעבר לשינוי. באמצעות שינוי הנך עובר מעבר לשינוי. ולכן נאמר שבאמצעות בערות הנך עובר מעבר לשדה השינוי. אהרה הנה המציאות האמיתית ולכן בערות הנה אשליה. משקפייך חבושות על עינך, אולם הנך מחפש ושואל אנשים אחרים- היכן משקפי? אתה הנך העצמי (האטמן הטרנסנדנטאלי), אולם הנך מחפש ושואל- היכן הוא העצמי? כך שכל חיפוש הנו מעין הונאה, הזהה למעשה לאווידיה. המציאות הנה נצחית, אלמותית; וכך הנך טועם אלמוות על בסיס היותך אלמותי. אולם בכדי להיות אלמותי עליך לעבור בתחילה מעבר לגבולות השינוי. באמצעות השינוי הנך עובר מעבר לשינוי, באמצעות ידע; דרך יקיצה זאת, הנך טועם אלמוות." (Dawn of the Age of Elnightenmet p 574 Maharishi Mahsh Yogi-)

12. הסוגדים למציאות הבלתי נגלת (פרקריטי) הולכים לאפלה מעוורת. לחשכה גדולה עוד יותר מגיעים אלו הנהנים רק מהיקום הנגלה.

המציאות היחסית או ההוויה המוחלטת אינן יכולות להוביל כשלעצמן להארה או לשחרור. האישווסיה קושרת כפי שראינו את ההיבט היחסי והמוחלט של החיים לפעילות ומנוחה. שני היבטים אלו מאפיינים כל דבר בבריאה: ניתן לאתרם בפעימות הלב, במהלך היום והלילה במחזוריות העונות וכו. חוסר איזון בן שני היבטי חיים בסיסיים אלו מעקב את הקדמה. השתקעות בתחום הפעילות מבלי להתנסות באטמן או בתודעה הטהורה גורמת לנו "לסגוד" לאטרקציות אין סופיות של החיים היחסיים. אנו הולכים לאיבוד בהתנסויות ובחוויות השונות שאנו עוברים בחיים, "שוכחים" את עצם המהות הבלתי מוגבלת שלנו ויוצרים קארמה שיוצרת רשמים חבויים בתודעה שלנו. רשמים אלו יוצרים בנו התניות שונות שאינן מאפשרות לנו לפעול בטבעיות התאם "לכאן ועכשיו" ויוצרות כאב וסבל.
מצד שני תרגול מוגזם של מדיטציה ועיסוקים רוחניים אחרים שאינם מאוזנים בפעילות רגילה יוצרים גם חוסר איזון וחולשה פיזית שאינה תורמת לפיתוח מצבי תודעה גבוהים.

13. נאמר שתוצאה אחת מושגת מהתנסות במציאות הנגלית ואחרת מהוויה הבלתי נגלת. כך שמענו מאנשים מוארים שלימדונו ידע זה.

רעיון זה חוזר במאייטרי אופנישאד 7.9

14. אדם היודע הן את ההיבט הנגלה של המציאות והן את (ההוויה) הבלתי נגלת, משאיר את המוות מאחוריו (באמצעות פעילות) בעולם הנגלה, וזוכה באלמוות דרך (התבססות בהוויה) הבלתי נגלת.

השתקעות בעולם החומרי שאינה מלווה בהתחברות רוחנית פנימית לתודעה הטהורה הבלתי מוגבלת שעומדת בבסיס הבריאה מייצגת גישה קיצוניות אחת שמאפיינת חיים בבערות. גישה קיצונית שנייה מבוססת על התמקדות מוגזמת בתרגול מדיטציה. גישה זאת מלווה באדישות ורתיעה מהתעסקות בתחומים המעשיים של החיים מתוך הנחה שהם מפריעים לרגיעה והתפתחות רוחנית וגם היא אינה מומלצת. המורה חוזר ומדגיש כאן שחיים מאוזנים חיוניים כדי להתבסס במצבי תודעה גבוהים. עלינו לפעול בעולם בטבעיות מבלי לאבד את החיבור לאי המוגבלות הפנימית של התודעה הטהורה (שזהה לאטמן).

15. פני האמת הנצחית מוסתרים בהילה זהובה, גלה אותה, הו פושן, על כי נועד אני לדעת את האמת הנצחית של חוק הטבע.

ארבעת הפסוקים האחרונים באישוואסיה אופנישאד נאמרים בהתאם למסורת הוודית ברגע שהאדם עומד לעזוב את הגוף. וגם כיום משתמשים בהם בהודו בטקסים שנערכים לאחר המוות.
המילה בסאנסקרית לפנים היא mukam. שאנקרה טוען בביאור לפסוק זה שניתן לתרגמה גם ככניסה ושבכך הכוונה לכניסה אל המוחלט. כשאנו מביטים ישירות בקרינת השמש אנו לא מסוגלים לראותה ואנו מסתנוורים מאורה. באופן דומה כאשר האטמן אינו נחווה בעת הפעילות אנו מסתנוורים מאור שמוקרן מעצמים חושים, וכפופים "להשפעת הפעילות הכובלת" (פסוק 2). במצב זה הכניסה למוחלט נסתרת כלומר תשומת לבנו מופנית תמיד כלפי חוץ ואיננו חווים את האמת הרוחנית שנמצאת בתוכנו. פעילות כשלעצמה אינה מפריעה להתפתחות רוחנית אולם כאשר האדם אינו חווה את האטמן בשעה שהוא עסוק בפעילות היא מצלה כקרני השמש, את על עצם מהותו הטרנסנדנטאלית.

המילה פושן מתארת את השמש כמזינת העולם. השמש מסמלת בוודות את האטמן, קרינת השמש מסתירה את עצם מהות האטמן ויש להסירה כפי שיש לעבור מעבר לצעיפי המאיה של העולם היחסי כדי לחוות את המציאות המוחלטת. המסך המסתיר את האטמן הנו זהוב (כקרינת השמש) ובכך הוא מסמל את המשיכה החזקה של העצמים החושיים המסוגלת לסנוור אותנו ולגרום לנו לסטות מייעודנו הטבעי "לדעת את האמת" או את המציאות הטרנסנדנטאלית המוחלטת.

אמת או סאטייה. בסאנסקרית נגזרת מהשורשas שמשמעותה להיות. סאטיה הנה המציאות או הוויה הבלתי משתנה.

16. פושן, בנו של פרג'אפאטי,הנך נע לבדך ברקיע, מפקח (על הבריאה) ומזין את היקום כולו. פזר לצדדים את קרינתך והסר את זוהרך כל שאוכל לצפות בהווייתך הפנימית, המעודנת. אני הוא פורושה זה (השוכן בשמש).

האישווסיה מדגישה שוב שנחוץ לעבור מעבר לזוהר העצמים החושיים כדי לחוות את "ההוויה המעודנת הפנימית" של האטמן. הפסוק מסתיים בהצהרה על הזהות הקיימת בן ההוויה המוחלטת שבאדם לטוטאליות של ההוויה הקוסמית הנצחית. הרישי אומר "אני הוא פורושה זה (המצוי שם בשמש)" ובכך הוא מדגיש את האחדות שקיימת בן ברהמן (המסומל בהתגלותו בשמש) והפורושה או האטמן הטרנסנדנטאלי המצוי בכל אדם.

שאנקרה טוען כי המוחלט ניקרא בפסוק זה בשם פורושה מכיוון שהוא ממלא את כל היקום בחיים ובתודעה ומאחר שהוא שוכן בלב האדם.

17. הנך לנשמתי להתלכד עם נשמת האלמוות. מי ייתן וגוף זה יישרף לאפר. אום, או רוחי זכרי, זכרי את שנעשה. או רוחי זכרי, זכרי את שנעשה.

בפסוק זה מובעת השאיפה לזכות במצב התודעה האחדותי: "הנך לנשמתי להתלכד עם נשמת האלמוות". כפי שראינו כדי לחוות את האטמן הטרנסנדנטאלי יש לעבור מעבר לכל פעילות מנטאלית הקשורה בהכרח לפעילות גופנית. הרישי מתאר תהליך זה באופן אלגורי כשרפת הגוף לאפר. אלמנט השרפה יכול להיות קשור גם לתרגול טפאס (מדיטציה) שמתואר כהגברת חום. כאשר החום הרוחני הפנימי גדל הוא "שורף" את ההיבט הגס של הגוף ומאפשר כך לבסס את ההתנסות בתודעה הטהורה הבלתי מוגבלת.
ההברה אום מופיע בפסוק זה כסמל לברהמן או לאחדות שמהווה את המטרה הסופית של כל האופנישאדות.
הפסוק מסתיים בתפילה שמיועדת לאפשר לאדם שעומד לעזוב את גופו להיזכר בפעילות ומעשים חיובים שהוא ביצע בימי חייו. ההבנה הוודית היא שמחשבותיו האחרונות של האדם לפני מותו קובעות את הדרך שהנפש שלו תעבור לאחר המוות. מחשבות שליליות יגרמו לחוויות שליליות ומחשבות חיוביות יגרמו להשפעה מיטיבה. מסיבה זאת נהוג בהודו לזמר לאדם שעומד לעזוב את הגוף שירי דבקות ומזמורים מהכתבים הוודים בתקווה שהם ירוממו את רוחו. יחד עם זאת ההבנה המקובלת היא שמזמורים אלו ישפעו רק על אדם חיובי וכנה שחיי חיים טהורים. רעיון זה מופיע גם בבאגאווד גיטה
"הו בנה של קונטי, אדם השקוע ברגעיו האחרונים במחשבה על דבר כלשהו מגיע עם נטישת הגוף להוויה זו." (7.6)

18. או אגני, הנחנו בדרך נכונה כך שנוכל ליהנות משפע (רוחני וחומרי), או דווה הנך יודע את כל הפעילות (בבריאה). הסר את כל חטאינו ועוונותינו, הננו מגישים לך דברי ברכה.

האישווסיה אופנישאד מסתיימת בתפילה לאגני שמיצג כאן את הטוטאליות של התהליך היצירתי בטבע. האדם שהולך לעזוב את העולם מבקש כאן מאגני להנחות אותו בדרך הנכונה שמובילה להתאחדות עם המציאות המוחלטת וליציאה ממחזור הלידה והמוות שמתאפיין בסבל ובצער.
שנקרה טוען בפרושו לפסוק זה שכאשר הרישי פונה כאן לאגני ואומר "הנך יודע את כל הפעילות" הכוונה היא לפעילות ולידע (או ליחסי ולמוחלט) ניתוח זה מחזק את הרעיון המרכזי המופיע באישווסיה בדבר האחדות שקיימת בן שני היבטי חיים אלו (ראה פסוקים 11 ו 14 ).

קאטה אופנישאד נקראת על שמו של רישי קאטה שביסס את אחד הענפים (שאקות) של היאג'ור וודה.
השם קאטה נובע מהשורש "קאט" שמשמעותו לחיות במצוקה או בבילבול. באופנישאד זה המורה מראה כיצד ניתן להשתחרר ממצב זה המאפיין את החיים היחסיים וכיצד אדם יכול להתבסס במצבי תודעה גבוהים ולחיות חיים החופשיים מכל צער וסבל. הקאטה כוללת שני חלקים המחולקים כל אחד לשלושה פרקים .
הפרק הראשון מתחיל בסיפור המופיע גם בטאטריה-בראמנה. ווז'אשרוואס; ברהמין מפורסם בעושרו, ביצע יאגיה בה אדם היה אמור להעניק את כל רכושו לכוהנים ולברהמינים . ביצוע זה היה אמור להבטיח את הצלחת היאגיה ולאפשר לאדם לחוות אושר בעולם השמימי.
נציקטה בנו הצעיר של ווז'אשרואס הבחין כי אביו העניק לכוהנים ולברהמינים פרות זקנות וחסרות תועלת. הוא האמין בתום לב כי יש לבצע את הטכסים הוודים בצורה נכונה וידע שאביו יצור בהתנהגותו השפעה קארמתית שלילית שתאמלל אותו לאחר מותו. נציקטה שאף לחסוך מאביו את הסבל הצפוי לו. הוא פנה אליו וטען שבן נחשב לרכושו הבלעדי של האב ולכן עליו להכלילו בדברים אותם הוא מעניק לאחרים ביאגיה ולכפר בכך על חטאו. נציקטה המשיך ושאל את אביו לאיזה ברהמין הוא מתכוון למוסרו וכאשר לא קיבל תשובה לשאלתו הוא המשיך וחזר עליה שלוש פעמים. אביו, שראה בשאלותיו עזות מצח, ענה לבסוף בכעס כי הוא ימסור אותו ליאמה, אל המוות. לאחר שחמתו שכחה ווז'אשרוואס, שכמובן לא התכוון לשלוח את בנו למוות, הצטער והתחרט על דבריו אולם נציקטה פנה אליו ואמר כי מאחר והמוות הינו תופעה טבעית, אין לחשוש ממנו ולכן עליו לדבוק בדבריו ולמסרו לאל המוות.
נציקטה הגיע למקום משכנו של יאמה אולם אל המוות לא שהה בביתו. הכתבים הוודים טוענים כי כאשר אדם (שאינו מואר) עוזב את העולם שליחו של יאמה מלווים אותו בדרכו האחרונה. עוזריו של יאמה נדהמו לראות נער צעיר המגיע למקום משכנו של אל-המוות מרצונו החופשי וללא הליווי המקובל ולכן הם לא קיבלוהו בדרך השמורה לאורחים מכובדים. נציקטה חיכה שלושה ימים על מפתן הדלת וכאשר אל המוות חזר הוא התנצל על האירוח הלקוי והציע לנציקטה להביע שלוש משאלות כפיצוי על שלושת הלילות בהן הוא שהה בביתו ללא הכנסת האורחים המקובלת.
נציקטה ביקש מיאמה במשאלתו הראשונה לדאוג לכך שאביו יחדל לכעוס עלו ושהוא יקבלו בחמימות ובשמחה אם חזרתו לעולם הגשמי. משאלה זאת מבליטה את אופיו האצילי של נציקטה שדאג בכנות לאביו מבלי לשמר לו טינה על מעשיו. יאמה הסכים והגשים את משאלתו.
במשאלתו השנייה נציקטה ביקש מיאמה להסביר לו את תופעת המוות במונחים של תוחלת חיים ארוכה. הוא ביקש מיאמה ללמדו את הדרך הנכונה לבצוע יאגיה שתאפשר לאדם להגיע, באמצעות החייאת חוקי טבע ספציפיים, לעולם השמימי וליהנות שם מחיים ארוכים. יאמה הביע שביעות רצון משאלתו והעניק לו ידע על ביצוע נכון של היאגיה.
שתי משאלותיו הראשונות של נאציקטה דנו בהשגת אושר בחיים היחסיים, המשתנים, אולם לאחר שיאמה הגשים משאלות אלו נציקטה המשיך במשאלתו השלישית לחקור ביחס למציאות המוחלטת והדרך להגשמתה. נציקטה רצה לדעת אם קיימת באדם מציאות אלמותית המשתמרת לאחר מות הגוף. הוא שאל, במילים אחרות, אודות האטמן הנצחי הקיים בכל אדם. המסורת הוודית טוענת כי יש לשמור בסוד את הידע על המציאות הסופית ועל המורה להעבירו אך ורק לתלמיד הראוי לכך. יאמה ניסה לכן להציג בפני נציקטה פיתויים שונים כדי לגרום לו לבחור במשאלה אחרת אולם נציקטה עמד בכל הפיתויים וטען כי הם חולפים וחסרי משמעות נוכח משאלתו המקורית.
יאמה נאלץ כך לפרוש בפני נציקטה את הידע הסודי בדבר המציאות המוחלטת והדרך להגשמתה וידע זה מהווה את החלק העיקרי והחשוב של הקאטה אופנישאד.

*
פרק ראשון

1. ווג'אשראוואס נתן את כל רכושו משאיפה לזכות בפרי (יאגייאת אווישואג'יט). היה לו בן בשם נאציקטה.

2. כאשר המתנות נלקחו (לברהמינים), התעוררה אמונתו הפנימית של נאציקטה, שהיה עדיין נער, והוא הרהר:

3. פרות אלו חסרות חלב וכוח. המים המיועדים להן נשתו, מזונם נאכל. המעניקם במתנה, מגיע לעולמות נטולי אושר.

4. הוא אמר לאביו: "אדוני למי תתני במתנה?" לאחר שלא קיבל תשובה, חזר על דבריו בשנית ובשלישית. לבסוף ענה אביו ואמר: "אמסור אותך לאל המוות".

5. הנני הראשון או לפחות האמצעי מבניו ותלמידיו הרבים של אבי, חשב נאציקטה, ולפיכך מה התועלת שאוכל להביא ליאמה? (אולם בהחלטה למלא את דברי אביו, פנה אליו ואמר:).

6. אל נא תחזור בך משבועתך. זכור כיצד נהגו אבותיך, וכיצד נוהגים אנשים בימים אלו. אדם מגיע לבשלות כגרגר תירס (ונופל על האדמה), וכגרגר תירס הוא שב ונולד.

7. (נאציקטה הגיע למקום משכנו של יאמה, אולם לא מצא את אל המוות בביתו. נאציקטה המתין לו שלושה לילות. כאשר יאמה חזר, הוא פגש את משרתו, וזה פנה אליו בדברים הבאים:) ברהמין, הנכנס לבית כאורח, מופיע כשלהבת אש. יש לקבלו במנחות, ולכן הו בן השמש (יאמה). הבא נא עבורו את המים.

8. תקוות וציפיות, חברה טובה, אושר, יאגיות, פעילות טובה, בנים ובקר נלקחים מאדם חסר תבונה, שאורח ברהמין שהה תחת צל קורתו, בלי לסעוד את לבו.

9. (יאמה פנה לנאציקטה ואמר:) "הו ברהמין, שהית שלושה לילות בביתי כאורח מכובד, בלי לסעוד את לבך. הו ברהמין, הנח לכן לברכותיי להיות עמך. מי ייתן ואזכה בשפע ובהצלחה. שאל נא ביחס לכך שלוש משאלות (אחת עבור כל לילה שבו שכנת תחת צל קורתי)."

10. (נאציקטה השיב:( "הו אל המוות, משאלתי הראשונה היא (שאבי) גוטאמה יהיה שמח ורגוע וחמתו עליי תפוג. משאת נפשי היא שכאשר אשתחרר ממך, הוא יוכל להכירני ולברכני בחמימות."
11. (יאמה ענה:) "אודאלאיק ארונה, (אביך) יכירך ויאהבך כבעבר. חרונו יפוג, ושנתו תערב בראותו אותך משוחרר ממלתעות המוות."

12. (נאציקטה אמר:) "בעולם השמימי אין חווים כל פחד. אתה אל המוות אינך נמצא שם, ואיש אינו חושש מזיקנה. אדם עובר במקום זה מעבר לרעב ולצמא, משאיר מאחוריו צער וחווה אושר.

13. הו אל המוות, הנך מכיר את האש (אגני) המובילה לעולם השמימי. הנני מלא באמונה. אנא תאר אותה בפני, והסבר כיצד שוכני גן עדן זוכים באלמוות. זאת משאלתי השנייה.

14. (יאמה אמר:) "הנני מכיר היטב את האש, המובילה לעולם השמימי, ואתאר אותה כעת בפניך. הו נאציקטה, למד על כך ממני. אש זאת תומכת ביקום ובאמצעותה ניתן להשיג את העולם הנצחי. דע כי היא שוכנת במקום סודי (בלב)
15. המוות תיאר בפניו את האש המהוה את תחילה העולם, את סוג וכמות האבנים (המשמשים לבניית מזבח היאגיה) ואת הדרך (שבה יש להשתמש בהן). נאציקטה חזר על כל הדברים שלמד, ויאמה שהיה שבע רצון מדבריו, דיבר שנית.

16. (יאמה) בעל הנפש הגדולה אמר לו בשמחה: "מעניק אני היום לך, נאציקטה, תשורה נוספת. אש זאת תיקרא על שמך, וקבל נא גם מחרוזת אבנים צבעוניות.

17. אדם המבצע שלוש פעמים יאגיה זאת של נאציקטה, לאחר שאיחד את השלוש (יודע, ידוע ותהליך הידיעה), וביצע את שלוש הפעולות (ביצוע יאגיות, לימוד הוודות ומתן צדקה) יעבור מעבר ללידה ולמוות. כך הוא יכיר את הדווה הכול יודע.

18. חכם היודע שלוש פעולות אלו והמבצע שלוש פעמים את היאגיה של נאציקטה, ישיל מעליו בתחילה את אזיקי המוות, יעבור מעבר לכל צער, ויחווה אושר בעולם השמימי.

19. הו נאציקטה, בזה אני מגשים את משאלתך השנייה, שלה עתרת, בדבר האש המוליכה לעולם השמימי. אנשים ישיחו על אש זאת כשייכת לך. הו נאציקטה, שאל כעת את משאלתך השלישית.

20. (נאציקטה אמר:) "קיים ספק ביחס לאדם שנפטר. יש אומרים: "הוא קיים (גם לאחר המוות)" ואחרים טוענים: "הוא אינו קיים". אנא למדני ידע זה. זאת משאלתי השלישית.

21. (יאמה אמר:) "אכן, גם לדוות הקדומים יש ספקות ביחס לשאלה זאת, הנושא עדין ואינו קל להבנה. נאציקטה, בחר במשאלה אחרת, ואל נא תכביד עליי. שחררני ממילוי משאלתך."

22. (נאציקטה אמר:) "אכן גם הדוות מטילים ספקות ביחס לשאלה זאת, ואתה, אל המוות, אומר כי היא אינה קלה להבנה. לא ניתן למצוא מורה, המסוגל ללמד נושא זה כמוך, ולכן אין משאלה אחרת המשתוה לה."

23. (יאמה אמר:) "בחר בבנים ובנכדים שיחיו מאה שנים. בחר בשפע בקר, פילים, זהב וסוסים. בחר בשטח אדמה רחב ובחיים ארוכים ככל אוות נפשך.

24. אם עולה בדעתך כל תשורה אחרת, המשתווה למשאלתך זאת, אנא בחר בה. שאל עושר ואריכות ימים. הו נאציקטה, זכה בעושר כאן עלי אדמות. ביכולתי לאפשר לך ליהנות מכל שאיפותיך.

25. בקש כרצונך מילוי כל השאיפות אשר קשה להגשים בעולם חולף זה. הנה שרועות כאן על המרכבות נערות יפיפיות, כשהן אוחזות בידיהן כלי נגינה. אין בן תמותה היכול להשיגן. הו נאציקטה, אני מגישן לך, כדי שישרתוך, אולם אל נא תשאלני על אודות המוות."

26. (נאציקטה אמר:) "הו יאמה, עינוגים אלו חולפים ומכלים את חייות כל חושי האדם. החיים קצרים. קח לך את המרכבה הזאת, קח לך את השירים והריקודים.

27. אדם אינו מוצא סיפוק בעושר. הנוכל ליהנות מעושר, לאחר שחזינו בך?! הנוכל לחיות (בשלוה), כל עוד אתה שולט בעולמנו?! הנני ממשיך לבחור באותה המשאלה.

28. כיצד אדם המגיע לקרבת בני אלמוות שאינם נכחדים, והמכיר בכליונו עלי אדמות, יכול ליהנות מחיים ארוכים, ולעסוק בתענוגות היופי ואהבה?

29. ספר לי, מוות, על הדבר שאנשים מטילים בו ספק. מה קורה אחרי המוות? נאציקטה בוחר אך ורק במשאלה החודרת לידע חבוי זה."

1. (יאמה אמר:) "הטוב אכן שונה מהנעים. הם משרתים מטרות שונות וכובלים כך את האדם. הבוחרים בטוב, מבורכים. המעדיפים את הנעים, מחמיצים את המטרה האמיתית.

2. הטוב והנעים ניגשים לאדם. החכם מבחין ביניהם ומעדיף את הטוב. השוטה המבכר חיים ארציים נוחים, בוחר בנעים.

3. הו נאציקטה, לאחר שבחנת תשוקות הנראות נעימות, דחית אותן על הסף, בלי להיסחף לדרך העושר שבה אנשים רבים נכחדים.

4. וודיה (ידע) ואוודיה (בערות) מנוגדים לגמרי זה-לזה ומובלים למטרות שונות. לא התפתית ללכת אחרי ריבוי העצמים הנעימים, ועל כן, נאציקטה, מתייחס אני אליך כאדם השואף לזכות בידע.

5. חיים בבערות ומרגישים מלומדים ונבונים. שוטים אלו מיוסרים קשות ומתנהלים כסומא, המונחה בדרך בידי עיור אחר.

6. ידע בדבר הקיום שלאחר המוות אינו מתגלה לאדם ילדותי. השבוי באשליית העושר. בחושבו "עולם זה בלבד קיים ואין שונה ממנו", הוא נופל שוב ושוב תחת שליטתי.

7. רבים אינם זוכים לשמוע (על האטמאן), וגם מאלו ששמעו, רבים אינם מבינים (את מהותו). נפלא הוא אדם המסוגל לדבר עליו. נבון הוא היכול להשיג את (מהותו). מהולל הוא הזוכה ללמוד עליו ממורה מיומן, והמבין כהלכה את מה שלמד.

8. לא ניתן להבין (את האטמאן), כאשר לומדים עליו מאדם השרוי בבערות. הדרך היחידה להבינו היא באמצעות מורה (נאור שהגשימו בעצמו). הוא מעודן יותר מהמעודן ביותר ומצוי מעבר לכל טיעון הגיוני.

9. הו יקירי, ידע זה אינו נרכש באמצעות טיעונים הגיוניים. קל להבינו, כאשר שומעים עליו מפי מורה נאור. הו נאציקטה, הנך מבוסס באמת (מוחלטת זאת). מי ייתן, ואזכה בתלמידים נוספים שידמו לך.

10. הנני יודע כי עושר זה אינו קבוע, מכיוון שאין להשיג ישות קבועה דרך עצמים חסרי קביעות. למרות זאת בצעתי את היאגיה של נאציקטה באמצעות דברים שאינם קבועים, וזכיתי כך בקביעות (יחסית).

11. (יאמה אמר:) "הו נאציקטה, חזית במצב שבו כל הרצונות מתגשמים. (הכרת את) בסיס היקום, הגמול האין סופי לביצוע היאגיות, הגדה האחרת שבה פחד אינו נמצא, הגדולה שבתהילה, המידה הרחבה ויסוד (החיים היחסיים), אולם בחוכמתך דחית בתוקף את כולם.

12. האטמאן הזורח שוכן במעמקים וקשה לראותו. החכם משאיר מאחוריו שמחה וצער ומכירו באמצעות מדיטציה כחבוי במערת הלב.

13. לאחר שמיעת ידע זה והבנתו, בן אנוש מבחין בתמצית הדברים, מגיע לרמה מעודנת ביותר המתאפיינת באושר עילאי וחווה שם עונג רב. הנני יודע כי מקום זה פתוח לרווחה עבור נאציקטה."

14. (נאציקטה אמר:) "ספר לי על דבר הקיים מעבר לדהארמה (חוק הטבע) ואדהארמה (דבר שאינו תומך בחוק הטבע) ומעבר לסיבה ולתוצאה, לעבר ולעתיד."

15. (יאמה אמר:)" כל הוודות ואלו המתרגלים טאפאס מצהירים כי הצליל אום היו המטרה (העליונה). אנשים מנהלים חיי ברהמאצ'אריה (הסתפקות עצמית) מתוך שאיפה להגשימו. אספר לך על כך .

16. מילה זאת הינה ברהמאן, ההברה הטרנסנדנטלית, אדם שמכירה מגשים את כל שאיפותיו.

17. משענת טרנסנדנטאלית עילאית היא זאת. אדם שמכירה מהולל כברהמאן.

18. האטמאן אינו נולד ואינו כלה. הוא אינו מופיע מעצם כלשהו, ואינו הופך לדבר מסוים. הוא נצחי, קבוע, ראשוני ואינו נולד לעולם. אין הוא כלה עם כלות הגוף.

19. אם ההורג סבור שהוא אכן ממית, ואם ההרוג חושב שהוא אכן מת, שניהם אינם יודעים את האמת. הוא אינו ממית או מומת.

20. האטמאן השוכן בלב כל הברואים, קטן יותר מהישות הקטנה ביותר, וגדול יותר מהישות הגדולה ביותר. אדם מסוגל באמצעות רגיעה רוחנית וחושית לעבור מעבר לרצונותיו, לחוות את גדולת האטמאן ולהשתחרר כך מכל צער.

21. ביושבו הוא נע למרחקים, בשוכבו הוא הולך לכל מקום. מי מלבדי יכול לדעת את (האטמאן) הזורח (הנראה כמי) שחווה שמחה וצער?

22. החכם אינו חש צער ביודעו את האטמאן כחסר גוף בקרב הגופים, כיציב בקרב חסרי יציבות, וכגדול ושורה בכול.

23. אין לדעת אטמאן זה באמצעות לימוד רב או דרך פעילות אינטלקטואלית וגם לא כאשר שומעים עליו דברים רבים. רק מי שנבחר על ידיו מסוגל להשיגו. האטמאן מגלה לאדם זה את עצם מהותו.

24. אדם שאינו חדל לבצע פעילות שלילית, שחושיו אינם מפסיקים (לשכון בעצמים החושיים), ורוחו אינה שקטה ומאוזנת, אינו יכול להשיג את האטמאן גם באמצעות ידע נכון.

25. מי יכול לדעת את מקום הימצאו. ברהמינים וקשאטריות הינם רק מזון עבורו והמוות עצמו הינו הרוטב.

פרק 3

1. הנפש האינדיבידואלית והנפש הקוסמית נהנות בהכרח מתוצאות הפעילות ושוכנות במעמקי הלב, מקום המשכן העילאי. יודעי הברהמאן (בעלי משפחות), השומרים על חמש לשונות האש, ואלו המבצעים שלוש פעמים את היאגיה של נאציקטה, מדברים עליהם כעל אור וצל.

2. מי ייתן ונוכל לבצע את היאגיה של נאציקטה, המשמשת גשר לאדם, השואף להגיע לחוף הברהמאן העילאי חסר הפחד והבלתי נכחד.

3. דע את האטמאן (העצמי האינדיבידואלי) כשליט המרכבה, ואת הגוף – כמרכבה עצמה. דע את האינטלקט כרכב ואת המחשבה כמושכות.

4. החושים נקראים סוסים והעצמים החושים דומים לדרך בה הם מתנהלים. כאשר האטמאן (העצמי האינדיבידואלי) קשור לגוף, לחושים ולרוח, החכמים מכנים אותו "הנהנה".

5. חושיו של אדם חסר הבנה, שרוחו אינה רתומה תמיד (לשדה הטרנסנדנטאלי המוחלט), נמצאים מחוץ לשליטתו כסוסי הרכב הפראיים.

6. אולם רוחו וחושיו של אדם נבון רתומים תמיד (לשדה הטרנסנדנטאלי המוחלט) כסוסי הרכב הטובים.

7. אדם שוטה, חסר הבחנה, שתמיד הוא בלתי טהור, אינו מגיע למטרה (העליונה) וחוזר לסאמסארה (חיים ארציים חולפים).

8. בעל הבחנה, שרוחו מאוזנת, והוא טהור תמיד, מגיע למטרה, שממנה אין הוא נולד בשנית.

9. כאשר האינטלקט הוא הרכב והמחשבה היא המושכות. אדם מגיע לסיום המסע, מקום משכנו הטרנסנדנטאלי של וישנו (השורה בכול).

10. מעבר לחושים נמצאים העצמים החושיים. הרוח קיימת מעבר להם. מעבר לרוח שוכן האינטלקט ומעבר לו האטמאן הגדול.

11. מעבר לאטמאן הגדול (הירניאגארבה) נמצאת המציאות הבלתי נגלית (פראקריטי), ופורושה נעלה גם ממנה. אין דבר הקיים מעבר לפורושה, הוא הינו סוף (הדרך), המטרה הטרנסנדנטאלית.

12. האטמאן חבוי בכל הברואים ואינו מגלה כך את עצמו. אולם הוא נראה לרואי המציאות המעודנת באמצעות תבונתם הממוקדת והטהורה.

13. על החכם למזג את הדיבור עם המחשבה, ואותה עצמה – עם האינטלקט. עליו להמשיך ולצרף את האינטלקט לאטמאן הגדול (הירניאגארבה,) ואותו – עם האטמאן (הטרנסנדנטאלי) השליו.

14. קום התעורר! גש למורים המוגשמים ולמד (מהם)! החכמים מתארים דרך זאת כדומה לחוד התער וקשה למעבר.

15. חסר צליל, מגע, צורה, טעם וריח, נצחי, בלתי נכחד, מעבר (לאטמאן) הגדול, בלתי משתנה וללא התחלה וסוף. המגשים זאת כך משתחרר ממלתעות המוות.

16. אדם נבון השומע ומספר את סיפורו הנצחי של נאציקטה, שאל המוות לימד, מהולל כברהמאן.

17. המזמר בדבקות סוד עליון זה בכינוס ברהמינים או בטכס ההשכבה למת, מכין לעצמו כך חיי נצח, מכין לעצמו חיי נצח.

1. (הבורא) בעל הקיום העצמי, ייסר את החושים וגרם להם לפנות החוצה. לכן רואה האדם את הדברים החיצוניים ולא את האטמאן הפנימי. בעל ההבחנה השואף לאלמוות, מפנה את עיניו פנימה וצופה באטמאן.

2. אנשים חסרי תבונה רודפים אחרי הנאות חיצוניות, ונתפסים כך במלכודת מוות רחבה. בעלי ההבחנה, היודעים את מהות החיים הנצחיים, אינם מחפשים כאן (בעולם היחסי) יציבות בקרב דברים חולפים.

3. באמצעותו אנו חשים בצורה, בטעם, בריח, בצליל ובמגע (ובעינוגים) הקשורים לכך. הוא הינו, למעשה, האטמאן. האם קיים דבר שאינו כלול בידיעתו? (מציאות) זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

4. אדם מודע דרכו למצב הערנות והשינה. המכירו כך, כאטמאן הגדול הנוכח בכל, מפסיק לחוש כל צער.

5. היודע כי הג'יווה (העצמי האינדיבידואלי) הנהנה מפרי הפעילות, הינו האטמאן, שליט העבר והעתיד, אינו נרתע (מדבר כלשהו). (מציאות) זאת הינה למעשה ברהמאן.

6. בתחילה הוא נוצר מטאפאס. בראשית הוא נולד מהמים. הוא שוכן עם היסודות בחלל הלב. המגשים זאת, (יודע את ברהמאן). (מציאות) זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

7. אדיטי הופיעה כפראנה. כל הדוות כלולים בה, היא נגלית עם היסודות ושוכנת בחלל הלב. (מציאות) זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

8. אגני הכול-יודע חבוי כעובר, הנישא היטב ברחם אימו, בשתי פיסות עץ היוצרות אש. אנשים ערניים מוקירים אותו מדי יום במנחות. (מציאות) זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

9. השמש זורחת מקרבו ושוקעת אליו. כל הדוות כלולים בו, ואיש אינו עובר מעבר אליו. )מציאות) זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

10. מה שנמצא כאן, בעולם זה, קיים שם (במציאות המוחלטת), ומה ששם הוא כאן. הרואה כאן שונ,י נודד מכיליון למוות.

11. הרוח המודעת יכולה להשיג את (ברהמאן), ואז הריבוי חדל להתקיים. הרואה כאן שוני, נודד מכיליון למוות.

12. פורושה הגדול כבוהן שוכן בגוף. המכירו כשליט העבר והעתיד, אינו נרתע (מדבר כלשהו). )מציאות (זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

13. פורושה הגדול כבוהן, נמצא כאש ללא עשן, שליט העבר והעתיד, קיים היום ויתקיים גם מחר. )מציאות (זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

14. מי גשם, היורדים על פסגת הר, זורמים בין הגבעות מכיוונים שונים. אדם, הרואה ריבוי במציאות, אץ אחריו כך מכיוונים שונים.

15. מים טהורים הנמזגים למים טהורים אחרים, נשארים טהורים. כך, הו גוטאמה, האטמאן של האדם הנאור מתלכד עם ברהמאן ונשאר טהור.

2.2

1. אינטליגנציה טהורה בלתי נבראת (ברהמאן) שוכנת בעיר בעלת אחד עשר שערים. מדיטציה (מאפשרת לאדם) להשתחרר מכל צער ולזכות בשחרור. )מציאות (זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

2. שוכן בעולם השמימי כברבור (השמש) ברקיע. שורה בכול כאוויר במרחב. שרוי כאש על פני האדמה וכאורח בבית. כך הוא שוכן בקרב בני האדם, בקרב הדוות, בריטה (הסדר הקוסמי) ובמרחב. הוא נולד במים, על פני האדמה, ביאגיה ובהרים. הוא הינו אמת אוניברסאלית (וההוויה) הגדולה.

3. הוא דוחף את הפראנה (הנשימה) כלפי מעלה ומניע את אפאנה (השאיפה) למטה. כל הדוות מוקירים אותו, הנערץ, השוכן במרכז (הלב).

4. מה עוד נשאר בגוף זה, כאשר (האטמאן) השוכן בגוף, מתנתק ומשתחרר ממנו? )מציאות (זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

5. אין בנמצא בן-תמותה, המתקיים באמצעות נשימה ושאיפה; שניהם תלויים באחר המאפשר את קיומם.

6. הו גוטאמה, אספר לך כעת סוד על הברהמאן הנצחי ועל קיום האטמאן לאחר המוות.

7. נפשות מסוימות נכנסות לרחם כדי לזכות בגוף, ואחרות מתחברות לעצמים דוממים בהתאם לקארמה שלהן ולידע, שהן רכשו (בחיים קודמים).

8. פורושה זה ער בשעה שאנו ישנים, ומעצב שאיפה אחר שאיפה. מציאות זאת הינה הברהמאן הטהור. מציאות זאת הינה אכן אלמותית. כל העולמות קבועים בו, ואיש אינו יכול לעבור מעבר לו. (מציאות) זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

9. כאש אחת החודרת לעולם זה ומשתנה לצורות שונות בהתאם לעצמים (שהיא מעכלת), כך האטמאן הינו אחד בכל הברואים. הוא משתנה בהתאם לצורה, שאליה הוא מתחבר, ועם זאת קיים מעבר לכולם.

10. כאוויר אחד, הנכנס לעולם זה ומשתנה לצורות שונות בהתאם לעצמים (שאליהם הוא חודר), כך האטמאן האחד בכל הברואים, משתנה בהתאם לצורה, שאליה הוא מתחבר, ועם זאת קיים מעבר לכולם.

11. השמש, המהוה את עין העולם כולו, צופה בו ואינה מוכתמת מפגמים חיצוניים, שבהם ניתן לחזות בעיניים. האטמאן האחד, השוכן בכל הברואים, נמצא כך מחוץ (לעולם), ואינו נפגם מהצער העולמי.

12. האטמאן האחד שוכן בכל הברואים, מפקח על כולם ומשכפל את צורתו האחת. חכמים, החוזים בו כקיים בעצמיות,ם חווים אושר נצחי, ואילו אחרים אינם (מסוגלים לחוות) זאת.

13. נצחי בקרב חולפים, תודעה בישויות בעלות מודעות, אחד המגשים את שאיפות הרבים. חכמים, החוזים בו כשוכן בתוכם, חווים שלוה נצחית, ואילו אחרים אינם (מסוגלים לחוות) זאת.

14. כיצד אוכל להכיר אושר עילאי בל יתואר זה, שהם חווים בצורה ישירה? האם (האטמאן) מאיר מתוכו או שמא הוא משקף אור אחר?

15. שמש, ירח, כוכבים וברקים אינם מאירים במקום זה, לא כל שכן האש הארצית. מאורו כל אלו מעניקים אור. קרינתו מאירה את כל (הבריאה).

2.3

1. עץ תאנה נצחי זה (גדל, כאשר) שורשיו פונים למעלה וענפיו למטה. הוא בלבד נקרא ברהמאן טהור ואלמותי. כל העולמות קבועים בו; לא ניתן לעבור מעבר לו. (מציאות) זאת הינה, למעשה, ברהמאן.

2. כל היקום נוצר ורוטט עקב הימצאות הברהמאן העילאי. הוא משרה פחד גדול כברק המופיע ברקיע. היודעים זאת הופכים לבני-אלמוות.

3. מיראתו האש בוערת. מיראתו השמש זורחת. מיראתו אינדרה, וואיו והמוות עצמו כהיבט חמישי אצים בדרכם.

4. המסוגל להגשימו לפני כליון הגוף, (משתחרר מבערות). (מי שאינו יכול להשיגו), מוכן להתגלמות (חוזרת) בעולמות הברואים.

5. כאדם הרואה (את עצמו) במראה, כך (ניתן לראות את האטמאן) בעצמי האינדיבידואלי. כבחלום כך (הוא נראה) בעולם האבות, כעצם המשתקף במים כך (הוא מתגלה) בעולם הגאנדהארוות, וכאור וצל – בעולמו של בראהמה.

6. החושים נוצרים בנפרד (מהיסודות המעודנים). הם מופיעים ונעלמים (בערנות ובשינה). החכם המכירם כשונים (מהאטמאן), אינו חש כל צער.

7. הרוח נמצאת מעבר לחושים. האינטלקט שוכן מעבר לרוח. האטמאן הגדול (היראניאגארבה) מצוי מעבר לאינטלקט, ואוויקטה (פראקריטי או המציאות הבלתי נגלית) נעלה גם ממנו.

8. אולם הפורושה הטרנסנדנטאלי מצוי מעבר לאוויקטה. הוא שורה בכול ומשולל תכונות מיוחדות. ידיעתו מאפשרת השתחררות (מבערות) וזכייה באלמות.

9. צורתו אינה נמצאת בתחום שדה הראייה. איש אינו יכול לחזותו בעיניים. (הוא הינו) אינטליגנציה טהורה, המוגשמת בעזרת הלב והרוח. היודעים זאת הופכים לבני אלמוות.

10. (המורים הוודיים) אומרים, כי במצב הטרנסנדנטאלי חמשת (החושים המקנים) ידע שוקטים עם הרוח.

11. מצב זה, שבו החושים יציבים, נקרא יוגה. דבר אינו מסיח אז את הדעת. יוגה היא, אכן, מקור ומטרת (כל הקיום).

12. לא ניתן להשיגו בראייה, במחשבה ובדיבור. אין להבינו מלבד באמירת (האדם הנאור): "הוא קיים".

13. יש להבין בתחילה את טבעו (הטרנסנדנטאלי,) ולאחר מכן – את טבעו הנגלה. יש להתנסות בשניהם. כאשר מבינים את טבעו (הטרנסנדנטאלי,) התבטאותו (הנגלית) מתבהרת.

14. כאשר כל הרצונות השוכנים בלב מושלכים , הופך בן-תמותה לבן-אלמוות, ומגיע לברהמאן גם בהיותו שרוי כאן (בגוף).

15. כאשר כל הקשרים המצויים כאן בלב מושלכים הופך בן-תמותה לבן-אלמוות. עד כאן הלימוד (הוודי).

16. מאה ואחד עורקים נמצאים בלב. אחד מהם מוביל לפסגת הראש. היוצא דרכו למעלה הופך לבן אלמוות. עם (העורקים) האחרים אנשים עוזבים (את הגוף) בדרכים אחרות.

17. פורושה, האטמאן הפנימי הגדול כבוהן, שוכן לעד בלב האדם. על האדם להפרידו בהתמדה מהגוף, בדרךש בה מפרידים עלים, המסתירים את הגבעול, ולהכירו כטהור ואלמותי, כן

התלמיד והגורו

קנה אופנישאד שייכת לסאמה וודה. השם של האופנישאדה לקוח מהמילה הראשונה המופיע בטקסט שפרושה "באמצעות מי". הקנה מחולקת לארבע פרקים, שני הראשונים מובאים כפסוקים וכוללים דיאלוג בן מורה לתלמיד, ושני האחרונים כתובים כפרוזה.
אדי שנקרה כותב במבוא לקנה אופנשיאד "הנושא שבו האופנישאדה עוסקת מאד עדין וכדי להבין אותו בקלות מבהירים אותו בדיאלוג בן מורה לתלמיד. הדיאלוג מצביע בצורה ברורה שהידע על ברהמן אינו יכול להיות מושג באמצעות דיונים לוגיים. בכתבים הוודים נאמר: "לא ניתן להשיג ידע באמצעות נימוקים הגיוניים" "אדם שלומד בהנחיית המורה אכן יודע" "ידע שהתקבל ממורה מניב פרי" הבאגאווד גיטה אומרת "השתטחות לרגלי המורה תאפשר לך ללמוד זאת ". ניתן להניח שאדם שלא מצא מקום מקלט בחייו חוץ מהידע על העצמי הפנימי ביותר והשואף להתנסות בהוויה חופשית מפחד, נצחית ובלתי משתנה שמגלמת את הטוב המוחלט ייגש בזמן מתאים למורה שמבוסס לגמרי בברהמן וישאל אותו את השאלות שבהן מתחילה הקנה אופנישאד.

הפרק הראשון פותח בשאלה שהתלמיד מפנה למורה ביחס למהות פנימית שעומדת בבסיס התפקוד הפיזיולוגי והרוחני של האדם. המורה טוען בתשובתו כי החושים והרוח אינם יכולים לתפקד באופן אינטליגנטי ללא עזרת אטמן או העצמי הטרנסנדנטאלי. האטמן מהווה מקור לכל הפעילות האנושית ועם זאת הוא עצמאי ואינו תלוי בדבר. המחשבה אינה מסוגלת להשיגו מאחר והוא מצוי מעבר לכל פעילות מנטאלית וכך לא ניתן ללמוד עליו בצורה מקובלת. המורה יכול לתאר לתלמיד, בדרכים שונות, את ההתנסות באטמן אולם על התלמיד להתנסות בו בעצמו.

המורה יכול למסור לתלמיד ידע שאותו הוא חווה בצורה ישירה. מילים יכולת רק לרמוז על מהות החוויה אולם הן אינן מסוגלות להביע בברור את ההתנסות עצמה.
האטמן במהותו אינו קשור לפעילות או לתהליך רגיל של רכישת ידע בו הסובייקט מכיר את אובייקט הידע דרך תהליך הידיעה או התפיסה. ניתן להתנסות באטמן רק כשאנו עוברים מעבר לכל פעילות חושית ומחשבתית וחווים מצב של מודעות טהורה בו התודעה שלנו מתייחסת לעצמה בלבד מבלי לחוות אובייקט חיצוני כלשהו.
כאשר ברזל מלובן שורף עצם כלשהו. הבערה נגרמת מכיוון שאש חבויה בברזל ולא באמצעות הברזל עצמו. באופן דומה ניראה שהרוח והחושים מביעים בפעילותם אינטליגנציה אולם איכות זאת נגזרת מקיומו של האטמן ואינה כלולה בעצם מהותם הפנימית. כאשר אברי-החושים קולטים את העצמים השונים האטמן משתמש בהם כאמצעים לקליטה חושית אולם למעשה הוא בלבד אחראי לפעילות זאת.

הפרק השני מתחיל בביקורת על אנשים שמנסים להכיר את ברהמן באופן אינטלקטואלי מבלי לחוותו בצורה ישירה. כאשר אדם שאינו מואר מתפאר כי הוא יודע את ברהמן ידיעתו מועטה ביותר. חקירה לעצם מהות הברהמן חייבת להתרחש דרך התנסות בסמאדי או תודעה טרנסנדנטאלית, ידע שמוביל לחוויה זאת נחשב כמועיל ובניגוד לכך תיאורים אינטלקטואלים מפורטים על ברהמן שאינם תורמים להגשמתו הישירה חסרי כל ערך.
האינטלקט מתפקד בתחום היחסי של החיים שתמיד משתנה ולכן הוא אינו מסוגל להעריך בצורה מלאה את ברהמן הבלתי משתנה. האינטלקט יכול לעזור לנו להבין את התבטאות הברהמן ביקום אולם לא ניתן להכירו בעזרת תהליך חשיבה דיסקורסיבי רגיל שבו הסובייקט ניפרד מהאובייקט הידוע.

הפרק השלישי מציג סיפור המדגים את עוצמתו הטוטאלית של ברהמן. הדוות שמגלמים את חוקי טבע התומכים בתהליך ההתפתחותי בבריאה, זכו בניצחון על האשורות, שמגלמים כוחות שלילים היוצרים סבל ומכאוב. ניצחון זה הגביר את גאוות הדוות, הם התפארו על הישגיהם מבלי להיות מודעים לעובדה שניצחונם נובע למעשה מעוצמתו של ברהמן העומדת בבסיס כל הפעילות בבריאה והאחראית להרמוניה ולסדר שקיים ביקום.
ברהמן הופיע בפני הדוות כישות רוחנית, הם ניסו לרדת לעצם מהותה אולם מאחר ולא היה להם ידע מלא על הטוטאליות של חוקי הטבע שמגולמת בישות זאת הם לא הצליחו להכירה. בסופו של דבר הישות הרוחנית הופיע בפניהם כ"אומה", האם האלוהית שמייצגת את שאקטי או העוצמה היצירתית האין סופית של ברהמן.

בפרק הרביעי אנו לומדים עיקרון חשוב ביחס לברהמן: המורה מצהיר: "הרוח נראית כנעה לקראת ברהמן ודרכה אדם מסוגל לזכרו". ברהמן מתאפיין באושר עליון מוחלט, הנטייה הטבעית של הרוח היא לנוע לקראת אושר גדול יותר ולכן בשעת תרגול מדיטציה הרוח פונה לקראתו בטבעיות ובחוסר מאמץ. ההתנסות במציאות המוחלטת של ברהמן (או האטמן) מאפשרת לנו לפעול בהתאם לכל חוקי הטבע (השוכנים באותו שדה בלתי מוגבל של ברהמן) לקבל כך החלטות נכונות. המורה ממשיך ואומר: "ברהמן הינו אובייקט לכל שאיפה", כל השאיפות מכוונות להגביר את האושר בחיים ולכן הם כוללות בתוכן את השאיפה לחוות את ברהמן, המהווה מקור ומטרה לכל השאיפות.
הקנה מדגישה בסיום שניתן להתנסות במציאות המוחלטת של ברהמן בתוכנו באמצעות הפנית החושים פנימה, תרגול מדיטציה ופעילות וודית שמתבצעת בהתאם לחוקי הטבע. התנסות זאת יכולה להיות מושגת כאן ועכשיו בחיים הנוכחיים.

חלק 1

1.מי מנחה את הרוח לקלוט את העצמים החושים? מי מורה בתחילה לפראנה לנוע? מי גורם לבני האדם לדבר? מי מהדוות מעורר את הראיה והשמיעה?

גם אנשים אינטליגנטים מפירים לעתים חוקי טבע ויוצרים כך בעיות וסבל. ניתן לכן להניח שהרוח החושבת אינה פועלת תמיד בצורה עצמאית ומתוך חופש פנימי.
פראנה היא נשימת החיים שנעה בגוף, בלעדיה אברי החושים אינם יכולים לתפקד כהלכה.
החושים חסרי אינטליגנציה ואינם פועלים בצורה עצמאית, הדוות או חוקי טבע שולטים בהם ומכוונים את תפקודם.
שאלות התלמיד מצביעות על כל שהוא היה מודע לעובדה שהגוף, החושים והרוח החושבת הינם משתנים ובלתי קבועים. הוא הרגיש שקיימת מציאות פנימית בלתי משתנה העומדת בבסיס התפיסה החושית ומגוון התופעות בבריאה וניסה לכן לחקור את מורהו ביחס למאפיינים של אותה מציאות מוחלטת.

2. הוא הינו אוזן של האוזן, מחשבת המחשבה, דיבור של הדיבור, פראנה של הפראנה ועין של העין, החכם נוטש (הזדהות עם פעילות חושית) וזוכה באלמוות.

איברי החושים אינם יוצרים את יכולת השמיעה, החשיבה וכו. התפקוד החושי מובע באמצעותם אולם קיים למעשה מעבר לאיבר פיזי מסוים. מדענים אינם יכולים מסיבה זאת לאתר את יכולת השמיעה דרך ניתוח האוזן הפיזית. איברי החושים מסוגלים לאפשר את התפקודים הפיזיולוגים השונים עקב נוכחות האטמן. רעיון דומה מובע בבאגאווד גיטה: "זוהר השמש המאיר את העולם כולו וברק האש והירח- דע כי אורם שייך לי." (15.12) ראה גם בריהד ארניקה 4.3.6, שווטה אשווטרה 6.14, מונדאקה 2.2.10 קטה 2.2.14

מפרשים רבים טענו שבפסוק זה הקנה אופנישאדה דוגלת בנטישת העולם היחסי כאמצעי לויתור על הצמדות חושית לעצמים חולפים. אולם למעשה גם כשאנו מנסים להסתלק ממחויבות יום יומית לא ניתן לוותר על פעילות. רעיון זה מובע כך בבאגווד גיטה: "אדם אינו משיג חוסר פעילות דרך הימנעות מפעולה; ואינו זוכה בשלמות באמצעות הינתקות פשוטה. לא ניתן להתקיים ולו להרף עיין מבלי לבצע פעולה; כולם מובלים, חסרי אונים, לפעילות באמצעות הגונות הנוצרות מפרקריטי." (באגאווד גיטה 3.4-5) הדרך להשתחרר מהשפעתה הכובלת של הפעילות החושית היא לפתח מצב תודעה בו התודעה הטהורה של האטמן נחוות גם בשעה שאנו עוסקים בפעילות. במצב זה אנו עדים לכל פעילות ושומרים על חופש פנימי בעת עיסוקינו היום יומיים. "הנטישה" המוזכרת בפסוק זה קשורה לכן למצב של חוסר הצמדות פנימית שנחוות בטבעיות עם ביסוס ההתנסות בתודעה הטהורה של האטמן. רעיון זה מובע בבאגאווד גיטה: "הו ארג'ונה, נעלה הוא האדם השולט בחושיו באמצעות רוחו והמעסיק ללא הצמדות את אברי הפעולה ביוגה של פעילות" (באגאווד גיטה 3.7) "… חופשי מהצמדות, העסק את עצמך בפעילות…"(באגאווד גיטה 3.9)

3. ראיה, דיבור ומחשבה אינם מגיעים למקום זה, איננו מכירים אותו (בצורה רגילה) ולכן איננו מודעים לדרך בה יש ללמד ידע זה.

שנקרה טוען בפרוש לפסוק זה כי כל מילה שאותה אנו מביעים באמצעות איבר הדיבור, מגלה רעיון שטמון בה ואמורה להגדיר את העצם אלו היא מתייחסת. ברהמן זהה למהותה הפנימית של אותה מילה ולאיבר המביע אותה ומסיבה זאת הדיבור אינו מסוגל להגדיר את ברהמן. אש בוערת שמאירה עצמים אחרים אינה יכולה לבעור ולהאיר את עצמה, באופן דומה הרוח מסוגלת לחשוב ולקבוע את מהות העצמים השונים אולם היא אינה יכולה לחשוב ולקבוע את עצם מהותה הפנימית הזהה למעשה לברהמן.
ראה גם קאטה 2.3.12, מונדאקה 3.8
ניתן ללמד דברים שנקלטים בחושים; העצמים אותם אנו קולטים שייכים לסוג מסוים, (ג'אטי) ומתאפיינים בתכונה(גונה), תפקוד (קריה) ויחס (וישהשה). ברהמן אינו מכיל תכונות אילו ולכן לא ניתן ללמדו.

4. שונה מהידוע, ונמצא מעבר לבלתי ידוע. כך שמענו ממורים קדומים שמסרו לנו ידע זה.

המורה מצהיר בפסוק זה שברהמן שונה מהאובייקטים השונים שאותם אנו קולטים בעולם המוחשי. התלמיד עלול להבין את דברי המורה בצורה שגויה ולהסיק מהם שלא ניתן בכלל לדעת את ברהמן וכדי למנוע זאת המורה טוען שברהמן נמצא גם מעבר לבלתי ידוע. שנקרה טוען שבבלתי ידוע הכוונה כאן היא לאווידיה כלומר לבערות שמהווה
את הזרע ליקום הנגלה. בתיאור של ברהמן כשונה מהידוע וכמצוי מעבר לבלתי ידוע המורה מכוון לכך שברהמן זהה למעשה לאטמן המהווה את העצמי הפנימי ביותר שלנו.

ידיעה וחוסר ידיעה הנן תוויות מחשבתיות. המורה טוען כאן שלא ניתן להתנסות באטמן באמצעות מחשבות ואין זה משנה באים הן מגדירות אותו כדבר ידוע או בלתי ידוע.

ראה אישווסיה 10,13

5. אין להביעו בדיבור, אולם באמצעותו אנו מדברים, דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

שנקרה טוען כי ברהמן מתואר לעתים באופנישאדות בביטויים אמפיריים הטוענים כי הוא הנו "האוזן של האוזן, מחשבת המחשבה וכו (קנה 2) או כמי שמתאפיין בידע טהור ובאושר עליון (בריהד ארניקה 3.9.28) אולם למעשה יש להכיר את ברהמן כישות טרנסנדנטאלית לחלוטין, חסרת תכונות, המהווה מסה אחידה של תודעה טהורה.

6. הרוח אינה מסוגלת להגות בו אולם באמצעותו אנו חושבים, דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

הרוח החושבת והחושים אינם יכולים להכיר את המציאות המוחלטת בצורה ישירה.
כאשר אנו כותבים ניראה שהיד מבצעת את פעולת הכתיבה אולם למעשה היא מכוונת באמצעות המחשבה. באופן דומה הרוח אינה חושבת בעצמה והחושים אינם פועלים באופן עצמאי, האטמן מנחה ומכוון אותם ונשאר, עם זאת, עד שקט לכל הפעילות.

7. העין אינה יכולה לראותו, אולם באמצעותו אנו רואים דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

8. הוא אינו נישמע באוזן אולם באמצעותו אנו שומעים. דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

9. לא ניתן להריחו אולם באמצעותו אנו נושמים. דע ישות זאת כברהמן ולא את שאנשים כאן מהללים.

חלק 2

1. (המורה) אם הנך סבור שאכן הכרת את ברהמן, ידיעתך מועטה. הנך רואה למעשה את ברהמן כעצמיות אינדיבידואלית או כדוות (חוקי הטבע) השונים אולם אין אמת בדבר, עליך להמשיך לחקור לעצם מהותו.

אדם הטוען שהוא יודע את ברהמן מתייחס בכך לידע מושגי אליו הוא הגיע באמצעות חקירה שכלית. ברהמן הנו נצחי, חסר שניות וחופשי מכל מגבלות ולכן לא ניתן לתאר או לדעת אותו בדרך מחשבתית רגילה. גם אדם שמסוגל, בעזרת קשרים על חושיים, להתנסות בחוקי הטבע או הדוות שפועלים ברמות העדינות של הבריאה אינו יכול לטעון כי הוא יודע את ברהמן. ידע זה יהיה עדיין חלקי ולא יכלול את ההיבט המוחלט של ברהמן המצוי מעבר לפעילות הדוות ולכל הבריאה היחסית.

2. (התלמיד) אינני יכול לומר שאכן הנני יודע את ברהמן ואיני יכול לטעון שאיני מכירו כלל. אדם שיודע אותו מבין את מהות האמרה "אינני יכול לומר שאיני יודעו: אני מכירו וכמו כן אינני מכירו.

ידע רגיל נובע ממצב בו הסובייקט היודע, מכיר את האובייקט הידוע בצורה בלתי ישירה דרך תהליך הידיעה שבו החושים מעבירים אינפורמציה לרוח החושבת ולאינטלקט. התלמיד אומר לכן בתחילת הפסוק "אינני יכול לומר שאני אכן יודע את ברהמן" או במילים אחרות "אינני מכיר את ברהמן דרך ניתוח אינטלקטואלי ובתהליך הידיעה הרגיל שמפריד בין הסובייקט לאובייקט". המציאות המוחלטת של ברהמן אינה מהווה אובייקט לידע אמפירי והכרה זאת משקפת את הנקודה הגבוהה ביותר שאליה הרוח החושבת מסוגלת להגיע בניסיון להבין את ברהמן. הכרה זאת מזכירה כמובן את אמירתו הידועה של סוקרטס "אני יודע שאיני יודע".

התלמיד אינו נעצר באמרה זאת ומוסיף ישר באותו המשפט "איני יכול לטעון שאיני מכירו כלל". תלמיד זה עקב אחרי הוראות המורה והתנסה במדיטציה באטמן הטרנסנדנטלי כעצמיותו הפנימית הזהה לברהמן. התנסות זאת מאחדת את הסובייקט, האובייקט ואת תהליך הידיעה במצב אחד של הוויה כלומר במצב זה התלמיד (הסובייקט) מכיר או יודע את עצמו (האובייקט הידוע) על ידי עצמו (תהליך הידיעה) וחווה כך מצב של ידע טהור. התנסות זאת גורמת לו להצהיר שהוא אכן מכיר את המציאות המוחלטת במצב בו תודעתו מתייחסת לגמרי לעצמה מבלי להתייחס לאובייקט חיצוני כלשהו.

ההתנסות הישירה במציאות המוחלטת של ברהמן במצב של תודעה טהורה שפתוחה לגמרי לעצמה וההכרה שהחושים, המחשבה והאינטלקט אינם מסוגלים לחוות זאת מהווה את הבסיס לתובנה שמופיע בסיום הפסוק הנוכחי "אני מכירו וכמו כן אינני מכירו".

3. אדם שאינו יודעו מכירו, והסבור שהוא אכן יודעו אינו מכירו כלל. אין הוא מובן לאלו המבינים אותו. הוא מוכר לאלו שאינם מבינים אותו.

רדהקרישנן הפילוסוף ההודי הידוע שהיה גם נשיאה הראשון של הודו כותב בפרוש לפסוק זה " פסוק זה מביא לאור כיצד אנו נאבקים עם קושי שקשור לדרך הביטוי האנושית, כיצד אנו מתוודעים בפני עצמנו על מחסור שקיים באמירות מנטאליות. המציאות העליונה איננה אובייקט לידע רגיל אלא קשורה להגשמה אינטואיטיבית. אם אנו סוברים שאנו יודעים את ברהמן ומתארים אותו כאובייקט (חושי) אותו אנו קולטים בטבע או כסיבה שמוסקת מהטבע אנו למעשה לא יודעים אותו. אלו שמרגישים שהם אינם יודעים אותו ואינם יכולים לדעת אותו בצורה כזאת אכן יודעים אותו.לא ניתן לתפוס את ברהמן כאובייקט של ידע. ניתן להגשים אותו כסובייקט של כל ידע. שאנקרה אומר שידע אמיתי הנו התנסות אינטואיטיבית. תהליך ההפשטה שבו הפילוסופים משתמשים נותן לנו רעיון מופשט אולם הכרה אינטואיטיבית שבה הנפש מתעלה מעבר לכל אינטליגנציה לאחדות ישירה עם אלוהים שונה מהפשטה אינטלקטואלית ושלילה".

"באדם שאינו יודעו" הכוונה היא לאדם שאכן יודע את ברהמן. "באדם הסבור שהוא אכן יודעו" הכוונה היא למי שאינו מואר ומכריז בצורה שקרית שהוא אכן יודעו. האמירה "אין הוא מובן לאלו המבינים אותו" מתייחסת לאלו שיודעים את ברהמן ומצהירים שהם אינם יודעים אותו. "הוא מוכר לאלו שאינם מבינים אותו" מתייחס לאנשים עם ידע בלתי מושלם על ברהמן ולא לאלו שנמצאים בבערות טוטאלית. אנשים אלו רואים את האטמן כמותנה על ידי הרוח החושבת, האינטלקט והחושים. הם מערבבים את המושגים שיש להם ביחס לאינטלקט, לרוח החושבת והחושים עם הידע על ברהמן.

4. ברהמן אכן נודע כאשר הוא נחווה בכל מצב תודעה. ידע הודות ברהמן מקנה עוצמה ודרכו מתגברים על המוות.

הפיזיולוגיה האנושית מסוגלת לחוות בו בזמן סוגי פעילות שונים, כך לדוגמה אנו יכולים בעת ובעונה אחת ללכת ברחוב, לדבר עם חבר ולחוש שימחה פנימית. הרוח החושבת קיימת או מתפקדת בכמה רמות מבלי ליצור באדם קונפליקט כל שהוא . במדיטציה אנו עוברים מעבר לכל פעילות מנטאלית וחווים את האטמן במצב תודעה רביעי (טוריה צאטאנה או סמאדי) . התנסות זאת מתבססת עם הזמן ואנו מתחילים לחוות את האטמן גם מחוץ למדיטציה כאשר אנו עסוקים בפעילות יום יומית. אנו ממשיכים לתפקד בחיים המעשים אולם המודעות הפנימית לעצמי הטרנסנדנטאלי מלווה אותנו במשך כל שעות היממה. התנסות זאת מעדנת את החושים ועקב כך גדלה היכולת להעריך את האחדות או הטוטאליות של חוק הטבע, הקיימת בכל נקודה בבריאה. כאשר ההתנסות מתבססת בצורה קבועה ברהמן "אכן נחווה בכל מצב תודעה" כלומר התודעה הטהורה, הבלתי מוגבלת מוערכת כבסיס לשלושת מצבי התודעה היחסים (ערנות חלימה ושינה). במצב זה בלבד ניתן לומר כי ברהמן אכן נודע בצורה אמיתית.

ראה מונדאקה 3.2.4

5. היודע אותו כאן חווה אמת נצחית, אדם שאינו מכירו מאבד דברים רבים. החכם המכיר את ברהמן כקיים בכל הברואים זוכה, עם נטישת הגוף, באלמוות.

מפסוק זה ניתן להבין שהגשמת הברהמן אינה מחייבת אותנו לנטוש את החיים על פני האדמה. יש להגשים את הברהמן "בכאן ועכשיו".
המילה סאטיים בסאנסקרית מתורגמת כאן "כאמת". מילה זאת נגזרת מהשורש "as" שמשמעותו הוויה מוחלטת. האמת המוזכרת בפסוק זה הינה אם כך מציאות מוחלטת, נצחית ובלתי משתנה הנחוות על ידי אדם המבוסס בתודעת ברהמן.
ההתנסות באחדות כממשות שקיימת בבסיס החיים האישים והקוסמים מגבירה את עוצמתנו הפנימית ואנו מסוגלים לתפקד בצורה יעילה יותר בכל תחומי החיים. מי שאינו חווה בתוכו את ברהמן אינו מסוגל לפעול בהתאם לכל חוקי הטבע. הוא יוצר כך סבל בחייו ובסביבתו ואינו מסוגל להגשים את כל שאיפותיו. הקנה אופנישאד טוענת שבמצב זה האדם "מאבד דברים רבים" ומבזבז למעשה את חייו.
במצב התודעה הרביעי (טוריה צ'טנה) אנו נוטשים למעשה הזדהות עם הגוף הפיזי ומתנסים בסמאדי או בתודעה שמתייחסת לגמרי לעצמה מבלי להיות תלויה באובייקט חיצוני כלשהו (כולל הגוף הפיזי). מצב זה נחווה כקיים מעבר למרחב ולזמן ולכן ניתן לומר שמעצם טבעו הוא אלמותי. התנסות זאת מתבססת עם הזמן בצורה קבועה ואנו מסוגלים להעריך את האחדות הפנימית, הנחות בתחילה רק בעת תרגול המדיטציה, כמציאות הקיימת בבסיס כל הבריאה. במצב זה של תודעת אחדות (ברהמי צטנה) אנו "מכירים את ברהמן כקיים בכל הברואים", חווים חופש פנימי ומפסיקים באופן טבעי להזדהות עם הגוף הפיזי גם בשעה שאנו עוסקים בפעילות יום יומית. התודעה שלנו מתבססת אז בקביעות במציאות הטרנסנדנטאלית המוחלטת של ברהמן המתאפיינת באלמוות. וכך אנו "מתגברים על המוות" (2.4).
ראה גם טאטריה 10.1, שווטה אשווטרה 2.12, ומאנדאקה 3.2.9

חלק 3

1. ברהמן זכה, למען הדוות, בניצחון (על האשורות) דבר שהגביר את גאוותם.

הכתבים הוודים מתארים מאבק תמידי המתנהל בן הדוות שמייצגים חוקי טבע שונים לאשורות שמגלמים את הכוחות ההרסניים והשליליים שקיימים בטבע. מאבק זה מסמל את המתח הקיים בתהליך היצירתי בבריאה בן כוחות יוצרים וכוחות הרסנים. ניגודיות זאת קיימת גם ברמה האינדיבידואלית. הדוות מייצגים בהקשר זה חוקי טבע המכוונים את תפקוד אברי החושים ואלו האשורות מיצגים תשוקות שליליות הגורמות לנו להפר חוקי טבע וליצור בערות וסבל. המאבק הקיים ביניהם מסמל את הנטיות השונות הקיימות בפיזיולוגיה האנושית. הכוחות החיובים מסוגלים להתגבר על הכוחות השלילים, ברמה הקוסמית וברמה האינדיבידואלית, רק כאשר התודעה האנושית מחיה את השדה הטרנסנדנטאלי המוחלט של ברהמן העומד בבסיס כל התופעות בבריאה.
בסיפור שלפנינו הדוות אינם מכירים בעובדה זאת ומשייכים לעצמם את הניצחון על האשורות. ניתן גם לומר שתאור זה בה להדגים מצב שבו החושים פועלים מבלי להיות מחוברים לשדה הטרנסנדנטאלי המוחלט של ברהמן.

2. הם חשבו " זהו ניצחוננו, הפאר לנו" ברהמן הבחין בגאוותם והופיע לפניהם כישות רוחנית אולם הם לא יכלו להכירו.

הדוות דומים כך בהתפארותם לאנשים המייחסים לעצמם סמכות מלאה על פעילותם מבלי להיות מודעים לעובדה שטבעו של ברהמן, שמכונה בספרות הוודית קריה שאקטי, הנו למעשה הכוח שפועל דרכם ואחראי להצלחתם.

שנקרה מסביר שברהמן יצר את הישות הרוחנית, המוזכרת בפסוק זה, בעזרת המאיה שלו או במילים אחרות מכוח שכולל את פעילותן של שלושת הגונות ואחראי לאשליה שנובעת מהצמדות לעולם החומרי.

3. הדוות פנו אז לאגני ואמרו, "או ג'אטוודה מצא נא מי היא ישות זאת". "כך יהיה (אמר אגני).

בפסוק זה אגני מייצג דווה או חוק הטבע המגלם אש ואנרגיה שקיימת בחומר. אגני מייצג אינטליגנציה יצירתית שמאפשרת את קיום החיים והפעילות המנטאלית. בספרות הוודית נאמר שאגני שמוביל לדוות את המנחות המוגשות ביאגיה.

4. הוא מיהר לקראתה. "מי אתה"? שאלה הישות. הנני אגני, הנני ג'אטאוודה (ענה אגני).

השם ג'אטאוודה מצביע על ידיעת כל דבר שנולד או נוצר. שנקרה טוען כי העובדה שאגני משתמש כאן בשם זה מצביע על גאווה וחשיבות עצמית.

5. מה הנך מסוגל לעשות? היא שאלה בשנית. ביכולתי לשרוף כל דבר הקיים על פני האדמה, השיב לה אגני.

6. היא הניחה לפניו גבעול קש ואמרה הבער זאת. אגני התקרב בכל עוצמתו לגבעול אולם לא הצליח לשרפו. הוא חזר (לדוות) ואמר לא יכולתי לרדת לעצם מהותה של ישות רוחנית זאת.

7. הדוות פנו אז לוואיו ואמרו "אנא מצא מי היא ישות זאת. "כך יהיה" (אמר וואיו).

ואיו הוא חוק הטבע שמייצג עיקרון קוסמי שקשור לתנועת האויר, לרוח ולפראנה. המילה נגזרת מהשורש va (va) שמשמעותו לנשוב.

8. הוא יצא במהירות לקראתה. "מי אתה? שאלה הישות. "הנני וואיו הנני מאטרישווה" ענה וואיו.

9. מה הנך מסוגל לעשות? היא שאלה בשנית. ביכולתי להעיף כל דבר הקיים על פני האדמה, השיב לה וואיו.

10. היא הניחה לפניו גבעול קש ואמרה העף זאת. וואיו ניגש בכל עוצמתו לגבעול אולם לא הצליח להעיפו. הוא חזר (לדוות) ואמר לא יכולתי לרדת לעצם מהותה של ישות רוחנית זאת.

מהפסוקים האחרונים אנו רואים שאגני וואיו היו מלאי גאווה. הם שייכו לעצמם כישורים שונים שלמעשה נבעו בברהמן והתקדמו לקראת הישות הרוחנית כדי להדגים את עוצמתם. אולם בלי התמיכה של ברהמן הם לא היו מסוגלים להשיג מטרה פשוטה כמו לשרוף או להזיז גבעול קש קטן.
ניתן להבין את הסיפור גם בדרך הבאה: אגני מגלם איכות (גונה) של ראג'אס, המסוגלת לשחרר אנרגיה החבויה ברוח כחוסר פעילות או כטמאס. ברמה האינדיבידואלית אגני מיצג רוח או פעילות מנטאלית שמותנית ומוגבלת עקב פעילות או ראג'אס ולכן הוא אינו מסוגל להכיר את המציאות המוחלטת של ברהמן העומדת מעבר לכל פעילות.
וואיו ניקרא מאטארישווה ,שם המורה על תנועה חופשית, חסרת חיכוך בחלל. הוא מיצג כך איכות של סאטווה המאפשרת לרוח לפעול בצורה הרמונית וללא עימותים. כאשר וואיו מנסה להכיר את ברהמן הוא מיצג את רוח החופשית מרג'אס ומותנית עדיין על ידי סאטווה. ברהמן עומד מעבר לשלושת הגונות ולכן גם וואיו אינו מסוגל להכירו.

11. הדוות פנו אז לאינדרה ואמרו. "או מאגאוון אנא מצא מי היא ישות זאת. "כך יהיה" אמר אינדרה. הוא מיהר לקראתה אולם הישות נעלמה מלפניו.

אינדרה מתואר בספרות הוודית כשליט הדוות. עובדה זאת גרמה לו להתמלא בחשיבות עצמית וחולשה זאת של האגו לא אפשרה לו לעבור מעבר לכל היבטי החיים היחסים ולחוות את המציאות הטרנסנדנטאלית של ברהמן. שנקרה טוען בביאור לפסוקים אלו כי ברהמן (המגולם בישות הרוחנית) לא דיבר כלל עם אינדרה כפי שהוא נהג עם אגני וואיו אלא פשוט נעלם כדי לסלק לגמרי את גאוותו.
מפרשים אחרים טענו שאינדרה מייצג חוק טבע שקשור לפעילות מנטאלית ולאינטליגנציה יצירתית. כשהפעילות המנטאלית הגיעה לקרבת המציאות הטרנסנדנטלית המוחלטת, שמתוארת בפסוק הנוכחי כישות רוחנית, היא לא הייתה מסוגלת לקלוט אותה ולכן הישות נעלמה. אינדרה חווה באותו רגע מצב של ריקות כלומר מצב טרנסנדנטלי שעומד מעבר לתפיסה חושית ולפעילות מנטאלית.
אינדרה לא חזר על עקבותיו כפי שנהגו אגני וואיו ולא ניסה להגדיר במילים את החוויה שאותה הוא עבר. הוא הבין שכדי לזכות בידע על המציאות המוחלטת של ברהמן עליו להמשיך לחוות מצב של אי מוגבלות פנימית שחופשי מפעילות מנטאלית. הוא נישאר באותו מקום, שקע במדיטציה בכדי לדעת את טבעה האמיתי של הישות הרוחנית והצליח לגרום לה להופיע לפניו כאומה. מסיפור זה ניתן כך ללמוד שבכדי לדעת את ברהמן יש לפנות פנימה, לעבור מעבר לשלושת הגונות ומעבר לאגו ולחוות את האטמן במצב של תודעה טרנסנדנטאלית או טוריה צ'טנה.
בבאגוואד גיטה קרישנה מעביר את אותו הרעיון לארגונה במילים הבאות: "הוודה עוסקת בשלושת הגונות, הו ארג'ונה, היה בלי שלושת הגונות, חופשי משניות, איתן לעד בטוהר, חופשי מבעלות, מבוסס באטמן" (באגאווד גיטה 2.45)

12. אישה כלילת יופי ושלמות ניצבה לפניו באותו איזור שמימי, הייתה זאת אומה בתו של איימאוואטי, "מי היא ישות רוחנית זאת? שאלה אינדרה.

אומה מתוארת בספרות הוודית כביתו של מלך ההימלאיה שנולדה בשקט המוחלט של מערות ההימלאיה.
אומה מתוארת גם כדורגה, בת זוגתו השמימית של שיווה המיצג את השקט המוחלט של ברהמן. בספרות הוודית השאקטי או בת הזוג של כל דווה לעולם אינה נפרדת ממנו. היא מייצגת בצורה פעילה את העוצמה הפנימית, הידע והחוכמה שהוא מגלם. ברהמן בהתגלמותו כשיווה נמצא מעבר לתפיסה החושית ולפעילות מנטאלית אולם באומה הוא מופיע כעקרון פעיל החודר לכל הבריאה.

חלק 4

1. "היה זה ברהמן ונצחונו גרם לגאוותכם" ענתה לו אומה. אינדרה הבין כך מדבריה כי הישות הרוחנית אותה ראה הייתה ברהמן.

2. אגני, וואיו ואינדרה עלו לכן על הדוות האחרים על כי הם הצליחו להגיע לקרבת ברהמן והיו הראשונים להכירו.

3. ואינדרה עולה על הדוות האחרים כיוון שהגיע קרוב ביותר (לישות רוחנית זאת) והיה הראשון להכירה כברהמן.

4. ביחס לברהמן זה קיימת ההוראה הבאה: עוצמה הנגלית בהבזק ברק או במצמוץ עיין הנה עוצמת הברהמן.

הבזק הברק מרמז כאן על התנסות באטמן או בעצמי הטרנסנדנטאלי (ראה גם בריהד ארניקה 2.3.6). כשאנו מתבוננים בהבזק הברק אנו לא מסוגלים לראות צבעים אחרים באופן דומה כשאנו חווים את מצב התודעה הרביע (טוריה צטנה או תודעה טרנסנדנטאלית) אנו לא מתנסים בעצמים אחרים. לא ניתן לצפות מראש את הרגע בו הברק מבזיק ברקיע ומאיר את חשכת הלילה, באופן דומה לא ניתן לחזות מראש את הרגע המדויק שבו נתנסה במצב התודעה הרביעי או באטמן.
אנשים שונים יחוו את ההתנסות הטרנסנדנטאלית בזמנים שונים בהתאם למצב מערכת העצבים שלהם אולם כפי שעיין ממצמצת בצורה טבעית וחסרת מאמץ כך תרגול מדיטציה מאפשר לנו לעדן בטבעיות וללא מאמץ את הפעילות המחשבתית ולחוות בתוכנו את האטמן הטרנסנדנטאלי הבלתי מוגבל.

5. ניראה שהרוח נעה לקראת ברהמן ודרכה אדם מסוגל לזכרו ולהגיע להחלטות נכונות. זו האמת על ברהמן ביחס לעצמי האינדיבידואלי.

ברהמן מכוון למעשה את התפקודים השונים של הרוח האינדיבידואלית כמו חשיבה, רצון וזיכרון.

6. ברהמן הינו אובייקט לכל שאיפה, הוא יקר מכל וכך יש לגשת אליו. כל הברואים מכבדים אדם המכיר אותו בדרך זאת.

אנו חשים אהבה לדבר היקר לנו מכל וכך יש להגשים את ברהמן באמצעות אהבה ודבקות. כשאנו חווים את ההיבטים השמימיים של המציאות בתודעת אלוהים (באגאווד צטנה) מתפתחת בנו אהבה לבורא הקיום. אהבה זאת מאפשרת לנו עם הזמן להכיר את האטמן הטרנסנדנטאלי הפנימי (שנחווה בצורה קבוע במצב הקבוע של טוריה) כזהה לאחדות הקיימת בעצמים שונים בבריאה. כשאנו מתנסים בכך שהאחדות הקיימת בכל תופעות בבריאה זהה לאחדות הנחות בתוכנו, אנו מגשימים את הזהות הקיימת בן האטמן לברהמן ומתבססים בתודעת אחדות (ברהמי צטנה).

הגשמת הברהמן מאפשרת לנו לפעול בטבעיות בהתאם לכל חוקי הטבע וליצור כך השפעה הרמונית בכל הבריאה. כל הטבע מגיב בחיוביות ובהוקרה לפעילותנו ומאפשר לנו להגשים בטבעיות וללא מאמץ את כל שאיפותינו.

7. התלמיד: המשך ללמדני את האופנישאד.
המורה: מסרתי לך את האופנישאד, העברתי לך את האופנישאד שמקורו בברהמן.

התלמיד היה מודע להיבטים אחרים של הספרות הוודית שמיועדים לסלק השפעות שליליות מכל תחומי החיים. מסיבה זאת הוא שואל כאן את המורה אם בנוסף לידע שהוא קיבל ממנו עד כה הוא זקוק לידע נוסף שיכול לסייע לו לפתח מצבי תודעה גבוהים.
בתשובתו המורה מדגיש שהידע אותו הוא העביר לתלמיד באופנישאדה מספיק כדי להגשים את המציאות המוחלטת של ברהמן.

8. הימנעות מפעילות חושית, מדיטציה ופעילות הנם הבסיס להגשמת הברהמן. הוודות הינן כל איבריו, האמת מקום משכנו.

ההתנסות במצב התודעה הרביע (טוריה צ'טנה) הנה הבסיס לפיתוח מצבי תודעה גבוהים ולהגשמת הברהמן. בהימנעות מפעילות חושית הכוונה כאן לשלב הראשון של תרגול המדיטציה שבו אנו עוצמים את עיננו ומפנים את תשומת הלב פנימה כדי שהחושים יפסיקו באופן טבעי להתעסק עם העצמים חושיים (ביוגה סוטרה של פטנג'אלי תהליך זה נקרא פרטיארה). תרגול מדיטציה מאפשר לנו להתנסות באטמן או בעצמי הטרנסנדנטאלי הקיים מעבר לכל פעילות. התנסות זאת מתבססת בצורה קבועה באמצעות פעילות המתבצעת הן מהרמה של תודעה טהורה (בעזרת טכניקות הסידהיס של פטנגאלי המתוארות בפרק השלישי של היוגה סוטרה) והן באמצעות פעילות רגילה (ראה אישווסיה פסוק 2 ו 14)

הוודות עוסקות בתיאור הדוות או חוקי טבע שונים. ברהמן כולל בתוכו בצורה בלתי נגלת את כל חוקי הטבע ולכן המורה טוען כאן שהוודות זהות לכל איבריו. ההיבטים השונים של הספרות הוודית (יוגה, יאגיה, איורוודה, ג'יוטיש, ווסטו וכו) יכולים לספק יסוד מוצק שעל בסיסו התלמיד יוכל לקלוט ולהגשים את הידע שמועבר באופנישאדה. ידע זה מתואר כאן "כסאטיים" או "אמת". מילה זאת נובעת בסאנסקרית מהשורש As, (as) שמשמעותו להיות ומצביע על הקיום המוחלט והבלתי משתנה של ברהמן.

9. המכיר אותו כך מכחיד כל חטא ונישאר מבוסס באי מוגבלות ובאושר עליון של ברהמן.

כשאנו מתנסים בקביעות בתודעה הטהורה של האטמן כמציאות מוחלטת בלתי משתנה שקיימת בתוכנו אנו מסלקים את כל המתחים והלחצים ממערכת העצבים שלנו. אנו משתחררים כך מכל הסאמסקרות או הרשמים החבויים שנוצרו מקארמה או התנסויות שונות ומתבססים בתודעת אחדות. במצב זה אנו חווים אי מוגבלות פנימית ומתנסים באופן קבוע באושר עליון (אננדה).
ראה קאטה 1.2.13, מאייטרי 6.34.